פוסט שהתבשל אצלי כבר כמה זמן.
בזמן האחרון התחלתי לחשוב למה יש לי בעיה עם המחאות. כל מיני מחאות, ובעיקר עם המונח הטיפשי "הסגברה", מונח מטומטם שקיים באינטרנט בלי שום סיבה, כי זה נשמע מגניב.
אז חסמו אותי מקבוצות כי "אני מסגביר" או "לא פמיניסטי" (היי עדי הלר, את עדיין מטומטמת). אבל בואו אני אסביר לכם... כן, אני! גבר! "לבן"! (מזרחי אבל בואו) פריבילגי! (נכה אבל בואו) ימני! (שמאל מאוד רדיקלי אבל בואו) אסגביר לכם!
המחאות של היום בעיניי הן מחאות ממש חסרות תועלת בעיניי, וזה דבר שבעיניי בטוח יגרום לאנשים להתעצבן עליי. אם אני כועס, זה כי אני שמרן מגעיל, מפחד מערעור הסדר החברתי הקיים שהמוחים רוצים! הרי ברור שאני פריבילג שמפחד משינוי הסדר! אכן, יש המון אנשים שמרנים שמפחדים ממחאות. תמיד היו, כמובן. אז ברור שאם אני נגד המחאות האלה, אני רק מפחד מהשינוי והצדק שהן יביאו לעולם, לא?
ברור שלא. וגם הפריבילגים האמיתיים לא מפחדים. והנה אני עומד להסביר- או להסגביר, או וואטאבר- לכם את הבעיות הרציניות במחאות שקיימות היום, והסיבה למה לעולם הן לא יצליחו, למרות שהלוואי שהן היו מצליחות באמת.
לא מזמן התווכחתי עם מישהי, והיא אמרה שהדור של היום הוא הדור הכי אכפתי בעולם. תראו כמה אכפת לו, אכפת לו! מהתחממות גלובלית ומדיכוי נשים ומיעוטים. אמרתי לה שזה לא נכון- גם בדורות קודמים היו עוולות, גדולות יותר, והם נלחמו מולן. ישעיהו ליבוביץ' הגדול הרחיב את דבריו של אדוארד גיבון הגדול גם הוא- ותיאר את ההיסטוריה לא רק כאוסף של טירופים, פשעים ואסונות אנושיים, אלא גם כמאבקי האדם מול אותם פשעים. בכל דור ודור האדם נלחם מול העוולות. איך אפשר להגיד שאנשים פעם לא היו אכפתיים אם הם נלחמו נגד העבדות, או נגד הגזענות, והמלחמות? הדור של פעם נלחם מול הפשיזם- עד שהדור של היום יאבק באמת מול אויב מסוכן כמו הפשיזם, שבעיניי הוא גדול האויבים האנושיים- הוא לא יכול להגיד שהוא יותר טוב מהדורות של פעם.
בעיניי, אם כבר, כל "המחאות" שקיימות היום הן לא מחאות בכלל. בטח, המחאה נגד נתניהו הצליחה, חבל שרק על החלפת אדם אחד (רע ככל שיהיה) אנחנו נלחמים. אבל כל שאר "המחאות"- כולל המזרחית, הנשית, ובעצם כמעט כולן- הן כמו התלונות של ההורים שלנו בסלון.
למה אני אומר את זה? כי אלו מחאות ניאו ליברליות בעיניי. רמת החיים של האזרחים עלתה מאז מלחמת העולם השנייה, וכשדור הבייבי בום התחיל לתת את הטון, בערך מסוף שנות ה-60, אנשים התחילו לדאוג ממחאות אמיתיות. כולם יכולים להגיד כמה שהם רוצים שהם מוחים נגד הסדר, אבל בפועל הם נהנים מאוד מהסדר הקיים ולא רוצים לערער אותו. בעיניי רק המחאות של הערבים והאתיופים מצליחות באמת- להם באמת אין מה להפסיד כי הם בתחתית הסולם. כמובן שאז אנחנו מיד אומרים שאנחנו לא תומכים במחאות כאלו, כי המטרות נכונות אבל השיטות לא. זה, אגב, בדיוק מה שאומרים ל"מחאה" הפמיניסטית, ההבדל הוא שזאת לא מחאה. העובדה היא שיותר נשים נרצחות, אבל האם ראינו משמרות מחאה? הפגנות? שריפת חזיות או הקמת רשימות לכנסת? לא, רק המון דיבורים והמון פוסטים בפייסבוק, והמון מחשבה שאם הן יגידו שגבר בפייסבוק "מסגביר" להן אז זה איכשהו ירתיע אנסים ורוצחים. התוצאה, כמו שאמרתי, היא כישלון מוחלט. אבל זאת בדיוק המחאה הניאו ליברלית- אין לנשים האלה (שהן משכילות, ממעמד גבוה מאוד) רצון לערער את הסדר. הסדר טוב להן! הן לא רוצות לאבד את המחשב ובית הקפה. גם המזרחים לא. והמחאה היא ניאו ליברלית מסיבה מסוימת- אם היו ממש דורשים דברים, תכניות, תקציבים, אז ההגמוניה האמיתית הייתה חוששת (והיא חששה כשזה קרה ודיכאה את זה). אבל אם ה"מחאה" רק מתבטאת בדיבור באינטרנט ובהצמדת כל מיני מונחים מטומטמים לאנשים ובניסיון לשנות את השפה במקום לפעול באמת? ההגמוניה תתמוך בזה. זה לא יערער אותה- אחרי הכול, לדבר לא עולה כסף!
בטוח יגידו לי שאני "מסגביר" אבל זה בדיוק העניין. אני רואה את עצמי כפמיניסט אבל בעיני נשים זה לא יספיק אף פעם. ואני לא מדבר כאן על דיכוי גברים או משהו- המחשבה שהמונח "הסגברה" אומר שאת הצלחת לעצבן את הפריבילג ההגמוני היא מגוחכת- הרעים האמיתיים בעיניי יושבים וצוחקים כי את (והמזרחים, וכל מיני פעילים חברתיים) נלחמת בתחנות רוח במקום במי שבאמת אשם. אם המחאות הללו היו באמת מתחילות לבצע דברים, אז אולי ההגמוניה באמת הייתה מפחדת מהן, אבל זה לא קורה מסיבה מסוימת- הן לא רוצות. לעשות מימז זה טוב ויפה, אבל לא ראיתי שום מחאה שנוצרה בגלל זה. מחאות דורשות פעולות, לא כמה צחוקים באינטרנט. זה עלבון לקרוא לכל הפעילים האלה "רדיקלים", כשבפועל אין מי שמשרת את הסדר הישן יותר מהם. נוח להם, כמו שאמרתי, בסדר הישן. מי רוצה מלחמת עולם על ערכים אם אתה יכול סתם להיות תקוע בעולם שלך?
אני לא חושב שנשים או קבוצות אחרות לא מופלות, אבל מה לגבי מבדק בכדל? הומצא כאן מבחן מטומטם שרואה אם סרט פמיניסטי לפי זה ששתי נשים מדברות על משהו שאינו גבר. אם ככה, גם פורנו לסביות עובר בגדול! זה מבדק כל כך מגוחך, והזוי בעיניי שהוא נחשב לכזה חשוב. אבל מבדק אחר, שבודק כמה נשים עובדות על הסרט, מבדק שבודק שילוב אמיתי של נשים ולא איזה טקסט מגוחך, הוא כמובן לא נפוץ בכלל בעיני כל ה"פמיניסטיות" בלאי האלה. למה? פשוט מאוד- כדי לעבור את המבדקים האלה צריך ממש לעשות פעולות, ולזה אף אחד לא מוכן היום, הרי אמרנו כבר- רמת החיים עלתה ומי יסתכן לגבי זה?
הרשו לי לספר לכם סיפור. בזמנו, ב-2019, אמרו שערבי אנס ילדה בת שבע. בלי להיכנס לעניין, אתם יודעים מה עשו לגבי זה? מה שקרה זה שבמשך שבוע וחצי כל התגובות בפייסבוק היו "נאנסה ילדה יהודיה בת שבע" שוב ושוב. זהו זה. שום מחאה אמיתית. מהר מאוד אנשים התחילו לצחוק על זה, להגיב תגובות משלהם במתכונת דומה, וכעבור שבוע וחצי בערך כל המחאה הזאת נגמרה. כמו שאמרו החברים של נטשה, "עוד יום". ולמה זה? כי לא באמת עשו מחאה, אנשים עשו שיתוף, הדבר הכי קל בעולם, והמשיכו מיד בחייהם עד לשערורייה הבאה. וזה גם מה שקורה בכל המקרים שתוקפים נשים ורוצחים.
איך לעזאזל כל האנשים האלה חושבים שאני אמור לפחד מהמחאות שלהם- שמישהו יפחד מהמחאות שלהם- אם לא מדובר באמת במחאות בשטח? זה פשוט מטומטם.
הפתרון כמובן הוא אחד- לעשות מחאות אמיתיות ולא לעשות "מחאות" אינטרנט שהן פשוט הסוג הזול והנחות ביותר של המחאות. איזו מחאת אינטרנט הצליחה? כמו שאמרתי, מדובר בבכיינות של ההורים שלנו בסלון, שמתלוננים אבל לא מוחים. פשוט עכשיו הבכי הוא בפייסבוק. מה שנורא כאן זה שאנשים חושבים שבשיתוף של פוסטים הם ישנו את העולם, או שבקצת שינויי שפה העוול האמיתי יימחק. תראו את מחאת הדגלים השחורים- היא באמת הצליחה כי יצאו מהאינטרנט, לא סתם שיתפו בפייסבוק "נתניהו רע, בו הו". כי זה לא יעבוד. עכשיו אתם בטח תלעגו לי ותגידו שמחאות אינטרנט כן מצליחות- מה עם מחאת הקוטג'? ה-דוגמה למחאת אינטרנט שהצליחה, ושינתה (לא ממש אבל נניח) סדרי עולם?
אבל זה ממש לא נכון, כי יש הבדל עצום בעיניי. אני לא מדבר על שימוש באינטרנט לארגון המחאות- לאן הולכים, מה עושים- בסופו של דבר האינטרנט הוא כלי והוא כלי שימושי מאוד. אני מדבר על מחאות שמתרחשות אך ורק באינטרנט או בדיבור, ומחאת הקוטג' לא הייתה כזאת. המחאה הזאת לא הייתה שיתוף של פוסט על המחיר של הקוטג' ובכי באינטרנט- היא קראה לפעולה אמיתית. במקרה שלה, להימנע מפעולה מסוימת- לא לרכוש את הקוטג' במחיר גבוה מדי. אנשים ביצעו פעולה שיצאה מהאינטרנט. לכן כאן מדובר במחאה הגיונית ששילבה את האינטרנט ככלי, אבל לא כמטרה. במחאות של היום, אנשים סתם מתלוננים, אבל לצאת ממש? לצעוק באמת? ברור שלא. ואם כן- ילעגו להם, יגידו שהם בוגדים במדינה, ויתנערו מהם. אז עדיף להישאר בפייסבוק ולדבר. כמו שאמרתי- לא עולה כלום.
בגלל ההתרחבות של הרשתות החברתיות, והאפשרות לדבר עם כולם, אנשים התחילו לחשוב שבגלל שיותר אנשים שומעים את התלונות שלהם ולא רק הטלוויזיה בבית, הם איכשהו עושים כאן מחאה ראויה לשמה. בעיניי זה סתם מטומטם, ולא משנה כלופ. כל אחד "יצעק" את המחאה שלו, יגיד שעכשיו הקבוצה שלו תדבר, ידרוש שידברו אליהם יפה ויפסיקו להשתמש בכל מיני ביטויים וכמובן שאף קבוצה אחרת לא תבין אותם, אבל כשהמחאה תצטרך להגיע לפסים מעשיים באמת, הם יעדיפו להתחמק מזה, ולהמשיך לכתוב עוד פוסט מטומטם (כן, אירוני מצידי, אני יודע). אני לא קורא למחאות, אני לא משתתף במחאות. אין בעיה לא לקחת חלק במחאות, ונהדר לקחת חלק במחאות. אבל בעיניי יש צביעות גדולה מאוד כשבן אדם טוען שהוא רדיקלי, מוחה ולוחם למען שינוי סדרי העולם- כשבפועל כל מה שהוא עושה זה לשבת על התחת שלו ולרטון. זה כל בני האדם עשו בכל הזמנים. גם הדורות ה"לא אכפתיים" של פעם- רק שהם ידעו גם לצאת למחות בשטח כשזה היה חשוב להם. בגלל זה יש לכם בכלל רשתות חברתיות!
"כל דבר נעלה הוא קשה כשם שאינו שכיח".
