חזרנו, וגם פרק 14 חזר!
בפעם האחרונה, וינס הגיע למסקנה שברט הארט סוחט את הארגון. ועכשיו נראה מה הוא עשה עם זה.
הארט הגיע לקנדה דרוך גם הוא. בהאוס שואו שנערך בטורונטו יום לפני האירוע, הוא פנה אל השופט שישפוט את הקרב בסרבייבור סירייס, ידיד ותיק של מקמהן בשם ארל הבנר, ושאל אם שינו משהו. לא, הבנר אמר לו, הסיום נשאר על כנו. מייקלס יתנגש בהבנר ויפיל אותו, ואז הארט ינעל אותו בשארפשוטר, המהלך המסיים שלו,שהיה שדרוג של בוסטון קראב. בגלל שהבנר לא יראה את מייקלס נכנע להארט, מייקלס יברח מההפסד והארט ישמור על המוניטין שלו בקרב מעריציו. במהלך הבלבול, יהיו התערבויות מצד דג'נריישן אקס וההארט פאונדיישן, שיובילו לפסילה. כשהוא ראה את הדאגה על פניו של הארט, הוא הוסיף "אני נשבע בילדים שלי, אתפטר לפני שאבגוד בך" (הציטוט הזה, יחד עם עוד פרטים על המאורע, נכלל במהדורת הרסלינג אובזרבר של דייב מלצר מתאריך ה-17 בנובמבר 1997). הארט עדיין חשד קצת כשנחת במונטריאול, אבל מאחורי הקלעים של המולסון סנטר הוא התחיל להירגע. אחרי שעברו על הספוטים שלהם בצורה מכובדת, הוא ומייקלס התלבשו בשקט, בלי הרבה דרמה. וינס החליף בגדים לידם, ונראה היה שהוא במצב רוח טוב עכשיו כשכל הפרטים סודרו. כשסופסוף הגיע הזמן שהקרב יתחיל, מייקלס התנהג בדיוק כמו שאמר שיתנהג מאחורי הקלעים. למעשה, כשהתקוטטו אל הקהל, הארט חשב שמייקלס נותן חתיכת מופע. למשך חמש דקות, הם חבטו אחד בשני. כשהתקוטטו בחזרה אל הזירה, מייקלס התנגש בהבנר כמתוכנן, ואז התחילה סדרת מהלכים שבסופם מייקלס נעל את השארפשוטר על הארט. בגלל שעדיין היו עוד 8 דקות לקרב, הארט נתן למייקלס למתוח לו את הגב ונרגע, כשהוא לוקח נשימות עמוקות כדי להחזיר אנרגיה לגופו. הוא עדיין אסף כוח כשבזווית עינו, הוא שמע איש צוות צועק "זה זמן! קום!". הארט ראה את הבנר קם והרגיש את מייקלס לוחץ על גופו. אז הוא שמע את המילים "צלצל בפעמון המזדיין!" ואז הבין מה קרה. מאוחר יותר באותו הלילה, מייקלס התעקש שלא ידע שום דבר, ומבט ההפתעה על פניו זיכה אותו מחמת הספק. למעשה, הוא נראה כועס כשוינס נבח על הבנר "תן לו את החגורה!" והאייג'נט ג'רי בריסקו ציווה עליו להניף אותה מעל ראשו, וידע את הקהל שהוא מקבל את התואר. להארט הייתה דרך משל עצמו לקבל את הבגידה. כשפגש את מקמהן במבטו, הוא ירק על הבוס שלו, ופגע בפניו. היה תוהו ובוהו מאחורי הקלעים. כשהבנר חמק אל מכונית שחיכתה לו, מייקלס חיכה במלתחות להארט. "ידעת על זה?" הארט שאל אותו כשנכנס. "לא היה לי שום מושג," אמר מייקלס. "אלוהים הוא עדי. הידיים שלי נקיות בעניין הזה. אני נשבע באלוהים". וינס נסוג אל משרדו הנעול מאחורי הקלעים כשהמנהיג של הבחורים מאחורי הקלעים, מארק "האנדרטייקר" קאלאווי דפק על דלתו כדי לבשר לו שהבחורים כועסים (רבים איימו להחרים את התוכנית של מחר באוטווה), והחליטו שמגיעה להארט התנצלות. מקמהן הבין את העניין והלך אל חדר ההלבשה מלווה בבנו, שיין, ובאייג'נטס בריסקו וסמל סלוטר בעוד שהארט ניגב את עצמו. הארט קרה לבוס שלו לשעבר שקרן, והזהיר שאם וינס לא יעזוב את החדר לפני שיסיים להתלבש, "אני הולך להרביץ לך בפה המלוכלך שלך". אבל וינס התעקש להסביר את עצמו. כן, הוא שיקר להארט, אבל האם כולם לא עמדו להתעשר בסוף? האם זה לא מה ששינה? הארט ענה עם אגרוף, ונתן מכה חזקה לרקה הימנית של וינס. שיין קפץ על גבו של הארט, אבל כבר נהיה ברור שהלילה הארוך נגמר. "תסלקו את המאדרפאקר הזה מכאן או שאפגע בו." אמר ברט, מנסה לשלוט במה שנותר מקולו. וינס דידה אל רגליו וצלע במסדרון, סימן חבלה על שפתו התחתונה. בבוקר למחרת, העניין הצית התעניינות באתרי אינטרנט וצ'אטים, וה-WWF הייתה כמרקחה. אנשי משרד נשארו ערים חצי מהלילה כדי לנסות למנוע חרמות. בפגישה עם מתאבקיו ביום שני אחר הצהריים באוטווה, לפני הקלטות RAW, מקמהן התעקש שהארט סיכן את הארגון, ושהוא חטף את המכה בשם כולם (האיזכור היחיד לקרב בתוכנית היה כשמייקלס יצא אל הזירה, וסיפר איך הבריח את הארט מהעיר. מקמהן לא הופיע בתוכנית ולא הזכיר את האירועים של הלילה לפני כן (שנה אחר כך, סרט דוקומנטרי על ברט הארט, להתאבק בצללים, סיקר את המחלוקת בנוגע לעניין, וכלל הקלטות של שיחות בין מקמהן והארט שמקמהן לא ידע שהוקלטו. רואים שם את פאט פטרסון עובר על הפרטים בנוגע לסוף הקרב, שידע בבירור שלא עומד לקרות. רואים שם גם את ברט מספר לאשתו שמקמהן הסכים לסיום הפסילה, ולכך היא מגיבה ב"אני לא מאמינה לו". בשיחה לפני הקרב, ברט מצולם אומר "אני רק רוצה לעבור את היום. מחר פשוט אוותר על התואר. זה נותן לי סיכוי לעזוב עם ראשי למעלה, לעזוב בדרך טובה. אני לא חייב לנצח את שון. אפשר שיהיה בלאגן או מה שתרצה". מקמהן צולם מגיב לו ב"אני פתוח להכל. כפי שאמרתי לפני כן, אני נחוש שזה יסתיים בדרך הנכונה). כשוינס סופסוף החליט לדבר על העניין בתוכנית של יום שני לאחר מכן, הוא התחיל להאמין לעצמו. "יש שיגידו שאני דפקתי את ברט הארט," הוא אמר. "השופט לא דפק את ברט הארט. שון מייקלס לא דפק את ברט הארט. ברט דפק את ברט". אז הוא שיגר אזהרה: "אם עומדות להיות לנו בעיות כאלה מאחורי הקלעים או בכל מקום אחר, בסדר, נתעסק איתן. אבל אין עוד הזדמנויות".
נראה שמקמהן נתרם מהתמונה הכפולה ששידר לצופיו כשחזר הביתה. הוא נתן לקהל שלו הצצה לעולם של מאחורי הקלעים, והם רצו עוד. הוא הרגיש את הקהל לוחץ על כך. בהתחלה, הוא לא ידע איך להגיב. אחרי הכל, הוא השקיע שלושים שנה בלהאמין שהוא הכי טוב כפרשן. אבל אלו שמסביבו לחצו עליו להכות על הברזל בעודו חם. RAW הגיעה ליותר צופים בין הגילאים 12 ל-34 מבין שלוש הרשתות הגדולות בלילות שני. וגרסאות ערוכות של RAW ששודרו בבקרי שבת וראשון התחממו במכירת הזכיונות. הוא היה התפקיד הכי טוב של עצמו. אז בימים לאחר מונטריאול, הוא התחיל לבנות תמונה חדשה של עצמו שענתה לציפיות הללו. הוא התחיל להופיע בקטעים מאחורי הקלעים ששאבו השראה ממונטריאול. בפרק של RAW ששודר בתחילת דצמבר, וינס נראה כשהוא זומם לדפוק את סטיב אוסטין. האירועים של מונטריאול גם נתנו למתאבקיו את התחושה שהם יכולים להמשיך לעבור גבולות. קיי קופלביץ עמדה לעזוב את USA ואף אחד לא ידע מה דילר ירשה או לא ירשה. לילה אחד מייקלס הרגיש נועז מספיק כדי להצטלם כשהוא משחק פוקר ומפסיד את כל הבגדים עד לתחתוניו ואז ניענע באיבר מינו. הדבר האחרון שמקמהן היה צריך היה להגן על דבר כזה. אבל הלוס אנג'לס טיימס הכריח אותו. הוא זכר את הבעיות עם המפרסמים כשהעיתון פירסם על שערוריית הסטרואידים. הפעם הוא רצה להקדים תרופה למכה. אז ב-15 בדצמבר, הוא רץ להתראיין ודיבר על הכיוון החדש. הוא יצא מסגנון מונטריאול ודיבר בסגנון רך יותר, ואמר ש-RAW תיכנס לכיוון יותר חד, כמו ג'רי ספרינגר, משהו שהיה שייך לדילר. "זה ניסיון כנה שלנו לפתוח את הסגנון היצירתי, לבדר אתכם בצורה בוגרת יותר... אנחנו ב-WWF חושבים שאתם, הקהל, מאסתם בזלזול באינטילגנציה. אנחנו גם חושבים שנמאס לכם מאותו סיפור פשוט של בחורים טובים מול רעים. העידן של הסופר גיבור שאמר לכם להתפלל ולקחת ויטמינים זה פאסה. לכן החלטנו להיות יצירתיים וחדשניים. בגלל טבעה החי של RAW, אנו מציעים שתהיה השגחה של הורים על הקהל הצעיר שנשאר ער". במילים אחרות, התווית של TV-14 הייתה שם והכפפות ירדו. מאוחר יותר באותו הלילה, המתאבק בילי גאן הופיע בפעם הראשונה תחת הכינוי "באד אס" בילי גאן, שלאחר מכן שונה ל"מיסטר אס".
ההמצאה מחדש של RAW שיקפה את הערנות של מקמהן. כמו אצל ג'רי ספרינגר, התוכנית נהייתה יותר חדה כשהוא קיצר את הקרבות והאריך את הזמן שלו על המסך כדי לעצבן את הקהל. בשבוע לפני חג המולד, מעריצים שיכורים בליטל רוק וממפיס זרקו בקבוקים ונפצים על מתאבקים וגרמו למיין איבנטים בשתי הערים להתבטל. ועדיין, היה ברור שה-WWF ממלאים שוב אולמות. לא רק שההכנסות מאירועים עלו והרייטינג עלה, הכסף שהרוויחו מאירועים חיים בנובמבר היה 2.4 מיליון. "זה החודש הכי טוב לעסקים מאז שהתחלנו לעקוב אחרי הנתונים הללו ב-1992" כתב דייב מלצר בעיתון שלו. כשהרויאל ראמבל עמד להגיע, והזכייה של אוסטין בתואר עמדה להיעשות במרץ, מצב הרוח בטייטאן טאוור היה מחשמל. כדי להמשיך את המומנטום, וינס היה צריך משהו שיקשר בין הראמבל לרסלמניה. הודות למסע קניות שכלל כמה מכוניות ואחוזה בלאס ווגאס, מייק טייסון מצא את עצמו יום אחד עם חוב של 11 מיליון דולר למס הכנסה. המקדם שלו, דון קינג, ביקש מקדמה של 5 מיליון מרשת שואוטיים עבור הקרב הבא של טייסון. אבל הרשת סירבה, וכך גם WCW כשקינג הציע להם את האלוף באותו המחיר. כשוינס ושיין הגיעו לעניין, המחיר ירד ל3.5 מיליון. טייסון בטח היה מוכן לעשות זאת בחינם. כילד שנולד בברוקלין, הוא למד את דמותו של ברונו סאמארטינו כל ליל שלישי ב-11 בערוץ 47 (רשת WJNU), התחנה בשפה הספרדית. הוא הכין חגורות מקרטון. אבל הייתה בעיה אחת. הוא היה צריך להתייצב בוועדה האתלטית של נוואדה ביוני 1998. למזלו, מארק רטנר, ראש הוועדה, היה מעריץ היאבקות, במיוחד בגלל התקופה בה הוועדה פיקחה על האירועים. מקמהן ורטנר הכירו אחד את השני טוב מספיק, ומקמהן התקשר ואמר שהוא שוקל להשתמש בטייסון במשהו שיזכיר את קרב הנשיכות עם הוליפילד. רטנר אמר שהוועדה תכעס אם טייסון ירד על משהו שהם עדיין כועסים עליו. הוא גם לא יכול היה להתאבק. טייסון היה צריך להראות שהוא מתנהג יפה. מקמהן שאל האם הוא יוכל לשפוט קרב בין אוסטין ומייקלס. רטנר אמר שבסדר, אבל הוא מקווה שזה יהיה בטעם טוב. טייסון קיבל תשלומים כבר בהופעתו ברויאל ראמבל, שמהביירייט שלה הארגון הרוויח 750,000 דולר. כשהגיע למחרת היום לפרסנו ונכנס לקטטה עם אוסטין, הקהל שצפה בנייטרו וב-RAW ביחד היה כבר בסכום 8 מיליון בתים, שיא להיאבקות ולטלוויזיה בכבלים. "המסע שלו מבדר כי זה חצי טרגדיה וחצי מצוייר," כתב בעל טור בשיקאגו סאנטיימס. האם אוסטין ומייקלס נהיו אמיתיים מספיק כדי להיות באותו מעמד כמו האלוף בעיני הציבור? מקמהן רצה לנצל את טייסון כמה שיכל. מקמהן ניסה לגרום לטייסון להשתמש ב-WWF כסוכנות המנהלת שלו, ומקמהן רצה להוציא את קינג מהתמונה. הוא שלח העתק מהעסקה שקינג הגיע אליה עם ה-WWF לבית של האלוף, ומוניקה, אשתו של טייסון, רתחה כששמעה שטייסון ויתר על כל הזכויות לשמו והכסף על החולצות שה-WWF מכרו הלך לקינג. בתחילת פברואר, טייסון התעמת עם קינג בנוגע לחוזה, וסטר לו במלון בל אייר לפני שפיטר אותו. התקשורת התעניינה וה-WWF כינסו מסיבת עיתונאים כדי להכריז שטייסון ישפוט ברסלמניה 14. 27 מצלמות ועשרות כתבים גדשו את האול סטאר קפה במנהטן כדי לראות אותו. טייסון רק הסתובב אל אוסטין ואמר "אם תעשה משהו לשון מייקלס אני אשבור לך את השיניים. ולפי איך שזה נראה, אתה לא יכול להרשות לעצמך את זה". טייסון היה שווה פי שניים ממה שוינס שילם לו באותו היום. כשהסכים להצטרף לדג'נריישן אקס ולהיות קטלוג עבור החולצות, ההתעניינות התקשורתית חזרה לרסלינג. רבים שהיו בבית הקפה באותו היום נדהמו לראות מה קרה להיאבקות מאז שהם צפו לאחרונה. אבל עם כל הפלירטוטים עם הדירוג למבוגרים, ה-WWF לא דחפו את עצמם לשם לבד. למען האמת- הם נדחפו.
כשהוא משמין ומקריח, פול היימן היה בעסקים שנים, בהתחלה כמנג'ר של קבוצה שנקראה "הברית המסוכנת" ואז כפרשן ב-WCW. אחרי התקרית עם ביל וואטס שהובילה לפיטוריו, הניו יורקר השתלט על ארגון היאבקות מפילדלפיה שנקרא איסטרן צ'מפיונשיפ רסלינג, ושינה את שמו לאקסטרים צ'מפיונשיפ רסלינג. בגלל שהיו לו חברים בכל התעשייה, הוא יכל להביא לשם קבוצה נאמנה ולא אורתודוקסית של אתלטים, ולבנות בסיס מעריצים קטן אך נאמן בצפון מזרח המדינה. ECW הייתה באולמות בינגו ועירבבה בין אלימות וקטטות. והתחושה לא הייתה יותר קיצונית מאשר אותו לילה בריבר, מסצ'וסטס. ג'רום "ניו ג'ק" יאנג, צייד ראשים לשעבר שפעם ירה והרג איש, היה אמור להתאבק מול מתאבק ECW בשם אקסל רוטן, אבל הוא לא הגיע. לאחר שההיעדרות הוכרזה, נער בן 17 הגיע לפול היימן והציג את עצמו בשם אריק קולאס. קולאס השתמש בדמות של נהג אוטובוס עם זוג גמדים, ואחרי ששיכנע את היימן שהוא בן 19 והתאמן אצל קילר קוואלסקי, הבעלים נתן לו להחליף את רוטן. יאנג, שהיה ידוע בהובלת עגלות קניות מלאות נשקים לזירה ואהב לשדך ליריביו סיכות לראש עם אקדח סיכות, היה צריך להוריד דם באותו הלילה. אבל קולאס לא היה ותיק ולא היה לו עור רך שדימם בקלות. היה לו עור בתולי, עבה וקשה. אז אחרי שיאנג הכה אותו עם כיסא, גיטרה, טוסטר וקב, ואז שלף את הסכין כדי לחורר את עורו, המתבגר צרח והתחיל להזיל כמויות דם עצומות. למרות שהאבא נעמד וצרח "תעזוב אותו, הוא רק בן 17!", המתנדב ששקל 181 קילו נשאר בזירה, וחטף מכות עד שהתעלף. כשהפרמדיקים רצו וספגו את הדם עם מגבות וחולצות, מעריץ שיכור צעק "יא חרא שמן!". קולאס הרים אצבע משולשת, והקהל צעק "E-C-W! E-C-W!" כשיאנג הכריז "לא אכפת לי עם המאדרפאקר הזה ימות" (כשהוא טוען לנזק רגשי ופיזי ארוך טווח, קולאס תבע את יאנג, אבל ב-1999 המתאבק זוכה כשחבר מושבעים בן 6 אנשים צפה בהקלטה של קולאס נושך את שפתיו ומנפח את לחייו- פעולה שנעשית כדי שהדם יזרום יותר טוב- והחליט שקולאס השתתף מרצונו). הסגל של היימן גם כלל את הנרקומנית בת ה-26 וכוכבת ה-WWF לשעבר תמי לין סיטץ'. זה לא שינה שהפנים שלה רזו או ששמה, סאני, נהפך לבדיחה אחרי שחייה קרסו והיא נואשה לכסף כל כך עד שהציעה למכור את השתלים שלה באיביי. היימן שם אותה בטלוויזיה ונתן לה לדבר על כל הבעיות האישיות שלה. כדי להיות הוגן, הוא דרש שתלך לגמילה. אבל תוך פחות מחודש היא התעלפה במלתחות. היא פוטרה לאחר מכן, לא לפני שהיימן שוב הביך אותה בטלוויזיה כשנתן למתאבקת אחרת להצליף בישבנה החשוף כשהקהל צועק "תראי את הציצים שלך!". רוב הותיקים היו מעדיפים לקרוא את יוליסס מאשר להיות תקועים בחדר אחד עם היימן, אבל וינס רוסו, הכותב הראשי של ה-WWF ב-1997, הושפע ממנו. רוסו ביקש ממקמהן לאמץ קצת מההארדקור של ECW ולהחתים מתאבקים שיוכלו לבצע אותו, כמו מיק פולי. למרות שהגוף שלו נראה כאילו התאמן בטאקו בל, פולי ידע לספוג כאב כל כך טוב עד ששינה את הדרך בה התייחסו להיאבקות מסוג כזה קצת אחרי שהגיע ל-WWF בשם מנקיינד. הוא פגש את האנדרטייקר באירוע קינג אוף דה רינג בקרב האל אין א סאל, ונפל 4 מטרים מגג הכלוב, בתיאום כדי שלא יפגע ברצפת הבטון אלא בשולחן השדרנים. אחרי שבמשך 10 דקות הרופאים ניסו לטפל בו, הוא עזב אותם ושוב הגיע אל הכלוב. אך הפעם התוכנית השתבשה: אחרי שקיבל צ'וקסלאם אל גג הכלוב, חוליה חלשה התנתקה בגג המבנה, ופולי נפל אל המזרן הנוקשה. "אלוהים אדירים!" צעק JR. "אני נשבע באלוהים, הוא התרסק לשני חלקים!". אך שני הבאמפים לא הספיקו כדי להכניס את פולי להיסטוריה: הוא קם מהמזרן, זרק חבילת נעצים על הקרקע, ונתן לעצמו להיזרק אליהם. הכליה החבולה שלו הייתה האחרונה בדאגותיו: הוא גם עזב את הקרב עם לסת שבורה, לשונו משתרבבת מחור מתחת לשפתיו ושן יוצאת מאפו. עם הבטחה למהומה כזאת, 5,000 מעריצים- רבים מהם ילדי תיכון- הגיעו לראות תצלום קבוצתי של מייקלס, אוסטין וטייסון ארבעה ימים לפני רסלמניה. RAW עדיין הייתה מאחורי נייטרו ברייטינג, אבל כולם ראו את הזרם מתהפך. וינס היה נחוש להצליח. בקרב הפתיחה, הוא שם בבאטל רויאל המון אנשים. האנטר הרסט הלמסלי יצא להגן על התואר האירופאי שלו. סייבל ולונה היו לבושות כמו חשפניות. והקרב הלפני אחרון היה בין אנדרטייקר וקיין, ונלקח ישירות מפאנטום האופרה. בנוסף לכך, רסלמניה מסיימת שנת בוקינג אחת ומתחילה את השנייה. המטרה של המופע הזה היה שטייסון יסגור את הספר של שון מייקלס ויעביר את החגורה לאוסטין. שניהם נתנו את כל מה שהיה להם- למרות שלאוסטין כאב מאוד הצוואר מהפציעות שלו, ומייקלס לקח מלא משכחי כאבים כדי להקל על הכאבים בגב שלו, ששבר כשנדחף אל ארון קבורה לפני חודשיים. בשבועות לפני התוכנית, טייסון יצר ברית עם מייקלס וקבוצתו, דג'נריישן אקס (DX). עכשיו, האלוף חימם את הקהל והראה קטעים מובחרים של שון מייקלס כדי להוציא אותו שחצן. מייקלס ידע שלעולם לא יראה כך שוב. הקרב נמשך 20 דקות, והוא היה נחוש לתת מעצמו כל דקה. כשאוסטין זרק אותו לחבלים והוא נפל על הרצפה, מייקלס בקושי הרגיש את רגליו אך קפץ עליהן כשאחז בגבו. כל מהלך כמעט קרע את עמוד השדרה שלו. בסוף, הוא כמעט לא זז. הוא דחף את אוסטין והתכונן לבעוט ביריבו. אוסטין חסם את הבעיטה והלך אל המהלך המסיים שלו: אוסטין תפס את מייקלס בצוואר ונפל איתו אל המזרן. מייקלס כמעט התעלף מהעניין והיה אסיר תודה לראות את טייסון קופץ אל הזירה, מכה במזרן 3 פעמים ומרים את ידו של אוסטין באוויר. כל מה שנשאר היה שטייסון יפתיע, יוריד את חולצת ה-DX ויגלה חולצת 3:16. מייקלס, "זועם" בגלל הבגידה של טייסון, נגע בו בחזה, וטייסון נתן לו אגרוף. מייקלס לא היה שמח יותר לקבל מכות בחייו. כששכב על גבו, בוהה באורות של הפליטסנטר, טייסון לקח את החולצה עם הסלוגן של האלוף החדש וכיסה את מייקלס בה.
בלילה אחרי רסלמניה, הארגון בדרך כלל קיבל רייטינג חזק עבור RAW, אבל לא הרבה ציפו שהמספרים יחזיקו מעמד כל כך הרבה זמן. אבל ה-WWF עשו את מה שרוב המנתחים חשבו שהיה בלתי אפשרי לפני כמה חודשים: הפרק של ה-30 במרץ מאלבני ניו יורק ניצח את נייטרו בחמישה מתוך שמונת רבעי השעה ששודרו אחד מול השני בהם. בכללי, הוא הפסיד בתחרות הכללית רק בשתי עשיריות הנקודה (אלמלא WCW, שחשו ש-RAW סוגרים עליהם, קבעו בשני הרבעים האחרונים קרבות במעמד PPV- סאבאג' ונאש מול סטינג ולוגר ופייפר מול הוגאן- הלילה היה הולך ל-RAW בביטחון). הפרק של ה-6 באפריל הוכיח שזה לא צירוף מקרים. הוא חתך את הפער בחצי, והתוכנית עצמה הוקלטה שבוע קודם לכן. הכותבים של וינס כתבו דברים שיכניסו אותו עוד יותר לעלילה. אוסטין הגיע בחליפה ועניבה, כאילו שהסכים להיות האלוף המכובד שוינס רצה שיהיה. אבל אז הוא קרע את החליפה ובעט לוינס בבטן, כשוינס נפל על ברכיו. המבט על פניו הראה בלבול, חוסר כוח וזעם. השלבים האחרונים בשינויו של וינס לכוכב בא עם מראה חדש לפתיח ב-13 באפריל. מסכי הטלוויזיה הראו את אוסטין צועד דרך פיצוצי אש. לפני שהצופים חשבו להעביר ערוץ, JR הכריז שאוסטין ומקמהן יישבו את העניינים ביניהם מתישהו התוכנית. 120 הדקות הבאות הראו איך צריך להפיק היאבקות: קטעים קצרים בין הקרבות הראו את וינס מתאמן לקרב. ואל וינס, שחקן הפורנו המתאבק, הופיע על המסך כשלגופו רק מגבת כשהוא מכריז שיש לו טיל שישגר את הנשים לגבהים חדשים. היה קרב של DX בין אואן הארט ובאד אס בילי גאן, שבו הארט חשף את הישבן של גאן. גם רוקי מאייביה היה שם, ועדיין היה חלק מהניישן, אבל החליט להיות הגירסה החדשה של ריק פלייר- עם חליפות מעצבים ונעליים- והפך לרוק (שם שבא לתת מחווה לאביו- רוקי ג'ונסון, ולסביו מצד אמו- פיטר מאיביה. הרוק פרץ בגיל 27). גם הייתה הופעה של גולדאסט, לבוש בחזייה ומכנסיים מעור. ב-9 וחמישים דקות, מקמהן בן ה-52 נכנס אל הזירה ודרש שאוסטין יקיים את ההתחייבות שלו להילחם עם יד אחת קשורה מאחורי גבו. "קדימה, כוכב, יש לך ביצים?". למעשה, כשנשארו כמה דקות, לא הייתה לו כוונה לבזבז את הקרב הזה בטלוויזיה. זה היה ההבדל בין ה-WWF ל-WCW. בישוף הנואש שם קרבות באיכות של PPV כדי לחזק את הרייטינג שלו. אבל זה היה מתוך חולשה. לפעול מתוך כוח אמר שכוכב כמו פולי יבוא לתקוף את אוסטין כשהתוכנית נגמרת פתאום. אם למישהו היה ספק בנוגע לזה שמקמהן קיבל כוח, הוא התנפץ למחרת היום. RAW קיבלה באותה רבע שעה רייטינג של 6- הכי גבוה בכל הזמנים בתחרות ראש בראש עבורם. כשכל 8 רבעי השעה חוברו ביחד, הממוצע של RAW היה רייטינג של 4.6, והרצף של נייטרו של 83 ניצחונות רצופים בליל שני הגיע לסיומו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה