סקס, סמים ונעילות ראש- דברי סיכום

אוקי,זה סופסוף כאן- סקס, סמים ונעילות ראש- הפרק האחרון. כאן יש דברי סיכום.

בפעם שעברה ראינו את ההשתלטות של וינס מקמהן. הפעם: המעבר ל-TNN, ה-XFL, מותה של WCW, והדשדוש של ה-WWF.

הסיפור מאז:

לינדה מקמהן הייתה בריביירה הצרפתית, בועידת טלוויזיה, כשקיבלה את ההצעה הנגדית של USA. אם היא הייתה יודעת מה קורה ברשת, היא הייתה מבינה יותר. הרשת הבינה שאם תשווה הצעות, אז היא תפסיד הרבה כסף. הם החליטו שעורכי הדין של ויאקום שיחקו מלוכלך ויצרו הצעה שתבטל את יכולת ההשוואה של USA. איזו עוד סיבה הייתה למקלוגג לשים כל מיני עסקאות כאלה שם? בסוף, הם החליטו שהם רק מחוייבים לענות על החלק בנוגע לחמשת התוכניות של ה-WWF. כל השאר היה לא רלוונטי. לכן, ברי בייקר פשוט שלח העתק של הצעת ויאקום עם קווי מחיקה בכל מקום. לינדה התקשרה למשרדה בניו יורק, זועמת. היא ביקשה שיביאו לה את בייקר. בייקר ניסה להישמע שמח ולהגיד שאולי יהיה עוד משא ומתן, אבל הודיע שבית המשפט צריך להחליט גם. אז הוא תבע את לינדה. במשפט בן 4 ימים ביוני 2000, עורכי הדין של USA הציעו את הגדרתם הצרה לעניין השוואת העסקאות. המקמהנים חשבו שזה עוד ניסיון קלוש מהרשת. וינס העיד ש-USA בכלל לא ניסתה לדבר איתם, והציעה להם הצעות מביכות. השופט בדלאוור הסכים שאמנם ויאקום הציעו הצעה שידעו ש-USA לא תעמוד בה, אבל ויאקום אכן הציעה הצעה טובה יותר. USA לא הסכימה, לדוגמא, להבטיח למקמהנים ש-RAW לא תבוטל בגלל אירועים אחרים. סטיבן צ'או ניסה להציג את פסק הדין טוב יותר. כיוון שהמפרסמים עדיין היו אצל ה-WWF, אז הוא אמר שהרשת תצליח כי הם יוכלו למכור עוד זמן פרסום. הנשיא ברנר קרא לבייקר והציע לו "ארגון מחדש". לאחר מכן בייקר התפטר. גם צ'או פוטר לאחר שהרייטינג צנח ב-15% ו-USA כבר לא הייתה רשת הכבלים המובילה ברייטינג. ובנוגע ללינדה מקמהן, היא נסעה ל-CNBC וטענה שה-WWF יחוו עלייה של 15% בהכנסות ב-2001, יחד עם 85 מיליון דולר שירוויחו בעונה הראשונה של ה-XFL.

עוזריו של וינס התחננו בפניו לחכות שנה לפני ה-XFL. המאמנים, המפיקים ובמיוחד השחקנים צריכים עוד זמן. האסטרטגיה המרכזית הייתה למכור בשר ולא פוטבול. וינס אמר ל-ESPN שהצופים צריכים להכיר את המעודדות, ושהם יראיינו את החברות של השחקנים בנוגע ליחסיהם. כששמע על כך, אמר מנכ"ל ה-XFL, ג'.ק. מקיי שלכולם יש מעודדות, והמעודדות שלהם לא יתפשטו אם זה מה שאנשים מצפים. אבל זה לא היה נכון, בהתחשב בכך שהפרסומת הראשונה כללה נשים חצי ערומות בסאונה. נראה כאילו הדבר היחיד שמנע מהתקשורת לקטול את העניין היה הביטחון בדיק אברסול, שאמר שאותם ספקות היו גם בסאטרדיי נייט לייב. אחרי ה-3 בפברואר 2001, המשחק הראשון, נראה כאילו הוא צדק. יותר מעשרה מיליון בתים צפו במשחק בין המתנקשים מניו ג'רזי לעבריינים מלאס וגאס, וזה ניצח כל דבר אחר. אבל כעבור שבוע, זה לא החזיק. הצופים לא ראו את ג'סי ונטורה ליד הפרשן ג'ים רוס, אלא רעש לבן: הפסקת חשמל מנעה שידור למשך דקה וחצי. קשה לדעת כמה צופים עזבו בגלל זה, אבל רק חצי מכמות הצופים של שבוע שעבר הגיעה לצפות במשחק בין לוס אנג'לס לממפיס. אחד מהם היה לורן מייקלס, המפיק של סאטרדיי נייט לייב, שהובטח לו שזמן השידור שלו ב-11 וחצי לא יפגע. אבל הוא ישב יחד עם ג'ניפר לופז, כוכבת בסרט שובר קופות ובאלבום הכי מוכר במדינה, והמשחק עדיין המשיך. מייקלס טען ששקל לבטל את התוכנית וש-NBC ישדרו שידור חוזר. כשהרייטינג אפילו לא גירד את ה-7.4 מהשבוע לפני כן, מייקלס וידא שידעו על הכעס שלו. אברסול וכל השאר פיקפקו רק בינם לבין עצמם. המשחק הרביעי הביא רק 4 מיליון צופים- ו-NBC יכלו להפסיד פחות אם היו ממשיכים לשדר NFL. הרייטינג הממוצע עד עכשיו היה 5.1- קצת מעל ה-4.5 ש-NBC הבטיחה למפרסמים ששילמו 130,000 דולר עבור 30 שניות פירסום. בשבוע החמישי, המשחק עשה רייטינג של 2.4 בלבד, ולא רק המפרסמים התלוננו. הסניפים בחוף המערבי התחננו שהמשחקים ישודרו אצלם בגרסה מוקלטת כיוון שהשידור החי בשעת החוף המזרחי השאיר אותם בלי כלום בפריים טיים. בשבוע השביעי, ה-XFL הביאו את הרייטינג הכי נמוך אי פעם ל-NBC. אף אחד לא הופתע כשאברסול אמר שלא תהיה שנה שנייה ב-NBC. מקמהן קיווה שלפחות ה-UPN ימשיכו לשדר אותו. אבל התברר לו שרוצים לקצץ חצי שעה מסמאקדאון כדי לשדר תוכנית אחרת. הוא כבר הרשה לרייטינג לרדת כשהשקיע ב-UPN. לאבד 30 דקות של פירסום היה הדבר האחרון שהיה צריך. אבל הוא היה צריך לתת תשובה. לקצר או לא? וינס הכיר בכך שה-XFL רק גורם לנזק והודיע שיסגור את XFL לפני שיקצר את סמאקדאון. המניה של ה-WWF עלתה במקצת כשהתברר שמקדם ההיאבקות הכי מפורסם חזר לאיפה שהיה שייך.

כל עוד טד טרנר שלט ברשת שנשאה את שמו, להיאבקות הייתה פינה חמה בליבו, כתזכורת ליום בו ריי גונקל בחר להעביר את GCW לערוץ 17. הטיפול האוהד של טרנר המשיך במשך 30 שנה, ושרד אפילו את האיחוד עם טיים וורנר. אבל בינואר 2000, טרנר טעה סופסוף בחשבון, או ליתר דיוק לא שפט נכון הצעה עסקית מעולם האינטרנט. כמחזיק המניה הגדולה בטיים וורנר, הוא אישר את האיחוד עם AOL, רק כדי לגלות באפריל שהבעלים החדשים רוצים שיעזוב. ג'ראלד לווין, מנהל טיים וורנר, אמר לטרנר שהרשתות שנושאות את שמו עכשיו יפוקחו בידי AOL. החדשות גרמו למהומה ב-WCW, שעמדה להפסיד 80 מיליון דולר באותה שנה. אחרי פיטוריו של בישוף, הארגון החתים את וינס רוסו מה-WWF, וקיוו שהכותב הראשי יוכל לתת לנייטרו קצת זוהר. תוכניתו הראשונה כללה קרב חשפנות ובכורה של קבוצה בשם החיות המזוהמות. אבל כעבור ארבעה חודשים, כל מה שהצליח להשיג היה הרמת האלימות בתוכנית והשארת הרייטינג שטוח. במרץ, מרכז CNN היה כל כך מיואש עד שהם החליטו להחזיר את אריק בישוף מהגלות בת חצי השנה שנגרמה בידי בראד סיגל, נשיא TNT ו-TBS (בגלל הרגלי הביזבוז של בישוף, רואה החשבון שסיגל מינה, ביל בוסץ', התפטר). אפילו לפני שהסכים לחזור, בישוף ידע ש-WCW תוצע למכירה. אמריקה אונליין היה ארגון מבוסס הכנסות, וכשהשפעתו של טרנר נעלמה, ל-WCW כבר לא היה תומך גדול. בהתחלה, סיגל הכחיש כל שמועה על מכירה. אבל ביוני 2000, הוא קרא לבישוף למשרדו ושאל האם יוכל להוביל עסקה לקניית הארגון. בישוף אמר שכן, ובחצי השנה הבאה סידר חבילת מימון שהייתה שווה 50 מיליון דולר. שלושה ימים לפני שמשרד הסחר אישר סופית את האיחוד עם AOL בינואר 2001, הניו יורק פוסט דיווח על הרכישה מצד הקבוצה של בישוף כודאית. אך הדיווח היה בטרם עת. במרץ 2001, AOL מינתה את ג'יימי קלנר, בן 53 שעזר בהקמת רשת WB, לתפקיד המנהל החדש של רשת טרנר. במהלך הראשון שלו, טרנר החליט שהיאבקות לא התאימה לתדמית שרצה ליצור לארגון. בישוף היה בחוף בהוואי עם אשתו ושני ילדיו כששמע על כך. התוכנית האחרונה של WCW תהיה ב-26 במרץ. ניסיונו האחרון של בישוף לשמור על מלחמות ליל שני בחיים נהרג. בלי עסקת השידור, מי ירצה את נכסיה האחרונים של מה שהיה WCW? שלושת מיליון הצופים שצפו במהדורה האחרונה של נייטרו קיבלו את התשובה כשהתחילה השעה 9. מה שהם ראו היה אותו הדבר שצופי RAW ראו- וינס מקמהן מחייך מאוזן לאוזן בגונד ארינה בקליבלנד, נראה מרושע. "אנשים שאלו אותי, איך עשית זאת, וינס?" הוא התחיל, מדבר לקהל בשתי התוכניות בו זמנית. "נלחמת נגד הענק הזה, המיליונר הזה, איך עשית זאת?" ואז הוא הלך מסביב לזירה, ונתן לשאלה זמן לשקוע. "יש שיגידו שקיבלתי עזרה מכוכבי ה-WWF, אבל האמת היא שזה הכל בגללי. זה היה הניסיון שלי והכסף שלי. אוקי, וינס, איך אתה יכול לנצח מיליארדר? יש רק דרך אחת- להפוך לאחד בעצמך!". כמובן, זה לא שהוא ניצח את טרנר כמו שפשוט שרד יותר זמן ממנו. אבל התוכנית שלו החלה ביום שבו אמר לורן גאנייה "אני לא עושה משא ומתן" וספסוף הסתיימה, וגם בלי הרבה מו"מ. הוא שילם 4.3 מיליון דולר במזומן עבור קצת יותר משמה של WCW וספריית הוידיאו שלה. כש-ECW פשטה רגל שבוע אחר כך, מקמהן שכר את המייסד שלה, את פול היימן, והתחיל להשתמש גם בשמה של ECW. כך התאפשר לו ליצור מלחמה משולשת לפני המצלמות שלו, שיחזור מזוייף באופן מושלם של המלחמה שבה הרגע ניצח.

בקושי שנה לאחר מערכת היחסים החדשה שלו עם ויאקום, וינס הראה לכולם שהוא לא מתאים להסכם הבלעדיות. כשאנשי MTV פנו אליו עם הצעה לתוכנית ריאליטי, הוא הלך מאחורי גבם והציע את זה לחבריו ב-NBC, והכעיס את טום פרסטון, ראש MTV. הוא גם הכעיס את קרי מקלוגג כשבמהלך המו"מ לסגירת WCW, הוא טען שהוא זכאי להפיק גירסת נייטרו משלו ל-TBS. מקלוגג גירד את ראשו בחוסר אמונה, ותהה על מה וינס חשב שחתם כשהסכים לסעיף בלעדיות. בסוף, מקמהן ויתר על ניסיונו, וסיפק את עצמו בקניית שמה של WCW ושימוש בה כדי לקדם סטוריליינים ב-RAW וסמאקדאון. בסוף 2001, כהונתו של מקלוגג כשם חזק בויאקום נגמרה. ברגע שלבוס של CBS לס מונבס נמאס לחכות עד ש-UPN ישתנו, הוא השתלט על הרשת המדשדשת, וכרת את הענף של מקלוגג. מקלוגג התפטר קצת אחר כך וגם דין וולנטיין פוטר. באותה תקופה, וול סטריט החלו לפקפק בכך שויאקום יצליחו להחזיר את השקעתם ב-WWF, והאם וינס יחזיר לעצמו את המומנטום מסוף שנות ה-90. באפריל 2001, ה-WWF דיווחו שהכנסותיהם מהיאבקות גדלו ב-20%, פחות מחצי ממה שגדו בשנה שעברה. למרות שהגידול היה מכובד, האנליסטים חששו מההוצאות ההולכות וגוברות של הארגון. הודות לשכבה חדשה של הנהלה שהמקמהנים הוסיפו באמונה שיוכלו לעצב את עצמם כמו דיסני, הרווח התפעולי גדל ב-2001 ברמה עלובה של 5.5%. כשסגירת ה-XFL נכנסה, כל ה-456 מיליון דולר של ההכנסות ירדו בבת אחת לבקושי 16 מיליון דולר רווח נקי. החדשות הפכו ליותר גרועות כשהירידה הכלכלית סופסוף הגיעה לשוק התקשורת בקיץ 2001. ביולי, ה-WWF הכריזו שתקציב הפירסום הטלוויזיוני שלהם ירד ב-17%, ושהמניה שלהם ירדה לשפל של 10.31 דולר- ירידה של 60% מהמחיר בו הונפקה באוקטובר 1999.זה לא עזר שוינס השאיל כמה מסמכויות התוכנית לילדיו. בנו שיין, נהיה אחד מהמתאבקים המעופפים הכי גדולים, ולקח סיכונים כמו נפילה מפיגום בגובה 15 מטר. סטפני, בינתיים, הפכה להילית הביצ'ית של אחרי עידן סייבל, וקריאות "כלבה" ליוו אותה לזירה. כאחת מהכותבות הראשיות, היא אף שמה את עצמה במצבים כדי שהקהל יקרא לה ככה. באותו יום שהניו יורק פוסט דיווח על ירידה בפרסום של ניתוחים להגדלת חזה, סטפני בת ה-24 הראתה את שדיה המנותחים ב-RAW. כנשאלה על כך, היא אמרה שראתה שלט בקהל שהיה כתוב בו "הציצים של סטפני בירידה".

אבל לקהל נמאס מהסיפורים שהמשפחה מיקדה בהם, והרייטינג של RAW ירד לרמתו הנמוכה ביותר מזה שנים. המקמהנים הגיבו בניקוי בית, ופיטרו שלושים ותשעה עובדים, כמעט עשירית מכוח העבודה שלהם. וינס גם הגיע לפגישת צוות, שבו עלתה השאלה האם עדיין יש לו היכולת להפיק עשר שעות שבועיות של טלוויזיה. הוא הכיר בכך שהוא איבד קצת קשר אבל אמר שיחזור לתלם. "זה הזמן להנות שוב!" אמר. "אם וול סטריט לא יאהבו את זה, שיזדיינו". בועידת אנליסטים בנובמבר 2001, לינדה ניסתה להיות פחות לוחמנית. בהתחשב במה שקרה עם ה-XFL, היא אמרה: "יש תקופות בהן אתה חד יותר קריאייטיבית מאחרות. זה קרה וזה יקרה". בשאר השנה מקמהן מצא את עצמו מחפש דרכים להמציא מחדש את דמותו. הוא ניסה תוכנית אחת להשפיל את הגירסה החדשה של סייבל, טריש סטראטוס, בכך שהוריד אותה על ברכיה וציווה עליה לנבוח לפני שציווה עליה להתפשט עד שרק החזיה והמכנסונים שלה היו על גופה. בתוכנית אחרת, הוא נפגש עם טורי ווילסון הבלונדינית השופעת בחדר הכביסה ונאנח בעונג כשהיא הורידה את חולצתו, הורידה את מכנסיו למטה ונעלמה מעיני המצלמה (היא אמרה לו לעצום את עיניו כי יש לה הפתעה, וכשהוא פקח אותן הוא ראה את לינדה ממולו). בתוכנית לקראת חג המולד, הוא הכריח מתאבקים לנשק לו את התחת. כשהוא מבין את הצורך ביריב חדש, הוא הביא את ריק פלייר, ויצר תפקיד עבור המתאבק האגדי כ"חצי בעלים". התסריט שלהם הוביל את מקמהן לקרב הכי אלים שלו מאז עידן אוסטין, כולל סיום גראפי לקרב ברויאל ראמבל 2002 בו פלייר נשך את וינס במצח אחרי שהרביץ לו עם מוט ברזל. בסוף, מקמהן הוסיף משהו שמעט מאוד חשבו שאפשרי: הוא קבר את הטינה שלו עם הוגאן, שלא עבד עבורו מאז 1993. כשהוא מבקר תחנה אפלה בעברו, הוא השתמש בהוגאן כדי ליצור מחדש את ה-nWo עם סקוט הול וקווין נאש. אורך הדרך שכולם טיילו בה הודגם בפברואר 2002 בשיקאגו. הוגאן איתגר את הרוק להילחם מולו ברסלמניה, ואחרי המבטים וההתרברבויות, הדברים פנו למקום אפל. נאש והול ארבו לרוק, השכיבו אותו על המזרן, והוגאן הוריד פטיש על ראשו של כוכב הסרטים. לאחר מכן, הפרמדיקים הבהילו את רוק לאמבולנס, רק כדי שעוד פעם הם יארבו לו, והאאוטסיידרים המבוגרים חסמו את האמבולנס עם הלימוזינה שלהם. הסגמנט הגיע לשיאו כשהוגאן נגח בצד האמבולנס עם הג'יפ שלו. לחמשת מיליון האנשים שצפו בשעה 10, הפרשנים ג'ים רוס וג'רי לולר נתנו רושם שרוק שכב בפנים וגסס. "יש דברים שקורים בחיים האמיתיים ויש דברים שקורים ברסלינג. אבל זה לא טוב... טרגדיה תקפה כוכב WWF," אמר רוס, בקול שהשתמש בו לפני שלוש שנים כשאואן הארט נפל אל מותו בקנזס סיטי.

כל מי שצפה בוינסנט קנדי מקמהן נלחם על הרייטינג במשך 20 השנים האחרונות הבין את הנוסחה מיד: טישטוש המבויים והעובדות הטראגיות. זה אולי לא מה שכולם רוצים לראות בבידור, אבל ככה מקמהן שרד בטלוויזיה, והוא ממשיך להתאבק עם פחדיו כל שבוע, בשידור חי לפני כל אמריקה.

אחר דבר:

קצת אחרי שסיימנו את הספר בתחילת 2002, וינס ולינדה מקמהן עברו לבית קיט בשווי 14 מיליון דולר בבוקה רטון, עם רצפות גרניט מצוחצחות ונוף של האוקיינוס האטלנטי. למרות שהפסידו 35 מיליון דולר על ה-XFL, הם היו אופטימיים לחלוטין בנוגע לעתידם. הם אפילו בנו תזכורת להצלחתם- רכבת הרים לצד פארק של ה-WWF במפלי הניאגרה שנקראה הפיילדרייבר. ביומה הראשון, אנשי המדינה סגרו את הרכבת בגלל בעיות בטיחות. נכון לכתיבת שורות אלו בספטמבר 2003, ה-WWE (וורלד רסלינג אנטרנטיימנט) נראים מקובעים בגלל הנהלה גרועה ויובש קריאייטיבי. ההפסד של 19 מיליון דולר שהארגון הפיק בסוף 2003 היה הגרוע ביותר בהיסטוריה. בקיץ 2003, המקמהנים עשו מהלך שרבים ראו כתקדים להפיכת הארגון לפרטי שוב (הערת המתרגם: זה לא קרה). הם החליטו להשתמש ב-20 מיליון דולר לקניית כל המניות של ויאקום בארגון. אם הם היו משתמשים ב-270 מיליון הדולר שלהם כדי לקנות את שאר המניות, זה היה מפסיק את החדירות הבלתי פוסקות של האנליסטים. אבל לא זה גרם לרבים מהאנליסטים להזהיר שתעשיית ההיאבקות נכנסת לשפל. אומה שחיה תחת איומי טרוריסטים פשוט לא ראתה באלימות משהו כיפי או אופנתי. מקמהן, בגיל 58, הוא דבר מעניין. הוא דימם כדי להגדיל את הקניות לקרב שלו מול האלק הוגאן ברסלמניה 19. בריאיונות, הוא היה אלים, כמו שכמעט איבד שליטה בריאיון ב-HBO עם בוב קוסטאס (הם ביימו זאת). והוא מפקח על כל מילה שעולה לאוויר. אך האיש שתמיד יכל לסמוך על הרסלינג בזמן שנכשל ב-XFL התקשה להישאר רלוונטי ב-2004. כפי שאמר התסריטיאי וינס רוסו שהוחזר לזמן קצר בתור יועץ, "זה היה מדהים ומפתיע. זה לא היה אותו בחור שעבדתי קרוב אליו במשך שלוש שנים. לא הייתה שם אש, לא היה רעב... הרגשתי כאילו זה אדם שונה לחלוטין". דיון אהוב על מעריצי האינטרנט הוא האם מקמהן מאבד את כישרונו הקריאייטיבי. האם זה היה ב-RAW של ה-21 באוקטובר 2002, בו טריפל אייץ' ביים סקס עם גופה בארון קבורה? (אחרי שהוריד חזיה ומכנסונים מה"גופה", והוריד את הטייטס שלו, הוא נכנס לארון הקבורה, הניע את מותניו, וזרק חומר שנראה כמו מוח לצד ואמר שהוא "זיין לה את המוח"). האם זה היה בניצול של אנשי זכויות ההומואים מארגון גלאד, שעזרו לו לקדם "חתונה" של שני מתאבקים הומואים- דבר שנכנס לטודיי שואו, רק כדי לגלות ברגע האחרון שהכל מתיחה? האם זה היה כשה-WWF איבדו את שמם במשפט מול החברה להגנת הטבע, וגרמו לעיתוני וול סטריט להגיד שפנדה ניצחה אותם? או כשהרוק החליט להפוך לכוכב סרטים, והכוכב הכי רווחי שלהם עזב אותם כשהיו צריכים אותו? אנחנו טוענים שזה היה בספטמבר 2002, כשמקמהן הלך אל המסעדה שלו (שעכשיו סגורה) בטיימס סקוור לפגישת מחזיקי המניות. לפני שנתיים, כשהכריז על ה-XFL שם, החדר היה עמוס בכתבים. עכשיו, היו אולי 36 משקיעים יחד עם אנשי WWE לפניו. מצב הרוח היה רע, ובנאומו של מקמהן, נראה כאילו ויתר לפסימיות. אז הוא תפס מה הוא עושה, התנער וציווה להדליק את האורות. "זה לא לוויה!" נבח. זה הזכיר לכולם את מה שרבץ עליו: מתאבקים מתים על שמאל ועל ימין. התעשייה ביכתה את מותם של פרדי בלאסי, לו ת'אז, אד "השייח'" פרהט, וטים "מר רסלינג" וודס- שכולם חיו חיים מלאים ובריאים יחסית. אבל הם גם קברו כאלה שלא חיו ככה. ב-18 במאי 2002- דייבי בוי סמית' מת מהתקף לב לאחר עשרים שנה בכאבים כרוניים. התאונה הכי נוראית שלו קרתה כששבר את גבו ב-WCW: כך הוא התמכר למשכחי כאבים. אשתו, דיאנה, נפרדה ממנו והוא התחיל רומן עם גיסתו, אנדראה הארט. הוא היה במיטה איתה כשמת- רק יום לאחר שדיבר עם דיאנה על חזרה הביתה אליה ואל ילדיו- ג'ורג'יה והארי. ה-WWE טענו שאין ראיות שהסטרואידים הרגו אותו. אבל הם בטח לא עזרו לליבו. חברי משפחה אמרו שלקח הרבה סטרואידים כדי לחזור להתאבק. ברוס הארט טוען שבסוף הוא היה מפוצץ בסטרואידים. אפילו אנדראה אמרה שלדייבי היה קשה ללכת.

ולא רק מתאבקים מהעבר סבלו. ברסלמניה, קורט אנגל וסטיב אוסטין נלחמו עם בעיות צוואר כל כך רציניות, עד שרופאיהם אמרו שהם מסתכנים בשיתוק. הם עדיין התאבקו. אנגל בחר בניתוח שיאריך את הקריירה שלו, ואילו אוסטין בן ה-38, שלילה לפני היה בבית החולים, החליט לפרוש. בזמן הקרב, אוסטין היה בתקופת מבחן בגלל תקיפה שלו על אשתו ביוני 2002. הוא האשים בתאונה את הכאב הנוראי שנאלץ לסבול. האימפריה של מקמהן לא נראיתה שבירה מעולם כמו ב-27 באפריל 2003, כשדיבר אל המתאבקים לפני האירוע באקלאש במסצ'וסטס. הוא אמר להם להוריד קצב, לעבוד בקרבות איטיים יותר, ולהגן על גופם מפעולות ההתאבדות שהובילו את העסק לפופולאריות בסוף שנות ה-90. מקמהן תמיד ניצל אלימות. אבל הנאום הראה שהוא ציפה להתקפות- במיוחד מצד המעריצים, שתגובותיהם נעו בין התלהבות, שיעמום, אשמה וגילוי מחדש של המוצר. עכשיו, ה-WWE נעים בין האשמות לשיעמום. ובמאי 2003, מיס אליזבת' הולת' לא עזרה להם. המראה היפה שלה היה מקושר לתדמית הנקייה והתמימה של שנות ה-80, אבל השוטרים שמצאו אותה מעולפת ב-1 במאי באטלנטה ראו אישה אחרת. היא עדיין נשאה חבלות ממה שהוביל אותה למיקום מותה. המאהב שלה, לקס לוגר, הואשם בתקיפה ואחר כך זוכה. הוא לא הואשם במותה, לאחר שנקבע שנחנקה מעירבוב בין וודקה וגלולות נגד כאב. אך לוגר לא יצא נקי- הוא נעצר על אחזקת כמות גדולה של סטרואידים. מעצרו של לוגר קיבל התייחסות בעיתונות וגם בתוכנית "קונפידנשל" שמקמהן הפיק מאז 2002. זאת הייתה גירסת רסלינג של כתבות תחקיר, והייתה כלי אפקטיבי לסיבוב המציאות לצד ה-WWE לפני שהכתבים יסלפו אותה אליהם. הם הציגו את לוגר כאדם שפגע בכל מי שעבד איתו. אבל מערכת היחסים שלו עם אליזבת' הייתה דבר ידוע בביזנס: הביזנס יוצר כוכבים, צופה בהם נהרסים, ואז מתנער מאחריות. אנחנו מקווים שהטרגדיות יקחו את מקמהן לכיוון אחר. אולי הנאום הוא התחלה. היאבקות, במיטבה, היא כלי לסיפורים, והוא האחרון מדור שמבין זאת. הצרות הן שהוא היחיד שיש. מקמהן מנסה לחזור אל תהילת העבר. אפילו בחירתו במדיסון סקוור גארדן לחגיגות ה-20 לרסלמניה, שהחלה שם, מרגישה כבעלת אינטרס. מקמהן הוא אולי אחד מ-400 העשירים ביותר ברשימת פורבס, אבל ככל שנגמרים לו הרגעים לשחזר (וכוכבים שישחזרו אותם), הוא נראה יותר כמישהו שעבר זמנו. אף אחד לא אומר לא למלך הזירה- מלבד המעריצים.

סוף