הפעם יש שלושה סיפורים. הם קצרים יחסית (השלישי קצת יותר ארוך) ועוסקים בחבר'ה חדשים. הראשון עוסק בסטפן קורנפוט, תלמיד רייבנקלו בשנה השביעית, הומוסקסואל, וכולל גם את אנתוני ואת קווין אנטוויסטל- עוד תלמיד שנה שביעית. הוא מתרחש בשנה הרביעית של הוגוורטס. האחרים עוסקים בתלמידי הפלפאף, ג'סטין, חנה וארני. הראשון הוא של השנה השישית, והשני הוא מתחילת השנה השביעית.
טוב מדי כדי להיות אמיתי:
לפעמים צריך לעמוד לצד האמת, לא משנה עד כמה היא נראית משונה.
"אני נשבע, יש שם מסבאה." סטפן שילב את ידיו, ונלחם בדחף להדגיש את הנקודה במה שהרגיש כמו מילה ממש מתאימה בהתחשב במבטו הלא מאמין והסבלני של טוני.
"זאת ספרייה, סטיב," הוא נאנח, והעביר את המכתב בחזרה בשולחן בלי להסתכל עליו. "אני מבין שהכול טוב יותר בונקובר (1), אבל מה הטעם בלשים מסבאה בספרייה אלא אם אתה אוהב לנקות את הקיא מהספרים? חבר שלך סתם עובד עליך."
"בעצם, אני חושב שהטעם בלשים מסבאה בספרייה היא אם אתה רוצה לנפנף בזין שלך מול ספריות אחרות ולהראות כמה אתה מגניב."
ראשו של סטפן הסתובב אל המיטה מאחוריהם, הוא אפילו לא הבין שקווין הקשיב. לרגע אחד, הוא התבלבל, לא בטוח איך לעכל את הרעיון שקווין והוא באותו צד לגבי משהו, אבל זה היה קשור לגאווה בבית שלו, והוא חייך כשהחליט במהירות שזה יספיק לעכשיו והוא רכן קדימה, ולחץ על הנקודה בזמן שטוני היה מופתע. "הזכרתי שיש שם שבע קומות?"
(1) סטפן, בסיפור, הוא תלמיד מקנדה. לא סתם, אלא מהאינדיאנים של קנדה. ונקובר היא עיר בקנדה.
לשמור על המראה:
במקומות מסוימים, הדבר הכי חשוב הוא מי שאתה… או מי שאתה נראה.
"אל תדאגו, חבריי הטובים, אני בטוח שאוכל לגרום לכם להיראות כמו דוכסיות בנשף בשגרירות."
ארני מצמץ, וקימט את מצחו בתדהמה כשחנה ניסתה לעצור את הצחקוקים מאחורי ידה. "אלא אם כן יש לך פולימיצי - שיקוי פולימיצי חזק - אני לא מבין איך."
"לא משנה," ג'סטין נופף בידו בביטול והעלה חיוך מוזר וסודי. "השוואה לא נכונה. אבל אני די בטוח שאוכל להצליח לקחת אתכם למשחק הפולו (1) ביום שבת, אם תרצו. אני יודע שאמרתם שאתם רוצה לראות אותי משחק."
"כמובן שכן," חנה הסכימה בזהירות, "משחק על סוסים נשמע ממש מעניין, אבל אין סיכוי שתצליח לגרום לנו להיראות שייכים לאיזושהי חברה."
"איתך זה קל; כל מה שאני צריך לעשות זה להלביש אותך מהנעליים עד לכובע בהרבה מותגים של מעצבים, ואת תעמידי פנים שויתרת על השכל עם המעיל." העלבון הקטן הזה רוכך בידי המבט המעודד. "באופן טרגי, רוב הגברות הצעירות ו'האיכותיות' הן בעלות מוח של הבובות בחלונות הראווה שהן מזכירות כל כך, אז -"
"אם אתנהג כמו חדלת-שרביטים (2), אני אסתדר?" החיוך של חנה הפך לערמומי, עיניה הירוקות הבזיקו ואז התרוקנו לחלוטין. קולה הפך לאוורירי ולעג למבטא הלונדוני הכי גבוה שהכירה כשסלסלה קצה תלתל בעצלנות, מחזיקה במותנה. "ויהיו לי הנעליים הקטנות והכי יפות, והתיק הכי מתוק והכי קטן ואופס, למה אנחנו פה, שוב?"
"משובח." צחק ג'סטין, ואז חזר להסתכל על ארני, ונגע בסנטרו כשעיניו הצטמצמו. "להביא לך משהו ללבוש יהיה מה שקשה כאן. אולי אם ניקח ממש הרבה חומר…"
"לא משנה מה אני לובש, ג'סטין, או כמה עזרת לי להפוך את ה'ל'יכול' שלי ל'לא יכול' (3), אני עדיין סתם רועה כבשים. אני עדיין לא ממש מבין את ההבדל בין מתאבן ומאובן."
"אחד זה צפרדע מעוכה, והשני הוא צפרדע מעוכה עם דובדבן עליה," מלמל ג'סטין בהיסח הדעת. "רק תן לי לחשוב, ובשם אלוהים, תתרחק מדברים אלכוהוליים, כולל השמפנייה. תחשוב שזה אביזר." הוא הקיף את ארני עוד כמה פעמים, ואז החיוך הפך לרחב יותר מתמיד. "אמור לי, חברי הטוב, אתה מכיר את המומחיות שלך די טוב, נכון?"
"החווה ש'לי?"
"החווה שלי."
"איי - כלומר, אכן."
"הסתדרנו."
ארני התרחק לאחור, והרים את ידיו הכבדות במגננה. "אני לא אוהב את המבט שלך, ג'סטין."
"תשכח מלהתהדר." ג'סטין התיישב בכורסה במועדון בסיפוק, ושם את זרועותיו מאחורי ראשו בשמחה כששם את רגליו על הידית. "אתה תהיה נובו ריש (4) מושלם, ואם מישהו ישאל אותך על משהו, כל מה שתעשה זה לגרום לאוזניים שלהם לנשור מרוב דיבורים על כבשים. עשר דקות, וכולם יגידו שיש לך יותר מכתפיים רחבות מספיק רק כדי להסתכל על המשחק, ואז כולנו נצא ונעשה משהו ממש כיפי אחר כך." הוא פקח עין אחת, וסובב את ראשו רק כדי להסתכל על המבט המעוניין והמבולבל על פני חבריו הטובים. "יש מקרים," הוא התוודה, "שאני אוהב להיות חלק ממערכת כל כך מגוחכת."
(1) פולו- ספורט שבו חובטים בכדור עם מחבטים כשרוכבים על סוסים.
(2) חדלת שרביטים- ניסיתי להעביר את הביטוי "חדל אישים" כמו שקוסמים אומרים אותו.
(3) לפי הסיפור, ג'סטין היה זה שעזר לארני להפוך באופן סופי מסקוטי הררי לבחור מהמעמד הגבוה.
(4) נובו ריש- מישהו שרק עכשיו השיג את הכסף שלו.
רק שנה:
לעולם לא תדע מה צופן העתיד.
היה משהו בתלבושת האחידה - מעיל שחור, חגורה, צווארון מחויט ומכנסיים הדוקים - שגרם לג'סטין להיראות ממש זר ומוזכר בבית הקפה ההומה והסואן, וזה רק הגביר את תחושת המוזרות שארני הרגיש בנוגע להכל. הוא ראה את חברו מספיק פעמים בתלבושות כאלו בתחנה, מתלבושת פולו ועד למקטורני ארוחת ערב, אבל זה היה שונה. זה היה האחד בספטמבר, וזה היה היום בו העניבות והתלבושות הצהובות והשחורות מצמצו כשקמו מהמזוודות בהן ישנו כל הקיץ. לשניהם. לשלושתם.
אבל לא השנה הזאת. השנה הזאת, רק הוא וחנה לבשו את התלבושות המוכרות של הוגוורטס, ולמרות כל התהום שתמיד הייתה ביניהם, הוא באמת, וזה כאב לו, הרגיש נפרד מג'סטין. ארני הסתכל באומללות על התה שלו, וערבל אותו לאט בספל הפלסטיק. "אני כל כך מצטער בנוגע לזה."
"לא אשמתך, חברי הטוב." חיוכו של ג'סטין היה מתוח אבל כנה כשלחץ את כתפו של ארני. "בכל מקרה הייתי צריך ללכת בשנה שעברה, באמת. אני אוהב את הוגוורטס ואת כולכם, אבל אני צריך את איטון (1). וזאת רק שנה."
"אבל אז מה?" חנה מחתה. "אתה תלך לסנדהרסט (2), אני אתחיל לעבוד בקלחת, ארני ילך לאוניברסיטה של אדינבורו… ומתי יהיה לנו זמן אחד לשני?" היא קרעה את חבילת הביסקוויטים, שברה את אלו שהיו בפנים ואז דחפה אותם אל כיסה, כאילו סימנה בכך יותר מדי. "מחוץ לבית הספר, זה לא כאילו אצילים ידועים בכך שהם נפגשים עם ברמניות ורועי כבשים."
ג'סטין צחק ביובש. "את בבירור לא קוראת את הסאן (3)." הייתה שתיקה, מוזרה מדי בהתחשב בכמות הזמן בה היו חברים, ובפעם הראשונה, ארני ראה קצת מכאבו בעיניים האפורות. "באמת, כולנו אבסורדיים. זאת לא המאה השתיים-עשרה. כמובן שנשמור על קשר… ויש שנה אחת לפני שזה קורה."
ארני הרגיש את עיניו נפערות בהפתעה. "אתה עדיין חושב שנוכל לעשות את זה? אפילו עם כל…" הוא היסס, לא בטוח מה בטוח להגיד ואיפה יותר. "אי הנעימות?"
"זה שטויות," אמר מיד ג'סטין. "סתם פחד ושמועות שתמיד קורים אחרי מותו של איש גדול. קצת שינוי במאזן הכוחות אחרי הרפיון של משטרו של פאדג'. הכל ייפתר במהירות, ושום דבר לא ישנה בכלל את המטרה שלי לקחת את שניכם לטיול גדול בקיץ הבא. אני פשוט לא מוכן לקבל לא."
אם לא הכירו אחד את השני מאז שהיו בני אחת-עשרה, הוא היה מאמין לחלוטין לג'סטין. בגלל שכן, הוא היה קצת לא בטוח, והוא הניח שזה הסביר יותר מהכול למה רק לאחד מהם היה עתיד ברור בפוליטיקה, בחברה הגבוהה ובצבא. ארני ידע טוב מאוד שלא ידע לשקר, אבל למזלו לבעלי חיים לא היה אכפת. עדיין, הוא החליט להאמין לכך, לפחות לעת עתה, והרשה לעצמו גם לחייך. "לא סיפרתי עדיין לאבא ש'לי, אתה יודע."
"אתה מתכוון," חנה הסתכלה עליו בחיוך שובב. "או שפשוט תשאיר פתק ותשחד את רובי להחליף אותך בעונה הזאת?"
ארני משך בכתפיו, מופתע מכמה שהנושא של אביו לא צבט לו בלב יותר. ריב של קיץ שלם בנושא 'גברי מקמילן לא צריכים בכלל אוניבסיטה מפגרת על להכין בשר טחון מכבשים', כנראה התיש את הרגש שלו בנוגע למה שהרשו לו ולא הרשו לו. "נתווכח על זה וזה יהיה מלוכלך, אבל בסוף, אני אבוא; המילה שלי."
"בהתחלה ישר לפריז," חנה לקחה את הביסקוויט, וטבלה אותו בתה לפני שהצביע על שני הקוסמים איתו. טיפת תה נפלה על המעיל של ג'סטין, אבל הוא לא טרח לנגב אותה, וזה הוכיח לארני כמה הוא ממש חשב ופחד מההפרדה ביניהם. "נביא - טוב, אני וארני נביא - את הדברים הכי מדהימים לטיול, ונחליט מי נהיה בשאר הטיול על ספלי קפה קטנים ושוקולד מדהים וגבינה מסריחה באיזה בית קפה ממש מדהים עם מלצר שיהיה חצוף כל כך עד שנרגיש ממש טוב כשנתבדח על כמה שהוא נאצי מאחורי הגב שלו."
ארני לא יכול היה שלא לצחוק, ותהה איך שינתה את מצב הרוח יותר מהר מכל מי שהכיר. "מי נהיה?"
"אה, אתה יודע. אם נעשה את הטיול הגדול עם הרוזן מריידהייבן, לא נוכל להיות סתם ארני וחנה. אולי אפילו," היא לחצה לו על האף בחתיכת הביסקוויט האחרונה, "תצטרך להבין שתהיה ארנסט לזמן קצר."
"ממש לא," ג'סטין התערב. "הוא ארנסט רק במדינה הזאת."
המבט שארני נתן בו יכול היה להמיס את רוב אנטרקטיקה, וג'סטין הרים את שתי ידיו בכניעה מבודחת. "התנצלותי הכנה."
"בתוך שנה מעכשיו," היה מאוד קשה לשמור על מבט זועף, "אני אשקול אם אתה והחוכמה שלך, לכאורה, תוכלו ללוות את חנה ואותי בטיול שלנו."
תגובתו הייתה קידה כה עמוקה עד שחנה גלגלה את עיניה מאחוריו. "אחכה לשיפוטך ואתפלל בצניעות לרחמי -"
השריקה החדה והצווחנית של הרכבת במקום אחר בתחנה קטעה אותו, וארני נאנח, ובדק בשעונו כדי לגלות שהמציאות, שוב, נכנסה בראשה המכוער אל עולמם שוב. כשהרים את מבטו, חנה וג'סטין התחבקו, והוא היסס רק לרגע לפני שכרך את שתי זרועותיו מסביב לשניהם בחיבוק חזק, כמעט נואש. "נהיה בסדר. באמת." המלמול של חנה מתוך התסבוכת הזאת היה חצי הבטחה, חצי תחינה.
עוד שריקה, והתסבוכת התפרקה לשלישיית מתבגרים מוזרה שהרגישה פתאום צעירה מדי כשסידרו את הדברים ולקחו את התיקים שלהם. ג'סטין, כמובן, התאושש ראשון, כחכח בגרונו והושיט את ידו. "רק שנה, אם כך."
חנה לחצה אותה ראשונה, ואז ארני, ולא היה אכפת לו שחברו יכול היה לראות שהחיוך ממש לא היה אמיתי. "אפילו פחות. עשרה חודשים."
"ואז כל העולם יהיה לפנינו."
חנה אפילו לא ניסתה לחייך, וג'סטין הסתכל בעיניהם אפילו שלא יכול היה ללחוץ עוד את ידיהם. "כמובן שכן. רק שנה. אפילו פחות."
(1) איטון- בית ספר תיכון יוקרתי באנגליה, חינך הרבה פוליטיקאים ובני מלוכה.
(2) סנדהרסט- אקדמיה צבאית מלכותית. מטרתה לחנך אנשי צבא. בסיפור, ג'סטין הופך לטייס קרב.
(3) הסאן- צהובון בריטי.
