סלואה- פרק 9: הגיוס נמשך חלק א'

המלחמה מול הדיאבל דוב יוצאת לדרך, האם נוויל ושיימוס יצליחו להציל את רון ואת הרמיוני? האם הטקס הקלטי העתיק המזעזע יתממש? מי יגיע ומי ימות היום? אגב, אחת מהסיבות שבגללן קצת קשה לי לתרגם לאחרונה היא עבודות לאוניברסיטה. אחת מהן, לא באופן מקרי, קשורה לסכסוך הצפון אירי בין הפרוטסטנטים והקתולים. עוזר להבין את הסיפור. וכן, בחרתי בנושא ספציפית בגלל הסיפור.

פרק 9

הגיוס נמשך

"חי כובעו של מרלין, וולי, לא הייתי מזהה אותך אם ההילאי כאן לא היה אומר את השם שלך! אתה חתיכת ענק!" שיימוס הניד בראשו בתדהמה, כשוולטר בל צחק ומשך בכתפיו.

"מטר שמונים זה לא ענק, פיניגן, ואני כבר לא בן ארבע עשרה יותר. גבהתי, אני יכול לדבר בלי שהקול שלי ישבר בכל מילה שנייה, וזה -" הוא העביר יד אחת על זקן התיש השחור והקצוץ שלו בחיוך, "- זה קורה. זה נקרא זמן. אבל אתה מדבר על להשתנות! מה קרה לך? איפה לעזאזל היית כל השנים האלה?"

ג'יני הנהנה אליהם מהמקום בו ישבה על ערימת קופסאות במחסן החצי ריק שקנדי הציע להם כמקום לקבץ מחדש את צ"ד, משחקת במרץ בשרביט שלה. "זה מה שאני חושבת שכולנו רוצים לדעת. כלומר, אני ממש ציפיתי שנעשה משהו ביום השנה החמישי למה שקרה, אבל אני לא יכולה להגיד שציפיתי שיגידו לי להגיע למקום כזה ולא להביא את הארי, שלא לדבר על לראות אותך שוב. בלי לפגוע, שיימוס, אבל די הדחקתי אותך."

"כן, חבר," ג'ימי פיקס נראה קצת חשדן כשבהה בחברו לשעבר לבית, זרועותיו משולבות חזק על החזה, צלקת עמוקה שעדיין עיטרה את צד פניו גרמה לפרצופו להיראות מאיים מאוד. "אתה הברזת מטקסי הזיכרון, מכל הלוויות, החתונות, אפילו מהמסיבה שערכנו כשססילי נולדה. בלי להתמרמר על זה יותר מדי, די הייתי מעוצבן. הסגן השורד האחרון לא טורח להגיע?"

שיימוס התעצבן, פרצופו מאדים בעוז, ונוויל נעמד בין שני האנשים במהירות, מרים את ידיו. "תראו, ממש אין לנו זמן עכשיו לדבר על הבעיות האישיות של פיניגן. אם אתם רוצים לכעוס על זה שהחמיץ כל כך הרבה ממה שעשינו בחמש השנים האחרונות, תוכלו לדבר על זה אחר כך, אבל אני יודע שכולכם עדיין סומכים עליי, וקראתי לכם להגיע לכאן שוב כי יש לנו בעיה רצינית מאוד מאוד, והוא היחיד שבאמת יודע מה קורה, אז אני מבקש מכם להקשיב לו, בבקשה."

הייתה שתיקה ארוכה, שנשברה פה ושם במלמולים שנוויל חשש שלא ממש התכוונו לא לשמוע אותם, ואז לבסוף, דמלזה הרימה את ידה. המחווה גרמה לו לחוות פרץ נוסטלגיה חזק יותר ממה שציפה… זה היה כמו הפגישות בחדר הנחיצות שוב, מחווה של נערת בית ספר, אבל דמלזה כבר לא הייתה ילדה, אישה בוגרת ויפה כל כך עד שלרוב האנשים לקח הרבה זמן לשים לב שעין כהה אחת נוצרה מזכוכית דוממת. "זה קשור איכשהו לאוכלי המוות? הם החליטו להשתמש ביום השנה כדי לעשות צרות?"

תשובתו של נוויל נקטעה לפני שיכול היה להתחיל בידי קראק חזק, ועשרות שרביטים הופיעו מיד, מצביעים על הקוסם שהניד בראשו, וניקה את תחושת ההתעתקות כשהרים את מבטו. "איחרתי? שמעתי כרגע מגולדשטיין, אבל הוא שלח סליחות… הילדים שהם אימצו הדביקו אותו בשפעת אש מבית היתומים, אז הוא לא יכול -"

"אבל מה אתה עושה כאן, סמית'?" נוויל קטע אותו, מקמט את מצחו. "בכלל לא ביקשתי אותך, כי לפי מה ששמעתי, אתה עומד להיות אבא שוב בכל יום."

זכריה הסמיק בשילוב מוזר של מה שנראה כמו גאווה ובושה, הסתכל על רגליו ותופף איתן על רצפת הבטון השחוקה. "כן, טוב, מה שלא קורה, ממה שטוני אמר, אמרו לכולכם לבוא בדחיפות, אז חשבתי שזה בטח די חשוב. מג אמרה להגיד לכם שגם היא תהיה פה, למרות שהיא לא יכולה לקום כל כך מהר על הרגליים שלה כשהיא לא רואה אותן."

"כדאי שתצלם אותם עבורה אם אתה תמשיך ככה, זאק," צחק ג'ימי. "מזכרת מהם. הבוגר שלכם הפך לבן ארבע מתי, בינואר?"

"כן, ועדיין," זכריה הסתכל על נוויל, כתפיו מזדקפות כשהרים את סנטרו בהתרסה, "עשיתי טעות בפעם הקודמת. אם צ"ד חוזר עבור משהו חשוב, אני לא עומד לעזוב אתכם שוב פעם. אני יודע שלא אוכל למחוק את מה שעשיתי קודם, אבל -"

"לא, זאק, תודה לך. אני מעריך את זה, ואני מתכוון לזה." נוויל הורה לקוסם האחר לשבת כשהסתובב להסתכל על חבריו שהתקבצו סביבו במעגל. זה היה מוזר לראות את כולם שוב ביחד, הפרצופים כל כך מוכרים וכל כך שונים, וזה הדגיש כמה הם איבדו בלילה הנוראי הללו והראה כמה מעטים נותרו. הוא היה צריך להזכיר לעצמו שלא כל החסרים נעלמו; שאפילו חנה אמרה שתצטרך כמה שעות ולהשיג מישהו שישגיח על הקלחת לפני שתוכל לבוא, וחוץ מזה, לא היה זמן לשקוע בזיכרונות, או שיהיו עוד שני מקומות במעגל שלא יתמלאו שוב.

הוא חיכך את ידיו ביחד, וכחכח בגרונו כשחזר אל הנושא. "בואו ניגש לעניין. אין לנו הרבה מאוד זמן… בעצם, יש לנו רק בערך עשרים ושתיים שעות."

הוא הנהן בכבוד אל שיימוס כשהמשיך. "יש אוכל מוות לשעבר שקורא לעצמו הדיאבל דוב, ביטוי אירי שמשמעו 'השד השחור', והוא החליט שכשהמשרה פנויה, יש מקום לאדון אופל חדש."

רייצ'ל ווינצ'קומב נאנחה, הפילה את ראשה לידיה והנידה אותו באיטיות. "אוי, מרלין, לא שוב! למה זה תמיד אנחנו…?"

"אותה סיבה כמו הפעם הקודמת," אמר שיימוס במהירות. "כי אף אחד בתפקיד לא מוכן להאמין לזה, אז ההילאי ואני היינו צריכים לסמוך על אנשים שאנחנו ידענו שייקחו את זה ברצינות."

עיניו של ג'ימי הצטמצמו בחשדנות. "אני לא מאמין שאם זה היה איום אמיתי, המשרד היה עושה את אותה הטעות אחרי כל כך מעט זמן."

"זה הדיאבל דוב שלא חוזר על הטעויות של אדונו," אמר נוויל. "הוא לא מנסה להשתלט על המשרד, למען האמת, הוא מגיע לשם מהכיוון השני… הוא מתחיל בעולם המוגלגים. הוא עבד בעולם התחתון של המוגלגים, הציע להם קסם, הבטיח לאחד מחדש את אירלנד תחת הדגל הקלטי הישן ולמחוק את ההבחנה בין הקוסמים והמוגלגים. והוא באמת הצליח לשמור על עצמו כשמועה. משרד הקסמים כן מודאג לגביו, אבל שיימוס הגיע עמוק אל העולם התחתון הזה, והוא יודע הרבה יותר על מה שקורה, אפילו אם הוא לא מסוגל להוכיח את זה."

"אבל אם הוא לא יכול להוכיח את זה," ג'ימי לחץ, "איך תוכל להיות בטוח שפיניגן לא רואה צללים? כולנו קצת נבהלים מדברים, למען האמת. אני הייתי צריך להיפטר מהכלבה שלי אחרי הפעם השלישית כשקיללתי אותה כשקפצה על המיטה באמצע הלילה."

נוויל החליף מבט קודר עם סגנו לשעבר, ואז הסתכל על האיש הצעיר, וכשדיבר, הייתה הודאה קודרת בקולו שרמזה יותר מדי על מה שקרה בשבועות האחרונים. "גם אני הייתי שם. ראיתי… דברים. ואני פגשתי את הדיאבל דוב. אני גם לא יכול להוכיח את זה, אבל אני נותן לכם את המילה שלי בתור קוסם וכמפקד הישן שלכם שהוא אמיתי, ושהאיום הזה הוא אמיתי. אבל -" הוא משך בכתפיו ופרש את ידיו. "-אתם לא צריכים להאמין לי שהוא מנסה לעלות לשלטון, כי יש לנו בעיה יותר דחופה."

"זה קשור למה שאמרת על עשרים ושתיים שעות, נכון?" שאלה ג'יני. "אמרת שפגשת אותו… הוא נתן לך איזה דדליין?"

"בלשון המעטה," הנהן נוויל, ואז היסס, בולע את רוקו כשאילץ את עצמו להסתכל בעיניה החומות והחמות של ג'יני בלי למצמץ כשהביא את החדשות. "ג'יני, הוא תפס את רון ואת הרמיוני. הוא מתכנן להרוג אותם מחר בשקיעה אם לא נעצור אותו, ויש לו בערך בין שישים לשבעים תומכים לצידו, קוסמים ומוגלגים, אז אם לא תעזרו לנו, לשיימוס ולי אין סיכוי לחלץ אותם לבד."

היה רגע של דממה נדהמת כשהכול שקע, ואז פלטון סאמרבי החליק לאט אל הרצפה, שם את ראשו בין ברכיו. "תגידו לי שזאת בדיחה. בדיחה חולה, חולה חולה."

"זאת לא בדיחה, חבר," אימת שיימוס בקרירות. "ואתה לא רוצה שאטרסון יספר לך איך הוא מתכוון לעשות את זה, גם כן. זאת לא אחת מהדרכים הטובות לעזוב את העולם הזה."

ג'יני נשמה נשימה עמוקה, נלחמת בבירור כדי לשמור על הבעת פנים רגועה ומקצועית. "זה משנה מאוד את הדברים. כלומר, הוא אחי, והרמיוני היא כמו אחותי, לא משנה מי מנסה לפגוע בהם. זה אולי רק עוד שני שרביטים, אבל אני איתכם, ואני מדברת גם בשם הארי. הם החברים הכי טובים שלו בכל העולם הזה והם היו במשך יותר מחצי מהחיים שלו!"

"הוא לא יכול לבוא, ג'יני," אמר נוויל בצער. "לא תהיה דרך חזקה יותר שאדון אופל מיועד יחזק את הטענה שלו אם יצליח לפגוע - או אלוהים ישמור, יהרוג - את הארי. אסור לנו להסתכן -"

"לא תוכל לעצור אותו!" היא אמרה בכעס, קופצת על רגליה. "הוא -"

"הוא לא ידע עד שזה ייגמר!" צעק שיימוס. "בשם הקדרה של בראן, אישה, תחשבי! לא נוכל להרשות את זה! אני השקעתי שנים מהחיים שלי כדי לעצור את המפלצת הזאת, ואני לא אתן לך להרוס את זה גם אם אני אצטרך להשאיר אותך קשורה כאן עד שזה יגמר!"

"צ"ד נלחם די טוב בלי הארי קודם," התערב זכריה, והפך את שרביטו בידו כשהגיש אותו לנוויל על כף ידו, עם הידית כלפיו. "כמו שאמרתי: אני שלך, המפקד."

"גם אני," דמלזה קמה על רגליה, מחווה על פניה. "הרמיוני היא הסיבה שעדיין יש לי אחת מאלה. היא העיפה ממני את מקנייר לפני שהוא הוציא את השנייה או סתם הרג אותי."

"חרא של שומר, אבל רון הוא בחור טוב, ואם הדיאבה-מה-שמו מביא איתו את החברים שלו אוכלי המוות, אני אשמח לקבל את הסיכוי להחליף איתם כמה מילים על אנדי וקולין." ג'ימי פיקס הצמיד את שרביטו לרקתו בהצדעה."

ווינצ'קומב וסאמרבי החליפו מבט קצר, ואז שניהם נעמדו, שרביטיהם מושטים. "צבא דמבלדור."

"אני מצטער." זה נאמר בשקט, כמעט בלחישה, אבל כל ראש הסתכל מיד על המקום בו וולטר ישב, משחק בחוסר רצון בקצה הגלימה שלו, פרצופו חיוור כשבהה ברצפה. "אני לא יכול."

"למה לא?" אתגר זכריה. "לא אכפת לך מרון ו -"

"כמובן שכן!" עכשיו וולטר הרים את מבטו, שתי נקודות אדומות בהירות גבוה על עצמות לחייו בפרצופו הדי חיוור. "אבל אימא שלי לא הייתה בסדר אחרי אזקבאן, ואני חייב לטפל בה, וגם יש לי שני אחים תאומים בני תשע ואחות בת ארבע עשרה שאני מגדל ומקיים בעצמי. אם זה היה רק אני, הייתי נותן את השרביט שלי מיד, אבל אני חייב לשים אותם לפני. אני לא יכול לבקש מהילדים האלה לאבד עוד מישהו אחר אימא ואבא וקייטי."

שיימוס נשף בנשימה חדה, אבל נוויל קטע אותו, וחצה את המחסן כדי ללחוץ בידו על כתפו של הקוסם האחר. "זה יותר מהוגן, וולי. אף אחד לא יחשוב משהו רע עליך, וזה לא כאילו המשפחה שלך לא נתנה כבר יותר ממה שהיה צריך לבקש ממנה. אתה עדיין יכול לעזור לנו אם לא תילחם?"

"תלוי," אמר וולטר בזהירות. "מה אתה מבקש?"

"לי, דנסטן, זלר, ברוקלהרסט ומקלרן לא ענו לאוניות שלהם," הוא הסביר. "יהיה נחמד אם תוכל לאתר אותם בשבילנו, לראות אם הם מוכנים להילחם, להסביר להם מה קורה. אם עדיין יש להם את המטבעות, הם יוכלו להשתמש בהם כדי לדבר עם שיימוס או איתי ונמצא מקום שהם יוכלו להתעתק אליו, אבל אם לא, אני אעריך את זה אם תתן להם להשתמש בשלך."

וולטר הנהן במהרה, כשהוקל לו שנתנו לו תפקיד בשבילם. "כמובן! אני יודע שזלר ממש תרצה לעזור… היא רק סיימה את האחרון משיעורי שינוי הצורה ואת כל הפיזיותרפיה לפני פחות משנה. אני בטוח שהיא תשמח להראות לכמה אוכלי מוות שהיא יכולה לעשות יותר מללכת שוב!"

"נהדר, אז קבענו." נוויל טפח לוולטר על כתפו, ואז חזר אל השאר. "זה השטח הביתי של פיניגן לא רק גיאוגרפית, אנשים. הוא מי שאחראי הפעם, והוא יצטרך לעדכן את כל מי שרוצה לעשות את זה בכל הפרטים ויגיד לכם בדיוק מה הוא רוצה ומצפה מכל אחד מכם."

ג'יני קימטה את מצחה, מופתעת. "אתה נשמע כאילו אתה הולך לאן שהוא."

"אני כן," הוא הודה. "עדיין אין לנו שום מושג איפה כל זה יקרה, ובעצם, המחקר של אטרסון רק התמקד בנושאים הפוליטיים והקסומים ולא בנושאים הלוגיסטיים של מה שהדיאבל דוב מתכוון לעשות, אז הוא ואני נלך לאוניברסיטת המלכה כדי לראות אם נוכל להבין כמה דברים." נוויל הסתכל על אטרסון בפקודה אילמת, והוקל לו לראות את הקוסם האחר אוסף את דבריו מיד, ואז קד בפני שיימוס. "תורך, חבר. נראה אם הם זוכרים איך להיות חיילים."

שיימוס השמיע רעש של אישור, ואז הטה את ראשו בסקרנות. "מה אתה מחפש באוניברסיטה של מוגלגים?"

נוויל כבר עבר חצי מהמרחק לדלת, אטרסון לצידו עכשיו, אבל הוא הרשה לחיוך מריר ומוזר להופיע כשהסתובב. "בחורה, סגן. בחורה שפגשתי במועדון."

OOO

הוא כמעט הסתובב. ריח הסיגריות אף פעם לא היה יותר מלא נעים, אבל בשבועות האחרונים, ניחוח הבערה התקשר אצלו עם צעירים כועסים בחדרים מעומעמים, עם ענן עבה שהקיף את הציפייה לחדשות האם שון יחייה או ימות, עם תלונות כועסות על "אוהבי אפיפיור" ו"טייגים" עם הבטחות לאלימות ותכניות לקיים את ההבטחות הללו.

זה היה הריח הזה שהתערבב עם הארומה העשירה של הקפה והניחוח המפתה של קותלי חזיר לארוחת בוקר כשאולסטר התרברב בחיית המחמד החדשה שלו. זה היה הריח הזה שנתלה באוויר כשנאלץ להשתמש בקללת קרושיאטוס נגד חשוד בריגול, והחליף את הקללה הבלתי ניתנת למחילה בעבור דרישות לגרסאות קסומות לעינויים שצילקו את הקורבן לכל חייו. זה היה הריח שהקיף את בר קימברלי כשצלל אל האפלה שלא דמיין את החושך שלה. וזה היה הריח הזה שעכשיו הקיף בחוזקה את המסדרון בין לוחות המודעות והדלתות הדקיקות שכוסו בגזרי עיתונים, בנעצים, ובקומיקס שהיה קשור איכשהו לענייניהם של הסטודנטים שנדחסו פנימה.

נוויל עצם את עיניו, מנסה לבלום את הבחילה כשנשם נשימה עמוקה. הוא יתרגל לזה בקרוב, הוא ידע, יתחסן בפני זה ולא יוכל להריח את זה, ואולי זה לא בא מהמשרד שלה בכל מקרה. אבל אפילו אם כן, חייהם של רון והרמיוני היו שווים יותר מדי כדי שיפחד ממשהו כל כך מטומטם. הוא שוב פקח את עיניו, וספר את הדלתות עד שהגיע לחמישית משמאלו, וחייך למרות הכול כשראה את גזיר העיתון שהודבק מתחת לשם "לורה ברנינגהאן." זה היה ציור של שני אנשים עומדים לאורה של אש לפני ציור במערה של דמות מחליקה על קליפת בננה, ומתחת היה כתוב: "טוב, סנדרס, אני מניחה שזאת באמת הבדיחה הישנה ביותר."

הוא דפק פעמיים, מחליף מבט לחוץ עם אטרסון כשחיכו. הבחורה בדלפק אמרה שהיא שם, וקיבלה את התג שנוויל הראה במהירות וברשמיות בלי שהסתכלה מקרוב ושאלה מה המשמעות של משה"ק או מה זה הילאי, אבל זה נדמה היה כמו נצח לפני שהדלת נפתחה לבסוף, ושחררה ענן עבה שכמעט חנק אותו כשאימת את חשדותיו בנוגע למקור העשן.

היא הייתה הבחורה ממועדון הלילה, אבל נראתה שונה לחלוטין; בלי שום איפור על עורה החלבי של מישהי שבקושי יצאה לאור השמש, התלבושת החושפנית הוחלפה בג'ינס כחול ושחוק ובחולצת כדורגל ירוקה שהייתה כל כך גדולה עליה עד שהשרוולים קופלו חמש פעמים כדי שלא יפלו על ידיה. קצת דיו כחול על פיה ועט כדורי שנדחף מאחורי אוזנה גילה הרגלים לחוצים חוץ מהסיגריות שנערמו במאפרה שנראתה כמו קדרה על שולחנה המבולגן, והיא שפשפה את הכתם הקטן כשנשכה את שפתיה. "מאדי אמרה שהיו כאן שוטרים כדי לראות אותי, אבל לא עשיתי כלום -"

"את לא בצרות, העלמה ברנינגהאן," הבטיח לה נוויל במהירות, והראה את התג שוב לחלקיק שנייה לפני שדחף אותו אל כיס המעיל שלו. "רק רצינו לשאול אותך כמה שאלות במה שאנחנו יודעים שאת מומחית בו: על טקס אירי דתי עתיק, ליתר דיוק."

היא קימטה את מצחה, והוא ראה את מוחה עובד כשעיניה התרחבו פתאום. "זה קשור לשוטר שפגשתי בחתול המשוטט, נכון?"

הוא הנהן, מודע לכך שהיא לא יכלה לזהות אותו לפי פרצופו ודמותו כאותו אדם שדיברה איתו בסמטה החשוכה ההיא. "אכן. אני נוויל לונגבוטום, ואני עם נציג מיוחד של המשרד ל… פשעים מסוג על טבעי, אפשר להגיד, ואני ממש מקווה שתוכלי לעזור לנו, גבירתי. חייהם של שני שוטרים בסכנה, אז אני אעריך אם עוזרי, אדון אטרסון, ואני נוכל להיכנס פנימה?"

העט נפל מאוזנה בלי ששמה לב כשהנהנה, נכנסה פנימה ופתחה את הדלת לרווחה כדי לאפשר לשניהם להיכנס למשרד הקטן. מבפנים, הוא היה אפילו קטן יותר מהמשרד של נוויל במחלקת ההילאים במשרד הקסמים. בקושי היה מקום לשולחן החרוך והעמוס שנדחס פנימה, וכל שאר המקום בחדר היה מלא בספרים, תיקיות וערימת ניירת שנצצה בדגלים ובמדבקות זוהרות. "חיים בסכנה, אמרת?" היא סגרה את הדלת, הסתובבה שוב כדי לקחת סיגריה מהמאפרה ושאפה שאיפה עמוקה. "אז כדאי שתלך לפרופסור ראיין. אני סתם סטודנטית, אני."

נוויל הסתכל מסביבו וחיפש מקום לשבת, ואז הבין שהחדר נוצל במלואו, אז החליט להישען על פינת שולחן שבה נראה היה שלא יעיף שום דבר כשאטרסון התכופף ובדק דף אחד שתפס את תשומת ליבו. "זה מאוד רגיש, עלמתי," הוא הסביר. "אנחנו לא רוצים לערב מישהו מגבוה, כי למען האמת, הקהילה עם ידע רציני בטקסים של דרואידים היא די קטנה, ואנחנו לא יודעים מי יכול להיות מעורב בכך."

עיניה הצטמצמו, והיא נראתה בין חשד ועניין. "איזו קבוצה של עושי טקסים שאתם מנסים למצוא, אם ככה?" הוא הנהן, והיא נחרה בגועל. "לא צריך לחפש מישהי כמוני. רוב החבר'ה האלה שהולכים והורגים עזים או מציירים פנטגרם (2) על דברים קשורים פחות למה שאני לומדת מאשר האפיפיור בעצמו. סתם נערים מפגרים שרוצים להפחיד אנשים כשהם קוראים לעצמם דרואידים או עובדי שטן או מכשפים או מה שזה לא יהיה."

"זאת לא סתם כנופיה עם מאפיינים פגאניים, העלמה ברנינגהאן," אטרסון הזדקף עכשיו, ודיבר אליה בביטחון שהיה מוזר לשמוע מהקוסם הצעיר. "אנחנו מחפשים מישהו שמנסה להחיות את הדת עצמה, רק שהוא מתמקד בעיקר במקורות הרומאיים וגם בטקסטים של הכנסייה מהמאה העשירית, בנוסף ליסודות האפלים יותר של הפנתאון עם דגש על דון, גויביניו, בראן, לואו, האיש הירוק, וכמובן להבטיח את תהילת קוכוליין. לא רק זה, אלא שהוא משמיט את מוריגן, אריו, בנבה ופוטלה, וגם את בריגיד, טרה ומיב (3). מה שהוא עושה מטורף, באמת. אבל עכשיו יש לנו סיבה להאמין שהוא עומד לעשות טקס אפל מלא לכבוד הבלטיין. שני השוטרים שהוא חטף היו אישה צעירה ולא נשואה ונער ג'ינג'י שהוא כמעט כמו אח לאויבו הגדול ביותר.:

הסיגריה נפלה מידה, ושרפה עוד חור בשטיח הזול והדי שרוף. "ישו! אתה מדבר על קורבן אדם?"

"אנחנו די בטוחים בזה. נתנו ללונגבוטום עשרים וארבע שעות להוציא את התחת שלו מאירלנד ולהפסיק עם החקירה בתור דמי כופר, אבל אני לא מאמין שהאיש הזה - שקורא לעצמו הדיאבל דוב, דרך אגב - רציני בהבטחה שלו לשחרר את בני הערובה. לא עם איכות הקורבנות והתאריך." אטרסון טפח על לוח שנה שהיה תלוי על הקיר עם ציור יפה של אלה קלטית מעל העמוד. "זה לא צירוף מקרים שהוא לקח אותם עכשיו."

לורה התכופפה והרימה את הסיגריה הדולקת, וכיבתה אותה במאפרה-קדרה כשהחלה להקליד במהירות על מקלדת המחשב שהסתתרה מאחורי הערימות על שולחנה, וקימטה את מצחה אל המסך. "ישו… רק רגע… רק רגע… יש לי אימייל…"

היה עוד פרץ של הקלדות ולחיצות, ואז היא השמיעה צליל ניצחון, וקמה מהמסך הזוהר כשלחייה מאדימות בהתלהבות. "חברה שלי בריגיד, היא הכוהנת הגדולה של אחד ממעגלי המכשפות הגדולים ביותר בצפון אירלנד. עכשיו, באופן אישי, אני חושבת שהמיקוד בנשים מחמיץ את נקודת האיזון כמו המיקוד בגברים, אבל אני מבינה את הכעס מהכנסייה הקתולית, וזה לא הנושא כאן. יש לה את אחת מהספריות ממוינות לפי אלים הטובות ביותר, וקיבלתי ממנה אימייל בבוקר; כעס על איזה מעגל מכשפים חדש וממש סודי שהתקבץ כמועדון לזכרים וכוחות הרסניים, והיא ניסתה לגרום לי להביא כמה נשים שאוכל - בעיקר נשים בהיריון או אמהות מניקות - לטקס נגד שיתמקד בהבאת חיים. אני מתערבת על הכול שהמעגל הזה שהכעיס אותה כל כך זה אותו אחד שאתם מדברים עליו."

אטרסון כמעט התעתק אל השולחן, רכן קרוב אליה, עיניו כמעט מטושטשות כשסרק את מה שלא גרמה לו להופיע על המסך הקטן. "לחלוטין!" הייתה שתיקה כשהוא קרא עוד, ואז הוא תפס את כתפה של לורה. "תעשי את זה."

"לעשות את מה?" היא שאלה, מקמטת את מצחה.

"תביאי את הנשים. תפשטי על מחלקת היולדות בבית החולים אם את צריכה, אבל נוכל להשתמש בכל דבר שיעצור את הקסם שלהם… ותשתמשי בזה כדי להגיד לה שהיא צודקת, שזה נורא יותר ממה שהיא יודעת, ושתשתמש בכל מה שיש לה - בקסם הכי חזק שיש לה - כדי לנטרל את הבן זונה הזה, ותני לה את השם שהוא משתמש בו כדי שתוכל לכוון אותו. לונגבוטום ואני נשלח כמה שאנחנו יכולים; הן לא יודעות שום דבר על הטקסים, אבל יש להן קסם, אוי, יש להן מספיק קסם."

עיניה התרחבות כל כך עד שבקושי היה לבן מסביב לכחול. "אתה באמת מאמין בקסם של זה, אם ככה? לא רק בערך התרבותי?"

"יותר ממה שאת יודעת." אמר אטרסון במרירות. "אבל אפילו אם את לא מאמינה בכלל שזה קסום, את לא רוצה ששני אנשים יהרגו, נכון?"

"אבל בכלל לא ידעת על בריגיד והמעגל שלה עד עכשיו!" היא מחתה. "זה לא מה שרצית ממני."

"זה לא," הודה נוויל. "אני לא מכיר את החברה שלך, אני לא יודע אם אטרסון צודק או לא בנוגע לזה שהיא תוכל לבצע קסם נגד, ובסופו של דבר, זה לא משנה אם לא נוכל למצוא אותם, וזה מה שרצינו ממך. אנחנו צריכים לדעת איפה מישהו יכול לעשות את זה: אנחנו מנחשים שזה יהיה במקום שחשוב מאוד לדת הישנה, וזה גם צריך להיות במקום שבו שבעים אנשים יוכלו להתאסף ולעשות טקס כזה - כולל מדורה גדולה והרבה צרחות - בלי שהמשטרה תטריד אותם או שהם ימשכו תשומת לב. חשבנו שאולי תדעי איפה כדאי שנחפש."

"טוב מספיק." היא התכופפה מתחת לזרועו של אטרסון, ופתחה מגירה בשולחן כשהחלה לעבור על התיקיות בפנים. "יש כמה מקומות שאני יכולה לחשוב עליהם ישר, אבל רובם אטרקציות לתיירים עכשיו… לא תוכל לעשות שום דבר בלי שאנשים ישימו לב. חלק מהמעגלים עושים שם טקסים, אבל הם צריכים לקבל אישור, ואני לא מניחה שהדיאבל דוב שלכם ירצה לעשות את זה."

"לא," הסכים נוויל, "הוא מנסה למנוע מעצמו להתגלות ברבים כמה שאפשר."

"אז אתם מחפשים רק שלושה מקומות, ואחד מהם ממש מעבר לגבול עם הרפובליקה, למרות שאני לא יודעת אם הוא חושב שזה חשוב. אני אוכל להדפיס לכם מאפקווסט או שתוכלו לגגל את זה בעצמכם אם אוכל למצוא קישור טוב מספיק."

"מה?" הוא קימט את מצחו, מבולבל. "אה, אם יש לך מפה, זה יהיה ממש נחמד, בעצם."

היא הפסיקה איפה שהייתה כשחיטטה בערימת הציוד המשרדי, והסתכלה עליו באופן מוזר. הוא התחיל להרגיש לחוץ, כאילו נבחן כשהחשד גדל בעיניה, ובתחושת פחד גדול הוא ראה אותה דוחפת את הערימה הצידה ומזדקפת,זרועותיה משולבות. "בסדר, מה קורה כאן?"

"אמרתי לך, העלמה -"

לורה קטעה אותו, מנידה בראשה במהירות כשהרימה יד אחת פשוטה קדימה. "תן לי לראות שוב את התג הזה. משהו בכם מטריד אותי, ואני לא אוהבת את זה. החבר שלך יודע טוב מאוד על מה הוא מדבר, אבל הוא אפילו לא יודע איך לגלול אימייל - אוי, אל תחשוב שלא שמתי לב - ואתה מסתכל עליי כאילו אני מדברת סווהילי (4) בנוגע למאפקוואסט כשאתה מסתכל עליי עם מה שאני כמעט בטוחה שהן צלקות מטקסים על פרצוף נער הצופים שלך. אם זה איזה חרא בין המעגלים, אני לא נכנסת באמצע. שלא לדבר על זה שאם שוטר נחטף, למה הבלאק אנד טאנס (5) לא מציפים את העיר?"

אטרסון החוויר, ונראה כאילו תפסו אותו, אבל עינו של נוויל נפלה על השעון שניצב על השולחן ונחשף בידי הזזת הערימות, כשהמספרים האדומים בוהים בו כאילו האשימו אותו בבזבוז הזמן. הוא החליט במהירות, הושיט את ידו לכיס האחורי שלו והוציא את ארנק עור הדרקון הדק שהיה בו התג. הוא פתח אותו ברוגע והושיט אותו, מסתכל על פניה מבולבלות כשבחנה אותו. "זה איזה תג מזויף?" היא דרשה, "מה זה לעזאזל ה… ה…"

"הילאי. זה סוג של שוטר, אבל לא סיפרתי לך הכול קודם. אני במחלקה לאכיפת חוקי קסם בתוך משרד הקסמים… זאת המחלקה הממשלתית ששולטת ומפקחת על מכשפות וקוסמים בממלכה המאוחדת."

פיה נפער והיא הנידה את ראשה באיטיות כשהחזירה לו את התג. "אתה מטורף."

"לא, אני חושש שלא." נוויל שלף את שרביטו והזיז אותו קצת, כשהוא גורם ללורה לצעוק באימה כשספל הקפה על שולחנה הפך פתאום לאוגר וברח. "יש עולם קסום שלם שקיים לצד זה שלך, למרות שהוא בכלל לא קשור לקסם שאת לומדת. הוא לא דתי, מקודד, ונבנה מאות שנים לפני מה שהדרואידים עשו. אולי הכוחות הם אותו הדבר, אבל זה ההבדל בין לחשוב שרוחות מרושעות משחיתות את היבול ובין להבין זיהומים של נבגים ופטריות."

"אז אתה…" היא ליקקה את שפתיה בלחץ, עיניה לא משות משרביטו. "אתה חושב שאתה איזה מכשף אמיתי?"

"קוסם, אבל כן. תראי…" הוא נאנח, "הדיאבל דוב ומה שהוא מתכנן אמיתיים, וכך גם שני חברים שלי והילאים שהוא חטף וכנראה מתכנן להרוג. יש לנו דדליין פה, ויש הרבה מאוד דברים מסובכים מאוד שפשוט אין לי זמן להסביר לך, אבל השורה התחתונה היא שאנחנו צריכים את עזרתך כדי לגלות איפה הוא עומד לעשות את זה, כי זה לא סוג הקסם שלנו, ולמרות שאטרסון מומחה בתיאוריה, את יודעת הרבה יותר טוב על המקומות שבהם ינסו לשלוף סכינים טקסיות עתיקות."

האוגר הופיע שוב, ממלא את לחייו בחתיכות שנקרעו מקרום של פרוסת לחם, והיא בהתה בו, המומה, לרגע ארוך לפני ששוב דיברה, קולה חלול. "יודע מה? לא אכפת לי. אם אתם רוצים לדעת איפה מישהו יכול לעשות טקס, אני אדפיס לכם, אלחץ את הידיים שלכם ותלכו לכם. לא רוצה לדעת. פשוט לא רוצה לדעת, לעזאזל, כל עוד תצאו לי מהמשרד, תצאו לי מהמחלקה, ושאני לא אראה אתכם שוב. אבל אם תחזרו לכאן, אני מתקשרת למשטרה האמיתית, שככה יעזור לי אלוהים, לעזאזל."

שני הקוסמים שתקו כששוב התעסקה עם המחשב, למרות שנוויל בהה קצת כשמכשיר אחר שלא שם לב אליו פתאום התחיל לטרטר ולהתעורר לחיים, כשירק כמה דפי נייר שאחרי שדחפה אותם אל ידיו של אטרסון, הוא ראה שהיו מין מפה. הוא הודה לה, אטרסון גם כן, ואז הוא טפח על האוגר המגרגר בשרביטו והפך אותו שוב לספל קפה, למרות שלאחד שבתחתיתו היה הרבה קרום של לחם.

פניה החווירו כשהרימה אותו, ידה רועדת. "זין…" המילה נעצרה, והיא הנידה בראשה במהירות, מסתכלת עליהם. "עופו מפה!" היא צרחה. "קיבלתם את המפות שלכם! עכשיו עופו! אני סופרת עד שלוש, או שאני אצרח, אני!"

נוויל הרים את שתי ידיו בתנועה מרגיעה, ופתח את הדלת מאחוריו כשאפשר לאטרסון לצאת קודם. "כמובן," הוא אמר, "ואני מצטער, באמת. אבל זה בסדר, את תהיי בסדר, את לא צריכה לדאוג לגבי זה."

"אה, לא?" ירתה לורה בציניות. "כי אני לא אצטרך שיבדקו לי את הראש אחרי שראיתי את הספל שלי אוכל לי את האוכל ושני אנשים אומרים שהם באמת -"

הבזק של אור יצא מקצה שרביטו של נוויל, קוטע אותה באמצע המשפט. "אובליוואטה !"

לפני שההבזק נעלם, הוא יצא מהדלת וסגר אותה טוב מאחוריו, ותפס את אטרסון במרפקו, כשהוא מושך את הקוסם האחר לריצה ועצר רק כדי לבצע כישוף זיכרון שני מהיר על הבחורה בדלפק הקבלה. הם המשיכו כמעט בריצה במסדרונות הארוכים עד שיצאו מהדלתות הכבדות של הבניין אל החצר המוקפת בלבנים של הקמפוס עצמו, ואז פרצופו של אטרסון היה כבר ורוד, והוא התנשף בכבדות כשנוויל רץ בקלילות לצידו. הנער החזיק במפות חזק, והוא לקח אותן, צוחק כשהרביץ איתן על ירכיו, לא מותש בכלל. "יש לך בעיה, איקרוס?"

"תקולל… המפקד." התנשף איקרוס. "לא ב… צ"ד יותר… לא צריך לתת לבגמן… לנסות להרוג אותי… שלוש פעמים בשבוע. אם אני אוהב את הספרים שלי… ומנה נוספת של פודינג… פה ושם… זה ענייני, תודה רבה. לא ראית אותי באדום וזהב מנסה לשחק את הגיבור, נכון?"

"נכון," חייך נוויל, "אבל זה לא משנה, כנראה. יש לנו את המפות. עכשיו כל מה שנצטרך לעשות זה לחזור לשיימוס ולשאר ולהחליט לאן נלך מכאן." הוא עצר, ראשו מוטה בסקרנות כשאטרסון הזדקף, מנגב את מצחו על גב ידו כשפרצופו חזר לצבע רגיל. "מה אמרת שם על מכשפות?"

"מג ושאר הנשים בהיריון או עם ילדים ממש קטנים," הוא הסביר, "הקסם שלהן ממש חזק."

"כן, אני יודע את זה," הוא אמר, "אבל לא נוכל להשתמש בהן קרב, איקרוס. אף אחד מאיתנו לא יסלח לעצמו אם משהו יקרה. חוץ מזה, אני לא מומחה בתינוקות או בהיריונות, אבל אני זוכר שרומילדה הייתה צריכה להשתמש באיזה קסם ממש מיוחד כדי לדעת שססילי תהיה ילדה בגלל שקסם של מכשפה בהיריון הוא כזה חזק עד שהוא מתערב בקסם הרגיל. סו בקושי יכלה להפעיל כישוף זימון לקראת הסוף, אבל בחדר שלה ממש היו נטיפים כי היה לה חם כל כך."

"לא להשתמש בהן בקרב," אטרסון הניד את ראשו, "אבל אם נוכל לגרום להן להצטרף למעגל הזה שעושה את טקס הנגד, זה שמכשפות אמיתיות יהיו שם יחזק מאוד את הטקס."

נוויל עשה פרצוף. "אני לא רוצה שיהיו מעורבות באיזה טקס חולני -"

"אמרתי לך כבר!" הסומק חזק לפרצופו של אטרסון, אבל הפעם הוא היה כעס, ולא תשישות. "זה בכלל לא כזה! מה שהן יעשו בכלל לא יהיה בעייתי, אפילו אם זה לא הקסם ה'מקודד והמאושר' שדיברת עליו שם. הן רק ישרפו עשבים ונרות, אולי דמות סמלית של השנה שחלפה, ואם יהיה שם בכלל דם, זה יהיה רק קצת מהסוג שאישה בדרך כלל - בשבילן זה קדוש - מדממת, אם אתה חייב לדעת את הפרטים. אבל הן ילחמו בו בסופו של דבר כמו אלו שזורקים קללות ולחשים, ואפילו אם לא תאמין לי, זה לא יזיק, נכון?"

הוא חשב על זה הרבה מאוד, עדיין לא אוהב את הרעיון של לקחת את החברות הכי פגיעות שלו ולערב אותן בכזה קסם זר, אבל אטרסון נראה היה די בטוח בביטחון של הקסם, והתלמיד לשעבר מרייבנקלו ידע על כך יותר ממנו. לבסוף הוא הנהן בחוסר רצון. "בסדר. אבל תצטרך לספר להן בדיוק מה הסיכונים ומה קורה, ואלו שממש בהיריון, הבעלים שלהן יצטרכו להסכים לזה. התינוקות האלו שלהן הם גם חצי של האבא."

"אני אתחיל עם סמית'," חייך אטרסון. "הוא מוכן לעשות כל דבר, והם ממש מנסים לקחת את כתר הפוריות מהוויזלים. אה, והמפקד…"

"כן?"

"אני יודע שאני קצת מבקש יותר מדי, אבל תוכל לא לצחוק עליי לפני השאר? כן, קצת התרככתי, אבל אני לא ממש שמן, ואם אני זוכר נכון, הייתה תקופה שהקוביות בבטן שלך לא בדיוק יכלו להקפיץ גוז מתוכן, אדוני."

הוא דיבר בקלילות, אבל נוויל זיהה קצת רגשות פגועים, והוא עיווה את פניו, נזכר בכאב בקצת מה'לעג הבריא' שפעם סבל משאר הנערים מגריפינדור. "מצטער, איקרוס," הוא התנצל בכנות, "לא חשבתי על זה, והייתי צריך. אתה יודע כמה אני מכבד אותך, נכון? רון והרמיוני כבר היו מתים אם לא היית כל כך חכם, ואני יודע שאתה הסתכנת כדי לעזור לשיימוס. קשה לזכור לפעמים שלהסתכן זה לא כל כך קל לכם, אבל מייק וטרי ממש לימדו אותי להעריך את האומץ הנוסף שזה דורש, ואני לא הייתי צריך לשכוח בקלות כל כך."

אטרסון הופתע מהכנות במילותיו, ומצמץ לרגע, ואז חיוך עצוב הופיע על פניו. "אתה מתגעגע אליהם, המפקד? אני יודע שהם לא היו מגריפינדור, אבל בשבילנו, הם היו גיבורים."

"בכל יום," אמר נוויל בשקט. "כמובן שהם היו גיבורים, אוני רוצה למנוע מהדיאבל דוב להפוך את הקורבן שלהם למיותר כמו גם את של דין או של קולין או של ג'ק או של כל גריפינדור אחר… או של הפלפאף למען האמת. לא היינו בתים באותו הלילה, היינו צבא דמבלדור. חי שרביטו של מרלין, ראית כמה אנשים באו כשקראתי. אנחנו עדיין צבא דמבלדור, ותמיד נהיה, אני מניח. כנראה יש דברים שאי אפשר להשאיר מאחור."

הגאווה נצצה בעיניים הכהות, והכתפיים הזקפו כשסנטרו של אטרסון התרומם בהתרסה. "לא אעזוב את רון ואת הרמיוני. הם גם מצ"ד." הניצוץ בעיניו התפשט אל פיו בחיוך זומם. "אז אולי נמצא מקום להתעתק ולחזור לשיימוס כדי שנוכל לעשות משהו בנוגע לזה, המפקד, או שפשוט נעמוד כאן כל הלילה וניזכר?"

"נתעתק," נוויל החזיר את החיוך, למרות שהיה כעס מתחתיו בגלל הזיכרונות של חבריו שנפלו. "ונראה לדאיבל דוב שהוא לא צריך לדאוג בנוגע לילד שנשאר בחיים, אלא בנוגע למועדון שיעורי הבית הקטן שהקים."

"ליתר דיוק," אטרסון תיקן אותו, "את הצבא שהמועדון הפך להיות."

(1) בראן- מלך בריטניה במיתולוגיה האירית.

(2) פנטגרם- כוכב עם חמישה קודקודים, לעתים נודע כסמל השטן.

(3) שמות של מונחים מהמיתולוגיה הקלטית. דון ("האפל") הוא אל המוות. גויביניו הוא אל הנפחות. בראן המבורך, כפי שכתוב למעלה, הוא המלך הענק של בריטניה. לואו הוא אל השמש. האיש הירוק הוא אדם מחייה עצים. קוכוליין הוא גיבור מלחמה. מוריגן הן שלוש אחיות הגורל. אריו, בנבה ופוטלה הן המגנות על אירלנד. בריגיד היא אלת האביב. גבעת טרה היא מושב מלך אירלנד. מיב היא מלכה אירית במיתולוגיה.

(4) סווהילי- השפה הרשמית בטנזניה, קניה, קונגו ואוגנדה.

(5) בלאק אנד טאנס- כוח שיטור בריטי שפעל במלחמת העצמאות האירית, מדיהם שילוב בין חאקי צבאי וכחול משטרתי. פעלו באלימות רבה.