תרגום המאמר הבא שמחלק את תולדותיה של ECW לשישה חלקים בשמונה שנים. נקווה שזה יעזור.
עידן איסטרן צ'מפיונשיפ רסלינג- אפריל 1993-אוגוסט 1994
העידן הזה מתחיל מאפריל 1993, תחילת הארדקור TV, ומסתיים כששיין דאגלס זורק את אליפות ה-NWA לאחר שזכה בה בטורניר באוגוסט 1994. הטוב עוד לפנינו, אבל לאיסטרן צ'מפיונשיפ רסלינג היו המון דברים כיפיים. הנה כמה סיבות למה להתחיל לצפות ב-ECW מההתחלה:
סנדמן הגולש הופך לסנדמן- זה מצחיק לראות אותו לובש חליפת גלישה ומעמיד פנים שהוא מדרום קליפורניה, כשהמבטא הפילדלפי שלו יוצא בכל מילה. ההיל טרן שלו למניף המקלות, מעשן הסיגריות שדורש מאנשים לשלם את החשבון נעשה בצורה נהדרת. ויופי לפיצ'ס, האישה המושלמת שתהפוך אותו למתועב.
סטיבי וונדרפול שקובע את הטון- פרשן היל נהדר שמצליח לנצח את הפרשן הפייס המעצבן ג'יי סולי. אין לי מושג למה הוא נעלם, אבל הוא היה נהדר בהוצאה של המתאבקים ההילים אובר.
רוקין רבל חמור- לא הייתי מעריץ גדול, אבל ממש רציתי לראות אותו חוטף כל פעם שהופיע על המסך, אז הוא היה היל טוב לדעתי.
טרי פאנק מרגיש אמיתי- הפרומואים שלו היו השיא של התוכנית בהתחלה. הפיוד שלו מול הוטסטאף אדי גילברט היה פיוד השנה ב-ECW של 1993, והיריבות הרגישה אמיתית. הקרבות שלו מול סאבו ושיין דאגלס ב-94 הגדירו את הארגון.
מלך פילדלפיה, הוט סטאף אדי גילברט- כן, הוא חיקוי של ג'רי לולר ב-ECW, אבל הוא עדיין ממש מבדר. הקטעים של מלך פילדלפיה כשהוא הולך בעיר ומדבר עם מקומיים היו קורעים.
פול אי. מרסק לאנשים טלפון ענק על הראש- כמנג'ר של הברית המסוכנת/הוט סטאף אינטרנשיונל, הוא מיד הביא היט של היל מגניב לכל מתאבק שליווה. והוא ליווה חצי מהרוסטר.
הטאזמניאק הוא המתאבק הטוב והטכני הראשון- זה טאז! אבל ברצינות, גם בדמות האיש הפראי המטופשת הזאת, הוא היה המתאבק הטכני הכי טוב בארגון מההתחלה. כל סופלקס שלו היה יפה, והוא תמיד התאבק בקרבות איכותיים עם כל אחד ברוסטר.
ויילדמן סאל בלומו היה מטורף- הוא דמות לגמרי מצוירת, אבל תמיד ידע להצחיק והיה אתנחתא קומית מצחיקה בתחילת ECW.
ג'ימי סנוקה מביא את הצעירים- באמת מקצוען בזירה, וגרם לטומי דרימר להיראות כמו כוכב.
ג'ייסון, האיש הכי סקסי בכדור הארץ- חייב להודות, אהבתי את החליפות שלו. הבחור היה מגנט היט ומכונת כריזמה שהוציא אובר כל פייס שהיה מולו, ואת הפיטבולס.
שיין דאגלס הופך לבחור- הקטע עם מר יוז ושרי המדהימה היה ממש נהדר. זה מטורף לחשוב שלא קיבל את המגה פוש ב-WWF וב-WCW, הוא היה החבילה המלאה בתחילת שנות ה-90.
סאבו מחדש בכל קרב- מה יש להגיד שלא נאמר כבר על סאבו? כשהגיע, ידעת שמשהו שלא ראית קודם עומד לקרות. זה מקובל עכשיו, אבל הבוטצ'ים רק שיפרו את הקרבות שלו, כי ידעת שהוא ינסה משהו שהיה מטורף מכדי לעבוד באופן קבוע.
טומי דרימר: מפריטי בוי לגיבור הארדקור- מטורף לחשוב כמה הקהל שנא אותו בהתחלה. הפיוד שלו עם סנדמן אמנם הפך אותו לכוכב, אבל הפיוד עם סנוקה באמת מינף אותו מלכתחילה לדעתי.
פאבליק אנמי נותנים פרומואים טובים בכל מקום- לא אשקר, הקרבות שלהם לא היו הכי יפים, אבל לעזאזל, הם היו ממש מצחיקים. כל אחד מהפרומואים שלהם היה עם משחק מצוין אחד עם השני כדבילים האמינים. קרבות חוטי התיל נגד הפאנקים היו יפהפיים, וקבירת הכיסאות הייתה מטורפת.
מייקי וויפרק רוצה שתגאל אותו מייסוריו- שוב, אני לא ממש נהנה מהקרבות בהם כל הקטע זה שהוא מחוסל. אבל הפרומואים מאחורי הקלעים בהם הוא ממש לא רוצה להילחם בהילים היו מצחיקים ואמינים.
וומן- פשוט וואו. היא גנבה את ההצגה כל פעם שהייתה על המסך. לא רק שגרמה למתאבק שלה להרגיש כמו כוכב, אלא שכל פעם שדיברה, היא הייתה סקסית ומרתקת. עצוב לדעת את מה שקרה לננסי בנואה במציאות, אבל אלוהים, היא הייתה מיוחדת בתחום.
סיומות הקרבות- אהבתי את זה שהקרבות יכלו להסתיים בכל מהלך. כן, לפעמים זה נראה היה ממש חלש, אבל לדעת ש-DDT או סופלקס חזק יכול היה לסיים קרב היה נהדר, בעיקר בתקופה המודרנית של יציאות מפינישרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה