סקס, סמים ונעילות ראש- פרק 16

מתקרבים לפרק האחרון... אבל לפני כן, הפרק הזה.

הפעם בפרק: מותו של אואן הארט וההשלכות, הכיוון החדש של ה-WWF, ההתרחבות העסקית של ה-WWF עם תוכנית חדשה, וסוף תקופת בישוף.

והנה פרק 16!

לאחר שהקשיב לפרטים בנוגע לנפילה של אחיו, ברט הארט אסף את עצמו וטס בטיסת צ'ארטר לקאלגרי כדי להצטרף אל משפחתו. הוא פחד לראות מה המוות של אואן יעשה להוריו. בביקור האחרון של אואן בביתו, אואן היה במצב רוח רע ואמר שאינו רוצה לדבר על רסלינג, ושנמאס לו מזה. ברט חשב על כך כשהחזיק בידה של אמו בת ה-75 והסתכל על אביו יושב בשתיקה רועמת. התקשורת למחרת היום לא הייתה משהו שנראה לפני כן. כשהמטה העסקי של ה-WWF התעמק בכותרות של הבוקר- "מוות בזירה" זעקה הכותרת הראשית בניו יורק פוסט- וינס נפגש עם הצוות היצירתי שלו בסנט לואיס, וניסה לתכנן תגובה. תשעה עשר חודשים קודם לכן, הוא נפגע קשות כששם את אלמנתו של פילמן בטלוויזיה. הוא לא יעשה את הטעות הזאת שוב. במקום, הם החליטו להפיק משהו בגבולות הטעם הטוב. כל המתאבקים עמדו בשקט כשוידאו מחווה קצר שודר. לאחר מכן הם כיבדו את אואן כשצילצלו בפעמון 10 פעמים. "מה שחוויתי באותו הלילה לא יכול היה להיעשות טוב יותר," נזכר ג'ף ג'ארט, שותפו של אואן. "האם זה היה מביש? בכלל לא. מה שעשינו היה ספורט בידורי, וזה איך שאנחנו עושים מחווה לאחרים בענף. אנחנו לא שחקני בייסבול. אנחנו לא שחקנים. אנחנו שילוב". אפילו אם ההיאבקות הייתה תחת התקפה- כך אמר אחיו של אואן- היה קשה לקרוא לאחר הצהריים משהו בגבולות הטעם הטוב. כשג'רי לולר, שחבק את אואן הגוסס בזרועותיו לילה לפני, ניסה לתת מחווה משלו, הוא היה צריך להתעסק עם קבוצת אנשים שיכורים מאחוריו ששתו בירה מכוסות פלסטיק והניפו אצבע משולשת מקרטון. במיוחד בגלל שהתוכנית השיגה רייטינג של 7.24, מרת'ה הארט התעלמה ממנו וקראה לו ניסיון מביש לניקוי המצפון."האם אואן דיבר על חוסר הנוחות שלו בנוגע לפעלול?" שאל המנחה של גוד מורנינג אמריקה, צ'ארלס גיבסון, כשהתארחה שם בבוקר למחרת. "כן, שוחחנו על כך," היא אמרה. "וניסיתי לרמוז לו שלא הרגשתי בנוח ושזה לא בטוח, ואמרתי שצריכות להיות שם רשתות בטיחות. הוא לא אהב את הפורמט של ההיאבקות, ולאן שהעסק התקדם. הוא ניסה להתאים לשם כמה שיכל..."

גיבסון קטע אותה כדי שיוכל לחפור עוד. "מה כוונתך בכך שהוא לא הרגיש בנוח עם לאן שהעסק התקדם?". "טוב, הוא היה מתאבק מעולה, והוא לא אהב את הסקס והאלימות וכל מה שזה קידם. הוא תמיד אמר שזה לא מתאים לילדים".גיבסון פנה לברט, שישב לידה, ושאל האם מותו של אחיו יביא לשינוי כלשהו. "אתה יודע, המשפחה הזאת, המשפחה שלנו, תמיד התגאתה בכך שהיאבקות זה דבר שכיף לעשות," הוא אמר. "אנחנו לא נגד הביזנס. אנחנו פשוט מאוכזבים מהתפנית הדראסטית שהתרחשה בשנתיים האחרונות". הוא עצר, כאילו תוהה אם עליו להגיד את מה שבאמת הטריד אותו. "חבל," הוא אמר, כועס. "כי המעריצים נהפכו לכלבים זועמים. הם רק רוצים עוד ועוד ועוד כל הזמן". מקמהן עצמו הושפע מהקרקס הכועס והקולני שניהל. בפברואר, הוא סיים את היריבות שהתחיל עם סטיב אוסטין ברסלמניה 14 כשנכנס לזירה בעצמו בפירמידה בממפיס. זה היה קרב כלוב, והוא נכנס לשם לקריאות "אסהול". הוא נתן לאוסטין לרדוף אחריו עד לצד הכלוב, לזרוק את ראשו אל הסורגים, ולזרוק אותו מגובה ארבע וחצי מטר אל הרצפה, שבה התרסק דרך שולחן שדרים שתוכנן לכך. "הבן זונה הזה עדיין נושם?!" נהם אוסטין כשרופאים מזוייפים ניסו לפנות את וינס, והפיל את האלונקה כשוינס נפל אל הרצפה הקרה. כששכב שם, הוא סימן שהוא מוכן לוותר על כל מילימטר מגופו וסימן אצבע משולשת לאוסטין. אחרי שכוסח ונראה כאילו הוא עומד למות, הוא סימן לאוסטין אצבע משולשת בשתי ידיו. אבל ב-31 במאי, זה היה וינס אחר שישב בבית הקברות של קלגרי. הוא ישב בשקט, וידע שמרת'ה אינה מלאני פילמן. היא כעסה על קרוביה מהצד של אואן שלא גינו את ה-WWF (ברט יכל להרשות לעצמו לעבור לצידה). כשהגיעה אל בית הקברות וראתה על הארון לב גדול עם לוגו של ה-WWF, היא כעסה ואמרה לאחד מהמארגנים לסלק את זה מהעינים שלה. כשהגיע הזמן לקונן על אואן, היא הייתה במצב רוח לוחמני. "אני לא מרירה, אבל אני מבטיחה, תמיד יגיע יום הדין," אמרה.

אחד מאנשי הביצוע הבכירים ב-WWF, ג'ים בל, אמר שיש חוק: קל יותר להתנצל על משהו אחרי שעשית אותו. זה היה משהו שוינס והכותבים ביצעו כשהמשיכו להעלות את המיניות של RAW. כראש מחלקת מכירת הזכיינות, לבל היו כמה תלונות על התוכנית. הוא עבד בתוכניות משפחתיות כל חייו: ואם ההורים לא רצו שילדיהם יצפו בתוכנית, הם יבטלו את התוכנית. ומקמהן וכותביו עברו את הגבול. כמו בפרק ששודר בינואר בטקסס, ובו מארק הנרי כל כך נואש למציצה עד שהיה מוכן לעשות זאת עם טרנסקסואל. אך מנקודת מבטו של בל, קצת מחלוקת אינה דבר רע. כשהגיע לטייטאן טאוור ב-1996, נאמר לו שה-WWF הם מותג מת. עכשיו היא הייתה מוצר חד יותר. ה-WWF שיווקו זאת לארגונים כמו M&M שהסכימו לתת מיליון דולר לרסלמניה הקרובה. הארגונים הגדולים העלימו עין מהמחלוקות, והובטח למפרסמים קהל צעיר שיקנה אצלם כל עוד לא יכנסו לפרטים בנוגע לאיך שמקמהן תפס את הקהל הזה. הארבי שלר, שפיקח על טרנר ספורטס באותה תקופה, אמר ש"וינס השתמש בסקס כדי להילחם בנו כי הוא ידע שזה אסור לנו. אז הוא גרם לכל בני ה-14 האלו לנעול את הדלת ולהגיד להורים שלהם שזה רק רסלינג, ובגלל שהם זכרו את ההיאבקות כהאלק הוגאן ואיירון שיק, הם הסכימו". רבים יכלו לסלוח על הדרך בה ההיאבקות הציגה סקס. בשנות ה-50, פביולוס מולה הופיעה בתור נערת ליווי. ה-WWF תמכו קצת בפמיניזם בתקופת סינדי לאופר, אבל כשוונדי ריכטר ביקשה מוינס להרחיב את דיוויזית הנשים, הוא הראה לה מה הוא חשב על כך והוריד ממנה את התואר. בתחילת שנות ה-90, התפקיד הנשי היה שייך לאשתו הכנועה של רנדי סאבאג', מיס אליזבת'. כשליז עזבה ל-WCW, ה-WWF הביאו את תמי סיטץ', שהסיחה את דעתם של יריבים באמצעות הרמת חצאיות או ניפנוף בשדיה. אבל רק הגעתה של רנה מארו גרמה ל-WWF לאבד את התמימות שנשארה להם. מארו הייתה אישתו של מארק מארו, שמחק את עברו כבן של בלש יהודי והמציא את עצמו מחדש כג'וני בי באד. עם שיזוף כבד, הוא נהיה מתאבק מידקארד סביר ב-WCW. הוא נסע לג'קסונביל למופע יום אחד ואז ראה במסעדה את אשתו לעתיד. רנה גדלה כאחת משישה ילדים בבית מאוכלס ממעמד הפועלים בג'קסונביל. היא עזבה את ביתה בכיתה י' כדי להתחתן, והתאלמנה כשביתה הייתה בת 8, כשאת הכסף היא הרוויחה מדוגמנות. מארו שלח לה פתק לשולחן והזמין אותה לצאת. לאחר מכן הם התחתנו. מארק היה כל כך מאוהב בה עד שנתן לרגשותיו כלפיה, וכלפי האמונה הנוצרית האדוקה ששניהם חלקו, להשפיע על עבודתו. הוא סירב לבצע אנגל מיני עם אשתו של דיאמונד דאלאס פייג', ולא הופיע להופעה שבישוף קבע עבורו. בישוף החליט ש-WCW לא מתאימה יותר למארו, ומארו הסכים. קצת אחר כך הוא הגיע לטייטאן טאוור עם רנה וחיפש עבודה. מקמהן התלהב מרנה והציע להם עסקה כפולה: מארו יתאבק ואשתו- שיקראו לה סייבל- תלווה אותו. היא הייתה מחוייבת וכריזמטית, והמפקחת של USA, בוני האמר, שחשבה ש-RAW צריכה נשים חזקות, וגם וינס רוסו, ששמח יש בחורה יפה שלא הייתה על סמים ברוסטר, תמכו בה. כשמארו עיקם את ברכו ערב אחד ולסייבל לא נשאר את מי ללוות, רוסו שם אותה בסדרת קרבות עם לונה ואשון, הבת הגותית של פול "הקצב" ואשון (בגלל שהיא פחדה ליפול על השתלים שלה, היא נלחמה בקרבות שמלת ערב).

סייבל הייתה נשק חזק במלחמות הרייטינג, וכמו שמיק פולי הגדיר מחדש אתלטיות, היא הגדירה מחדש משיכה נשית- קטגוריה שכללה גם את טרי ראנלס- אשתו של גולדאסט, דברה מארשל- שלבשה חולצות שהראו את החזייה שלה, וג'קולין מור- אפרו-אמריקנית עם חגורה שחורה בטאי-קוואן-דו, שנשכרה להיות החברה של מארו אחרי "פרידה" מסייבל. כקבוצה, הן התאבקו אחת בשנייה בקוטג', בבוץ או בשמן- לא משנה מה. הן הכו בחזה, קרעו בגדים, ומחצו אחת את השנייה. היוצאת מן הכלל הייתה ג'ואני לורר- שלא הייתה יפה או תמימה, והיו לה שרירים להיאבקות אמיתית. עם שרשרת של אבות חורגים שגרמו לה לשקול לעשות קריירה מלפגוע בגברים, לורר הייתה רצינית בנוגע לאתלטיות. היא ויתרה על עבודה כמברק מזמר (WTF?!) כדי להתאמן אצל קילר קוואלסקי בבוסטון, ולא התעניינה בדיוויזית הנשים. היא רצתה להילחם מול גברים, וביצירת הדמות של צ'יינה, לורר מיצבה עצמה כפמיניסטית חדשה. היא טענה שהיא מקדמת שיווין לנשים בכך שהרביצה קודם, וכך נתנה לגברים צידוק להרביץ לה בלי להיראות כמתעללים. אבל על כל מאבק של לורר לשיווין בין המינים, סייבל וחברותיה היו שם כדי להראות לעולם מה ה-WWF באמת מכרו. דו"ח של משרד הסחר הראה שאיגודים מוכרים סרטי מבוגרים לילדים בני 9, וה-WWF היו ללא ספק אחד מאותם איגודים. במופע אחד בטקסס, סייבל לבשה חזייה קטנה כל כך עד שהיא נקרעה בקרב, ותמונות עלו לאינטרנט. בקיץ 1998, סייבל וג'קולין היו ביריבות שבמהלכה הייתה להן תחרות ביקיני באירוע, בה סייבל ניצחה כשהופיעה לתחרות ללא שום דבר חוץ מציורי ידיים על שדיה החשופים. כעבור כמה חודשים, הן נלחמו בטלוויזיה. בקרב שמלת ערב, סייבל הוציאה שד אחד של ג'קולין מהשמלה וצעדה בצעדת ניצחון מסביב לזירה בבגדיה התחתונים. זה לא הפתיע אף אחד ב-WWF, אבל מקמהן קצת הצטדק בנוגע לכך. "האם זה ראוי לשידור ב-8:45?" שאל בעיתון. "זה אפילו לא מתאים ל-10:45. זה לא מה שאנחנו רוצים לעשות". אבל למכור סקס היה בדיוק מה שה-WWF רצו לעשות. 36% מהקהל של RAW היה מתחת לגיל 18, והפרשנים פירשנו את העניין בהתלהבות. בתחילת 1999, זה היה מגוחך להתעלם מהברור: אוניברסיטת אינדיאנה חקרה את 50 הפרקים של RAW בשנה החולפת, וספרה 1,658 מקרים של תפיסות מפשעה, 157 תנועות מגונות, ו-128 מקרים של דימוי סקס. מקמהן היה צריך למצוא דרך להכיר בהצלחה בלי להתרברב עליה- והיה על מה להתרברב, הרייטינג עלה ב-98 ב-50% לעומת 97, הקהל עלה ב-72% וביירייטס עלו בשני שליש. הפתרון בא בצורת פרסומת שעלתה 1.6 מיליון לשידור בסופרבול. הפרסומת כללה את סייבל הולכת במשרדי ה-WWF ומאחוריה שני עובדים שנראו כאילו הם באמצע סקס (הפרסומת). הפרסומת נועדה לגרום לאנשים לצפות בשידור של ה-WWF בזמן מחצית הסופרבול, והייתה הומוריסטית. בסופה, פרצה מהומה במשרדי ה-WWF ומקמהן הסתכל מבחוץ כשכדור אש יצא מהבניין ועובד נפל ממנו. אז הוא חייך ואמר "הבנתם?".

קבוצת פיקוח על טלוויזיה מניו יורק לא הבינה. הם אמרו שהפרסומת הייתה אחת מהאיומות ביותר ששודרו בטלוויזיה אי פעם וקראו לפתיחת חקירה נגד ה-WWF. פיל מוצ'ניק שאל בטורו בעיתון: "אם מקמהן כל כך גאה במה שה-WWF מציגים, למה לרמוז על כך בפרסומת? למה לא להראות לקהל בסופרבול מה ה-WWF מציגים בפני ילדים באופן קבוע? למה לא להראות דברים מהתוכניות האחרונות, כמו הצליבה של סטיב אוסטין, אנגל הסירוס, או האנגל עם הטרנסקסואל? אולי כמה מהאנגלים עם הסטריאוטיפים הגזעניים, או האנגל עם מלחמת הכנופיות, או הביזוי השבועי של הנשים, שמוצגות כזונות לקהל". אבל באופן אירוני, אף אחד לא גרם לצרות כמו סייבל. היא הצטלמה לעיתון פלייבוי שיצא באפריל 1999. המהדורה מכרה מיליון עותקים, וסייבל דרשה הרבה דברים. לדוגמא, לא לעבוד בהאוס שואוס, לא להתאבק ב-RAW, וכשהיא כן תתאבק באירועים בתשלום, היא תקבל נתח מהרווחים. בנות אחרות כעסו עליה מאחורי הקלעים, ורוסו אמר שנמאס לו לתת את השורות של סייבל למארו שיאשר אותן. למקמהן נמאס והוא החליט פשוט לקחת ממנה את התואר ולזרוק אותה. אבל כל הקרב גרם לו לכאבי ראש. הזוג מארו דרש שהכל יועבר דרכם מראש ושהדמות של סייבל לא תבוזה. וינס הסכים, רק כדי שהפרשנים ירדו עליה כשהקרב מול דברה מארשל שודר בשידור חי ב-10 במאי 1999 באורלנדו (הערת המתרגם: בקרב, סייבל קרעה את הבגדים מדברה ו"ניצחה", רק כדי ששון מייקלס יגיד שהמנצחת היא מי שמאבדת את שמלתה ראשונה). כשהן נלחמו, לולר שאל את שון מייקלס, שפירשן איתם: "אתה חושב שאפשר לעשות איתה את זה באופן אנכי?" ושון הגיב ב"אפשר לעשות איתה מה שרוצים, לפי מה ששמעתי!". מארו פרשה קצת אחרי הפרק הזה- הפרק השלישי מבין ארבעה פרקים שעזרו ל-RAW להיכנס אל רשימת ארבע התוכניות הנצפות ביותר בחודש מאי. הפרק הרביעי היה פרק הזיכרון לאואן, שמותו ב-23 במאי גרם להבטחה של מרת'ה הארט שיבוא "יום הדין". בין שני האירועים הללו, וינס ולינדה חתמו על עסקה שתביא אותם אל רשתות השידור לראשונה מאז המיין איבנט ב-NBC.

באביב 1999, דין וולנטיין, נשיא UPN, התקשה לחשוב על עתידו. אחרי 5 שנים של רייטינג נוראי הרשת שלו עמדה להפסיד 180 מיליון דולר, והבוסים שלו בפאראמונט ישבו לו על הוריד. מה שהכי הטריד אותו היה שהאחים וורנר, עם רשת WB, היריבה של UPN, שברו שיאים בקרב קהל מתבגר עם דוסון קריק, באפי ציידת הערפדים, פליסיטי ומכושפות. כשוולנטיין בן ה-44 הסתכל על לוח השידורים שלו לסתיו, כל מה שראה היה ספינאוף למואישה שנקרא מוניק, וסיטקום עם ג'ליל ווייט הבוגר (סטיב ארקל מאריזה משפחתית). בסופו של דבר, הם החליטו שבמקום לתקוף את WB המשפחתית, שילכו לכיוון אחר וימשכו את הקהל הזכרי ש-WB ויתרו עליו. זה כבר לא שינה כמה אנשים צופים, אלא מי צופה. NBC אולי קיבלו הכי הרבה קהל בנובמבר 1998, אבל פוקס ניצחה באמת כיוון שהיא נגעה בקהל הצעיר שהמפרסמים רצו (כיוון שהם אלו שרצו את המוצרים שהמפרסמים פירסמו). לוולנטיין הייתה עוד בעיה. לא כמו פוקס או NBC, הרשת שלו הייתה במספר גבוה בכבלים: 29. הצופים היו צריכים לרצות לראות משהו באמת אם הם עמדו לזפזפ לערוץ כל כך גבוה. אבל הוא לא יכל להשקיע עונה שלמה או אפילו חצי עונה בלבנות להיט שיפתה אותם. לא היה לו זמן. הוא היה צריך משהו עם קהל מבוסס. לאחר ארוחת ערב במסעדה בהוליווד, וולנטיין הסביר זאת לחבר שאמר שהילדים מכורים לרסלינג. גם וולנטיין היה פעם מעריץ רסלינג. הוא גדל בניו יורק ועבד בתחנת אוטובוס שהמתאבקים תמיד הלכו אליה לאחר המופעים בגארדן. וולנטיין זכר שעזר לאנדרה הענק ולברונו סאמארטינו עם התיקים. הוא הסכים שהיאבקות התאימה, ורצה לפעול מהר כדי שיוכל להשיג משהו שיצהיר על כוונותיו לפני הפגישה במאי, בה רשתות הציגו את תוכניות הסתיו בפני מפרסמים. וולנטיין פגש את וינס מקמהן לפני שנה, כשוינס חשש שברי דילר יבטל את RAW ואולי יצטרך בית חדש. וולנטיין הקשיב בנימוס אבל אמר שאין להם מקום. עכשיו הוא לא יכל להביא את ה-WWF לשידור מהר מספיק. הספיישל בן השעתיים של ה-WWF ששודר בסוף אפריל היה דוגמא למשיכת צופים צעירים. וכך יצא שכשוולנטיין נפגש עם 50 מפרסמים בתיאטרון מנהטן סנטר במאי כדי להכריז על תוכנית חדשה בימי חמישי שתיקרא סמאקדאון. וולנטיין אמר שוינס גאון ויודע טוב מה ימשוך מעריצים. הודות לסט עתידני ולמוזיקה מפוצצת, סמאקדאון הפכה לתוכנית הצעירים הרביעית בגודלה בטלוויזיה. ועם צופה ממוצע שהיה צעיר ב-13 שנים מאלו שצפו ב"חברים", וינס המשיך לחזור למעמדו כחלילן מהמלין של צעירי אמריקה.

ביוני 1999, אריק בישוף נעלם יותר ויותר אל תעשיית המוזיקה של לוס אנג'לס. באמצע החודש, הראפר פרסי "מאסטר פי" מילר שיכנע אותו ששילוב בין רסלינג וראפ יהיה טוב. זה היה מוזר בהתחשב בכך שה-WWF ו-WCW האכילו במשך עשורים את הקהל על סטריאוטיפים שחורים. בישוף חתם על עסקה של מיליון דולר כדי להביא את החבורה של מילר, הנו לימיט סולידרס, גרסת היפ הופ של ה-nWo. כל הדבר נהפך לאסון כשהם נכנסו ליריבות של ראפ-קאנטרי מול קבוצה הילית בשם הרדנקס ממערב טקסס. הראפרים השחורים קיבלו קריאות בוז נוראיות מהקהל הדרומי אוהב הקאנטרי של WCW עד שנעלמו כעבור חודש. האם זאת הייתה היאבקות? האם בישוף עדיין ידע מה המשמעות של היאבקות? העבודה שלו נהייתה סדרה אינסופית של ויכוחים עם הבוסים החדשים מטיים וורנר, עם הקבוצות הבלתי ניתנות לגישור במלתחות, ואפילו בינו לבין עצמו. לפרוש או לא לפרוש? אולי לתת לאנשים שהוא הפך לעשירים ללכת ולדפוק את עצמם, לנאש ולהוגאן להילחם על אמת באירוע? זה יהיה ענק, לא? אולי לא. אולי הם רק יאיימו אחד על השני בעורכי דין. כולם התרככו. דניס רודמן, שהובא לעוד חמישה שבועות ביולי, הראה את הציניות כשאמר ל-TV גייד: "זה הכל כסף. אני לא יודע למה אני רוצה לעשות את השטיק המחורבן הזה של להתאבק. אני פשוט רוצה להופיע. אפילו בישוף הודה שהוא התרכך. הוא גידל קצת כרס בכל מיני ארוחות צהריים, כמו זאת עם ג'ין סימונס, המוח מאחורי קיס, שיכנע אותו לתמוך בסיבוב ההופעות הבא של הלהקה בכך שישתמש במתאבקים שלובשים את המייקאפ של הלהקה. בישוף התלהב. הוא גם התלהב מהחדשות שדיוויד ארקט, שחקן מסרטי הצעקה, יככב בסרט היאבקות של האחים וורנר. לרוע מזלו, הוא כבר איבד את הדרך לנצח במלחמה. הוא לא יצר מתאבק חדש מאז ביל גולדברג. זה לא שלא היו לו הזדמנויות. היה לו כוכב צעיר וכריזמטי בשם כריס ג'ריקו, אבל הוא עזב אחרי שהוגאן ונאש מנעו ממנו להתקדם והוא פרח ב-WWF. הכוכבים המבוגרים שמנעו מג'ריקו להתקדם יצאו משליטה בעצמם. כשרנדי סאבאג' החליט שהאלק הוגאן מנסה לחבל בקריירה שלו, סאבאג' החרים מופעים בסן פרנסיסקו, רינו ולוס אנג'לס, בהם הופיע בתפקיד חשוב בקרבות זוגות. המשבר הכריח את בישוף לדחוף את ברט הארט לקרב, מה שהרס לו את התכנון לקרב בין הארט והוגאן- שמעולם לא נלחמו לפני כן- בפול ברול בספטמבר. כאלה דברים שקרו בדקה האחרונה גרמו למפיק המבוגר להתפרץ לפני נייטרו בלאס וגאס לאחר המופע בלוס אנג'לס. השבוע לפני היה מביש. סקוט "רייבן" לוי, מתאבק מידקארד שהתלונן על הוגאן בתוכנית רדיו, עזב לאחר שבישוף צעק שמי שלא נאה לו מה שהולך, יכול פשוט להסתלק מהחוזה. בישוף לא היה יותר מרוצה מצ'ארלס "קונאן" אסנהוף, שבמופע ברינו צעק למיקרופון "אתם נראים כאילו לא ראיתם כוס הרבה זמן". הם היו אמורים להיות אלטרנטיבה משפחתית ל-WWF, אלוהים אדירים. מה לעזאזל ריי מיסטריו ג'וניור חשב כששאל יריב ששיחק הומוסקסואל אם הוא "הולך להרשי" (פארק של הומוסקסואלים) בטלוויזיה? הכל היה צריך להיעצר. רואה החשבון באטלנטה הניד בראשו באותו הרגע, בטוח שטעה. הוא סגר את הספרים באוגוסט, וציפה לראות רווח של מיליון דולר. אבל במקום, היה שם הפסד של 5 מיליון. "עברנו על זה ארבע או חמש פעמים," אמר גרג פרינס, שהיה אחראי על כך ב-WCW. "אני זוכר שחשבתי שבטח החמצנו הכנסה כלשהי, אבל לא. שלחתי את זה ליד ימינו של הרבי שילר והוא קרא לזה תיק ה'הולי שיט'". כשהאנשים בטיים וורנר הבינו שהסיכויים לאיזון תקציבי ב-1999 נעלמים, וששנת 2000 תהיה גרועה אף יותר, אנשים רציניים שאלו שאלות רציניות. למה בישוף התפרע עם התקציב באירוע רוד וויילד, שלא הרוויח שום דבר, אם ידע על המצב? למה שילם 600,000 דולר עבור דמות בשם "השד" שתזכיר את קיס ועוד מיליון כדי להביא את הלהקה ללאס וגאס להופעה בנייטרו, בו שרו בליפסינק שיר אחרי 11 בלילה- אחרי שיכלו להשפיע על הרייטינג? למה הוא ניסה לחקות את "מי רוצה להיות מיליונר?" ולתת מיליון דולר בנייטרו? את הרעיון הזה הם גנזו לפני שזה היה מאוחר מדי. הוא ביזבז מיליונים כאילו אין גבול לחשבון הבנק שלו. הם כינו אותו "כספומט". זה נהיה גרוע יותר: הוא קבע, בערב השנה החדשה, מופע היאבקות וקוצרט של קיס באיצטדיון בן 70,000 המושבים של האריזונה קרדינלס. לא רק שזה היה יקר מדי, זה גם כמעט גרם למרד. הנשים של המתאבקים לא רצו שבעליהן יטוסו ברחבי המדינה בלילה שכל המדינה פחדה מבאג 2000. כתבים שדיווחו על הענף הציעו לבישוף לפרוש לפני שזה יהיה גרוע יותר. בסוף אוגוסט, בישוף הושווה לשליט רומא נירון, שניגן בכינור בזמן שהאימפריה שלו נשרפה. רואי החשבון הבינו זאת. כשהסתכלו על ההכנסות, הם ראו שההכנסות ממופעים על סף קריסה. רק 3,800 לקוחות משלמים באו למיאמי ארינה שהייתה בת 16,000 מושבים כדי לחגוג ב-6 בספטמבר את יום השנה הרביעי של נייטרו. 5,000 כרטיסים נוספים ניתנו בחינם רק כדי שלא יובכו ויעשו את המופע החשוב באולם ריק. בישוף הפסיד 8 מיליון בחודשיים, וזה הדאיג את האנשים של טרנר. כשניק לאמברוס, שעבד כמנהל העסקי של בישוף ועזב בסוף 1998, גילה שהבוס שלו לשעבר פוטר ארבעה ימים לאחר המבוכה במיאמי ארינה, הוא חשב על סצנת הפתיחה מהסרט "קזינו". המצלמה מתרכזת בחדר הימורים בלאס וגאס כשג'ו פסצ'י אומר: "זה היה צריך להיות מושלם. אבל בסוף דפקנו את זה. זה היה צריך להיות מתוק. אבל זאת הייתה הפעם האחרונה שלאנשי רחוב כמונו ניתן משהו כזה יקר". לאמברוס חשב שזאת ההגדרה המושלמת.

סקס, סמים ונעילות ראש- פרק 16

מתקרבים לפרק האחרון... אבל לפני כן, הפרק הזה.

הפעם בפרק: מותו של אואן הארט וההשלכות, הכיוון החדש של ה-WWF, ההתרחבות העסקית של ה-WWF עם תוכנית חדשה, וסוף תקופת בישוף.

והנה פרק 16!

לאחר שהקשיב לפרטים בנוגע לנפילה של אחיו, ברט הארט אסף את עצמו וטס בטיסת צ'ארטר לקאלגרי כדי להצטרף אל משפחתו. הוא פחד לראות מה המוות של אואן יעשה להוריו. בביקור האחרון של אואן בביתו, אואן היה במצב רוח רע ואמר שאינו רוצה לדבר על רסלינג, ושנמאס לו מזה. ברט חשב על כך כשהחזיק בידה של אמו בת ה-75 והסתכל על אביו יושב בשתיקה רועמת. התקשורת למחרת היום לא הייתה משהו שנראה לפני כן. כשהמטה העסקי של ה-WWF התעמק בכותרות של הבוקר- "מוות בזירה" זעקה הכותרת הראשית בניו יורק פוסט- וינס נפגש עם הצוות היצירתי שלו בסנט לואיס, וניסה לתכנן תגובה. תשעה עשר חודשים קודם לכן, הוא נפגע קשות כששם את אלמנתו של פילמן בטלוויזיה. הוא לא יעשה את הטעות הזאת שוב. במקום, הם החליטו להפיק משהו בגבולות הטעם הטוב. כל המתאבקים עמדו בשקט כשוידאו מחווה קצר שודר. לאחר מכן הם כיבדו את אואן כשצילצלו בפעמון 10 פעמים. "מה שחוויתי באותו הלילה לא יכול היה להיעשות טוב יותר," נזכר ג'ף ג'ארט, שותפו של אואן. "האם זה היה מביש? בכלל לא. מה שעשינו היה ספורט בידורי, וזה איך שאנחנו עושים מחווה לאחרים בענף. אנחנו לא שחקני בייסבול. אנחנו לא שחקנים. אנחנו שילוב". אפילו אם ההיאבקות הייתה תחת התקפה- כך אמר אחיו של אואן- היה קשה לקרוא לאחר הצהריים משהו בגבולות הטעם הטוב. כשג'רי לולר, שחבק את אואן הגוסס בזרועותיו לילה לפני, ניסה לתת מחווה משלו, הוא היה צריך להתעסק עם קבוצת אנשים שיכורים מאחוריו ששתו בירה מכוסות פלסטיק והניפו אצבע משולשת מקרטון. במיוחד בגלל שהתוכנית השיגה רייטינג של 7.24, מרת'ה הארט התעלמה ממנו וקראה לו ניסיון מביש לניקוי המצפון."האם אואן דיבר על חוסר הנוחות שלו בנוגע לפעלול?" שאל המנחה של גוד מורנינג אמריקה, צ'ארלס גיבסון, כשהתארחה שם בבוקר למחרת. "כן, שוחחנו על כך," היא אמרה. "וניסיתי לרמוז לו שלא הרגשתי בנוח ושזה לא בטוח, ואמרתי שצריכות להיות שם רשתות בטיחות. הוא לא אהב את הפורמט של ההיאבקות, ולאן שהעסק התקדם. הוא ניסה להתאים לשם כמה שיכל..."

גיבסון קטע אותה כדי שיוכל לחפור עוד. "מה כוונתך בכך שהוא לא הרגיש בנוח עם לאן שהעסק התקדם?". "טוב, הוא היה מתאבק מעולה, והוא לא אהב את הסקס והאלימות וכל מה שזה קידם. הוא תמיד אמר שזה לא מתאים לילדים".גיבסון פנה לברט, שישב לידה, ושאל האם מותו של אחיו יביא לשינוי כלשהו. "אתה יודע, המשפחה הזאת, המשפחה שלנו, תמיד התגאתה בכך שהיאבקות זה דבר שכיף לעשות," הוא אמר. "אנחנו לא נגד הביזנס. אנחנו פשוט מאוכזבים מהתפנית הדראסטית שהתרחשה בשנתיים האחרונות". הוא עצר, כאילו תוהה אם עליו להגיד את מה שבאמת הטריד אותו. "חבל," הוא אמר, כועס. "כי המעריצים נהפכו לכלבים זועמים. הם רק רוצים עוד ועוד ועוד כל הזמן". מקמהן עצמו הושפע מהקרקס הכועס והקולני שניהל. בפברואר, הוא סיים את היריבות שהתחיל עם סטיב אוסטין ברסלמניה 14 כשנכנס לזירה בעצמו בפירמידה בממפיס. זה היה קרב כלוב, והוא נכנס לשם לקריאות "אסהול". הוא נתן לאוסטין לרדוף אחריו עד לצד הכלוב, לזרוק את ראשו אל הסורגים, ולזרוק אותו מגובה ארבע וחצי מטר אל הרצפה, שבה התרסק דרך שולחן שדרים שתוכנן לכך. "הבן זונה הזה עדיין נושם?!" נהם אוסטין כשרופאים מזוייפים ניסו לפנות את וינס, והפיל את האלונקה כשוינס נפל אל הרצפה הקרה. כששכב שם, הוא סימן שהוא מוכן לוותר על כל מילימטר מגופו וסימן אצבע משולשת לאוסטין. אחרי שכוסח ונראה כאילו הוא עומד למות, הוא סימן לאוסטין אצבע משולשת בשתי ידיו. אבל ב-31 במאי, זה היה וינס אחר שישב בבית הקברות של קלגרי. הוא ישב בשקט, וידע שמרת'ה אינה מלאני פילמן. היא כעסה על קרוביה מהצד של אואן שלא גינו את ה-WWF (ברט יכל להרשות לעצמו לעבור לצידה). כשהגיעה אל בית הקברות וראתה על הארון לב גדול עם לוגו של ה-WWF, היא כעסה ואמרה לאחד מהמארגנים לסלק את זה מהעינים שלה. כשהגיע הזמן לקונן על אואן, היא הייתה במצב רוח לוחמני. "אני לא מרירה, אבל אני מבטיחה, תמיד יגיע יום הדין," אמרה.

אחד מאנשי הביצוע הבכירים ב-WWF, ג'ים בל, אמר שיש חוק: קל יותר להתנצל על משהו אחרי שעשית אותו. זה היה משהו שוינס והכותבים ביצעו כשהמשיכו להעלות את המיניות של RAW. כראש מחלקת מכירת הזכיינות, לבל היו כמה תלונות על התוכנית. הוא עבד בתוכניות משפחתיות כל חייו: ואם ההורים לא רצו שילדיהם יצפו בתוכנית, הם יבטלו את התוכנית. ומקמהן וכותביו עברו את הגבול. כמו בפרק ששודר בינואר בטקסס, ובו מארק הנרי כל כך נואש למציצה עד שהיה מוכן לעשות זאת עם טרנסקסואל. אך מנקודת מבטו של בל, קצת מחלוקת אינה דבר רע. כשהגיע לטייטאן טאוור ב-1996, נאמר לו שה-WWF הם מותג מת. עכשיו היא הייתה מוצר חד יותר. ה-WWF שיווקו זאת לארגונים כמו M&M שהסכימו לתת מיליון דולר לרסלמניה הקרובה. הארגונים הגדולים העלימו עין מהמחלוקות, והובטח למפרסמים קהל צעיר שיקנה אצלם כל עוד לא יכנסו לפרטים בנוגע לאיך שמקמהן תפס את הקהל הזה. הארבי שלר, שפיקח על טרנר ספורטס באותה תקופה, אמר ש"וינס השתמש בסקס כדי להילחם בנו כי הוא ידע שזה אסור לנו. אז הוא גרם לכל בני ה-14 האלו לנעול את הדלת ולהגיד להורים שלהם שזה רק רסלינג, ובגלל שהם זכרו את ההיאבקות כהאלק הוגאן ואיירון שיק, הם הסכימו". רבים יכלו לסלוח על הדרך בה ההיאבקות הציגה סקס. בשנות ה-50, פביולוס מולה הופיעה בתור נערת ליווי. ה-WWF תמכו קצת בפמיניזם בתקופת סינדי לאופר, אבל כשוונדי ריכטר ביקשה מוינס להרחיב את דיוויזית הנשים, הוא הראה לה מה הוא חשב על כך והוריד ממנה את התואר. בתחילת שנות ה-90, התפקיד הנשי היה שייך לאשתו הכנועה של רנדי סאבאג', מיס אליזבת'. כשליז עזבה ל-WCW, ה-WWF הביאו את תמי סיטץ', שהסיחה את דעתם של יריבים באמצעות הרמת חצאיות או ניפנוף בשדיה. אבל רק הגעתה של רנה מארו גרמה ל-WWF לאבד את התמימות שנשארה להם. מארו הייתה אישתו של מארק מארו, שמחק את עברו כבן של בלש יהודי והמציא את עצמו מחדש כג'וני בי באד. עם שיזוף כבד, הוא נהיה מתאבק מידקארד סביר ב-WCW. הוא נסע לג'קסונביל למופע יום אחד ואז ראה במסעדה את אשתו לעתיד. רנה גדלה כאחת משישה ילדים בבית מאוכלס ממעמד הפועלים בג'קסונביל. היא עזבה את ביתה בכיתה י' כדי להתחתן, והתאלמנה כשביתה הייתה בת 8, כשאת הכסף היא הרוויחה מדוגמנות. מארו שלח לה פתק לשולחן והזמין אותה לצאת. לאחר מכן הם התחתנו. מארק היה כל כך מאוהב בה עד שנתן לרגשותיו כלפיה, וכלפי האמונה הנוצרית האדוקה ששניהם חלקו, להשפיע על עבודתו. הוא סירב לבצע אנגל מיני עם אשתו של דיאמונד דאלאס פייג', ולא הופיע להופעה שבישוף קבע עבורו. בישוף החליט ש-WCW לא מתאימה יותר למארו, ומארו הסכים. קצת אחר כך הוא הגיע לטייטאן טאוור עם רנה וחיפש עבודה. מקמהן התלהב מרנה והציע להם עסקה כפולה: מארו יתאבק ואשתו- שיקראו לה סייבל- תלווה אותו. היא הייתה מחוייבת וכריזמטית, והמפקחת של USA, בוני האמר, שחשבה ש-RAW צריכה נשים חזקות, וגם וינס רוסו, ששמח יש בחורה יפה שלא הייתה על סמים ברוסטר, תמכו בה. כשמארו עיקם את ברכו ערב אחד ולסייבל לא נשאר את מי ללוות, רוסו שם אותה בסדרת קרבות עם לונה ואשון, הבת הגותית של פול "הקצב" ואשון (בגלל שהיא פחדה ליפול על השתלים שלה, היא נלחמה בקרבות שמלת ערב).

סייבל הייתה נשק חזק במלחמות הרייטינג, וכמו שמיק פולי הגדיר מחדש אתלטיות, היא הגדירה מחדש משיכה נשית- קטגוריה שכללה גם את טרי ראנלס- אשתו של גולדאסט, דברה מארשל- שלבשה חולצות שהראו את החזייה שלה, וג'קולין מור- אפרו-אמריקנית עם חגורה שחורה בטאי-קוואן-דו, שנשכרה להיות החברה של מארו אחרי "פרידה" מסייבל. כקבוצה, הן התאבקו אחת בשנייה בקוטג', בבוץ או בשמן- לא משנה מה. הן הכו בחזה, קרעו בגדים, ומחצו אחת את השנייה. היוצאת מן הכלל הייתה ג'ואני לורר- שלא הייתה יפה או תמימה, והיו לה שרירים להיאבקות אמיתית. עם שרשרת של אבות חורגים שגרמו לה לשקול לעשות קריירה מלפגוע בגברים, לורר הייתה רצינית בנוגע לאתלטיות. היא ויתרה על עבודה כמברק מזמר (WTF?!) כדי להתאמן אצל קילר קוואלסקי בבוסטון, ולא התעניינה בדיוויזית הנשים. היא רצתה להילחם מול גברים, וביצירת הדמות של צ'יינה, לורר מיצבה עצמה כפמיניסטית חדשה. היא טענה שהיא מקדמת שיווין לנשים בכך שהרביצה קודם, וכך נתנה לגברים צידוק להרביץ לה בלי להיראות כמתעללים. אבל על כל מאבק של לורר לשיווין בין המינים, סייבל וחברותיה היו שם כדי להראות לעולם מה ה-WWF באמת מכרו. דו"ח של משרד הסחר הראה שאיגודים מוכרים סרטי מבוגרים לילדים בני 9, וה-WWF היו ללא ספק אחד מאותם איגודים. במופע אחד בטקסס, סייבל לבשה חזייה קטנה כל כך עד שהיא נקרעה בקרב, ותמונות עלו לאינטרנט. בקיץ 1998, סייבל וג'קולין היו ביריבות שבמהלכה הייתה להן תחרות ביקיני באירוע, בה סייבל ניצחה כשהופיעה לתחרות ללא שום דבר חוץ מציורי ידיים על שדיה החשופים. כעבור כמה חודשים, הן נלחמו בטלוויזיה. בקרב שמלת ערב, סייבל הוציאה שד אחד של ג'קולין מהשמלה וצעדה בצעדת ניצחון מסביב לזירה בבגדיה התחתונים. זה לא הפתיע אף אחד ב-WWF, אבל מקמהן קצת הצטדק בנוגע לכך. "האם זה ראוי לשידור ב-8:45?" שאל בעיתון. "זה אפילו לא מתאים ל-10:45. זה לא מה שאנחנו רוצים לעשות". אבל למכור סקס היה בדיוק מה שה-WWF רצו לעשות. 36% מהקהל של RAW היה מתחת לגיל 18, והפרשנים פירשנו את העניין בהתלהבות. בתחילת 1999, זה היה מגוחך להתעלם מהברור: אוניברסיטת אינדיאנה חקרה את 50 הפרקים של RAW בשנה החולפת, וספרה 1,658 מקרים של תפיסות מפשעה, 157 תנועות מגונות, ו-128 מקרים של דימוי סקס. מקמהן היה צריך למצוא דרך להכיר בהצלחה בלי להתרברב עליה- והיה על מה להתרברב, הרייטינג עלה ב-98 ב-50% לעומת 97, הקהל עלה ב-72% וביירייטס עלו בשני שליש. הפתרון בא בצורת פרסומת שעלתה 1.6 מיליון לשידור בסופרבול. הפרסומת כללה את סייבל הולכת במשרדי ה-WWF ומאחוריה שני עובדים שנראו כאילו הם באמצע סקס (הפרסומת). הפרסומת נועדה לגרום לאנשים לצפות בשידור של ה-WWF בזמן מחצית הסופרבול, והייתה הומוריסטית. בסופה, פרצה מהומה במשרדי ה-WWF ומקמהן הסתכל מבחוץ כשכדור אש יצא מהבניין ועובד נפל ממנו. אז הוא חייך ואמר "הבנתם?".

קבוצת פיקוח על טלוויזיה מניו יורק לא הבינה. הם אמרו שהפרסומת הייתה אחת מהאיומות ביותר ששודרו בטלוויזיה אי פעם וקראו לפתיחת חקירה נגד ה-WWF. פיל מוצ'ניק שאל בטורו בעיתון: "אם מקמהן כל כך גאה במה שה-WWF מציגים, למה לרמוז על כך בפרסומת? למה לא להראות לקהל בסופרבול מה ה-WWF מציגים בפני ילדים באופן קבוע? למה לא להראות דברים מהתוכניות האחרונות, כמו הצליבה של סטיב אוסטין, אנגל הסירוס, או האנגל עם הטרנסקסואל? אולי כמה מהאנגלים עם הסטריאוטיפים הגזעניים, או האנגל עם מלחמת הכנופיות, או הביזוי השבועי של הנשים, שמוצגות כזונות לקהל". אבל באופן אירוני, אף אחד לא גרם לצרות כמו סייבל. היא הצטלמה לעיתון פלייבוי שיצא באפריל 1999. המהדורה מכרה מיליון עותקים, וסייבל דרשה הרבה דברים. לדוגמא, לא לעבוד בהאוס שואוס, לא להתאבק ב-RAW, וכשהיא כן תתאבק באירועים בתשלום, היא תקבל נתח מהרווחים. בנות אחרות כעסו עליה מאחורי הקלעים, ורוסו אמר שנמאס לו לתת את השורות של סייבל למארו שיאשר אותן. למקמהן נמאס והוא החליט פשוט לקחת ממנה את התואר ולזרוק אותה. אבל כל הקרב גרם לו לכאבי ראש. הזוג מארו דרש שהכל יועבר דרכם מראש ושהדמות של סייבל לא תבוזה. וינס הסכים, רק כדי שהפרשנים ירדו עליה כשהקרב מול דברה מארשל שודר בשידור חי ב-10 במאי 1999 באורלנדו (הערת המתרגם: בקרב, סייבל קרעה את הבגדים מדברה ו"ניצחה", רק כדי ששון מייקלס יגיד שהמנצחת היא מי שמאבדת את שמלתה ראשונה). כשהן נלחמו, לולר שאל את שון מייקלס, שפירשן איתם: "אתה חושב שאפשר לעשות איתה את זה באופן אנכי?" ושון הגיב ב"אפשר לעשות איתה מה שרוצים, לפי מה ששמעתי!". מארו פרשה קצת אחרי הפרק הזה- הפרק השלישי מבין ארבעה פרקים שעזרו ל-RAW להיכנס אל רשימת ארבע התוכניות הנצפות ביותר בחודש מאי. הפרק הרביעי היה פרק הזיכרון לאואן, שמותו ב-23 במאי גרם להבטחה של מרת'ה הארט שיבוא "יום הדין". בין שני האירועים הללו, וינס ולינדה חתמו על עסקה שתביא אותם אל רשתות השידור לראשונה מאז המיין איבנט ב-NBC.

באביב 1999, דין וולנטיין, נשיא UPN, התקשה לחשוב על עתידו. אחרי 5 שנים של רייטינג נוראי הרשת שלו עמדה להפסיד 180 מיליון דולר, והבוסים שלו בפאראמונט ישבו לו על הוריד. מה שהכי הטריד אותו היה שהאחים וורנר, עם רשת WB, היריבה של UPN, שברו שיאים בקרב קהל מתבגר עם דוסון קריק, באפי ציידת הערפדים, פליסיטי ומכושפות. כשוולנטיין בן ה-44 הסתכל על לוח השידורים שלו לסתיו, כל מה שראה היה ספינאוף למואישה שנקרא מוניק, וסיטקום עם ג'ליל ווייט הבוגר (סטיב ארקל מאריזה משפחתית). בסופו של דבר, הם החליטו שבמקום לתקוף את WB המשפחתית, שילכו לכיוון אחר וימשכו את הקהל הזכרי ש-WB ויתרו עליו. זה כבר לא שינה כמה אנשים צופים, אלא מי צופה. NBC אולי קיבלו הכי הרבה קהל בנובמבר 1998, אבל פוקס ניצחה באמת כיוון שהיא נגעה בקהל הצעיר שהמפרסמים רצו (כיוון שהם אלו שרצו את המוצרים שהמפרסמים פירסמו). לוולנטיין הייתה עוד בעיה. לא כמו פוקס או NBC, הרשת שלו הייתה במספר גבוה בכבלים: 29. הצופים היו צריכים לרצות לראות משהו באמת אם הם עמדו לזפזפ לערוץ כל כך גבוה. אבל הוא לא יכל להשקיע עונה שלמה או אפילו חצי עונה בלבנות להיט שיפתה אותם. לא היה לו זמן. הוא היה צריך משהו עם קהל מבוסס. לאחר ארוחת ערב במסעדה בהוליווד, וולנטיין הסביר זאת לחבר שאמר שהילדים מכורים לרסלינג. גם וולנטיין היה פעם מעריץ רסלינג. הוא גדל בניו יורק ועבד בתחנת אוטובוס שהמתאבקים תמיד הלכו אליה לאחר המופעים בגארדן. וולנטיין זכר שעזר לאנדרה הענק ולברונו סאמארטינו עם התיקים. הוא הסכים שהיאבקות התאימה, ורצה לפעול מהר כדי שיוכל להשיג משהו שיצהיר על כוונותיו לפני הפגישה במאי, בה רשתות הציגו את תוכניות הסתיו בפני מפרסמים. וולנטיין פגש את וינס מקמהן לפני שנה, כשוינס חשש שברי דילר יבטל את RAW ואולי יצטרך בית חדש. וולנטיין הקשיב בנימוס אבל אמר שאין להם מקום. עכשיו הוא לא יכל להביא את ה-WWF לשידור מהר מספיק. הספיישל בן השעתיים של ה-WWF ששודר בסוף אפריל היה דוגמא למשיכת צופים צעירים. וכך יצא שכשוולנטיין נפגש עם 50 מפרסמים בתיאטרון מנהטן סנטר במאי כדי להכריז על תוכנית חדשה בימי חמישי שתיקרא סמאקדאון. וולנטיין אמר שוינס גאון ויודע טוב מה ימשוך מעריצים. הודות לסט עתידני ולמוזיקה מפוצצת, סמאקדאון הפכה לתוכנית הצעירים הרביעית בגודלה בטלוויזיה. ועם צופה ממוצע שהיה צעיר ב-13 שנים מאלו שצפו ב"חברים", וינס המשיך לחזור למעמדו כחלילן מהמלין של צעירי אמריקה.

ביוני 1999, אריק בישוף נעלם יותר ויותר אל תעשיית המוזיקה של לוס אנג'לס. באמצע החודש, הראפר פרסי "מאסטר פי" מילר שיכנע אותו ששילוב בין רסלינג וראפ יהיה טוב. זה היה מוזר בהתחשב בכך שה-WWF ו-WCW האכילו במשך עשורים את הקהל על סטריאוטיפים שחורים. בישוף חתם על עסקה של מיליון דולר כדי להביא את החבורה של מילר, הנו לימיט סולידרס, גרסת היפ הופ של ה-nWo. כל הדבר נהפך לאסון כשהם נכנסו ליריבות של ראפ-קאנטרי מול קבוצה הילית בשם הרדנקס ממערב טקסס. הראפרים השחורים קיבלו קריאות בוז נוראיות מהקהל הדרומי אוהב הקאנטרי של WCW עד שנעלמו כעבור חודש. האם זאת הייתה היאבקות? האם בישוף עדיין ידע מה המשמעות של היאבקות? העבודה שלו נהייתה סדרה אינסופית של ויכוחים עם הבוסים החדשים מטיים וורנר, עם הקבוצות הבלתי ניתנות לגישור במלתחות, ואפילו בינו לבין עצמו. לפרוש או לא לפרוש? אולי לתת לאנשים שהוא הפך לעשירים ללכת ולדפוק את עצמם, לנאש ולהוגאן להילחם על אמת באירוע? זה יהיה ענק, לא? אולי לא. אולי הם רק יאיימו אחד על השני בעורכי דין. כולם התרככו. דניס רודמן, שהובא לעוד חמישה שבועות ביולי, הראה את הציניות כשאמר ל-TV גייד: "זה הכל כסף. אני לא יודע למה אני רוצה לעשות את השטיק המחורבן הזה של להתאבק. אני פשוט רוצה להופיע. אפילו בישוף הודה שהוא התרכך. הוא גידל קצת כרס בכל מיני ארוחות צהריים, כמו זאת עם ג'ין סימונס, המוח מאחורי קיס, שיכנע אותו לתמוך בסיבוב ההופעות הבא של הלהקה בכך שישתמש במתאבקים שלובשים את המייקאפ של הלהקה. בישוף התלהב. הוא גם התלהב מהחדשות שדיוויד ארקט, שחקן מסרטי הצעקה, יככב בסרט היאבקות של האחים וורנר. לרוע מזלו, הוא כבר איבד את הדרך לנצח במלחמה. הוא לא יצר מתאבק חדש מאז ביל גולדברג. זה לא שלא היו לו הזדמנויות. היה לו כוכב צעיר וכריזמטי בשם כריס ג'ריקו, אבל הוא עזב אחרי שהוגאן ונאש מנעו ממנו להתקדם והוא פרח ב-WWF. הכוכבים המבוגרים שמנעו מג'ריקו להתקדם יצאו משליטה בעצמם. כשרנדי סאבאג' החליט שהאלק הוגאן מנסה לחבל בקריירה שלו, סאבאג' החרים מופעים בסן פרנסיסקו, רינו ולוס אנג'לס, בהם הופיע בתפקיד חשוב בקרבות זוגות. המשבר הכריח את בישוף לדחוף את ברט הארט לקרב, מה שהרס לו את התכנון לקרב בין הארט והוגאן- שמעולם לא נלחמו לפני כן- בפול ברול בספטמבר. כאלה דברים שקרו בדקה האחרונה גרמו למפיק המבוגר להתפרץ לפני נייטרו בלאס וגאס לאחר המופע בלוס אנג'לס. השבוע לפני היה מביש. סקוט "רייבן" לוי, מתאבק מידקארד שהתלונן על הוגאן בתוכנית רדיו, עזב לאחר שבישוף צעק שמי שלא נאה לו מה שהולך, יכול פשוט להסתלק מהחוזה. בישוף לא היה יותר מרוצה מצ'ארלס "קונאן" אסנהוף, שבמופע ברינו צעק למיקרופון "אתם נראים כאילו לא ראיתם כוס הרבה זמן". הם היו אמורים להיות אלטרנטיבה משפחתית ל-WWF, אלוהים אדירים. מה לעזאזל ריי מיסטריו ג'וניור חשב כששאל יריב ששיחק הומוסקסואל אם הוא "הולך להרשי" (פארק של הומוסקסואלים) בטלוויזיה? הכל היה צריך להיעצר. רואה החשבון באטלנטה הניד בראשו באותו הרגע, בטוח שטעה. הוא סגר את הספרים באוגוסט, וציפה לראות רווח של מיליון דולר. אבל במקום, היה שם הפסד של 5 מיליון. "עברנו על זה ארבע או חמש פעמים," אמר גרג פרינס, שהיה אחראי על כך ב-WCW. "אני זוכר שחשבתי שבטח החמצנו הכנסה כלשהי, אבל לא. שלחתי את זה ליד ימינו של הרבי שילר והוא קרא לזה תיק ה'הולי שיט'". כשהאנשים בטיים וורנר הבינו שהסיכויים לאיזון תקציבי ב-1999 נעלמים, וששנת 2000 תהיה גרועה אף יותר, אנשים רציניים שאלו שאלות רציניות. למה בישוף התפרע עם התקציב באירוע רוד וויילד, שלא הרוויח שום דבר, אם ידע על המצב? למה שילם 600,000 דולר עבור דמות בשם "השד" שתזכיר את קיס ועוד מיליון כדי להביא את הלהקה ללאס וגאס להופעה בנייטרו, בו שרו בליפסינק שיר אחרי 11 בלילה- אחרי שיכלו להשפיע על הרייטינג? למה הוא ניסה לחקות את "מי רוצה להיות מיליונר?" ולתת מיליון דולר בנייטרו? את הרעיון הזה הם גנזו לפני שזה היה מאוחר מדי. הוא ביזבז מיליונים כאילו אין גבול לחשבון הבנק שלו. הם כינו אותו "כספומט". זה נהיה גרוע יותר: הוא קבע, בערב השנה החדשה, מופע היאבקות וקוצרט של קיס באיצטדיון בן 70,000 המושבים של האריזונה קרדינלס. לא רק שזה היה יקר מדי, זה גם כמעט גרם למרד. הנשים של המתאבקים לא רצו שבעליהן יטוסו ברחבי המדינה בלילה שכל המדינה פחדה מבאג 2000. כתבים שדיווחו על הענף הציעו לבישוף לפרוש לפני שזה יהיה גרוע יותר. בסוף אוגוסט, בישוף הושווה לשליט רומא נירון, שניגן בכינור בזמן שהאימפריה שלו נשרפה. רואי החשבון הבינו זאת. כשהסתכלו על ההכנסות, הם ראו שההכנסות ממופעים על סף קריסה. רק 3,800 לקוחות משלמים באו למיאמי ארינה שהייתה בת 16,000 מושבים כדי לחגוג ב-6 בספטמבר את יום השנה הרביעי של נייטרו. 5,000 כרטיסים נוספים ניתנו בחינם רק כדי שלא יובכו ויעשו את המופע החשוב באולם ריק. בישוף הפסיד 8 מיליון בחודשיים, וזה הדאיג את האנשים של טרנר. כשניק לאמברוס, שעבד כמנהל העסקי של בישוף ועזב בסוף 1998, גילה שהבוס שלו לשעבר פוטר ארבעה ימים לאחר המבוכה במיאמי ארינה, הוא חשב על סצנת הפתיחה מהסרט "קזינו". המצלמה מתרכזת בחדר הימורים בלאס וגאס כשג'ו פסצ'י אומר: "זה היה צריך להיות מושלם. אבל בסוף דפקנו את זה. זה היה צריך להיות מתוק. אבל זאת הייתה הפעם האחרונה שלאנשי רחוב כמונו ניתן משהו כזה יקר". לאמברוס חשב שזאת ההגדרה המושלמת.

סקס, סמים ונעילות ראש- פרק 15

אוקי, חזרתי אחרי שבועיים לכתוב ולתרגם לכם.

הפעם בפרק: טעויות וגם כמה הצלחות מצד WCW, כולל טעות אחת גדולה.

פרק 15:

המלחמה בין ה-WWF ל-WCW נכנסה לשלב חדש עכשיו, בו שני הארגונים הסירו כל רסן בהתקפה אחד על השני. ב-27 באפריל 1998 בוירג'יניה- תאריך שבו היריבים קבעו תוכניות במרחק קרוב אחד לשני- וינס שכר ג'יפ צבאי עם תותח מזדקר ושלח את האנטר הרסט הלמסלי ושאר DX לסקופ ארינה בנורפולק בתוכו. בשער, הלמסלי כיוון את התותח אל הבניין וירה ירייה מזויפת, וקרא לזה יריית הפתיחה במלחמות ליל שני. כיוון שנייטרו שודרה במתכונת של תוכנית בת שעה שהחלה בשמונה (כדי שה-NBA פלייאוף יתחילו בתשע), RAW שודרה בתשע ללא תחרות, והקטע שודר לפני 4.1 מיליון בתים- והתוכנית עשתה רייטינג של 5.7, שעקף את השיא הקודם שלהם לפני שבועיים בנקודת רייטינג. כשהוא מבושם, וינס שלח את הג'יפ לאטלנטה כעבור כמה שבועות עם שון "אקס פאק" וולטמן, מתאבק שבישוף גנב מה-WWF ופיטר מ-WCW. כשהגיעו למשרדים של WCW באטלנטה, הלמסלי ישב מקדימה כשהצלם צעד עם וולטמן אל הלובי, שם ביקש ממאבטח הסברים בנוגע לפיטוריו. באופן לא מפתיע, וולטמן הועף משם. לא היה להם עוד משהו לעשות, אז הם נסעו בג'יפ למרכז CNN והעמידו פנים שהם יורים עליו. כשעורכי RAW ערכו זאת כדי שיראה כאילו הבניין מתפוצץ, עורכי הדין של טרנר שלחו לוינס צו מניעה תוך כמה ימים. אבל בישוף אהב את המלחמה. בטלוויזיה כעבור שבוע, הוא קידם את האירוע הבא ואמר שאם וינס באמת רוצה להילחם מולו, הם צריכים לעשות זאת בזירה. הבטחה לעוד כאלה דברים גרמה למעריצים לנהור לג'ורג'יה דום ולקנות כרטיסים לתוכנית שאפילו לא הוכרז הקארד שלה. יותר מ-14,000 כרטיסים נמכרו בתוך פחות מ-5 שעות, שיא ארגוני. ההיט היה גדול כל כך עד שבישוף הצליח להחתים את קארל מאלון שיתאבק מול דניס רודמן כחלק מקרב זוגות אחרי שהשיקאגו בולס נלחמו מול יוטה ג'אז בגמר של ה-NBA. דיוויד סטרן, הקומישינר, לא היה שמח כשגילה על כך. רודמן לא עזר לעניינים כשויתר על אימונים של הבולס בין משחק 2 ל-3 כדי שיוכל להופיע עם סיגר בפה בנייטרו, בדטרויט. במשחק השישי והאחרון, כשהבולס נאבקו על הכדור עם מאלון, בוב קוסטאס הכועס הציע להם לשמור טריקים ל"קרב המזוייף". אבל למאלון, כמו לרבים אחרים, נמאס מזה שאומרים לו איך להתנהג כדי שכסף ימשיך לזרום לארגון. לפני הקרב עם רודמן, כתב שאל את מאלון בנוגע למה שאמר קוסטאס. מאלון התפרץ וצעק "שילך להזדיין, בוב קוסטאס, חייתי את כל חיי בשביל התקשורת. שתחייה בשבילי". במילים אחרות, ההיאבקות נהייתה משהו שהסיח את הדעת מהספורט העליון, במיוחד בגלל שהתקשורת שנאה כל כך את ההיאבקות. אבל בתוך משרדי WCW, הייתה דאגה שהטריק לא יעזור למכירות כמו טייסון ברסלמניה. ב-1 ביוני 1998, היום בו מייקל ג'ורדן הצעיד את הבולס אל הגמר והבנייה לקרב החלה, הרייטינג של נייטרו היה אחד מהנמוכים ביותר. ב-30 ביוני, נגמר הגמר והציפייה לנייטרו הייתה צריכה להיות גדולה. אבל נייטרו פיגרה בנקודה וחצי אחרי RAW, ההפרש הכי גדול אי פעם. אם בישוף היה מודאג, הוא לא נתן למטה לראות זאת. יום אחד, ניק למברוס, עורך דין צעיר שהושם שם כדי לפקח על הצד העסקי, הקשיב לבישוף שדיבר על שיעורי הטיסה שהוא עושה כדי לטוס ברחבי המדינה ועל הבית החדש שלו שנבנה בוויומינג. "אני הולך להיות כמו טד," הוא אמר. "אבל ההבדל בינך לבין טד," אמר למברוס, "הוא שטד נמצא באחורי המטוס...".

אם היה קרב אחד שבישוף ידע שיוכל לסמוך עליו, זה היה ביל גולדברג מול האלק הוגאן. שני השמות הגדולים ביותר בארגון שעדיין לא נפגשו. כשהם נפגשו, רבים חשבו שזה צריך להיות באירוע בתשלום, שבו הציפייה תיצור אירוע רווחי בטירוף. אבל שבוע לפני הנייטרו הבא, בישוף נסע בקליפורניה כשקיבל שיחה עם הוגאן. "מה אתה חושב בנוגע לזה שאני אעבוד עם ביל גולדברג ושניתן לו לזכות בחגורה?" שאל. בישוף חשב על כך. התוכנית בג'ורג'יה דום הייתה מלאה עד אפס מקום והיא תהיה בחצר האחורית של CNN. הוא ידע שהוגאן, שהתחיל להיחלש לאחרונה, רצה להוכיח להנהלה שעדיין קיימת בו היכולת לתת מופע ענק. אבל כמה שבישוף ידע שהרעיון נועד לעזור להוגאן, הוגאן צדק: זה יהיה הקרב האחד בשנה שכולם ידברו עליו, האחד שיעשה את גולדברג לכוכב. הוא יאבד הון קטן כשישים את זה בכבלים בחינם, בטח, אבל כש-RAW מנצחת את נייטרו בקביעות לאחרונה, בישוף החליט שזה הימור ששווה לעשות. אחרי שהסכים להוגאן ביום רביעי, ה-2 ביולי, הוא התקשר לאחד מהאייג'נטס, JJ דילון, ואמר לו לצאת למצלמות הלילה- לתוכנית חדשה שצילמו שנקראה "ת'אנדר"- ושיכריז שגולדברג ילחם מול הוגאן על התואר בעוד 4 ימים. ביל גולדברג צפה בתוכנית מסלון ביתו באטלנטה. אף אחד לא אמר לו כלום על כך. איכשהו, זאת לא הייתה הדרך בה חשב שישמע על הפגישה הראשונה שלו עם מכונת הכסף הגדולה ביותר בכל הזמנים. ב-6 ביולי, גולדברג הגיע לג'ורג'יה דום וראה את כל הקאסט של WCW מתאמץ להפוך אותו לכוכב. אפילו קארל מאלון היה שם כדי לקדם את הקרב שלו ביום ראשון מול רודמן (שלא היה שם בגלל שיום לפני ריסק במה בהופעה של פרל ג'ם כשהיה שיכור, יחף ובלי חולצה). הבנייה הפחידה את גולדברג, והשעות עד למיין איבנט נראו כמו נצח. כשזה הגיע לבסוף, הוא התקשה מאוד לא להיכנס לפאניקה מצעקות שמו בידי הקהל או מהחשש שאולי יפגע בהוגאן. שנה בדרכים עזרה לגולדברג להפוך את כניסתו למושלמת: הוא יצא כשראשו רכון כאילו בתפילה, נראה כמעט שלו כשהזיקוקים והערפל נשפכו עליו. למרות שהזיקוקים עשו לו כוויות, הוא לא צעק וידע שזה יהפוך את שאגת הקרב שלו לאותנטית יותר. הוגאן ראה זאת כבר, אבל כש-40,000 מעריצים שאגו "גולדברג" באחדות, אפילו הוא הרשה לעצמו להתרשם קצת. בדיוק כמו בתכנון, גולדברג שלט בהתחלה, והתגבר על הוגאן בקרב הכוחות. הוגאן, לבוש בשחור nWo, התנהג כמו היל, תקע לגולדברג אצבעות בעיניים, שרט את גבו והצליף בו עם חגורה. הספוט הכי חשוב בהתחלה היה כשגולדברג לקח את החגורה וזרק אותה. כשהוא מזייף הפתעה, המתאבק המבוגר הביט לקהל וזייף "או או...". הוא ניסה לתקוף את גולדברג עם סדרת מרפקים כואבת אבל כל הזמן גולדברג זז וגרם להוגאן לשפשף את מרפקו בכאב. הקרב נראה כמו משהו אמיתי. הוגאן התקיף בעצמו, הפך את גולדברג והפיל את ראשו למזרן. הוגאן מיד הרביץ לגולדברג השוכב עם שתי לגדרופ. ואז, הסחת דעת לקחה את העניינים לכיוון האחר. קורט הניג, מתאבק מדור שני שנודע כמר פרפקט, הגיע, והיה מוכן לעזור כשמאלון פתאום הגיע והפיל אותו. כשהוגאן הביט במאלון וגבו אל מרכז הזירה, גולדברג קם. כל אדם בג'ורג'יה דום ידע מה יקרה עכשיו. כשהוגאן הסתובב, גולדברג פגע באלוף עם הספיר הכי חזק שיכל, והשתמש עליו בג'קהאמר הכי מדהים שיכל לבצע. ברגע הזה, נראה כאילו אטלנטה רועדת. דייב מלצר הסתכל במחברתו וכתב: "שלא יהיו לכם טעויות... WCW זה הארגון של גולדברג. לא של הוגאן או של אף אחד אחר. כשהסיפור יכתב בעוד שנים מעכשיו, אנשים ידהמו לגלות שזכייתו של גולדברג לא תוכננה מראש והגיעה פשוט בגלל שהארגון היה נואש. במשרדי WCW בבוקר שלישי, אף אחד לא חשב על הטווח הארוך. הרייטינג של נייטרו היה הראשון מזה 14 שבועות שניצח את RAW- זה היה 4.8 שהמשיך את העלייה של ההיאבקות. אם הם היו חושבים לטווח הארוך, אולי הם היו עוצרים לפני המהלך הבא.

גרי קונסידין, המפיק הביצועי של אולפני NBC, עזר לשים את הוגאן ואת דיאמונד דאלאס פייג' בטונייט שואו כדי לקדם את אחד מהאירועים הבאים והתרשם מהדרך בה עזרו ל-NBC לנצח את דיוויד לטרמן ב-CBS. אז באמצע יולי, קונסידין הזמין את בישוף למשרדו וביקש מ-WCW להרחיב את העניין, אולי אפילו לערב את ג'יי לנו באיזה אנגל. בישוף אמר שהוא יודע בדיוק מה לעשות: האירוע רוד וויילד באוגוסט. לנו אהב אופנועים. זה התאים אפילו יותר כי לבישוף הייתה דרך מושלמת לעשות זאת: הוא והוגאן יהיו בצוות אחד, ולנו ופייג' בצוות השני. לנו זרק את עצמו לתפקיד. זירה אמיתית הוצבה במקום ריק באולפנים, ולנו והמפיק המוזיקלי שלו, קווין אובנקס, התאמנו אחרי כל תוכנית. כריס קניון, מתאבק מניו יורק, היה צריך לאמן את הקומיקאי. קניון חשב שלנו מתאמן ברצינות, אולי אפילו יותר מדי. לנו סירב לחייך או להראות אישיות באימונים. רק כשקניון הלך להקלטות של הטונייט שואו הוא הבין שלנו נראה שונה כשהמצלמה מצלמת. כדי להכניס את לנו לנייטרו, בישוף כתב אנגל שביים מלחמה בין מארחי טוק שואו. הוא ביקש שישלחו לו מונולוג של לנו מתוכנית של אותו שבוע ואז, בסט מאולתר בנייטרו, הוא חזר על המונולוג מילה במילה. הקהל הבין מה קורה וצעק בוז. בישוף חשב שלנו זה הדבר הכי טוב שעומד לקרות לו, אך לרוע מזלו, TBS לא חשבו ככה. בישוף שתה קפה בבוקר שלישי, ועבד על התסריט לת'אנדר של יום חמישי. אז הוא קיבל שיחה ממחלקת תקנים ונהלים של TBS שרצו לפגוש אותו. בישוף עבר על התוכניות האחרונות וניסה לחשוב למה. התברר לו שעורכי הדין של הארגון לא רצו שיגיד את המונולוג. מכל הדברים שאמר, הוא נדהם מזה שכעסו עליו בגלל בדיחת מוניקה לווינסקי, ואחת משומשת. אבל זאת הייתה רק ההתחלה: נאמר לו שאסור לו להציג שום דבר שלא מתאים לילד בכיתה א'. "הייתי צריך לראות את הכתובת על הקיר ולהתפטר," אמר בישוף. במקום, הוא נסע לדקוטה למירוץ האופנועים שתמיד אהב. זה היה ב-8 באוגוסט, ומאות אלפי האופנועים נאספו בתור הסט של WCW לאירוע הבא. בישוף הציע שפייג' יצתוות עם לנו כי לא סמך על גולדברג הטירון שיעשה זאת. כשהקרב התחיל, הוא שמח על כך. פייג' נלחם מול הוגאן כמו מקצוען ונתן ללנו לבצע כמה ספוטים. המנחה של הטונייט שואו השוויץ בשריריו. תוך 10 דקות, קווין אובנקס הופיע והוריד את בישוף עם הדיאמונד קאטר שלמד מפייג'. לנו הצמיד את הוגאן וניצח בקרב. לאחר מכן, ההקלה הפכה לרגשות שמחה. האופנוענים חגגו במופע קאנטרי, והמתאבקים פרשו למגרש חנייה מקושט לחגיגות יום ההולדת ה-45 של הוגאן. כולם היו שם- כנראה כי רצו להיראות טוב בעיני הוגאן. אבל קווין נאש נשאר בחדרו, חושב. הוא לא יכל להפסיק לדמיין איך יראו עיתוני הבוקר למחרת: תמונה של לנו שמעמיד פנים שהוא חונק את הוגאן. הוא חשב שזה סימן רע לתת לקהל, סימן שהם חושבים רק על כסף. למרות שעבדו קרוב, נאש בחיים לא יכל להגיד שדיבר עם הוגאן. הלילה, נאש היה נחוש להישמע. אז אחרי שהתקלח הוא הלך למסיבה ודיבר עם הוגאן במשך שעה. נאש אמר להוגאן שהמופע הוא דוגמא למה שלא בסדר עם WCW. הוא הבין שההכנסה של הוגאן הייתה תלויה בביירייט של האירוע, אבל אף מתאבק אחר לא יכל להתקדם או להוסיף עומק לרוסטר, כל עוד הוגאן דאג שכל אחד מהאירועים החודשיים יסתיים בקרב שלו. הוגאן הקשיב בסבלנות רבה יותר ממה שנאש חשב. אבל אחרי שעה הוא הסתכל עליו ואמר "אחי, מה שאתה רוצה יעלה לי בכסף". נאש הסתכל עליו. "מה יכולתי להגיד?" נזכר נאש. האלק, אחרי הכל, בסה"כ התנהג כמו כל אחד אחר שהיה במקומו. הם לחצו ידיים ונאש הסכים.

ג'סי ונטורה מעולם לא חיבב את הוגאן, עוד מהימים שהוגאן הלשין עליו לוינס מקמהן על כך שניסה לאגד את הרוסטר של ה-WWF לפני רסלמניה II (ונטורה רשם בספרו שהוגאן היה חבר שלו שש או שמונה שנים עד אז, ושהוגאן היה האחרון שונטורה היה חושד בו). והוא ממש לא חיבב את בישוף, שפיטר אותו קצת אחרי שהשתלט על WCW. בסתיו 1998, ונטורה החליט לשים את ההיאבקות מאחוריו. כנגד כל הסיכויים, רצונו להיות מושל מינסוטה הביא תומכים. ביל היליסמן, איש מכירות ממינסוטה, מימן את הקמפיין והעמיק את מסריו. הוא שלח את אנשיו לסניף טויז אר אס והם לקחו בובה מסדרת כוח המחץ. הם רצו שהבובה תגלם את ונטורה, אך גופה היה קטן מדי. הם קנו באטמן שרירי והדביקו את הראש של כוח המחץ לבובה. הפרסומת כללה ילד ששיחק בבובת בנקאי מרושע, וילד ששיחק בבובת ונטורה וצעק "אני לא רוצה את הכסף שלך!". בתור המועמד המדיני הראשון של מפלגת הרפורמה של רוס פארו, ונטורה התחייב למדיניות תקציבית מרוסנת ולחופש אישי. הכי עזר לו היה החוק במינסוטה שהרשה למצביעים חדשים להירשם. מעריצי היאבקות נרשמו ושיעור ההצבעה הגיע ל-61%. בערב, רובם בחרו במתאבק להיות המושל. ונטורה התגאה בכך, אז הוא די כעס כשבישוף והוגאן לעגו לו בנייטרו ב-9 בנובמבר. התוכנית נפתחה עם להקה שניגנה את מנגינת הנשיא האמריקני ודגלים התנופפו. הם בירכו את המושל החדש, אבל הוגאן אמר שהוא "מתכוון לזעזע כמו שג'סי עשה". בהופעתו בטונייט שואו, בערב חג ההודיה, הוגאן לבוש השחורים הודיע ללנו שהוא פורש מהיאבקות (לנו שאל אותו "אתה לא מתכוון לחזור תוך שישה שבועות?"). הוגאן הכריז על מועמדותו לנשיאות, ואמר שישמח להתמודד מול ג'סי ונטורה כי "כל פעם שהתמודדתי מול ג'סי ניצחתי, יהיה כיף לנצח אותו שוב". הוגאן ובישוף היו שחצנים מדי, חשב ונטורה מביתו. הוא יצפה בהם נהרסים מהאגו שלהם.

בתחילת נובמבר, WCW הייתה בדרכה לעבר שנת שיא. הרייטינג הוכפל, ועם 23 מופעים מלאים רצוף, הארגון עמד להציג רווח נקי של 55 מיליון מהכנסות של 200 מיליון. היו אפילו דיבורים על כמה ספיישלים ב-NBC. אבל בישוף התעייף, וממש כעס על האנשים שהפך לעשירים. למעשה, כולם נהיו עייפים. כדי לעבור את הימים, הם לקחו סטרואידים מג'ואל האקט (אדם ששמו הופיע על בקבוקים שהיו ליד גופתו של המתאבק לואי ספיציולי במהלך מנת יתר ב-1996. גם דנה הול, אשתו של סקוט, זוכרת שבעלה קיבל חבילות מאותו אדם. בעלה האלכוהוליסט הוריד אותם עם בירה... בסוף 2001 הוגש נגדו כתב אישום). מאחורי הקלעים, הוגאן ונאש זייפו חילוקי דעות, או אפילו עוינות. בנוגע לריק פלייר, הוא לא הלך, למרות שהכותבים ניסו לקבור אותו וכתבו שיקבל התקף לב בשידור חי. אבל בישוף תקע את עצמו. בגלל החוזים שנתן, המתאבקים שלו יכלו לקחת חופש מתי שבא להם. הוא כבר כעס על נאש שהודיע שלא יגיע לאירוע בדקה האחרונה. בישוף ידע שנאש לא רצה להפסיד לפול "הענק" ווייט, שנהיה שמן ועצלן. אבל זה היה ממש רע לחכות עד לסוף השבוע של התוכנית ולשלוח בפקס מכתב שמודיע שנאש חשב שיש לו התקף לב. זאת הייתה תזכורת לגבי מי שבאמת החזיק בכוח. אך נאש היה יותר משמח להופיע ב-27 בדצמבר 1998, בסטארקייד, כשקבע שיזכה בתואר העולם ויסיים ללא גינוני טקס את הרצף הבלתי מנוצח של גולדברג. ההורדה של התואר, שהייתה ממש כמו פיטורין של שחקן מוביל בתוכנית להיט, הייתה יום ההולדת הגרוע ביותר של גולדברג, ותפנית מכוערת של WCW. אבל מה בישוף יכל לעשות? החבר'ה אצל טרנר ניסו לרסן אותו ותמיד חשדו בנוגע לכיוון. הם עיקבו את העסקה עם NBC. אך כשדיוויד סטרן וראש ארגון שחקני ה-NBA הצליחו להגיע להסכם ולהתחיל את עונת 98-99 (ש-WCW קיוו להחליף), בישוף ידע שתקוותו נגוזה. הוא כעס מאוד. "המספרים אמנם היו גבוהים," אמר מישהו מהארגון, "אבל יכולת להרגיש שהכל משתנה. וינס ניצח אותנו עם אנשי פחות מוכשרים, וזה היה סימן רע". כשהוא נחוש להתחיל את 99 עם פיצוץ, בישוף הוציא את הוגאן מפרישה למה שנראה כמו עוד ג'ורג'יה דום מלא ב-4 בינואר. המיין איבנט שקודם היה קרב חוזר בין נאש לגולדברג, אבל האחרון הוצא מהתמונה מאנגל שבו השוטרים ליוו אותו לתחנת המשטרה בגלל שאשתו לשעבר של רנדי סאבאג', אליזבת', האשימה אותו בהטרדה מינית. גולדברג לא שמח על כך, אבל לפחות ויתרו על האנגל המקורי- שיואשם באונס. לא רק ש-40,000 המעריצים כעסו כשגולדברג הוצא מהקרב, הקרב המחליף הראה את מצב הדברים: בניסיון להשלים בין מחנות הוגאן ונאש, שניהם הסכימו ליצור מחדש את ה-nWo בדרך שלא תגרום להוגאן להיראות טוב מדי או לנאש רע מדי. הוגאן רק יגע לנאש עם האצבע בחזה, נאש יפול, והוגאן יזכה בחגורה. כל זה נמשך פחות מ-2 דקות ושמר על השלום. מה שהיה יותר גרוע היה ששמועות על הסיום דלפו לאינטרנט. למרות ש-RAW הוקלטה ב-29 בדצמבר 1998 במסצ'וסטס, וינס תמיד עשה פרשנויות חיות. הוא ביקש מג'ים רוס להכריז שנאש ישכב על הרצפה ויפסיד את התואר להוגאן. בישוף צפה בשתי התוכניות מאחורי הקלעים, וזועם, לקח את המיקרופון וצרח על פרשנו, טוני שיובאני, להגיד לקהל שמיק פולי עומד לזכות בתואר ה-WWF מהרוק (שזכה בתואר העולם בסרבייבור סירייס לפני חמישה שבועות בטורניר של 14 אנשים). שיובאני קפא. זאת הייתה הזכייה הראשונה של פולי. הוא ידע שהצופים בטח יחליפו ערוץ בהמוניהם בשביל לראות את האליפות מחליפה ידיים. וכשעשה את מה שעשה, הוא צדק. אלפי צופים העבירו ערוץ כדי לראות שניים מהאנשים שעבדו הכי קשה בעסק, במקום לראות שניים מהעצלנים ביותר. בששת החודשים הבאים, בישוף היה כמעט כל הזמן בלוס אנג'לס, וחברים שלו הציגו אותו בתור "האיש שהציל את הרסלינג". רק כשאסף את ברט הארט עבור הופעה בתוכנית של ג'יי לנו משקל הביזנס נחת עליו. אואן הארט נפל מגג האולם בקנזס סיטי באותו הלילה, ובישוף מיהר לנמל התעופה כדי להגיד לברט. הארט קיבל קצת מידע במטוס, אבל בישוף דאג שאולי יחשוב שזאת בדיחה: לפני כמה חודשים, מתאבק מתח אותו שאביו מת. כשברט ירד מהמטוס, בישוף אמר לו שזאת לא בדיחה. שניהם דיברו קצת, והמפיק הסתכל על המתאבק. "אי פעם שאלת את עצמך אם זה עדיין שווה את זה?" שאל.

סקס, סמים ונעילות ראש- פרק 15

אוקי, חזרתי אחרי שבועיים לכתוב ולתרגם לכם.

הפעם בפרק: טעויות וגם כמה הצלחות מצד WCW, כולל טעות אחת גדולה.

פרק 15:

המלחמה בין ה-WWF ל-WCW נכנסה לשלב חדש עכשיו, בו שני הארגונים הסירו כל רסן בהתקפה אחד על השני. ב-27 באפריל 1998 בוירג'יניה- תאריך שבו היריבים קבעו תוכניות במרחק קרוב אחד לשני- וינס שכר ג'יפ צבאי עם תותח מזדקר ושלח את האנטר הרסט הלמסלי ושאר DX לסקופ ארינה בנורפולק בתוכו. בשער, הלמסלי כיוון את התותח אל הבניין וירה ירייה מזויפת, וקרא לזה יריית הפתיחה במלחמות ליל שני. כיוון שנייטרו שודרה במתכונת של תוכנית בת שעה שהחלה בשמונה (כדי שה-NBA פלייאוף יתחילו בתשע), RAW שודרה בתשע ללא תחרות, והקטע שודר לפני 4.1 מיליון בתים- והתוכנית עשתה רייטינג של 5.7, שעקף את השיא הקודם שלהם לפני שבועיים בנקודת רייטינג. כשהוא מבושם, וינס שלח את הג'יפ לאטלנטה כעבור כמה שבועות עם שון "אקס פאק" וולטמן, מתאבק שבישוף גנב מה-WWF ופיטר מ-WCW. כשהגיעו למשרדים של WCW באטלנטה, הלמסלי ישב מקדימה כשהצלם צעד עם וולטמן אל הלובי, שם ביקש ממאבטח הסברים בנוגע לפיטוריו. באופן לא מפתיע, וולטמן הועף משם. לא היה להם עוד משהו לעשות, אז הם נסעו בג'יפ למרכז CNN והעמידו פנים שהם יורים עליו. כשעורכי RAW ערכו זאת כדי שיראה כאילו הבניין מתפוצץ, עורכי הדין של טרנר שלחו לוינס צו מניעה תוך כמה ימים. אבל בישוף אהב את המלחמה. בטלוויזיה כעבור שבוע, הוא קידם את האירוע הבא ואמר שאם וינס באמת רוצה להילחם מולו, הם צריכים לעשות זאת בזירה. הבטחה לעוד כאלה דברים גרמה למעריצים לנהור לג'ורג'יה דום ולקנות כרטיסים לתוכנית שאפילו לא הוכרז הקארד שלה. יותר מ-14,000 כרטיסים נמכרו בתוך פחות מ-5 שעות, שיא ארגוני. ההיט היה גדול כל כך עד שבישוף הצליח להחתים את קארל מאלון שיתאבק מול דניס רודמן כחלק מקרב זוגות אחרי שהשיקאגו בולס נלחמו מול יוטה ג'אז בגמר של ה-NBA. דיוויד סטרן, הקומישינר, לא היה שמח כשגילה על כך. רודמן לא עזר לעניינים כשויתר על אימונים של הבולס בין משחק 2 ל-3 כדי שיוכל להופיע עם סיגר בפה בנייטרו, בדטרויט. במשחק השישי והאחרון, כשהבולס נאבקו על הכדור עם מאלון, בוב קוסטאס הכועס הציע להם לשמור טריקים ל"קרב המזוייף". אבל למאלון, כמו לרבים אחרים, נמאס מזה שאומרים לו איך להתנהג כדי שכסף ימשיך לזרום לארגון. לפני הקרב עם רודמן, כתב שאל את מאלון בנוגע למה שאמר קוסטאס. מאלון התפרץ וצעק "שילך להזדיין, בוב קוסטאס, חייתי את כל חיי בשביל התקשורת. שתחייה בשבילי". במילים אחרות, ההיאבקות נהייתה משהו שהסיח את הדעת מהספורט העליון, במיוחד בגלל שהתקשורת שנאה כל כך את ההיאבקות. אבל בתוך משרדי WCW, הייתה דאגה שהטריק לא יעזור למכירות כמו טייסון ברסלמניה. ב-1 ביוני 1998, היום בו מייקל ג'ורדן הצעיד את הבולס אל הגמר והבנייה לקרב החלה, הרייטינג של נייטרו היה אחד מהנמוכים ביותר. ב-30 ביוני, נגמר הגמר והציפייה לנייטרו הייתה צריכה להיות גדולה. אבל נייטרו פיגרה בנקודה וחצי אחרי RAW, ההפרש הכי גדול אי פעם. אם בישוף היה מודאג, הוא לא נתן למטה לראות זאת. יום אחד, ניק למברוס, עורך דין צעיר שהושם שם כדי לפקח על הצד העסקי, הקשיב לבישוף שדיבר על שיעורי הטיסה שהוא עושה כדי לטוס ברחבי המדינה ועל הבית החדש שלו שנבנה בוויומינג. "אני הולך להיות כמו טד," הוא אמר. "אבל ההבדל בינך לבין טד," אמר למברוס, "הוא שטד נמצא באחורי המטוס...".

אם היה קרב אחד שבישוף ידע שיוכל לסמוך עליו, זה היה ביל גולדברג מול האלק הוגאן. שני השמות הגדולים ביותר בארגון שעדיין לא נפגשו. כשהם נפגשו, רבים חשבו שזה צריך להיות באירוע בתשלום, שבו הציפייה תיצור אירוע רווחי בטירוף. אבל שבוע לפני הנייטרו הבא, בישוף נסע בקליפורניה כשקיבל שיחה עם הוגאן. "מה אתה חושב בנוגע לזה שאני אעבוד עם ביל גולדברג ושניתן לו לזכות בחגורה?" שאל. בישוף חשב על כך. התוכנית בג'ורג'יה דום הייתה מלאה עד אפס מקום והיא תהיה בחצר האחורית של CNN. הוא ידע שהוגאן, שהתחיל להיחלש לאחרונה, רצה להוכיח להנהלה שעדיין קיימת בו היכולת לתת מופע ענק. אבל כמה שבישוף ידע שהרעיון נועד לעזור להוגאן, הוגאן צדק: זה יהיה הקרב האחד בשנה שכולם ידברו עליו, האחד שיעשה את גולדברג לכוכב. הוא יאבד הון קטן כשישים את זה בכבלים בחינם, בטח, אבל כש-RAW מנצחת את נייטרו בקביעות לאחרונה, בישוף החליט שזה הימור ששווה לעשות. אחרי שהסכים להוגאן ביום רביעי, ה-2 ביולי, הוא התקשר לאחד מהאייג'נטס, JJ דילון, ואמר לו לצאת למצלמות הלילה- לתוכנית חדשה שצילמו שנקראה "ת'אנדר"- ושיכריז שגולדברג ילחם מול הוגאן על התואר בעוד 4 ימים. ביל גולדברג צפה בתוכנית מסלון ביתו באטלנטה. אף אחד לא אמר לו כלום על כך. איכשהו, זאת לא הייתה הדרך בה חשב שישמע על הפגישה הראשונה שלו עם מכונת הכסף הגדולה ביותר בכל הזמנים. ב-6 ביולי, גולדברג הגיע לג'ורג'יה דום וראה את כל הקאסט של WCW מתאמץ להפוך אותו לכוכב. אפילו קארל מאלון היה שם כדי לקדם את הקרב שלו ביום ראשון מול רודמן (שלא היה שם בגלל שיום לפני ריסק במה בהופעה של פרל ג'ם כשהיה שיכור, יחף ובלי חולצה). הבנייה הפחידה את גולדברג, והשעות עד למיין איבנט נראו כמו נצח. כשזה הגיע לבסוף, הוא התקשה מאוד לא להיכנס לפאניקה מצעקות שמו בידי הקהל או מהחשש שאולי יפגע בהוגאן. שנה בדרכים עזרה לגולדברג להפוך את כניסתו למושלמת: הוא יצא כשראשו רכון כאילו בתפילה, נראה כמעט שלו כשהזיקוקים והערפל נשפכו עליו. למרות שהזיקוקים עשו לו כוויות, הוא לא צעק וידע שזה יהפוך את שאגת הקרב שלו לאותנטית יותר. הוגאן ראה זאת כבר, אבל כש-40,000 מעריצים שאגו "גולדברג" באחדות, אפילו הוא הרשה לעצמו להתרשם קצת. בדיוק כמו בתכנון, גולדברג שלט בהתחלה, והתגבר על הוגאן בקרב הכוחות. הוגאן, לבוש בשחור nWo, התנהג כמו היל, תקע לגולדברג אצבעות בעיניים, שרט את גבו והצליף בו עם חגורה. הספוט הכי חשוב בהתחלה היה כשגולדברג לקח את החגורה וזרק אותה. כשהוא מזייף הפתעה, המתאבק המבוגר הביט לקהל וזייף "או או...". הוא ניסה לתקוף את גולדברג עם סדרת מרפקים כואבת אבל כל הזמן גולדברג זז וגרם להוגאן לשפשף את מרפקו בכאב. הקרב נראה כמו משהו אמיתי. הוגאן התקיף בעצמו, הפך את גולדברג והפיל את ראשו למזרן. הוגאן מיד הרביץ לגולדברג השוכב עם שתי לגדרופ. ואז, הסחת דעת לקחה את העניינים לכיוון האחר. קורט הניג, מתאבק מדור שני שנודע כמר פרפקט, הגיע, והיה מוכן לעזור כשמאלון פתאום הגיע והפיל אותו. כשהוגאן הביט במאלון וגבו אל מרכז הזירה, גולדברג קם. כל אדם בג'ורג'יה דום ידע מה יקרה עכשיו. כשהוגאן הסתובב, גולדברג פגע באלוף עם הספיר הכי חזק שיכל, והשתמש עליו בג'קהאמר הכי מדהים שיכל לבצע. ברגע הזה, נראה כאילו אטלנטה רועדת. דייב מלצר הסתכל במחברתו וכתב: "שלא יהיו לכם טעויות... WCW זה הארגון של גולדברג. לא של הוגאן או של אף אחד אחר. כשהסיפור יכתב בעוד שנים מעכשיו, אנשים ידהמו לגלות שזכייתו של גולדברג לא תוכננה מראש והגיעה פשוט בגלל שהארגון היה נואש. במשרדי WCW בבוקר שלישי, אף אחד לא חשב על הטווח הארוך. הרייטינג של נייטרו היה הראשון מזה 14 שבועות שניצח את RAW- זה היה 4.8 שהמשיך את העלייה של ההיאבקות. אם הם היו חושבים לטווח הארוך, אולי הם היו עוצרים לפני המהלך הבא.

גרי קונסידין, המפיק הביצועי של אולפני NBC, עזר לשים את הוגאן ואת דיאמונד דאלאס פייג' בטונייט שואו כדי לקדם את אחד מהאירועים הבאים והתרשם מהדרך בה עזרו ל-NBC לנצח את דיוויד לטרמן ב-CBS. אז באמצע יולי, קונסידין הזמין את בישוף למשרדו וביקש מ-WCW להרחיב את העניין, אולי אפילו לערב את ג'יי לנו באיזה אנגל. בישוף אמר שהוא יודע בדיוק מה לעשות: האירוע רוד וויילד באוגוסט. לנו אהב אופנועים. זה התאים אפילו יותר כי לבישוף הייתה דרך מושלמת לעשות זאת: הוא והוגאן יהיו בצוות אחד, ולנו ופייג' בצוות השני. לנו זרק את עצמו לתפקיד. זירה אמיתית הוצבה במקום ריק באולפנים, ולנו והמפיק המוזיקלי שלו, קווין אובנקס, התאמנו אחרי כל תוכנית. כריס קניון, מתאבק מניו יורק, היה צריך לאמן את הקומיקאי. קניון חשב שלנו מתאמן ברצינות, אולי אפילו יותר מדי. לנו סירב לחייך או להראות אישיות באימונים. רק כשקניון הלך להקלטות של הטונייט שואו הוא הבין שלנו נראה שונה כשהמצלמה מצלמת. כדי להכניס את לנו לנייטרו, בישוף כתב אנגל שביים מלחמה בין מארחי טוק שואו. הוא ביקש שישלחו לו מונולוג של לנו מתוכנית של אותו שבוע ואז, בסט מאולתר בנייטרו, הוא חזר על המונולוג מילה במילה. הקהל הבין מה קורה וצעק בוז. בישוף חשב שלנו זה הדבר הכי טוב שעומד לקרות לו, אך לרוע מזלו, TBS לא חשבו ככה. בישוף שתה קפה בבוקר שלישי, ועבד על התסריט לת'אנדר של יום חמישי. אז הוא קיבל שיחה ממחלקת תקנים ונהלים של TBS שרצו לפגוש אותו. בישוף עבר על התוכניות האחרונות וניסה לחשוב למה. התברר לו שעורכי הדין של הארגון לא רצו שיגיד את המונולוג. מכל הדברים שאמר, הוא נדהם מזה שכעסו עליו בגלל בדיחת מוניקה לווינסקי, ואחת משומשת. אבל זאת הייתה רק ההתחלה: נאמר לו שאסור לו להציג שום דבר שלא מתאים לילד בכיתה א'. "הייתי צריך לראות את הכתובת על הקיר ולהתפטר," אמר בישוף. במקום, הוא נסע לדקוטה למירוץ האופנועים שתמיד אהב. זה היה ב-8 באוגוסט, ומאות אלפי האופנועים נאספו בתור הסט של WCW לאירוע הבא. בישוף הציע שפייג' יצתוות עם לנו כי לא סמך על גולדברג הטירון שיעשה זאת. כשהקרב התחיל, הוא שמח על כך. פייג' נלחם מול הוגאן כמו מקצוען ונתן ללנו לבצע כמה ספוטים. המנחה של הטונייט שואו השוויץ בשריריו. תוך 10 דקות, קווין אובנקס הופיע והוריד את בישוף עם הדיאמונד קאטר שלמד מפייג'. לנו הצמיד את הוגאן וניצח בקרב. לאחר מכן, ההקלה הפכה לרגשות שמחה. האופנוענים חגגו במופע קאנטרי, והמתאבקים פרשו למגרש חנייה מקושט לחגיגות יום ההולדת ה-45 של הוגאן. כולם היו שם- כנראה כי רצו להיראות טוב בעיני הוגאן. אבל קווין נאש נשאר בחדרו, חושב. הוא לא יכל להפסיק לדמיין איך יראו עיתוני הבוקר למחרת: תמונה של לנו שמעמיד פנים שהוא חונק את הוגאן. הוא חשב שזה סימן רע לתת לקהל, סימן שהם חושבים רק על כסף. למרות שעבדו קרוב, נאש בחיים לא יכל להגיד שדיבר עם הוגאן. הלילה, נאש היה נחוש להישמע. אז אחרי שהתקלח הוא הלך למסיבה ודיבר עם הוגאן במשך שעה. נאש אמר להוגאן שהמופע הוא דוגמא למה שלא בסדר עם WCW. הוא הבין שההכנסה של הוגאן הייתה תלויה בביירייט של האירוע, אבל אף מתאבק אחר לא יכל להתקדם או להוסיף עומק לרוסטר, כל עוד הוגאן דאג שכל אחד מהאירועים החודשיים יסתיים בקרב שלו. הוגאן הקשיב בסבלנות רבה יותר ממה שנאש חשב. אבל אחרי שעה הוא הסתכל עליו ואמר "אחי, מה שאתה רוצה יעלה לי בכסף". נאש הסתכל עליו. "מה יכולתי להגיד?" נזכר נאש. האלק, אחרי הכל, בסה"כ התנהג כמו כל אחד אחר שהיה במקומו. הם לחצו ידיים ונאש הסכים.

ג'סי ונטורה מעולם לא חיבב את הוגאן, עוד מהימים שהוגאן הלשין עליו לוינס מקמהן על כך שניסה לאגד את הרוסטר של ה-WWF לפני רסלמניה II (ונטורה רשם בספרו שהוגאן היה חבר שלו שש או שמונה שנים עד אז, ושהוגאן היה האחרון שונטורה היה חושד בו). והוא ממש לא חיבב את בישוף, שפיטר אותו קצת אחרי שהשתלט על WCW. בסתיו 1998, ונטורה החליט לשים את ההיאבקות מאחוריו. כנגד כל הסיכויים, רצונו להיות מושל מינסוטה הביא תומכים. ביל היליסמן, איש מכירות ממינסוטה, מימן את הקמפיין והעמיק את מסריו. הוא שלח את אנשיו לסניף טויז אר אס והם לקחו בובה מסדרת כוח המחץ. הם רצו שהבובה תגלם את ונטורה, אך גופה היה קטן מדי. הם קנו באטמן שרירי והדביקו את הראש של כוח המחץ לבובה. הפרסומת כללה ילד ששיחק בבובת בנקאי מרושע, וילד ששיחק בבובת ונטורה וצעק "אני לא רוצה את הכסף שלך!". בתור המועמד המדיני הראשון של מפלגת הרפורמה של רוס פארו, ונטורה התחייב למדיניות תקציבית מרוסנת ולחופש אישי. הכי עזר לו היה החוק במינסוטה שהרשה למצביעים חדשים להירשם. מעריצי היאבקות נרשמו ושיעור ההצבעה הגיע ל-61%. בערב, רובם בחרו במתאבק להיות המושל. ונטורה התגאה בכך, אז הוא די כעס כשבישוף והוגאן לעגו לו בנייטרו ב-9 בנובמבר. התוכנית נפתחה עם להקה שניגנה את מנגינת הנשיא האמריקני ודגלים התנופפו. הם בירכו את המושל החדש, אבל הוגאן אמר שהוא "מתכוון לזעזע כמו שג'סי עשה". בהופעתו בטונייט שואו, בערב חג ההודיה, הוגאן לבוש השחורים הודיע ללנו שהוא פורש מהיאבקות (לנו שאל אותו "אתה לא מתכוון לחזור תוך שישה שבועות?"). הוגאן הכריז על מועמדותו לנשיאות, ואמר שישמח להתמודד מול ג'סי ונטורה כי "כל פעם שהתמודדתי מול ג'סי ניצחתי, יהיה כיף לנצח אותו שוב". הוגאן ובישוף היו שחצנים מדי, חשב ונטורה מביתו. הוא יצפה בהם נהרסים מהאגו שלהם.

בתחילת נובמבר, WCW הייתה בדרכה לעבר שנת שיא. הרייטינג הוכפל, ועם 23 מופעים מלאים רצוף, הארגון עמד להציג רווח נקי של 55 מיליון מהכנסות של 200 מיליון. היו אפילו דיבורים על כמה ספיישלים ב-NBC. אבל בישוף התעייף, וממש כעס על האנשים שהפך לעשירים. למעשה, כולם נהיו עייפים. כדי לעבור את הימים, הם לקחו סטרואידים מג'ואל האקט (אדם ששמו הופיע על בקבוקים שהיו ליד גופתו של המתאבק לואי ספיציולי במהלך מנת יתר ב-1996. גם דנה הול, אשתו של סקוט, זוכרת שבעלה קיבל חבילות מאותו אדם. בעלה האלכוהוליסט הוריד אותם עם בירה... בסוף 2001 הוגש נגדו כתב אישום). מאחורי הקלעים, הוגאן ונאש זייפו חילוקי דעות, או אפילו עוינות. בנוגע לריק פלייר, הוא לא הלך, למרות שהכותבים ניסו לקבור אותו וכתבו שיקבל התקף לב בשידור חי. אבל בישוף תקע את עצמו. בגלל החוזים שנתן, המתאבקים שלו יכלו לקחת חופש מתי שבא להם. הוא כבר כעס על נאש שהודיע שלא יגיע לאירוע בדקה האחרונה. בישוף ידע שנאש לא רצה להפסיד לפול "הענק" ווייט, שנהיה שמן ועצלן. אבל זה היה ממש רע לחכות עד לסוף השבוע של התוכנית ולשלוח בפקס מכתב שמודיע שנאש חשב שיש לו התקף לב. זאת הייתה תזכורת לגבי מי שבאמת החזיק בכוח. אך נאש היה יותר משמח להופיע ב-27 בדצמבר 1998, בסטארקייד, כשקבע שיזכה בתואר העולם ויסיים ללא גינוני טקס את הרצף הבלתי מנוצח של גולדברג. ההורדה של התואר, שהייתה ממש כמו פיטורין של שחקן מוביל בתוכנית להיט, הייתה יום ההולדת הגרוע ביותר של גולדברג, ותפנית מכוערת של WCW. אבל מה בישוף יכל לעשות? החבר'ה אצל טרנר ניסו לרסן אותו ותמיד חשדו בנוגע לכיוון. הם עיקבו את העסקה עם NBC. אך כשדיוויד סטרן וראש ארגון שחקני ה-NBA הצליחו להגיע להסכם ולהתחיל את עונת 98-99 (ש-WCW קיוו להחליף), בישוף ידע שתקוותו נגוזה. הוא כעס מאוד. "המספרים אמנם היו גבוהים," אמר מישהו מהארגון, "אבל יכולת להרגיש שהכל משתנה. וינס ניצח אותנו עם אנשי פחות מוכשרים, וזה היה סימן רע". כשהוא נחוש להתחיל את 99 עם פיצוץ, בישוף הוציא את הוגאן מפרישה למה שנראה כמו עוד ג'ורג'יה דום מלא ב-4 בינואר. המיין איבנט שקודם היה קרב חוזר בין נאש לגולדברג, אבל האחרון הוצא מהתמונה מאנגל שבו השוטרים ליוו אותו לתחנת המשטרה בגלל שאשתו לשעבר של רנדי סאבאג', אליזבת', האשימה אותו בהטרדה מינית. גולדברג לא שמח על כך, אבל לפחות ויתרו על האנגל המקורי- שיואשם באונס. לא רק ש-40,000 המעריצים כעסו כשגולדברג הוצא מהקרב, הקרב המחליף הראה את מצב הדברים: בניסיון להשלים בין מחנות הוגאן ונאש, שניהם הסכימו ליצור מחדש את ה-nWo בדרך שלא תגרום להוגאן להיראות טוב מדי או לנאש רע מדי. הוגאן רק יגע לנאש עם האצבע בחזה, נאש יפול, והוגאן יזכה בחגורה. כל זה נמשך פחות מ-2 דקות ושמר על השלום. מה שהיה יותר גרוע היה ששמועות על הסיום דלפו לאינטרנט. למרות ש-RAW הוקלטה ב-29 בדצמבר 1998 במסצ'וסטס, וינס תמיד עשה פרשנויות חיות. הוא ביקש מג'ים רוס להכריז שנאש ישכב על הרצפה ויפסיד את התואר להוגאן. בישוף צפה בשתי התוכניות מאחורי הקלעים, וזועם, לקח את המיקרופון וצרח על פרשנו, טוני שיובאני, להגיד לקהל שמיק פולי עומד לזכות בתואר ה-WWF מהרוק (שזכה בתואר העולם בסרבייבור סירייס לפני חמישה שבועות בטורניר של 14 אנשים). שיובאני קפא. זאת הייתה הזכייה הראשונה של פולי. הוא ידע שהצופים בטח יחליפו ערוץ בהמוניהם בשביל לראות את האליפות מחליפה ידיים. וכשעשה את מה שעשה, הוא צדק. אלפי צופים העבירו ערוץ כדי לראות שניים מהאנשים שעבדו הכי קשה בעסק, במקום לראות שניים מהעצלנים ביותר. בששת החודשים הבאים, בישוף היה כמעט כל הזמן בלוס אנג'לס, וחברים שלו הציגו אותו בתור "האיש שהציל את הרסלינג". רק כשאסף את ברט הארט עבור הופעה בתוכנית של ג'יי לנו משקל הביזנס נחת עליו. אואן הארט נפל מגג האולם בקנזס סיטי באותו הלילה, ובישוף מיהר לנמל התעופה כדי להגיד לברט. הארט קיבל קצת מידע במטוס, אבל בישוף דאג שאולי יחשוב שזאת בדיחה: לפני כמה חודשים, מתאבק מתח אותו שאביו מת. כשברט ירד מהמטוס, בישוף אמר לו שזאת לא בדיחה. שניהם דיברו קצת, והמפיק הסתכל על המתאבק. "אי פעם שאלת את עצמך אם זה עדיין שווה את זה?" שאל.

סקס, סמים ונעילות ראש- פרק 14 חלק ב'

חזרנו, וגם פרק 14 חזר!

בפעם האחרונה, וינס הגיע למסקנה שברט הארט סוחט את הארגון. ועכשיו נראה מה הוא עשה עם זה.

הארט הגיע לקנדה דרוך גם הוא. בהאוס שואו שנערך בטורונטו יום לפני האירוע, הוא פנה אל השופט שישפוט את הקרב בסרבייבור סירייס, ידיד ותיק של מקמהן בשם ארל הבנר, ושאל אם שינו משהו. לא, הבנר אמר לו, הסיום נשאר על כנו. מייקלס יתנגש בהבנר ויפיל אותו, ואז הארט ינעל אותו בשארפשוטר, המהלך המסיים שלו,שהיה שדרוג של בוסטון קראב. בגלל שהבנר לא יראה את מייקלס נכנע להארט, מייקלס יברח מההפסד והארט ישמור על המוניטין שלו בקרב מעריציו. במהלך הבלבול, יהיו התערבויות מצד דג'נריישן אקס וההארט פאונדיישן, שיובילו לפסילה. כשהוא ראה את הדאגה על פניו של הארט, הוא הוסיף "אני נשבע בילדים שלי, אתפטר לפני שאבגוד בך" (הציטוט הזה, יחד עם עוד פרטים על המאורע, נכלל במהדורת הרסלינג אובזרבר של דייב מלצר מתאריך ה-17 בנובמבר 1997). הארט עדיין חשד קצת כשנחת במונטריאול, אבל מאחורי הקלעים של המולסון סנטר הוא התחיל להירגע. אחרי שעברו על הספוטים שלהם בצורה מכובדת, הוא ומייקלס התלבשו בשקט, בלי הרבה דרמה. וינס החליף בגדים לידם, ונראה היה שהוא במצב רוח טוב עכשיו כשכל הפרטים סודרו. כשסופסוף הגיע הזמן שהקרב יתחיל, מייקלס התנהג בדיוק כמו שאמר שיתנהג מאחורי הקלעים. למעשה, כשהתקוטטו אל הקהל, הארט חשב שמייקלס נותן חתיכת מופע. למשך חמש דקות, הם חבטו אחד בשני. כשהתקוטטו בחזרה אל הזירה, מייקלס התנגש בהבנר כמתוכנן, ואז התחילה סדרת מהלכים שבסופם מייקלס נעל את השארפשוטר על הארט. בגלל שעדיין היו עוד 8 דקות לקרב, הארט נתן למייקלס למתוח לו את הגב ונרגע, כשהוא לוקח נשימות עמוקות כדי להחזיר אנרגיה לגופו. הוא עדיין אסף כוח כשבזווית עינו, הוא שמע איש צוות צועק "זה זמן! קום!". הארט ראה את הבנר קם והרגיש את מייקלס לוחץ על גופו. אז הוא שמע את המילים "צלצל בפעמון המזדיין!" ואז הבין מה קרה. מאוחר יותר באותו הלילה, מייקלס התעקש שלא ידע שום דבר, ומבט ההפתעה על פניו זיכה אותו מחמת הספק. למעשה, הוא נראה כועס כשוינס נבח על הבנר "תן לו את החגורה!" והאייג'נט ג'רי בריסקו ציווה עליו להניף אותה מעל ראשו, וידע את הקהל שהוא מקבל את התואר. להארט הייתה דרך משל עצמו לקבל את הבגידה. כשפגש את מקמהן במבטו, הוא ירק על הבוס שלו, ופגע בפניו. היה תוהו ובוהו מאחורי הקלעים. כשהבנר חמק אל מכונית שחיכתה לו, מייקלס חיכה במלתחות להארט. "ידעת על זה?" הארט שאל אותו כשנכנס. "לא היה לי שום מושג," אמר מייקלס. "אלוהים הוא עדי. הידיים שלי נקיות בעניין הזה. אני נשבע באלוהים". וינס נסוג אל משרדו הנעול מאחורי הקלעים כשהמנהיג של הבחורים מאחורי הקלעים, מארק "האנדרטייקר" קאלאווי דפק על דלתו כדי לבשר לו שהבחורים כועסים (רבים איימו להחרים את התוכנית של מחר באוטווה), והחליטו שמגיעה להארט התנצלות. מקמהן הבין את העניין והלך אל חדר ההלבשה מלווה בבנו, שיין, ובאייג'נטס בריסקו וסמל סלוטר בעוד שהארט ניגב את עצמו. הארט קרה לבוס שלו לשעבר שקרן, והזהיר שאם וינס לא יעזוב את החדר לפני שיסיים להתלבש, "אני הולך להרביץ לך בפה המלוכלך שלך". אבל וינס התעקש להסביר את עצמו. כן, הוא שיקר להארט, אבל האם כולם לא עמדו להתעשר בסוף? האם זה לא מה ששינה? הארט ענה עם אגרוף, ונתן מכה חזקה לרקה הימנית של וינס. שיין קפץ על גבו של הארט, אבל כבר נהיה ברור שהלילה הארוך נגמר. "תסלקו את המאדרפאקר הזה מכאן או שאפגע בו." אמר ברט, מנסה לשלוט במה שנותר מקולו. וינס דידה אל רגליו וצלע במסדרון, סימן חבלה על שפתו התחתונה. בבוקר למחרת, העניין הצית התעניינות באתרי אינטרנט וצ'אטים, וה-WWF הייתה כמרקחה. אנשי משרד נשארו ערים חצי מהלילה כדי לנסות למנוע חרמות. בפגישה עם מתאבקיו ביום שני אחר הצהריים באוטווה, לפני הקלטות RAW, מקמהן התעקש שהארט סיכן את הארגון, ושהוא חטף את המכה בשם כולם (האיזכור היחיד לקרב בתוכנית היה כשמייקלס יצא אל הזירה, וסיפר איך הבריח את הארט מהעיר. מקמהן לא הופיע בתוכנית ולא הזכיר את האירועים של הלילה לפני כן (שנה אחר כך, סרט דוקומנטרי על ברט הארט, להתאבק בצללים, סיקר את המחלוקת בנוגע לעניין, וכלל הקלטות של שיחות בין מקמהן והארט שמקמהן לא ידע שהוקלטו. רואים שם את פאט פטרסון עובר על הפרטים בנוגע לסוף הקרב, שידע בבירור שלא עומד לקרות. רואים שם גם את ברט מספר לאשתו שמקמהן הסכים לסיום הפסילה, ולכך היא מגיבה ב"אני לא מאמינה לו". בשיחה לפני הקרב, ברט מצולם אומר "אני רק רוצה לעבור את היום. מחר פשוט אוותר על התואר. זה נותן לי סיכוי לעזוב עם ראשי למעלה, לעזוב בדרך טובה. אני לא חייב לנצח את שון. אפשר שיהיה בלאגן או מה שתרצה". מקמהן צולם מגיב לו ב"אני פתוח להכל. כפי שאמרתי לפני כן, אני נחוש שזה יסתיים בדרך הנכונה). כשוינס סופסוף החליט לדבר על העניין בתוכנית של יום שני לאחר מכן, הוא התחיל להאמין לעצמו. "יש שיגידו שאני דפקתי את ברט הארט," הוא אמר. "השופט לא דפק את ברט הארט. שון מייקלס לא דפק את ברט הארט. ברט דפק את ברט". אז הוא שיגר אזהרה: "אם עומדות להיות לנו בעיות כאלה מאחורי הקלעים או בכל מקום אחר, בסדר, נתעסק איתן. אבל אין עוד הזדמנויות".

נראה שמקמהן נתרם מהתמונה הכפולה ששידר לצופיו כשחזר הביתה. הוא נתן לקהל שלו הצצה לעולם של מאחורי הקלעים, והם רצו עוד. הוא הרגיש את הקהל לוחץ על כך. בהתחלה, הוא לא ידע איך להגיב. אחרי הכל, הוא השקיע שלושים שנה בלהאמין שהוא הכי טוב כפרשן. אבל אלו שמסביבו לחצו עליו להכות על הברזל בעודו חם. RAW הגיעה ליותר צופים בין הגילאים 12 ל-34 מבין שלוש הרשתות הגדולות בלילות שני. וגרסאות ערוכות של RAW ששודרו בבקרי שבת וראשון התחממו במכירת הזכיונות. הוא היה התפקיד הכי טוב של עצמו. אז בימים לאחר מונטריאול, הוא התחיל לבנות תמונה חדשה של עצמו שענתה לציפיות הללו. הוא התחיל להופיע בקטעים מאחורי הקלעים ששאבו השראה ממונטריאול. בפרק של RAW ששודר בתחילת דצמבר, וינס נראה כשהוא זומם לדפוק את סטיב אוסטין. האירועים של מונטריאול גם נתנו למתאבקיו את התחושה שהם יכולים להמשיך לעבור גבולות. קיי קופלביץ עמדה לעזוב את USA ואף אחד לא ידע מה דילר ירשה או לא ירשה. לילה אחד מייקלס הרגיש נועז מספיק כדי להצטלם כשהוא משחק פוקר ומפסיד את כל הבגדים עד לתחתוניו ואז ניענע באיבר מינו. הדבר האחרון שמקמהן היה צריך היה להגן על דבר כזה. אבל הלוס אנג'לס טיימס הכריח אותו. הוא זכר את הבעיות עם המפרסמים כשהעיתון פירסם על שערוריית הסטרואידים. הפעם הוא רצה להקדים תרופה למכה. אז ב-15 בדצמבר, הוא רץ להתראיין ודיבר על הכיוון החדש. הוא יצא מסגנון מונטריאול ודיבר בסגנון רך יותר, ואמר ש-RAW תיכנס לכיוון יותר חד, כמו ג'רי ספרינגר, משהו שהיה שייך לדילר. "זה ניסיון כנה שלנו לפתוח את הסגנון היצירתי, לבדר אתכם בצורה בוגרת יותר... אנחנו ב-WWF חושבים שאתם, הקהל, מאסתם בזלזול באינטילגנציה. אנחנו גם חושבים שנמאס לכם מאותו סיפור פשוט של בחורים טובים מול רעים. העידן של הסופר גיבור שאמר לכם להתפלל ולקחת ויטמינים זה פאסה. לכן החלטנו להיות יצירתיים וחדשניים. בגלל טבעה החי של RAW, אנו מציעים שתהיה השגחה של הורים על הקהל הצעיר שנשאר ער". במילים אחרות, התווית של TV-14 הייתה שם והכפפות ירדו. מאוחר יותר באותו הלילה, המתאבק בילי גאן הופיע בפעם הראשונה תחת הכינוי "באד אס" בילי גאן, שלאחר מכן שונה ל"מיסטר אס".

ההמצאה מחדש של RAW שיקפה את הערנות של מקמהן. כמו אצל ג'רי ספרינגר, התוכנית נהייתה יותר חדה כשהוא קיצר את הקרבות והאריך את הזמן שלו על המסך כדי לעצבן את הקהל. בשבוע לפני חג המולד, מעריצים שיכורים בליטל רוק וממפיס זרקו בקבוקים ונפצים על מתאבקים וגרמו למיין איבנטים בשתי הערים להתבטל. ועדיין, היה ברור שה-WWF ממלאים שוב אולמות. לא רק שההכנסות מאירועים עלו והרייטינג עלה, הכסף שהרוויחו מאירועים חיים בנובמבר היה 2.4 מיליון. "זה החודש הכי טוב לעסקים מאז שהתחלנו לעקוב אחרי הנתונים הללו ב-1992" כתב דייב מלצר בעיתון שלו. כשהרויאל ראמבל עמד להגיע, והזכייה של אוסטין בתואר עמדה להיעשות במרץ, מצב הרוח בטייטאן טאוור היה מחשמל. כדי להמשיך את המומנטום, וינס היה צריך משהו שיקשר בין הראמבל לרסלמניה. הודות למסע קניות שכלל כמה מכוניות ואחוזה בלאס ווגאס, מייק טייסון מצא את עצמו יום אחד עם חוב של 11 מיליון דולר למס הכנסה. המקדם שלו, דון קינג, ביקש מקדמה של 5 מיליון מרשת שואוטיים עבור הקרב הבא של טייסון. אבל הרשת סירבה, וכך גם WCW כשקינג הציע להם את האלוף באותו המחיר. כשוינס ושיין הגיעו לעניין, המחיר ירד ל3.5 מיליון. טייסון בטח היה מוכן לעשות זאת בחינם. כילד שנולד בברוקלין, הוא למד את דמותו של ברונו סאמארטינו כל ליל שלישי ב-11 בערוץ 47 (רשת WJNU), התחנה בשפה הספרדית. הוא הכין חגורות מקרטון. אבל הייתה בעיה אחת. הוא היה צריך להתייצב בוועדה האתלטית של נוואדה ביוני 1998. למזלו, מארק רטנר, ראש הוועדה, היה מעריץ היאבקות, במיוחד בגלל התקופה בה הוועדה פיקחה על האירועים. מקמהן ורטנר הכירו אחד את השני טוב מספיק, ומקמהן התקשר ואמר שהוא שוקל להשתמש בטייסון במשהו שיזכיר את קרב הנשיכות עם הוליפילד. רטנר אמר שהוועדה תכעס אם טייסון ירד על משהו שהם עדיין כועסים עליו. הוא גם לא יכול היה להתאבק. טייסון היה צריך להראות שהוא מתנהג יפה. מקמהן שאל האם הוא יוכל לשפוט קרב בין אוסטין ומייקלס. רטנר אמר שבסדר, אבל הוא מקווה שזה יהיה בטעם טוב. טייסון קיבל תשלומים כבר בהופעתו ברויאל ראמבל, שמהביירייט שלה הארגון הרוויח 750,000 דולר. כשהגיע למחרת היום לפרסנו ונכנס לקטטה עם אוסטין, הקהל שצפה בנייטרו וב-RAW ביחד היה כבר בסכום 8 מיליון בתים, שיא להיאבקות ולטלוויזיה בכבלים. "המסע שלו מבדר כי זה חצי טרגדיה וחצי מצוייר," כתב בעל טור בשיקאגו סאנטיימס. האם אוסטין ומייקלס נהיו אמיתיים מספיק כדי להיות באותו מעמד כמו האלוף בעיני הציבור? מקמהן רצה לנצל את טייסון כמה שיכל. מקמהן ניסה לגרום לטייסון להשתמש ב-WWF כסוכנות המנהלת שלו, ומקמהן רצה להוציא את קינג מהתמונה. הוא שלח העתק מהעסקה שקינג הגיע אליה עם ה-WWF לבית של האלוף, ומוניקה, אשתו של טייסון, רתחה כששמעה שטייסון ויתר על כל הזכויות לשמו והכסף על החולצות שה-WWF מכרו הלך לקינג. בתחילת פברואר, טייסון התעמת עם קינג בנוגע לחוזה, וסטר לו במלון בל אייר לפני שפיטר אותו. התקשורת התעניינה וה-WWF כינסו מסיבת עיתונאים כדי להכריז שטייסון ישפוט ברסלמניה 14. 27 מצלמות ועשרות כתבים גדשו את האול סטאר קפה במנהטן כדי לראות אותו. טייסון רק הסתובב אל אוסטין ואמר "אם תעשה משהו לשון מייקלס אני אשבור לך את השיניים. ולפי איך שזה נראה, אתה לא יכול להרשות לעצמך את זה". טייסון היה שווה פי שניים ממה שוינס שילם לו באותו היום. כשהסכים להצטרף לדג'נריישן אקס ולהיות קטלוג עבור החולצות, ההתעניינות התקשורתית חזרה לרסלינג. רבים שהיו בבית הקפה באותו היום נדהמו לראות מה קרה להיאבקות מאז שהם צפו לאחרונה. אבל עם כל הפלירטוטים עם הדירוג למבוגרים, ה-WWF לא דחפו את עצמם לשם לבד. למען האמת- הם נדחפו.

כשהוא משמין ומקריח, פול היימן היה בעסקים שנים, בהתחלה כמנג'ר של קבוצה שנקראה "הברית המסוכנת" ואז כפרשן ב-WCW. אחרי התקרית עם ביל וואטס שהובילה לפיטוריו, הניו יורקר השתלט על ארגון היאבקות מפילדלפיה שנקרא איסטרן צ'מפיונשיפ רסלינג, ושינה את שמו לאקסטרים צ'מפיונשיפ רסלינג. בגלל שהיו לו חברים בכל התעשייה, הוא יכל להביא לשם קבוצה נאמנה ולא אורתודוקסית של אתלטים, ולבנות בסיס מעריצים קטן אך נאמן בצפון מזרח המדינה. ECW הייתה באולמות בינגו ועירבבה בין אלימות וקטטות. והתחושה לא הייתה יותר קיצונית מאשר אותו לילה בריבר, מסצ'וסטס. ג'רום "ניו ג'ק" יאנג, צייד ראשים לשעבר שפעם ירה והרג איש, היה אמור להתאבק מול מתאבק ECW בשם אקסל רוטן, אבל הוא לא הגיע. לאחר שההיעדרות הוכרזה, נער בן 17 הגיע לפול היימן והציג את עצמו בשם אריק קולאס. קולאס השתמש בדמות של נהג אוטובוס עם זוג גמדים, ואחרי ששיכנע את היימן שהוא בן 19 והתאמן אצל קילר קוואלסקי, הבעלים נתן לו להחליף את רוטן. יאנג, שהיה ידוע בהובלת עגלות קניות מלאות נשקים לזירה ואהב לשדך ליריביו סיכות לראש עם אקדח סיכות, היה צריך להוריד דם באותו הלילה. אבל קולאס לא היה ותיק ולא היה לו עור רך שדימם בקלות. היה לו עור בתולי, עבה וקשה. אז אחרי שיאנג הכה אותו עם כיסא, גיטרה, טוסטר וקב, ואז שלף את הסכין כדי לחורר את עורו, המתבגר צרח והתחיל להזיל כמויות דם עצומות. למרות שהאבא נעמד וצרח "תעזוב אותו, הוא רק בן 17!", המתנדב ששקל 181 קילו נשאר בזירה, וחטף מכות עד שהתעלף. כשהפרמדיקים רצו וספגו את הדם עם מגבות וחולצות, מעריץ שיכור צעק "יא חרא שמן!". קולאס הרים אצבע משולשת, והקהל צעק "E-C-W! E-C-W!" כשיאנג הכריז "לא אכפת לי עם המאדרפאקר הזה ימות" (כשהוא טוען לנזק רגשי ופיזי ארוך טווח, קולאס תבע את יאנג, אבל ב-1999 המתאבק זוכה כשחבר מושבעים בן 6 אנשים צפה בהקלטה של קולאס נושך את שפתיו ומנפח את לחייו- פעולה שנעשית כדי שהדם יזרום יותר טוב- והחליט שקולאס השתתף מרצונו). הסגל של היימן גם כלל את הנרקומנית בת ה-26 וכוכבת ה-WWF לשעבר תמי לין סיטץ'. זה לא שינה שהפנים שלה רזו או ששמה, סאני, נהפך לבדיחה אחרי שחייה קרסו והיא נואשה לכסף כל כך עד שהציעה למכור את השתלים שלה באיביי. היימן שם אותה בטלוויזיה ונתן לה לדבר על כל הבעיות האישיות שלה. כדי להיות הוגן, הוא דרש שתלך לגמילה. אבל תוך פחות מחודש היא התעלפה במלתחות. היא פוטרה לאחר מכן, לא לפני שהיימן שוב הביך אותה בטלוויזיה כשנתן למתאבקת אחרת להצליף בישבנה החשוף כשהקהל צועק "תראי את הציצים שלך!". רוב הותיקים היו מעדיפים לקרוא את יוליסס מאשר להיות תקועים בחדר אחד עם היימן, אבל וינס רוסו, הכותב הראשי של ה-WWF ב-1997, הושפע ממנו. רוסו ביקש ממקמהן לאמץ קצת מההארדקור של ECW ולהחתים מתאבקים שיוכלו לבצע אותו, כמו מיק פולי. למרות שהגוף שלו נראה כאילו התאמן בטאקו בל, פולי ידע לספוג כאב כל כך טוב עד ששינה את הדרך בה התייחסו להיאבקות מסוג כזה קצת אחרי שהגיע ל-WWF בשם מנקיינד. הוא פגש את האנדרטייקר באירוע קינג אוף דה רינג בקרב האל אין א סאל, ונפל 4 מטרים מגג הכלוב, בתיאום כדי שלא יפגע ברצפת הבטון אלא בשולחן השדרנים. אחרי שבמשך 10 דקות הרופאים ניסו לטפל בו, הוא עזב אותם ושוב הגיע אל הכלוב. אך הפעם התוכנית השתבשה: אחרי שקיבל צ'וקסלאם אל גג הכלוב, חוליה חלשה התנתקה בגג המבנה, ופולי נפל אל המזרן הנוקשה. "אלוהים אדירים!" צעק JR. "אני נשבע באלוהים, הוא התרסק לשני חלקים!". אך שני הבאמפים לא הספיקו כדי להכניס את פולי להיסטוריה: הוא קם מהמזרן, זרק חבילת נעצים על הקרקע, ונתן לעצמו להיזרק אליהם. הכליה החבולה שלו הייתה האחרונה בדאגותיו: הוא גם עזב את הקרב עם לסת שבורה, לשונו משתרבבת מחור מתחת לשפתיו ושן יוצאת מאפו. עם הבטחה למהומה כזאת, 5,000 מעריצים- רבים מהם ילדי תיכון- הגיעו לראות תצלום קבוצתי של מייקלס, אוסטין וטייסון ארבעה ימים לפני רסלמניה. RAW עדיין הייתה מאחורי נייטרו ברייטינג, אבל כולם ראו את הזרם מתהפך. וינס היה נחוש להצליח. בקרב הפתיחה, הוא שם בבאטל רויאל המון אנשים. האנטר הרסט הלמסלי יצא להגן על התואר האירופאי שלו. סייבל ולונה היו לבושות כמו חשפניות. והקרב הלפני אחרון היה בין אנדרטייקר וקיין, ונלקח ישירות מפאנטום האופרה. בנוסף לכך, רסלמניה מסיימת שנת בוקינג אחת ומתחילה את השנייה. המטרה של המופע הזה היה שטייסון יסגור את הספר של שון מייקלס ויעביר את החגורה לאוסטין. שניהם נתנו את כל מה שהיה להם- למרות שלאוסטין כאב מאוד הצוואר מהפציעות שלו, ומייקלס לקח מלא משכחי כאבים כדי להקל על הכאבים בגב שלו, ששבר כשנדחף אל ארון קבורה לפני חודשיים. בשבועות לפני התוכנית, טייסון יצר ברית עם מייקלס וקבוצתו, דג'נריישן אקס (DX). עכשיו, האלוף חימם את הקהל והראה קטעים מובחרים של שון מייקלס כדי להוציא אותו שחצן. מייקלס ידע שלעולם לא יראה כך שוב. הקרב נמשך 20 דקות, והוא היה נחוש לתת מעצמו כל דקה. כשאוסטין זרק אותו לחבלים והוא נפל על הרצפה, מייקלס בקושי הרגיש את רגליו אך קפץ עליהן כשאחז בגבו. כל מהלך כמעט קרע את עמוד השדרה שלו. בסוף, הוא כמעט לא זז. הוא דחף את אוסטין והתכונן לבעוט ביריבו. אוסטין חסם את הבעיטה והלך אל המהלך המסיים שלו: אוסטין תפס את מייקלס בצוואר ונפל איתו אל המזרן. מייקלס כמעט התעלף מהעניין והיה אסיר תודה לראות את טייסון קופץ אל הזירה, מכה במזרן 3 פעמים ומרים את ידו של אוסטין באוויר. כל מה שנשאר היה שטייסון יפתיע, יוריד את חולצת ה-DX ויגלה חולצת 3:16. מייקלס, "זועם" בגלל הבגידה של טייסון, נגע בו בחזה, וטייסון נתן לו אגרוף. מייקלס לא היה שמח יותר לקבל מכות בחייו. כששכב על גבו, בוהה באורות של הפליטסנטר, טייסון לקח את החולצה עם הסלוגן של האלוף החדש וכיסה את מייקלס בה.

בלילה אחרי רסלמניה, הארגון בדרך כלל קיבל רייטינג חזק עבור RAW, אבל לא הרבה ציפו שהמספרים יחזיקו מעמד כל כך הרבה זמן. אבל ה-WWF עשו את מה שרוב המנתחים חשבו שהיה בלתי אפשרי לפני כמה חודשים: הפרק של ה-30 במרץ מאלבני ניו יורק ניצח את נייטרו בחמישה מתוך שמונת רבעי השעה ששודרו אחד מול השני בהם. בכללי, הוא הפסיד בתחרות הכללית רק בשתי עשיריות הנקודה (אלמלא WCW, שחשו ש-RAW סוגרים עליהם, קבעו בשני הרבעים האחרונים קרבות במעמד PPV- סאבאג' ונאש מול סטינג ולוגר ופייפר מול הוגאן- הלילה היה הולך ל-RAW בביטחון). הפרק של ה-6 באפריל הוכיח שזה לא צירוף מקרים. הוא חתך את הפער בחצי, והתוכנית עצמה הוקלטה שבוע קודם לכן. הכותבים של וינס כתבו דברים שיכניסו אותו עוד יותר לעלילה. אוסטין הגיע בחליפה ועניבה, כאילו שהסכים להיות האלוף המכובד שוינס רצה שיהיה. אבל אז הוא קרע את החליפה ובעט לוינס בבטן, כשוינס נפל על ברכיו. המבט על פניו הראה בלבול, חוסר כוח וזעם. השלבים האחרונים בשינויו של וינס לכוכב בא עם מראה חדש לפתיח ב-13 באפריל. מסכי הטלוויזיה הראו את אוסטין צועד דרך פיצוצי אש. לפני שהצופים חשבו להעביר ערוץ, JR הכריז שאוסטין ומקמהן יישבו את העניינים ביניהם מתישהו התוכנית. 120 הדקות הבאות הראו איך צריך להפיק היאבקות: קטעים קצרים בין הקרבות הראו את וינס מתאמן לקרב. ואל וינס, שחקן הפורנו המתאבק, הופיע על המסך כשלגופו רק מגבת כשהוא מכריז שיש לו טיל שישגר את הנשים לגבהים חדשים. היה קרב של DX בין אואן הארט ובאד אס בילי גאן, שבו הארט חשף את הישבן של גאן. גם רוקי מאייביה היה שם, ועדיין היה חלק מהניישן, אבל החליט להיות הגירסה החדשה של ריק פלייר- עם חליפות מעצבים ונעליים- והפך לרוק (שם שבא לתת מחווה לאביו- רוקי ג'ונסון, ולסביו מצד אמו- פיטר מאיביה. הרוק פרץ בגיל 27). גם הייתה הופעה של גולדאסט, לבוש בחזייה ומכנסיים מעור. ב-9 וחמישים דקות, מקמהן בן ה-52 נכנס אל הזירה ודרש שאוסטין יקיים את ההתחייבות שלו להילחם עם יד אחת קשורה מאחורי גבו. "קדימה, כוכב, יש לך ביצים?". למעשה, כשנשארו כמה דקות, לא הייתה לו כוונה לבזבז את הקרב הזה בטלוויזיה. זה היה ההבדל בין ה-WWF ל-WCW. בישוף הנואש שם קרבות באיכות של PPV כדי לחזק את הרייטינג שלו. אבל זה היה מתוך חולשה. לפעול מתוך כוח אמר שכוכב כמו פולי יבוא לתקוף את אוסטין כשהתוכנית נגמרת פתאום. אם למישהו היה ספק בנוגע לזה שמקמהן קיבל כוח, הוא התנפץ למחרת היום. RAW קיבלה באותה רבע שעה רייטינג של 6- הכי גבוה בכל הזמנים בתחרות ראש בראש עבורם. כשכל 8 רבעי השעה חוברו ביחד, הממוצע של RAW היה רייטינג של 4.6, והרצף של נייטרו של 83 ניצחונות רצופים בליל שני הגיע לסיומו.

 

סקס, סמים ונעילות ראש- פרק 14 חלק ב'

חזרנו, וגם פרק 14 חזר!

בפעם האחרונה, וינס הגיע למסקנה שברט הארט סוחט את הארגון. ועכשיו נראה מה הוא עשה עם זה.

הארט הגיע לקנדה דרוך גם הוא. בהאוס שואו שנערך בטורונטו יום לפני האירוע, הוא פנה אל השופט שישפוט את הקרב בסרבייבור סירייס, ידיד ותיק של מקמהן בשם ארל הבנר, ושאל אם שינו משהו. לא, הבנר אמר לו, הסיום נשאר על כנו. מייקלס יתנגש בהבנר ויפיל אותו, ואז הארט ינעל אותו בשארפשוטר, המהלך המסיים שלו,שהיה שדרוג של בוסטון קראב. בגלל שהבנר לא יראה את מייקלס נכנע להארט, מייקלס יברח מההפסד והארט ישמור על המוניטין שלו בקרב מעריציו. במהלך הבלבול, יהיו התערבויות מצד דג'נריישן אקס וההארט פאונדיישן, שיובילו לפסילה. כשהוא ראה את הדאגה על פניו של הארט, הוא הוסיף "אני נשבע בילדים שלי, אתפטר לפני שאבגוד בך" (הציטוט הזה, יחד עם עוד פרטים על המאורע, נכלל במהדורת הרסלינג אובזרבר של דייב מלצר מתאריך ה-17 בנובמבר 1997). הארט עדיין חשד קצת כשנחת במונטריאול, אבל מאחורי הקלעים של המולסון סנטר הוא התחיל להירגע. אחרי שעברו על הספוטים שלהם בצורה מכובדת, הוא ומייקלס התלבשו בשקט, בלי הרבה דרמה. וינס החליף בגדים לידם, ונראה היה שהוא במצב רוח טוב עכשיו כשכל הפרטים סודרו. כשסופסוף הגיע הזמן שהקרב יתחיל, מייקלס התנהג בדיוק כמו שאמר שיתנהג מאחורי הקלעים. למעשה, כשהתקוטטו אל הקהל, הארט חשב שמייקלס נותן חתיכת מופע. למשך חמש דקות, הם חבטו אחד בשני. כשהתקוטטו בחזרה אל הזירה, מייקלס התנגש בהבנר כמתוכנן, ואז התחילה סדרת מהלכים שבסופם מייקלס נעל את השארפשוטר על הארט. בגלל שעדיין היו עוד 8 דקות לקרב, הארט נתן למייקלס למתוח לו את הגב ונרגע, כשהוא לוקח נשימות עמוקות כדי להחזיר אנרגיה לגופו. הוא עדיין אסף כוח כשבזווית עינו, הוא שמע איש צוות צועק "זה זמן! קום!". הארט ראה את הבנר קם והרגיש את מייקלס לוחץ על גופו. אז הוא שמע את המילים "צלצל בפעמון המזדיין!" ואז הבין מה קרה. מאוחר יותר באותו הלילה, מייקלס התעקש שלא ידע שום דבר, ומבט ההפתעה על פניו זיכה אותו מחמת הספק. למעשה, הוא נראה כועס כשוינס נבח על הבנר "תן לו את החגורה!" והאייג'נט ג'רי בריסקו ציווה עליו להניף אותה מעל ראשו, וידע את הקהל שהוא מקבל את התואר. להארט הייתה דרך משל עצמו לקבל את הבגידה. כשפגש את מקמהן במבטו, הוא ירק על הבוס שלו, ופגע בפניו. היה תוהו ובוהו מאחורי הקלעים. כשהבנר חמק אל מכונית שחיכתה לו, מייקלס חיכה במלתחות להארט. "ידעת על זה?" הארט שאל אותו כשנכנס. "לא היה לי שום מושג," אמר מייקלס. "אלוהים הוא עדי. הידיים שלי נקיות בעניין הזה. אני נשבע באלוהים". וינס נסוג אל משרדו הנעול מאחורי הקלעים כשהמנהיג של הבחורים מאחורי הקלעים, מארק "האנדרטייקר" קאלאווי דפק על דלתו כדי לבשר לו שהבחורים כועסים (רבים איימו להחרים את התוכנית של מחר באוטווה), והחליטו שמגיעה להארט התנצלות. מקמהן הבין את העניין והלך אל חדר ההלבשה מלווה בבנו, שיין, ובאייג'נטס בריסקו וסמל סלוטר בעוד שהארט ניגב את עצמו. הארט קרה לבוס שלו לשעבר שקרן, והזהיר שאם וינס לא יעזוב את החדר לפני שיסיים להתלבש, "אני הולך להרביץ לך בפה המלוכלך שלך". אבל וינס התעקש להסביר את עצמו. כן, הוא שיקר להארט, אבל האם כולם לא עמדו להתעשר בסוף? האם זה לא מה ששינה? הארט ענה עם אגרוף, ונתן מכה חזקה לרקה הימנית של וינס. שיין קפץ על גבו של הארט, אבל כבר נהיה ברור שהלילה הארוך נגמר. "תסלקו את המאדרפאקר הזה מכאן או שאפגע בו." אמר ברט, מנסה לשלוט במה שנותר מקולו. וינס דידה אל רגליו וצלע במסדרון, סימן חבלה על שפתו התחתונה. בבוקר למחרת, העניין הצית התעניינות באתרי אינטרנט וצ'אטים, וה-WWF הייתה כמרקחה. אנשי משרד נשארו ערים חצי מהלילה כדי לנסות למנוע חרמות. בפגישה עם מתאבקיו ביום שני אחר הצהריים באוטווה, לפני הקלטות RAW, מקמהן התעקש שהארט סיכן את הארגון, ושהוא חטף את המכה בשם כולם (האיזכור היחיד לקרב בתוכנית היה כשמייקלס יצא אל הזירה, וסיפר איך הבריח את הארט מהעיר. מקמהן לא הופיע בתוכנית ולא הזכיר את האירועים של הלילה לפני כן (שנה אחר כך, סרט דוקומנטרי על ברט הארט, להתאבק בצללים, סיקר את המחלוקת בנוגע לעניין, וכלל הקלטות של שיחות בין מקמהן והארט שמקמהן לא ידע שהוקלטו. רואים שם את פאט פטרסון עובר על הפרטים בנוגע לסוף הקרב, שידע בבירור שלא עומד לקרות. רואים שם גם את ברט מספר לאשתו שמקמהן הסכים לסיום הפסילה, ולכך היא מגיבה ב"אני לא מאמינה לו". בשיחה לפני הקרב, ברט מצולם אומר "אני רק רוצה לעבור את היום. מחר פשוט אוותר על התואר. זה נותן לי סיכוי לעזוב עם ראשי למעלה, לעזוב בדרך טובה. אני לא חייב לנצח את שון. אפשר שיהיה בלאגן או מה שתרצה". מקמהן צולם מגיב לו ב"אני פתוח להכל. כפי שאמרתי לפני כן, אני נחוש שזה יסתיים בדרך הנכונה). כשוינס סופסוף החליט לדבר על העניין בתוכנית של יום שני לאחר מכן, הוא התחיל להאמין לעצמו. "יש שיגידו שאני דפקתי את ברט הארט," הוא אמר. "השופט לא דפק את ברט הארט. שון מייקלס לא דפק את ברט הארט. ברט דפק את ברט". אז הוא שיגר אזהרה: "אם עומדות להיות לנו בעיות כאלה מאחורי הקלעים או בכל מקום אחר, בסדר, נתעסק איתן. אבל אין עוד הזדמנויות".

נראה שמקמהן נתרם מהתמונה הכפולה ששידר לצופיו כשחזר הביתה. הוא נתן לקהל שלו הצצה לעולם של מאחורי הקלעים, והם רצו עוד. הוא הרגיש את הקהל לוחץ על כך. בהתחלה, הוא לא ידע איך להגיב. אחרי הכל, הוא השקיע שלושים שנה בלהאמין שהוא הכי טוב כפרשן. אבל אלו שמסביבו לחצו עליו להכות על הברזל בעודו חם. RAW הגיעה ליותר צופים בין הגילאים 12 ל-34 מבין שלוש הרשתות הגדולות בלילות שני. וגרסאות ערוכות של RAW ששודרו בבקרי שבת וראשון התחממו במכירת הזכיונות. הוא היה התפקיד הכי טוב של עצמו. אז בימים לאחר מונטריאול, הוא התחיל לבנות תמונה חדשה של עצמו שענתה לציפיות הללו. הוא התחיל להופיע בקטעים מאחורי הקלעים ששאבו השראה ממונטריאול. בפרק של RAW ששודר בתחילת דצמבר, וינס נראה כשהוא זומם לדפוק את סטיב אוסטין. האירועים של מונטריאול גם נתנו למתאבקיו את התחושה שהם יכולים להמשיך לעבור גבולות. קיי קופלביץ עמדה לעזוב את USA ואף אחד לא ידע מה דילר ירשה או לא ירשה. לילה אחד מייקלס הרגיש נועז מספיק כדי להצטלם כשהוא משחק פוקר ומפסיד את כל הבגדים עד לתחתוניו ואז ניענע באיבר מינו. הדבר האחרון שמקמהן היה צריך היה להגן על דבר כזה. אבל הלוס אנג'לס טיימס הכריח אותו. הוא זכר את הבעיות עם המפרסמים כשהעיתון פירסם על שערוריית הסטרואידים. הפעם הוא רצה להקדים תרופה למכה. אז ב-15 בדצמבר, הוא רץ להתראיין ודיבר על הכיוון החדש. הוא יצא מסגנון מונטריאול ודיבר בסגנון רך יותר, ואמר ש-RAW תיכנס לכיוון יותר חד, כמו ג'רי ספרינגר, משהו שהיה שייך לדילר. "זה ניסיון כנה שלנו לפתוח את הסגנון היצירתי, לבדר אתכם בצורה בוגרת יותר... אנחנו ב-WWF חושבים שאתם, הקהל, מאסתם בזלזול באינטילגנציה. אנחנו גם חושבים שנמאס לכם מאותו סיפור פשוט של בחורים טובים מול רעים. העידן של הסופר גיבור שאמר לכם להתפלל ולקחת ויטמינים זה פאסה. לכן החלטנו להיות יצירתיים וחדשניים. בגלל טבעה החי של RAW, אנו מציעים שתהיה השגחה של הורים על הקהל הצעיר שנשאר ער". במילים אחרות, התווית של TV-14 הייתה שם והכפפות ירדו. מאוחר יותר באותו הלילה, המתאבק בילי גאן הופיע בפעם הראשונה תחת הכינוי "באד אס" בילי גאן, שלאחר מכן שונה ל"מיסטר אס".

ההמצאה מחדש של RAW שיקפה את הערנות של מקמהן. כמו אצל ג'רי ספרינגר, התוכנית נהייתה יותר חדה כשהוא קיצר את הקרבות והאריך את הזמן שלו על המסך כדי לעצבן את הקהל. בשבוע לפני חג המולד, מעריצים שיכורים בליטל רוק וממפיס זרקו בקבוקים ונפצים על מתאבקים וגרמו למיין איבנטים בשתי הערים להתבטל. ועדיין, היה ברור שה-WWF ממלאים שוב אולמות. לא רק שההכנסות מאירועים עלו והרייטינג עלה, הכסף שהרוויחו מאירועים חיים בנובמבר היה 2.4 מיליון. "זה החודש הכי טוב לעסקים מאז שהתחלנו לעקוב אחרי הנתונים הללו ב-1992" כתב דייב מלצר בעיתון שלו. כשהרויאל ראמבל עמד להגיע, והזכייה של אוסטין בתואר עמדה להיעשות במרץ, מצב הרוח בטייטאן טאוור היה מחשמל. כדי להמשיך את המומנטום, וינס היה צריך משהו שיקשר בין הראמבל לרסלמניה. הודות למסע קניות שכלל כמה מכוניות ואחוזה בלאס ווגאס, מייק טייסון מצא את עצמו יום אחד עם חוב של 11 מיליון דולר למס הכנסה. המקדם שלו, דון קינג, ביקש מקדמה של 5 מיליון מרשת שואוטיים עבור הקרב הבא של טייסון. אבל הרשת סירבה, וכך גם WCW כשקינג הציע להם את האלוף באותו המחיר. כשוינס ושיין הגיעו לעניין, המחיר ירד ל3.5 מיליון. טייסון בטח היה מוכן לעשות זאת בחינם. כילד שנולד בברוקלין, הוא למד את דמותו של ברונו סאמארטינו כל ליל שלישי ב-11 בערוץ 47 (רשת WJNU), התחנה בשפה הספרדית. הוא הכין חגורות מקרטון. אבל הייתה בעיה אחת. הוא היה צריך להתייצב בוועדה האתלטית של נוואדה ביוני 1998. למזלו, מארק רטנר, ראש הוועדה, היה מעריץ היאבקות, במיוחד בגלל התקופה בה הוועדה פיקחה על האירועים. מקמהן ורטנר הכירו אחד את השני טוב מספיק, ומקמהן התקשר ואמר שהוא שוקל להשתמש בטייסון במשהו שיזכיר את קרב הנשיכות עם הוליפילד. רטנר אמר שהוועדה תכעס אם טייסון ירד על משהו שהם עדיין כועסים עליו. הוא גם לא יכול היה להתאבק. טייסון היה צריך להראות שהוא מתנהג יפה. מקמהן שאל האם הוא יוכל לשפוט קרב בין אוסטין ומייקלס. רטנר אמר שבסדר, אבל הוא מקווה שזה יהיה בטעם טוב. טייסון קיבל תשלומים כבר בהופעתו ברויאל ראמבל, שמהביירייט שלה הארגון הרוויח 750,000 דולר. כשהגיע למחרת היום לפרסנו ונכנס לקטטה עם אוסטין, הקהל שצפה בנייטרו וב-RAW ביחד היה כבר בסכום 8 מיליון בתים, שיא להיאבקות ולטלוויזיה בכבלים. "המסע שלו מבדר כי זה חצי טרגדיה וחצי מצוייר," כתב בעל טור בשיקאגו סאנטיימס. האם אוסטין ומייקלס נהיו אמיתיים מספיק כדי להיות באותו מעמד כמו האלוף בעיני הציבור? מקמהן רצה לנצל את טייסון כמה שיכל. מקמהן ניסה לגרום לטייסון להשתמש ב-WWF כסוכנות המנהלת שלו, ומקמהן רצה להוציא את קינג מהתמונה. הוא שלח העתק מהעסקה שקינג הגיע אליה עם ה-WWF לבית של האלוף, ומוניקה, אשתו של טייסון, רתחה כששמעה שטייסון ויתר על כל הזכויות לשמו והכסף על החולצות שה-WWF מכרו הלך לקינג. בתחילת פברואר, טייסון התעמת עם קינג בנוגע לחוזה, וסטר לו במלון בל אייר לפני שפיטר אותו. התקשורת התעניינה וה-WWF כינסו מסיבת עיתונאים כדי להכריז שטייסון ישפוט ברסלמניה 14. 27 מצלמות ועשרות כתבים גדשו את האול סטאר קפה במנהטן כדי לראות אותו. טייסון רק הסתובב אל אוסטין ואמר "אם תעשה משהו לשון מייקלס אני אשבור לך את השיניים. ולפי איך שזה נראה, אתה לא יכול להרשות לעצמך את זה". טייסון היה שווה פי שניים ממה שוינס שילם לו באותו היום. כשהסכים להצטרף לדג'נריישן אקס ולהיות קטלוג עבור החולצות, ההתעניינות התקשורתית חזרה לרסלינג. רבים שהיו בבית הקפה באותו היום נדהמו לראות מה קרה להיאבקות מאז שהם צפו לאחרונה. אבל עם כל הפלירטוטים עם הדירוג למבוגרים, ה-WWF לא דחפו את עצמם לשם לבד. למען האמת- הם נדחפו.

כשהוא משמין ומקריח, פול היימן היה בעסקים שנים, בהתחלה כמנג'ר של קבוצה שנקראה "הברית המסוכנת" ואז כפרשן ב-WCW. אחרי התקרית עם ביל וואטס שהובילה לפיטוריו, הניו יורקר השתלט על ארגון היאבקות מפילדלפיה שנקרא איסטרן צ'מפיונשיפ רסלינג, ושינה את שמו לאקסטרים צ'מפיונשיפ רסלינג. בגלל שהיו לו חברים בכל התעשייה, הוא יכל להביא לשם קבוצה נאמנה ולא אורתודוקסית של אתלטים, ולבנות בסיס מעריצים קטן אך נאמן בצפון מזרח המדינה. ECW הייתה באולמות בינגו ועירבבה בין אלימות וקטטות. והתחושה לא הייתה יותר קיצונית מאשר אותו לילה בריבר, מסצ'וסטס. ג'רום "ניו ג'ק" יאנג, צייד ראשים לשעבר שפעם ירה והרג איש, היה אמור להתאבק מול מתאבק ECW בשם אקסל רוטן, אבל הוא לא הגיע. לאחר שההיעדרות הוכרזה, נער בן 17 הגיע לפול היימן והציג את עצמו בשם אריק קולאס. קולאס השתמש בדמות של נהג אוטובוס עם זוג גמדים, ואחרי ששיכנע את היימן שהוא בן 19 והתאמן אצל קילר קוואלסקי, הבעלים נתן לו להחליף את רוטן. יאנג, שהיה ידוע בהובלת עגלות קניות מלאות נשקים לזירה ואהב לשדך ליריביו סיכות לראש עם אקדח סיכות, היה צריך להוריד דם באותו הלילה. אבל קולאס לא היה ותיק ולא היה לו עור רך שדימם בקלות. היה לו עור בתולי, עבה וקשה. אז אחרי שיאנג הכה אותו עם כיסא, גיטרה, טוסטר וקב, ואז שלף את הסכין כדי לחורר את עורו, המתבגר צרח והתחיל להזיל כמויות דם עצומות. למרות שהאבא נעמד וצרח "תעזוב אותו, הוא רק בן 17!", המתנדב ששקל 181 קילו נשאר בזירה, וחטף מכות עד שהתעלף. כשהפרמדיקים רצו וספגו את הדם עם מגבות וחולצות, מעריץ שיכור צעק "יא חרא שמן!". קולאס הרים אצבע משולשת, והקהל צעק "E-C-W! E-C-W!" כשיאנג הכריז "לא אכפת לי עם המאדרפאקר הזה ימות" (כשהוא טוען לנזק רגשי ופיזי ארוך טווח, קולאס תבע את יאנג, אבל ב-1999 המתאבק זוכה כשחבר מושבעים בן 6 אנשים צפה בהקלטה של קולאס נושך את שפתיו ומנפח את לחייו- פעולה שנעשית כדי שהדם יזרום יותר טוב- והחליט שקולאס השתתף מרצונו). הסגל של היימן גם כלל את הנרקומנית בת ה-26 וכוכבת ה-WWF לשעבר תמי לין סיטץ'. זה לא שינה שהפנים שלה רזו או ששמה, סאני, נהפך לבדיחה אחרי שחייה קרסו והיא נואשה לכסף כל כך עד שהציעה למכור את השתלים שלה באיביי. היימן שם אותה בטלוויזיה ונתן לה לדבר על כל הבעיות האישיות שלה. כדי להיות הוגן, הוא דרש שתלך לגמילה. אבל תוך פחות מחודש היא התעלפה במלתחות. היא פוטרה לאחר מכן, לא לפני שהיימן שוב הביך אותה בטלוויזיה כשנתן למתאבקת אחרת להצליף בישבנה החשוף כשהקהל צועק "תראי את הציצים שלך!". רוב הותיקים היו מעדיפים לקרוא את יוליסס מאשר להיות תקועים בחדר אחד עם היימן, אבל וינס רוסו, הכותב הראשי של ה-WWF ב-1997, הושפע ממנו. רוסו ביקש ממקמהן לאמץ קצת מההארדקור של ECW ולהחתים מתאבקים שיוכלו לבצע אותו, כמו מיק פולי. למרות שהגוף שלו נראה כאילו התאמן בטאקו בל, פולי ידע לספוג כאב כל כך טוב עד ששינה את הדרך בה התייחסו להיאבקות מסוג כזה קצת אחרי שהגיע ל-WWF בשם מנקיינד. הוא פגש את האנדרטייקר באירוע קינג אוף דה רינג בקרב האל אין א סאל, ונפל 4 מטרים מגג הכלוב, בתיאום כדי שלא יפגע ברצפת הבטון אלא בשולחן השדרנים. אחרי שבמשך 10 דקות הרופאים ניסו לטפל בו, הוא עזב אותם ושוב הגיע אל הכלוב. אך הפעם התוכנית השתבשה: אחרי שקיבל צ'וקסלאם אל גג הכלוב, חוליה חלשה התנתקה בגג המבנה, ופולי נפל אל המזרן הנוקשה. "אלוהים אדירים!" צעק JR. "אני נשבע באלוהים, הוא התרסק לשני חלקים!". אך שני הבאמפים לא הספיקו כדי להכניס את פולי להיסטוריה: הוא קם מהמזרן, זרק חבילת נעצים על הקרקע, ונתן לעצמו להיזרק אליהם. הכליה החבולה שלו הייתה האחרונה בדאגותיו: הוא גם עזב את הקרב עם לסת שבורה, לשונו משתרבבת מחור מתחת לשפתיו ושן יוצאת מאפו. עם הבטחה למהומה כזאת, 5,000 מעריצים- רבים מהם ילדי תיכון- הגיעו לראות תצלום קבוצתי של מייקלס, אוסטין וטייסון ארבעה ימים לפני רסלמניה. RAW עדיין הייתה מאחורי נייטרו ברייטינג, אבל כולם ראו את הזרם מתהפך. וינס היה נחוש להצליח. בקרב הפתיחה, הוא שם בבאטל רויאל המון אנשים. האנטר הרסט הלמסלי יצא להגן על התואר האירופאי שלו. סייבל ולונה היו לבושות כמו חשפניות. והקרב הלפני אחרון היה בין אנדרטייקר וקיין, ונלקח ישירות מפאנטום האופרה. בנוסף לכך, רסלמניה מסיימת שנת בוקינג אחת ומתחילה את השנייה. המטרה של המופע הזה היה שטייסון יסגור את הספר של שון מייקלס ויעביר את החגורה לאוסטין. שניהם נתנו את כל מה שהיה להם- למרות שלאוסטין כאב מאוד הצוואר מהפציעות שלו, ומייקלס לקח מלא משכחי כאבים כדי להקל על הכאבים בגב שלו, ששבר כשנדחף אל ארון קבורה לפני חודשיים. בשבועות לפני התוכנית, טייסון יצר ברית עם מייקלס וקבוצתו, דג'נריישן אקס (DX). עכשיו, האלוף חימם את הקהל והראה קטעים מובחרים של שון מייקלס כדי להוציא אותו שחצן. מייקלס ידע שלעולם לא יראה כך שוב. הקרב נמשך 20 דקות, והוא היה נחוש לתת מעצמו כל דקה. כשאוסטין זרק אותו לחבלים והוא נפל על הרצפה, מייקלס בקושי הרגיש את רגליו אך קפץ עליהן כשאחז בגבו. כל מהלך כמעט קרע את עמוד השדרה שלו. בסוף, הוא כמעט לא זז. הוא דחף את אוסטין והתכונן לבעוט ביריבו. אוסטין חסם את הבעיטה והלך אל המהלך המסיים שלו: אוסטין תפס את מייקלס בצוואר ונפל איתו אל המזרן. מייקלס כמעט התעלף מהעניין והיה אסיר תודה לראות את טייסון קופץ אל הזירה, מכה במזרן 3 פעמים ומרים את ידו של אוסטין באוויר. כל מה שנשאר היה שטייסון יפתיע, יוריד את חולצת ה-DX ויגלה חולצת 3:16. מייקלס, "זועם" בגלל הבגידה של טייסון, נגע בו בחזה, וטייסון נתן לו אגרוף. מייקלס לא היה שמח יותר לקבל מכות בחייו. כששכב על גבו, בוהה באורות של הפליטסנטר, טייסון לקח את החולצה עם הסלוגן של האלוף החדש וכיסה את מייקלס בה.

בלילה אחרי רסלמניה, הארגון בדרך כלל קיבל רייטינג חזק עבור RAW, אבל לא הרבה ציפו שהמספרים יחזיקו מעמד כל כך הרבה זמן. אבל ה-WWF עשו את מה שרוב המנתחים חשבו שהיה בלתי אפשרי לפני כמה חודשים: הפרק של ה-30 במרץ מאלבני ניו יורק ניצח את נייטרו בחמישה מתוך שמונת רבעי השעה ששודרו אחד מול השני בהם. בכללי, הוא הפסיד בתחרות הכללית רק בשתי עשיריות הנקודה (אלמלא WCW, שחשו ש-RAW סוגרים עליהם, קבעו בשני הרבעים האחרונים קרבות במעמד PPV- סאבאג' ונאש מול סטינג ולוגר ופייפר מול הוגאן- הלילה היה הולך ל-RAW בביטחון). הפרק של ה-6 באפריל הוכיח שזה לא צירוף מקרים. הוא חתך את הפער בחצי, והתוכנית עצמה הוקלטה שבוע קודם לכן. הכותבים של וינס כתבו דברים שיכניסו אותו עוד יותר לעלילה. אוסטין הגיע בחליפה ועניבה, כאילו שהסכים להיות האלוף המכובד שוינס רצה שיהיה. אבל אז הוא קרע את החליפה ובעט לוינס בבטן, כשוינס נפל על ברכיו. המבט על פניו הראה בלבול, חוסר כוח וזעם. השלבים האחרונים בשינויו של וינס לכוכב בא עם מראה חדש לפתיח ב-13 באפריל. מסכי הטלוויזיה הראו את אוסטין צועד דרך פיצוצי אש. לפני שהצופים חשבו להעביר ערוץ, JR הכריז שאוסטין ומקמהן יישבו את העניינים ביניהם מתישהו התוכנית. 120 הדקות הבאות הראו איך צריך להפיק היאבקות: קטעים קצרים בין הקרבות הראו את וינס מתאמן לקרב. ואל וינס, שחקן הפורנו המתאבק, הופיע על המסך כשלגופו רק מגבת כשהוא מכריז שיש לו טיל שישגר את הנשים לגבהים חדשים. היה קרב של DX בין אואן הארט ובאד אס בילי גאן, שבו הארט חשף את הישבן של גאן. גם רוקי מאייביה היה שם, ועדיין היה חלק מהניישן, אבל החליט להיות הגירסה החדשה של ריק פלייר- עם חליפות מעצבים ונעליים- והפך לרוק (שם שבא לתת מחווה לאביו- רוקי ג'ונסון, ולסביו מצד אמו- פיטר מאיביה. הרוק פרץ בגיל 27). גם הייתה הופעה של גולדאסט, לבוש בחזייה ומכנסיים מעור. ב-9 וחמישים דקות, מקמהן בן ה-52 נכנס אל הזירה ודרש שאוסטין יקיים את ההתחייבות שלו להילחם עם יד אחת קשורה מאחורי גבו. "קדימה, כוכב, יש לך ביצים?". למעשה, כשנשארו כמה דקות, לא הייתה לו כוונה לבזבז את הקרב הזה בטלוויזיה. זה היה ההבדל בין ה-WWF ל-WCW. בישוף הנואש שם קרבות באיכות של PPV כדי לחזק את הרייטינג שלו. אבל זה היה מתוך חולשה. לפעול מתוך כוח אמר שכוכב כמו פולי יבוא לתקוף את אוסטין כשהתוכנית נגמרת פתאום. אם למישהו היה ספק בנוגע לזה שמקמהן קיבל כוח, הוא התנפץ למחרת היום. RAW קיבלה באותה רבע שעה רייטינג של 6- הכי גבוה בכל הזמנים בתחרות ראש בראש עבורם. כשכל 8 רבעי השעה חוברו ביחד, הממוצע של RAW היה רייטינג של 4.6, והרצף של נייטרו של 83 ניצחונות רצופים בליל שני הגיע לסיומו.