הפעם בפרק: טעויות וגם כמה הצלחות מצד WCW, כולל טעות אחת גדולה.
פרק 15:
המלחמה בין ה-WWF ל-WCW נכנסה לשלב חדש עכשיו, בו שני הארגונים הסירו כל רסן בהתקפה אחד על השני. ב-27 באפריל 1998 בוירג'יניה- תאריך שבו היריבים קבעו תוכניות במרחק קרוב אחד לשני- וינס שכר ג'יפ צבאי עם תותח מזדקר ושלח את האנטר הרסט הלמסלי ושאר DX לסקופ ארינה בנורפולק בתוכו. בשער, הלמסלי כיוון את התותח אל הבניין וירה ירייה מזויפת, וקרא לזה יריית הפתיחה במלחמות ליל שני. כיוון שנייטרו שודרה במתכונת של תוכנית בת שעה שהחלה בשמונה (כדי שה-NBA פלייאוף יתחילו בתשע), RAW שודרה בתשע ללא תחרות, והקטע שודר לפני 4.1 מיליון בתים- והתוכנית עשתה רייטינג של 5.7, שעקף את השיא הקודם שלהם לפני שבועיים בנקודת רייטינג. כשהוא מבושם, וינס שלח את הג'יפ לאטלנטה כעבור כמה שבועות עם שון "אקס פאק" וולטמן, מתאבק שבישוף גנב מה-WWF ופיטר מ-WCW. כשהגיעו למשרדים של WCW באטלנטה, הלמסלי ישב מקדימה כשהצלם צעד עם וולטמן אל הלובי, שם ביקש ממאבטח הסברים בנוגע לפיטוריו. באופן לא מפתיע, וולטמן הועף משם. לא היה להם עוד משהו לעשות, אז הם נסעו בג'יפ למרכז CNN והעמידו פנים שהם יורים עליו. כשעורכי RAW ערכו זאת כדי שיראה כאילו הבניין מתפוצץ, עורכי הדין של טרנר שלחו לוינס צו מניעה תוך כמה ימים. אבל בישוף אהב את המלחמה. בטלוויזיה כעבור שבוע, הוא קידם את האירוע הבא ואמר שאם וינס באמת רוצה להילחם מולו, הם צריכים לעשות זאת בזירה. הבטחה לעוד כאלה דברים גרמה למעריצים לנהור לג'ורג'יה דום ולקנות כרטיסים לתוכנית שאפילו לא הוכרז הקארד שלה. יותר מ-14,000 כרטיסים נמכרו בתוך פחות מ-5 שעות, שיא ארגוני. ההיט היה גדול כל כך עד שבישוף הצליח להחתים את קארל מאלון שיתאבק מול דניס רודמן כחלק מקרב זוגות אחרי שהשיקאגו בולס נלחמו מול יוטה ג'אז בגמר של ה-NBA. דיוויד סטרן, הקומישינר, לא היה שמח כשגילה על כך. רודמן לא עזר לעניינים כשויתר על אימונים של הבולס בין משחק 2 ל-3 כדי שיוכל להופיע עם סיגר בפה בנייטרו, בדטרויט. במשחק השישי והאחרון, כשהבולס נאבקו על הכדור עם מאלון, בוב קוסטאס הכועס הציע להם לשמור טריקים ל"קרב המזוייף". אבל למאלון, כמו לרבים אחרים, נמאס מזה שאומרים לו איך להתנהג כדי שכסף ימשיך לזרום לארגון. לפני הקרב עם רודמן, כתב שאל את מאלון בנוגע למה שאמר קוסטאס. מאלון התפרץ וצעק "שילך להזדיין, בוב קוסטאס, חייתי את כל חיי בשביל התקשורת. שתחייה בשבילי". במילים אחרות, ההיאבקות נהייתה משהו שהסיח את הדעת מהספורט העליון, במיוחד בגלל שהתקשורת שנאה כל כך את ההיאבקות. אבל בתוך משרדי WCW, הייתה דאגה שהטריק לא יעזור למכירות כמו טייסון ברסלמניה. ב-1 ביוני 1998, היום בו מייקל ג'ורדן הצעיד את הבולס אל הגמר והבנייה לקרב החלה, הרייטינג של נייטרו היה אחד מהנמוכים ביותר. ב-30 ביוני, נגמר הגמר והציפייה לנייטרו הייתה צריכה להיות גדולה. אבל נייטרו פיגרה בנקודה וחצי אחרי RAW, ההפרש הכי גדול אי פעם. אם בישוף היה מודאג, הוא לא נתן למטה לראות זאת. יום אחד, ניק למברוס, עורך דין צעיר שהושם שם כדי לפקח על הצד העסקי, הקשיב לבישוף שדיבר על שיעורי הטיסה שהוא עושה כדי לטוס ברחבי המדינה ועל הבית החדש שלו שנבנה בוויומינג. "אני הולך להיות כמו טד," הוא אמר. "אבל ההבדל בינך לבין טד," אמר למברוס, "הוא שטד נמצא באחורי המטוס...".
אם היה קרב אחד שבישוף ידע שיוכל לסמוך עליו, זה היה ביל גולדברג מול האלק הוגאן. שני השמות הגדולים ביותר בארגון שעדיין לא נפגשו. כשהם נפגשו, רבים חשבו שזה צריך להיות באירוע בתשלום, שבו הציפייה תיצור אירוע רווחי בטירוף. אבל שבוע לפני הנייטרו הבא, בישוף נסע בקליפורניה כשקיבל שיחה עם הוגאן. "מה אתה חושב בנוגע לזה שאני אעבוד עם ביל גולדברג ושניתן לו לזכות בחגורה?" שאל. בישוף חשב על כך. התוכנית בג'ורג'יה דום הייתה מלאה עד אפס מקום והיא תהיה בחצר האחורית של CNN. הוא ידע שהוגאן, שהתחיל להיחלש לאחרונה, רצה להוכיח להנהלה שעדיין קיימת בו היכולת לתת מופע ענק. אבל כמה שבישוף ידע שהרעיון נועד לעזור להוגאן, הוגאן צדק: זה יהיה הקרב האחד בשנה שכולם ידברו עליו, האחד שיעשה את גולדברג לכוכב. הוא יאבד הון קטן כשישים את זה בכבלים בחינם, בטח, אבל כש-RAW מנצחת את נייטרו בקביעות לאחרונה, בישוף החליט שזה הימור ששווה לעשות. אחרי שהסכים להוגאן ביום רביעי, ה-2 ביולי, הוא התקשר לאחד מהאייג'נטס, JJ דילון, ואמר לו לצאת למצלמות הלילה- לתוכנית חדשה שצילמו שנקראה "ת'אנדר"- ושיכריז שגולדברג ילחם מול הוגאן על התואר בעוד 4 ימים. ביל גולדברג צפה בתוכנית מסלון ביתו באטלנטה. אף אחד לא אמר לו כלום על כך. איכשהו, זאת לא הייתה הדרך בה חשב שישמע על הפגישה הראשונה שלו עם מכונת הכסף הגדולה ביותר בכל הזמנים. ב-6 ביולי, גולדברג הגיע לג'ורג'יה דום וראה את כל הקאסט של WCW מתאמץ להפוך אותו לכוכב. אפילו קארל מאלון היה שם כדי לקדם את הקרב שלו ביום ראשון מול רודמן (שלא היה שם בגלל שיום לפני ריסק במה בהופעה של פרל ג'ם כשהיה שיכור, יחף ובלי חולצה). הבנייה הפחידה את גולדברג, והשעות עד למיין איבנט נראו כמו נצח. כשזה הגיע לבסוף, הוא התקשה מאוד לא להיכנס לפאניקה מצעקות שמו בידי הקהל או מהחשש שאולי יפגע בהוגאן. שנה בדרכים עזרה לגולדברג להפוך את כניסתו למושלמת: הוא יצא כשראשו רכון כאילו בתפילה, נראה כמעט שלו כשהזיקוקים והערפל נשפכו עליו. למרות שהזיקוקים עשו לו כוויות, הוא לא צעק וידע שזה יהפוך את שאגת הקרב שלו לאותנטית יותר. הוגאן ראה זאת כבר, אבל כש-40,000 מעריצים שאגו "גולדברג" באחדות, אפילו הוא הרשה לעצמו להתרשם קצת. בדיוק כמו בתכנון, גולדברג שלט בהתחלה, והתגבר על הוגאן בקרב הכוחות. הוגאן, לבוש בשחור nWo, התנהג כמו היל, תקע לגולדברג אצבעות בעיניים, שרט את גבו והצליף בו עם חגורה. הספוט הכי חשוב בהתחלה היה כשגולדברג לקח את החגורה וזרק אותה. כשהוא מזייף הפתעה, המתאבק המבוגר הביט לקהל וזייף "או או...". הוא ניסה לתקוף את גולדברג עם סדרת מרפקים כואבת אבל כל הזמן גולדברג זז וגרם להוגאן לשפשף את מרפקו בכאב. הקרב נראה כמו משהו אמיתי. הוגאן התקיף בעצמו, הפך את גולדברג והפיל את ראשו למזרן. הוגאן מיד הרביץ לגולדברג השוכב עם שתי לגדרופ. ואז, הסחת דעת לקחה את העניינים לכיוון האחר. קורט הניג, מתאבק מדור שני שנודע כמר פרפקט, הגיע, והיה מוכן לעזור כשמאלון פתאום הגיע והפיל אותו. כשהוגאן הביט במאלון וגבו אל מרכז הזירה, גולדברג קם. כל אדם בג'ורג'יה דום ידע מה יקרה עכשיו. כשהוגאן הסתובב, גולדברג פגע באלוף עם הספיר הכי חזק שיכל, והשתמש עליו בג'קהאמר הכי מדהים שיכל לבצע. ברגע הזה, נראה כאילו אטלנטה רועדת. דייב מלצר הסתכל במחברתו וכתב: "שלא יהיו לכם טעויות... WCW זה הארגון של גולדברג. לא של הוגאן או של אף אחד אחר. כשהסיפור יכתב בעוד שנים מעכשיו, אנשים ידהמו לגלות שזכייתו של גולדברג לא תוכננה מראש והגיעה פשוט בגלל שהארגון היה נואש. במשרדי WCW בבוקר שלישי, אף אחד לא חשב על הטווח הארוך. הרייטינג של נייטרו היה הראשון מזה 14 שבועות שניצח את RAW- זה היה 4.8 שהמשיך את העלייה של ההיאבקות. אם הם היו חושבים לטווח הארוך, אולי הם היו עוצרים לפני המהלך הבא.
גרי קונסידין, המפיק הביצועי של אולפני NBC, עזר לשים את הוגאן ואת דיאמונד דאלאס פייג' בטונייט שואו כדי לקדם את אחד מהאירועים הבאים והתרשם מהדרך בה עזרו ל-NBC לנצח את דיוויד לטרמן ב-CBS. אז באמצע יולי, קונסידין הזמין את בישוף למשרדו וביקש מ-WCW להרחיב את העניין, אולי אפילו לערב את ג'יי לנו באיזה אנגל. בישוף אמר שהוא יודע בדיוק מה לעשות: האירוע רוד וויילד באוגוסט. לנו אהב אופנועים. זה התאים אפילו יותר כי לבישוף הייתה דרך מושלמת לעשות זאת: הוא והוגאן יהיו בצוות אחד, ולנו ופייג' בצוות השני. לנו זרק את עצמו לתפקיד. זירה אמיתית הוצבה במקום ריק באולפנים, ולנו והמפיק המוזיקלי שלו, קווין אובנקס, התאמנו אחרי כל תוכנית. כריס קניון, מתאבק מניו יורק, היה צריך לאמן את הקומיקאי. קניון חשב שלנו מתאמן ברצינות, אולי אפילו יותר מדי. לנו סירב לחייך או להראות אישיות באימונים. רק כשקניון הלך להקלטות של הטונייט שואו הוא הבין שלנו נראה שונה כשהמצלמה מצלמת. כדי להכניס את לנו לנייטרו, בישוף כתב אנגל שביים מלחמה בין מארחי טוק שואו. הוא ביקש שישלחו לו מונולוג של לנו מתוכנית של אותו שבוע ואז, בסט מאולתר בנייטרו, הוא חזר על המונולוג מילה במילה. הקהל הבין מה קורה וצעק בוז. בישוף חשב שלנו זה הדבר הכי טוב שעומד לקרות לו, אך לרוע מזלו, TBS לא חשבו ככה. בישוף שתה קפה בבוקר שלישי, ועבד על התסריט לת'אנדר של יום חמישי. אז הוא קיבל שיחה ממחלקת תקנים ונהלים של TBS שרצו לפגוש אותו. בישוף עבר על התוכניות האחרונות וניסה לחשוב למה. התברר לו שעורכי הדין של הארגון לא רצו שיגיד את המונולוג. מכל הדברים שאמר, הוא נדהם מזה שכעסו עליו בגלל בדיחת מוניקה לווינסקי, ואחת משומשת. אבל זאת הייתה רק ההתחלה: נאמר לו שאסור לו להציג שום דבר שלא מתאים לילד בכיתה א'. "הייתי צריך לראות את הכתובת על הקיר ולהתפטר," אמר בישוף. במקום, הוא נסע לדקוטה למירוץ האופנועים שתמיד אהב. זה היה ב-8 באוגוסט, ומאות אלפי האופנועים נאספו בתור הסט של WCW לאירוע הבא. בישוף הציע שפייג' יצתוות עם לנו כי לא סמך על גולדברג הטירון שיעשה זאת. כשהקרב התחיל, הוא שמח על כך. פייג' נלחם מול הוגאן כמו מקצוען ונתן ללנו לבצע כמה ספוטים. המנחה של הטונייט שואו השוויץ בשריריו. תוך 10 דקות, קווין אובנקס הופיע והוריד את בישוף עם הדיאמונד קאטר שלמד מפייג'. לנו הצמיד את הוגאן וניצח בקרב. לאחר מכן, ההקלה הפכה לרגשות שמחה. האופנוענים חגגו במופע קאנטרי, והמתאבקים פרשו למגרש חנייה מקושט לחגיגות יום ההולדת ה-45 של הוגאן. כולם היו שם- כנראה כי רצו להיראות טוב בעיני הוגאן. אבל קווין נאש נשאר בחדרו, חושב. הוא לא יכל להפסיק לדמיין איך יראו עיתוני הבוקר למחרת: תמונה של לנו שמעמיד פנים שהוא חונק את הוגאן. הוא חשב שזה סימן רע לתת לקהל, סימן שהם חושבים רק על כסף. למרות שעבדו קרוב, נאש בחיים לא יכל להגיד שדיבר עם הוגאן. הלילה, נאש היה נחוש להישמע. אז אחרי שהתקלח הוא הלך למסיבה ודיבר עם הוגאן במשך שעה. נאש אמר להוגאן שהמופע הוא דוגמא למה שלא בסדר עם WCW. הוא הבין שההכנסה של הוגאן הייתה תלויה בביירייט של האירוע, אבל אף מתאבק אחר לא יכל להתקדם או להוסיף עומק לרוסטר, כל עוד הוגאן דאג שכל אחד מהאירועים החודשיים יסתיים בקרב שלו. הוגאן הקשיב בסבלנות רבה יותר ממה שנאש חשב. אבל אחרי שעה הוא הסתכל עליו ואמר "אחי, מה שאתה רוצה יעלה לי בכסף". נאש הסתכל עליו. "מה יכולתי להגיד?" נזכר נאש. האלק, אחרי הכל, בסה"כ התנהג כמו כל אחד אחר שהיה במקומו. הם לחצו ידיים ונאש הסכים.
ג'סי ונטורה מעולם לא חיבב את הוגאן, עוד מהימים שהוגאן הלשין עליו לוינס מקמהן על כך שניסה לאגד את הרוסטר של ה-WWF לפני רסלמניה II (ונטורה רשם בספרו שהוגאן היה חבר שלו שש או שמונה שנים עד אז, ושהוגאן היה האחרון שונטורה היה חושד בו). והוא ממש לא חיבב את בישוף, שפיטר אותו קצת אחרי שהשתלט על WCW. בסתיו 1998, ונטורה החליט לשים את ההיאבקות מאחוריו. כנגד כל הסיכויים, רצונו להיות מושל מינסוטה הביא תומכים. ביל היליסמן, איש מכירות ממינסוטה, מימן את הקמפיין והעמיק את מסריו. הוא שלח את אנשיו לסניף טויז אר אס והם לקחו בובה מסדרת כוח המחץ. הם רצו שהבובה תגלם את ונטורה, אך גופה היה קטן מדי. הם קנו באטמן שרירי והדביקו את הראש של כוח המחץ לבובה. הפרסומת כללה ילד ששיחק בבובת בנקאי מרושע, וילד ששיחק בבובת ונטורה וצעק "אני לא רוצה את הכסף שלך!". בתור המועמד המדיני הראשון של מפלגת הרפורמה של רוס פארו, ונטורה התחייב למדיניות תקציבית מרוסנת ולחופש אישי. הכי עזר לו היה החוק במינסוטה שהרשה למצביעים חדשים להירשם. מעריצי היאבקות נרשמו ושיעור ההצבעה הגיע ל-61%. בערב, רובם בחרו במתאבק להיות המושל. ונטורה התגאה בכך, אז הוא די כעס כשבישוף והוגאן לעגו לו בנייטרו ב-9 בנובמבר. התוכנית נפתחה עם להקה שניגנה את מנגינת הנשיא האמריקני ודגלים התנופפו. הם בירכו את המושל החדש, אבל הוגאן אמר שהוא "מתכוון לזעזע כמו שג'סי עשה". בהופעתו בטונייט שואו, בערב חג ההודיה, הוגאן לבוש השחורים הודיע ללנו שהוא פורש מהיאבקות (לנו שאל אותו "אתה לא מתכוון לחזור תוך שישה שבועות?"). הוגאן הכריז על מועמדותו לנשיאות, ואמר שישמח להתמודד מול ג'סי ונטורה כי "כל פעם שהתמודדתי מול ג'סי ניצחתי, יהיה כיף לנצח אותו שוב". הוגאן ובישוף היו שחצנים מדי, חשב ונטורה מביתו. הוא יצפה בהם נהרסים מהאגו שלהם.
בתחילת נובמבר, WCW הייתה בדרכה לעבר שנת שיא. הרייטינג הוכפל, ועם 23 מופעים מלאים רצוף, הארגון עמד להציג רווח נקי של 55 מיליון מהכנסות של 200 מיליון. היו אפילו דיבורים על כמה ספיישלים ב-NBC. אבל בישוף התעייף, וממש כעס על האנשים שהפך לעשירים. למעשה, כולם נהיו עייפים. כדי לעבור את הימים, הם לקחו סטרואידים מג'ואל האקט (אדם ששמו הופיע על בקבוקים שהיו ליד גופתו של המתאבק לואי ספיציולי במהלך מנת יתר ב-1996. גם דנה הול, אשתו של סקוט, זוכרת שבעלה קיבל חבילות מאותו אדם. בעלה האלכוהוליסט הוריד אותם עם בירה... בסוף 2001 הוגש נגדו כתב אישום). מאחורי הקלעים, הוגאן ונאש זייפו חילוקי דעות, או אפילו עוינות. בנוגע לריק פלייר, הוא לא הלך, למרות שהכותבים ניסו לקבור אותו וכתבו שיקבל התקף לב בשידור חי. אבל בישוף תקע את עצמו. בגלל החוזים שנתן, המתאבקים שלו יכלו לקחת חופש מתי שבא להם. הוא כבר כעס על נאש שהודיע שלא יגיע לאירוע בדקה האחרונה. בישוף ידע שנאש לא רצה להפסיד לפול "הענק" ווייט, שנהיה שמן ועצלן. אבל זה היה ממש רע לחכות עד לסוף השבוע של התוכנית ולשלוח בפקס מכתב שמודיע שנאש חשב שיש לו התקף לב. זאת הייתה תזכורת לגבי מי שבאמת החזיק בכוח. אך נאש היה יותר משמח להופיע ב-27 בדצמבר 1998, בסטארקייד, כשקבע שיזכה בתואר העולם ויסיים ללא גינוני טקס את הרצף הבלתי מנוצח של גולדברג. ההורדה של התואר, שהייתה ממש כמו פיטורין של שחקן מוביל בתוכנית להיט, הייתה יום ההולדת הגרוע ביותר של גולדברג, ותפנית מכוערת של WCW. אבל מה בישוף יכל לעשות? החבר'ה אצל טרנר ניסו לרסן אותו ותמיד חשדו בנוגע לכיוון. הם עיקבו את העסקה עם NBC. אך כשדיוויד סטרן וראש ארגון שחקני ה-NBA הצליחו להגיע להסכם ולהתחיל את עונת 98-99 (ש-WCW קיוו להחליף), בישוף ידע שתקוותו נגוזה. הוא כעס מאוד. "המספרים אמנם היו גבוהים," אמר מישהו מהארגון, "אבל יכולת להרגיש שהכל משתנה. וינס ניצח אותנו עם אנשי פחות מוכשרים, וזה היה סימן רע". כשהוא נחוש להתחיל את 99 עם פיצוץ, בישוף הוציא את הוגאן מפרישה למה שנראה כמו עוד ג'ורג'יה דום מלא ב-4 בינואר. המיין איבנט שקודם היה קרב חוזר בין נאש לגולדברג, אבל האחרון הוצא מהתמונה מאנגל שבו השוטרים ליוו אותו לתחנת המשטרה בגלל שאשתו לשעבר של רנדי סאבאג', אליזבת', האשימה אותו בהטרדה מינית. גולדברג לא שמח על כך, אבל לפחות ויתרו על האנגל המקורי- שיואשם באונס. לא רק ש-40,000 המעריצים כעסו כשגולדברג הוצא מהקרב, הקרב המחליף הראה את מצב הדברים: בניסיון להשלים בין מחנות הוגאן ונאש, שניהם הסכימו ליצור מחדש את ה-nWo בדרך שלא תגרום להוגאן להיראות טוב מדי או לנאש רע מדי. הוגאן רק יגע לנאש עם האצבע בחזה, נאש יפול, והוגאן יזכה בחגורה. כל זה נמשך פחות מ-2 דקות ושמר על השלום. מה שהיה יותר גרוע היה ששמועות על הסיום דלפו לאינטרנט. למרות ש-RAW הוקלטה ב-29 בדצמבר 1998 במסצ'וסטס, וינס תמיד עשה פרשנויות חיות. הוא ביקש מג'ים רוס להכריז שנאש ישכב על הרצפה ויפסיד את התואר להוגאן. בישוף צפה בשתי התוכניות מאחורי הקלעים, וזועם, לקח את המיקרופון וצרח על פרשנו, טוני שיובאני, להגיד לקהל שמיק פולי עומד לזכות בתואר ה-WWF מהרוק (שזכה בתואר העולם בסרבייבור סירייס לפני חמישה שבועות בטורניר של 14 אנשים). שיובאני קפא. זאת הייתה הזכייה הראשונה של פולי. הוא ידע שהצופים בטח יחליפו ערוץ בהמוניהם בשביל לראות את האליפות מחליפה ידיים. וכשעשה את מה שעשה, הוא צדק. אלפי צופים העבירו ערוץ כדי לראות שניים מהאנשים שעבדו הכי קשה בעסק, במקום לראות שניים מהעצלנים ביותר. בששת החודשים הבאים, בישוף היה כמעט כל הזמן בלוס אנג'לס, וחברים שלו הציגו אותו בתור "האיש שהציל את הרסלינג". רק כשאסף את ברט הארט עבור הופעה בתוכנית של ג'יי לנו משקל הביזנס נחת עליו. אואן הארט נפל מגג האולם בקנזס סיטי באותו הלילה, ובישוף מיהר לנמל התעופה כדי להגיד לברט. הארט קיבל קצת מידע במטוס, אבל בישוף דאג שאולי יחשוב שזאת בדיחה: לפני כמה חודשים, מתאבק מתח אותו שאביו מת. כשברט ירד מהמטוס, בישוף אמר לו שזאת לא בדיחה. שניהם דיברו קצת, והמפיק הסתכל על המתאבק. "אי פעם שאלת את עצמך אם זה עדיין שווה את זה?" שאל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה