לאחר מכן, במשרד שלו, וינס הציג אותי לאדם מ-USA נטוורק ששידרה את RAW. שניהם מאוד שמחו מהתוכנית
של הלילה, והנציג מ-USA אמר שזה היה ה-RAW הכי מלהיב שהיה אי פעם. וינס נתן לי טפיחה גאה על הגב ואמר
"הכל בזכותו". ב-2 בפברואר, הגעתי אחרון לצילומים כפולים במונטריאול,
והאייג'נטס אמרו לי לא לדאוג אם כתוצאה מכך, אאחר להגיע לאוטווה באותו הלילה.
הגעתי לשם כשקרב הפתיחה התחיל, וזה היה יותר משעתיים לפני שהיו זקוקים לי בזירה
במיין איבנט. כשנכנסתי בדלת האחורית של הארינה, אוסטין תפס בזרועי ואמר שון והאנטר
עושים עניין גדול מהאיחור שלי. הוא גם אמר לי ששון ניסה לתקוע תריז בינינו: הוא
אמר לו כמה ימים קודם לכן שביקשו ממני להוציא אובר את סטיב בטורונטו וסירבתי.
אמרתי לסטיב שזה ממש לא היה נכון. אבל זה לא שינה את העובדה ששון והאנטר חיממו את
הדברים מאחורי גבי. הם רצו מלחמה במקום שלום. באותו לילה פאט בא אליי והסביר
בצייתנות "וינס ירצה שתוציא את האנטר אובר, רק כדי להראות לחבר'ה".
"ממש לא אכפת לי, פאט," אמרתי. "אבל כשהחבר'ה שאתה מדבר עליהם אלו
רק שון והאנטר, זה מטריד אותי". ביצעתי באותו הלילה את מה שביקשו ממני (הערת
המתרגם: הסיום היה כשאוסטין הכה את ברט עם התואר הביניבשתי), אבל רתחתי על העלבון.
התקשרתי לוינס למחרת היום רק כדי לשמוע אותו בצד שלהם, ואמר לי ששון והאנטר גם
אמרו שמלבד האיחור שלי גם הייתי אדיש בזירה. חשבתי שאחרי כל הזמן הזה וינס הכיר
אותי יותר טוב. "לאן אתה הולך איתי?" החזרתי. "חשבתי שאמרת שאני
עומד לשחק תפקיד מרכזי בבוקינג". וינס נתן לי את הצחוק שלו. "טוב, בטח
תחשוב שזה מטורף, אבל תדפוק את שון ביום חמישי הזה בתוכנית בלוואל כך שסיד יזכה
בחגורה. ואז בפיינל פור, באין יור האוס, שון ידפוק אותך וימנע ממך לנצח, ומשם
טייקר יעבוד עם סיד ברסלמניה על החגורה, ושון יסכן את השיער שלו בקרב סולם, ואתה
תגזור אותו". קצת הייתי המום מכמה שהוא היה רגוע. "אז אני ושון לא נילחם
ברסלמניה 13 על התואר?" "זה יותר מדי צפוי עכשיו. אני משנה את זה".
אבל אני
הבנתי מה זה באמת היה. שון סירב לעבוד איתי או להוציא אותי אובר, וזה שינה את הכל
(הערת המתרגם: ובגלל זה הוא מפסיד לך? גם שמעתי שזה היה בגלל שרוסו אמר שזה צפוי
מדי). ב-7 בפברואר, ישבתי עם דייבי בחדר ההלבשה בפיטסבורג והקשבתי לשון מתמרמר על
סטיב. הוקל לי לדעת שהוא לא פחד רק ממני. רוקי מאיביה המסכן גם נקבר בידי שון
והאנטר על כך שלכאורה לא רצה לעשות ג'ובים, עבור כך שלא מכר ושגנב את הספוטים
שלהם. רוקי היה ילד טוב, והוא ניסה להיות מנומס ומכבד, אבל הוא לא הצליח לגרום להם
לחבב אותו. בדיוק אז וינס עם העורך דין שלו, ג'רי מקדיביט, הביאו אותי למשרד שלו.
הושטתי לו גזיר עיתון מהעיתון של קוויבק סיטי. "בנוגע לזה שאני אדיש בזירה,
תאמין למה שאתה רוצה". וינס שם את המשקפיים שלו וקרא: "היו רק 4,000
מעריצי היאבקות בקולוסיאום אתמול עבור המופע של ה-WWF וזאת הסיבה שהשחקנים לא נתנו
את כל כולם. כל המופע שהתרגלנו אליו נעלם. רק הקרבות בין ברט הארט וסטיב אוסטין
והקרב בין פיל לאפון ואואן הארט גרמו למעריצים לעמוד. הקרב המרכזי בין פארוק ושון
מייקלס לא הפיק את התוצאה הרצויה". אמרתי לוינס שידעתי שלא היה כנה איתי: כל
מה שהבטיח לי השתנה בגלל ששון סירב להוציא אותי אובר. אם הוא ניסה להרוס אותי,
אמרתי שאני רוצה שידע שאני מודע לכך. עם כזאת בגידה והונאה, עדיף היה ללכת ל-WCW. "אני לא יודע אם אתה
מבין את זה אבל ניצחתי רק בשלושה קרבות מאז שחזרתי". וינס אמר שכל מה שאמרתי
פשוט לא היה נכון- הוא השקיע בי יותר מדי בשביל לא להוציא ממני את כל מה שיכול
היה.
ב-13 בפברואר, בלוואל, מסצ'וסטס, החדשות הגדולות
היו ששון מוותר על תואר העולם כיוון שפתאום הוא חווה פציעת ברך מסיימת קריירה והיה
זקוק לניתוח. טייקר הסתכל עליי כאילו הכל היה בולשיט ואמר "אאמין כשאראה את
הצלקת. החרא הקטן הזה לא רוצה להפסיד את החגורה". טייקר, סיד ואני הלכנו
למשרד של וינס. שון והאנטר, פאט, JR ובריסקו כבר היו שם כשהגענו. וינס נראה ממש מודאג ששון נפצע והיה
קרוב לדמעות כשהסביר איך אזכה בחגורה בפיינל פור עבור כהונת התואר הרביעית שלי.
הקאץ'? סיד יעבוד איתי בקרב תואר למחרת היום ב-RAW ואוסטין יעלה לי בחגורה, מה
שיקבע קארד חדש לרסלמניה 13 בו טייקר וסיד יהיו במיין איבנט ואני וסטון קולד נעבוד
במיין איבנט המשני. בעצם אהבתי את הסטוריליין החדש, וידעתי שלטייקר ולסיד היו כל
הזכויות להיות במיין איבנט. אבל כשוינס הסביר איך הכל עמד להשתנות, הסתכלתי על
טייקר, שעמד בפינה ונראה ספקן. סיד היה שתקן, וסטיב לבש מבט תקיף כשחיכינו לראות
כיצד עתידנו יכתב מחדש, כנראה חושש שיהפוך לבייביפייס בדיוק כשהדברים המריאו עבורו
(הערת המתרגם: הרס לו את הקריירה, הפייס טרן, הא?). הוא ידע ששון מעדיף אותו כחבר
מאשר אויב. בחדר ההלבשה, סטיב שוב אמר לי שתמך בי, אבל הוסיף שלא רצה להיות מעורב
במתיחויות בחדר ההלבשה. סטיב עמד לשבת על הגדר.
שון עשה ריאיון בזירה באותו הלילה שצפיתי במוניטור
טלוויזיה מאחורי הקלעים יחד עם מתאבקים אחרים. הוא יצא בלי לצלוע הרבה ועם מראה
שובר לבבות של דמעה מזדמנת, הוא דיבר על איך שחיי את החלום. המעריצים צעקו לו בוז,
אז המצלמות נאלצו לעבור לתקריבים של נערות בוכות. הוא אמר שפשוט נאלץ להקשיב
לרופאים שלו. הוא לא רק נפצע בברכו, הוא אמר ש"איבד את החיוך שלו"
בחודשים האחרונים והלך הביתה למצוא אותו. כל מתאבק שעמד איתי גילגל את עיניו כששון
ויתר על התואר, והושיט את החגורה לוינס, שהיה מוכתם במייקאפ ונראה כמו דרקולה וגם
ניסה לעצור את דמעותיו. עבדתי בקרב זוגות עם שון במאדולנדס רק שלושה ימים לפני כן
ושום דבר לא היה בסדר עם הברך שלו. הוא לא התאבק מאז. מצאתי את עצמי מסכים עם
טייקר- אאמין לבולשיט הזה כשאראה את הצלקת. כעבור שלושה ימים, נסעתי לבניין
בצ'אטונגה עבור אין יור האוס. שפעת פגעה בחדר ההלבשה. סטון קולד היה שם, למרות
שהיה ירוק לחלוטין. הוא בקושי דיבר כשעבדנו על הסיום עם ויידר וטייקר. כשארבעתנו
הגענו לזירה, ריאיון הפרישה הדומע של שון התנגן על המסך הגדול. שון היה שם, וצפה
בהכל במוניטור מאחורי הקלעים, בזמן שהתפשטה בחדר ההלבשה שמועה שלא יצטרך ניתוח
בכלל באופן מפליא. ואז שון יצא, נותן כיפים, כשהגיע לשולחן השדרים כדי לפרשן. זה
היה קרב מרובע נהדר (הנה) עם חוקי באטל רויאל והחגורה הייתה על הכף. ויידר פגע בעצמו
הפעם, ולקח מגף לפנים בזמן שרץ אל טייקר עם כיסא ברזל. הוא פתח את הגבה שלו ודימם
בכל מקום, ואז הודח, והדם המריץ את הקרב. השופט נתן לנו סימן, וזרקתי את סטיב
החולה מעל החבלים אל הרצפה והדחתי אותו. בסדרה טובה של סיומות מטעות, כשהשופטים
ניסו לסחוב את אוסטין מהאייפרון, התכופפתי מקלוזליין של טייקר והפכתי אותו החוצה
כשסטיב נסחב אל חדר ההלבשה. לאחר מכן ארל האבנר הושיט לי את החגורה כדי להתחיל את
הכהונה הרביעית שלי כאלוף. למרות העידוד מהקהל, לא היה לי רגע להעריך את זה כי
המוזיקה של סיד התנגנה חזק כדי לבנות לקראת קרב התואר שלנו ב-RAW למחרת היום (חלק 1, חלק 2).
ב-RAW, שהיה בנאשוויל, צעדתי לזירה ונראיתי כמו אלוף בטוח, אפילו שסיד
היה הבייביפייס ונאשוויל הייתה עיר מגוריו. הוא היה חבר טוב, אבל פחד כל פעם
שעבדנו כי הוא היה מוזר וחשוף לפציעות. היה לי רעיון חדש, אחד שמעולם לא נעשה לפני
כן, שבו אסחב את סיד אל עמוד הזירה ואנעל פיג'ר פור על העמוד. זה נראה ממש כואב
וסיד צרח ביגון בזמן שנתלתי הפוך מבחוץ. כשעבדתי על הברך שלו חייכתי, כי זה לא
כאב, נראה אמיתי אבל היה קל. אחרי כמה הפסקות פרסומות ועוד שידור של נאום הפרישה
העצוב של שון, ממש באמצע הקרב שלנו (הערת המתרגם: לא היו הפסקות פרסומות בקרב
הזה!), הלכנו לסיום. בסוף איכשהו גרמתי לסיד לנסות להפוך אותי, ואז התגלגלתי
והפכתי אותו לשארפשוטר. סיד ניסה באופן נואש לצאת מזה, אבל היה גמור. אז סטון קולד
צעד אל הזירה והרביץ לי עם כיסא. מכרתי את זה מספיק זמן כדי שאהיה מכופף וסיד יוכל
לתת לי פאוורבומב אל המזרן, ויצמיד אותי עבור הניצחון. ה-WWF בדיוק יצרו חגורת אליפות
אירופאית, והטורניר הראשון להכתיר אלוף חדש יתרש בסיבוב הופעות מלא בן תשעה ימים
בגרמניה בפברואר. שמחתי להתרחק משון ומכל שאר הדברים. הפעם החלטתי לנהוג במקום
לנסוע באוטובוס עם החבר'ה. להגיע למקומות היה אתגר, אבל אהבתי את חופש הדרך,
ואיכשהו המזל הביא אותי לבניינים בבטחה בכל לילה. המעריצים האירופאיים לא אהבו איך
שהדמות שלי נדפקה לאחרונה ועודדו אותי יותר מאי פעם. ב-25 בפברואר, היה לי קרב
נהדר מול אואן בהמבורג.
עזבתי אל ברלין עם זמן לבזבז, אבל נאבדתי בגשם
שוטף. זה עדיין היה מוקדם אחר הצהריים כשהגעתי לבניין, אבל וינס כעס שאיחרתי.
התברר שהם עשו את ה-RAW בשידור חי הראשון מאירופה כדי לשדר בארצות הברית ובקנדה באיחור,
אבל לא ידעתי זאת. הייתי תחת הרושם שוינס השכיר צוות צילום מקומי כדי לצלם האוס
שואו. בחדר ההלבשה, ג'רי בריסקו אמר לי שהאנטר עמד לצאת עליי אובר: זה לא היה
מפתיע כיוון ששון והאנטר הכניסו את עצמם לוועדת הבוקינג. אמרתי ברוגע שלא ראיתי
שום היגיון בזה שהאנטר ינצח את הבחור הכי אובר באירופה חודש לפני רסלמניה 13,
כשסטון קולד ואני אמורים לסחוב את האירוע. האנטר חרק בשיניו כשבריסקו חזר על עצמו
בלחץ. אמרתי בקרירות "אלך לוינס," והלכתי למצוא אותו. וינס היה קריר
כלפיי אבל הבין אותי ושינה את הקרב לפסילה עם התערבות של צ'יינה. באותו לילה לאואן
ולדייבי היה קרב נהדר עבור האליפות האירופאית. אואן סחב את דייבי הנמרץ, שניצח
כשהפך את הסמול פאקג' של אואן לסיום יפהפה, שהעיף את הגג. וינס נתן לדייבי הבטחות
כשהחתים אותו, והוא לא מילא אותן וניסה לרצות את דייבי בכך ששם עליו את התואר
האירופאי. כשחזרתי הביתה ב-1 במרץ, היו רק שלושה שבועות עד לרסלמניה 13, וכמעט
חזרתי לכושר שיא. לפני תחילת המופע בספרינגפילד ב-9 במרץ, ישבתי עם וינס בחדר
ההלבשה הריק כשהסביר לי תוכנית של שנה וחצי שתתרכז בהפיכת סטון קולד לבייביפייס
ברסלמניה 13. הוא הוציא דף נייר עם שתי רשימות עליו והושיט לי. הרשימות הכילו את
מי שאוכל לעבוד איתו כפייס לעומת מי שאוכל לעבוד איתו כהיל. הייתי חייב להודות
שהרשימה של ההיל משכה יותר, במיוחד מטעמי בטיחות. רוב האנשים שאעבוד איתם בתור
פייס היו פזיזים וסטיפיים, ואילו הבייביפייסים היו וורקרים כמו שון, טייקר
ואוסטין. אבל להפוך להיל? לא התלהבתי מזה בכלל.
ציפיתי להוציא את סטיב אובר ברסלמניה 13, אז
הופתעתי כשוינס אמר לי שרצה שאנצח את סטיב במקום. הוא הסביר לי בהתלהבות שהמציא
קונספט שבחיים לא נעשה לפני כן ושסמך עליי שאבצע אותו. אהיה ההיל הכי לוהט ב-WWF, אבל רק בארצות הברית:
הטוויסט היה שרצה שארד על המעריצים האמריקניים הכי שאפשר. עבורם אהיה היל, אבל
לשאר המעריצים ברחבי העולם, עדיין אהיה בייביפייס. אמרתי שאין לי שום מושג איך זה
יעבוד עם הקהל העולמי כשכולם צופים באותה תוכנית. "כולם ברחבי העולם אוהבים
לשנוא אמריקנים," וינס אמר. "אנחנו יוצאים כאילו אנחנו טובים יותר מכל
השאר. זה לא ישפיע על מכירות המוצרים שלך כי יאהבו אותך בחו"ל על ההתנגדות
לאמריקנים". פעם נהניתי להיות היל, לפחות בזירה, אבל לא רציתי לבודד את הקהל
שלי. אני אודה שהתרגלתי לחנופה. הרבה ילדים צעירים מעודדים אותי הפיג את בדידותי,
עזר לי לאגו וגרם לי לסבול לקום בכל בוקר וללכת לעיר הבאה. אמרתי לוינס שאחשוב על
כך. כשהערב המשיך, שוטטתי מאחורי הקלעים במרכז האזרחי בספרינגפילד וחשבתי על הכל
בראשי. אם אהפוך להיל, תהיה לי יותר שליטה בזירה כי אני אקבע את הקצב. שלא לדבר על
כך שלא אצטרך לדאוג עוד בנוגע לדמותי הבייביפייסית שתצא בכיינית. אם התגובה
שקיבלתי בגרמניה הייתה קנה מידה, כנראה שהמעריצים הזרים שלי אכן יקנו אותי יורד על
אמריקנים. הכי חשוב, שון לא יראה אותי עוד כאיום: למעשה, הוא יזדקק לי יותר מתמיד.
אבל מה בנוגע לאמי? היא הייתה פטריוטית, והיא תשנא כל חלק מזה! טיילתי בקנדה
ובארה"ב מקצה לקצה, לכל עיר גדולה ולמלא ערים קטנות, ואהבתי את שתיהן. תמיד
ראיתי את עצמי כצפון אמריקני, גאה באופן שווה בדמי האמריקני ובמורשתי הקנדית.
כשונא אמריקה, אהיה היל שאמריקנים ישנאו מאוד. וקהל ההיאבקות האמריקני כבר השתנה,
וצעק בוז לבייביפייסים ועודד את ההילים. הייתה תחושה שקהל ההיאבקות האמריקני הפך
להיל ולא אני. לפני שהלילה נגמר, מכרתי לעצמי את הרעיון. אחרי 10 שנים חזקות
כבייביפייס, לחלוטין אצטרך להזריק דם חדש לדמותי. שיכנעתי את עצמי בנוגע לכך,
אפילו שלא יכולתי שלא לחשוב שמשהו לא בסדר בתוכנית של וינס. התקשרתי אליו למחרת
בבוקר: "כל עוד זה יעשה בחוכמה ותהיה לי שליטה על מה שאני אומר ועושה, אני
בפנים". "לא תתחרט על כך". וינס אמר לי לשמור על ההיל טרן שלי
לעצמי, אז עשיתי זאת.
בפרק הבא: "האריה והצבוע"!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה