עוד סיפור על מייקל קורנר. למען האמת, יהיו כמה כאלה בזמן הקרוב. כמובן שאנחנו לא נשמע מהם יותר אחרי שהם ימותו… הסיפור מתרחש בתחילת אפריל, קצת אחרי הסיפור הקודם, קצת אחרי בלזן. ליתר דיוק, ב-4 באפריל 1998. אני מרגיש ממש רע לתת לכם את הסיפורים ככה, כי אתם לא תבינו בדיוק על מה מייקל מדבר פה. הוא מדבר על משהו שיקרה בסיפור השלישי, דבר שגם סטפן דיבר עליו לפני שני סיפורים, ותוכלו לקבל רמז בתמונה האחרונה. גם בלייז זאביני מסלית'רין מגיע.
בנקו גמביט (1):
לא כל משחק מוכרע במהלך הפתיחה.
...שוכללו בידי קליניקוס (2) לפי העקרונות העכשווים שאומצו מהניסיון האלכסנדרי המקורי להשתמש בסולפידים לשם תבערה - "אפשר לדבר איתך, אדון קורנר?"
הקול הבהיל את מייקל, אבל הוא הצליח לבלוע את הצווחה המאוד לא מכובדת שכמעט יצאה לו, וטפח במהירות על קסם צבאי של העולם העתיק בשרביטו שהיה תחוב בחשאי אל שרוולו. הוא נשם נשימה עמוקה, והצליח להפוך את הלחץ לכעס, כשהסתכל על זאביני במבט כועס ולא מזמין כשרכן קדימה עם זרוע אחת מונחת בקלילות על העותק התמים של פילוסופים, אלכימאים וקוסמים (א'-ו'). "אני לא רואה הרבה טעם בבקשת רשות כשכבר ביצעת את המעשה."
זאביני נענה להזמנה לשבת, שלא נאמרה, רכן קרוב והוריד את קולו. מייקל ידע שזה היה נחוץ כדי להימנע מזעמה של מדאם פינס (3), אבל עדיין הייתה תחושת קרבה ששנא מצד הסלית'רין שרק לפני זמן לא רב נתן קרושיאטוס לחברו הטוב, והחיוך הקטן והשחצני בפיו של הנער האחר לא עזר בכלל, כיוון שהראה שהיה מודע לגבולות המרחב האישי של מייקל. ושהוא היה בתוכם. "יש לך בעיה עם נימוס?"
מייקל החזיר חיוך שחצני משלו, נימת קולו כל כך נעימה עד שהיה בטוח שהיא תפגע בו. "נימוסין בתיאוריה זה נהדר, אבל הבעיה בתיאוריות היא שלעתים קרובות הן תאורטיות."
הראש הכהה הזדקף במקצת, וכתפיו של זאביני קצת נמתחו מתחת לקפלי גליתו. "אז אולי עדיף שניצמד למעשים."
"שבהם בעצם, אין לנו מן המשותף."
"אולי למעט עקרונות," אמר זאביני מיד, כאילו ציפה ללעג.
"אם יש לך אחד, אני מקנא בך." אמר מייקל בשוויון נפש, הסתכל בחזרה על הספר והעביר את אצבעו על המילים אנכי (4). "הליכים משפטיים הם די נדירים לאחרונה."
בזווית עינו, הוא ראה את עיניו של זאביני מצטמצמות לשנייה, אבל מילותיו נותרו חלקלקות כתמיד, כמעט עד שמייקל יכול היה להאמין שבכלל לא הגיב. "אבל לא היו משנים את התוצאה. התייחסתי לעקרונות נפשיים."
מייקל עדיין לא הרים את מבטו. "למה, אתה רוצה לשאול אחד?"
"יש לי משלי."
"אני נדהם."
הייתה שתיקה של רגע, ואצבעו ירדה אל פולקנלי (5) לפני שזאביני שוב דיבר, ונטש את העמדת הפנים הנעימה, גם אם לא את העיקשות… או את הדחייה הנרמזת בקולו. "רד ממגדל השן, אדון קורנר, ודמך טהור כמו שלי. מפגשך המצער עם פרופסור בלזן היה לחלוטין לא נחוץ."
עכשיו הוא כן הרים את מבטו, אבל רק כדי להרים גבה אחת במפגיע על כך שהתלמיד מסלית'רין העלה את הנושא של עינויו הטרי והפומבי. "אני מניח שאתה חושב כך, אדון זאביני. לידיעתך, המניעים שלי היו רק הגינות בסיסית, למרות שאתה בטח לא מכיר אותה… הגינות בסיסית היא בעלת היסוד הכללי של הבסיס."
זאביני הרים יד אחת בקלילות, ונופף באצבעותיו בביטול. "הגינות, כמו כל המעלות, היא תיאוריה בדיוק כמו נימוסים."
"גם ההנחה שלך."
"אבא שלך היה ידוע בתור אחד ששקל להפריד אותנו מ -"
"ובמקום עקרונותיי," קטע אותו מייקל בקלילות, "אולי תתעניין בלשאול ממני את המילון שלי. אני אוודא שאסמן את ההגדרה להפרדה בשבילך, כדי שתוכל להשוות אותה להגדרה לשעבוד."
"ששונה בעצמה מההגדרה של לתפוס את המקום, ושם אנחנו מצאים עכשיו." הוא היה טוב, לפחות טוב יותר ממה שמייקל ציפה, ולמרות שתגובתו הייתה מידית, החיוך שהתווסף אליה היה מלא גם בהנאה מסוימת משיחתם הקטנה.
"מצחיק, חשבתי שזאת ספריה."
"אולי עדיף שתשים לב יותר להיסטוריה ופחות לפעילויות המזוכיסטיות שלך מחוץ ללימודים."
"ההיסטוריה לא הייתה חביבה לעריצים."
"את ההיסטוריה כותבים המנצחים."
"אז אולי כדאי שאשקול קריירה עתידית ככותב."
זאביני צחק בלעג שקט. "אתה באמת מאמין שיש לך איזה שהוא עתיד בקצב הזה? אני הייתי מניח שאולי למדת משהו לאחרונה בנוגע לשמירה על עורך."
"אני חושב שזה קל יותר כשאני שומר עליו מחוץ למקום שאתה שם בו את שלך."
"עדיף עורי מראשך," התעצבן זאביני, ואז נעצר, ושוב חזר אל הביטחון המתוק-כרעל. "יש לי קשרים, אדון קורנר, ובהתחשב בכך שגאונות גורמת לסלחנות כמעט כמו יופי, אין לי שום ספק -"
"אז אשמח לספק לך ספק," אמר מייקל, ונשען לאחור בכיסא העץ הנוקשה כדי לשלב את זרועותיו. "לא."
הקוסם האחר אימץ הבעה כמעט משכנעת של היפגעות מהדחייה. "ההצעה אפילו לא הוצעה."
"אל תטריח את עצמך. הקסם שלך הוא קצת יותר מדי מגע מידאס (6) לטעמי."
"וחשבתי שזה בעייתי רק בחברים ובביגוד," זאביני נחר.
"אשמח להוסיף לך עוד נושא," מייקל חייך חיוך נדיב משלו. "כישרונך בציור כמעט הורג את האמן."
לא הייתה שום תגובה, רק סומק אדום על עצמות הלחיים הגבוהות. "חבל שלא מלמדים כאן להעריך אמנות."
"כמעט חבל כמו שלא אוכל להמשיך את השיחה הזאת." מייקל נעמד, אסף את הניירות, הדיו והעט המקודד ושם אותם במהירות אך בדיוק בתוך תיקו. "אבל אני עדיין לא מרגיש במיטבי, ואני לא מוכן להעמיס על עצמי הרבה במצבי השברירי היום." הוא שם את הרצועה על כתפו, וקד קצת. "אחר צהריים טוב, אדון זאביני."
"בתיאוריה, אדון קורנר."
זאביני לא עקב אחריו, ומייקל לא הסתכל לאחור, אבל הוא לא היה צריך, וברגע שהגיע אל השורה הראשונה של המדפים הגבוהים והעמוסים, הוא החל לצעוד מהר, כמעט לרוץ, ועצם את עיניו, כשהפעיל את מוחו וסמך על היכרותו עם הספרייה שתנחה אותו אל הדלתות. תנעל את המזוודות שלנו, טרי.
בקושי הייתה שתיקה, ואז קולו של חברו הטוב נשמע בתוך ראשו. מה קורה?
לא רציתי תפוח, ואני חושב שהנחש אולי לא העריך את הרגלי האכילה הבררניים שלי.
ההנחיה שלנו לעזוב את הבמה, אני חושב.
ועדיף שלפני סצנת הקרב הגדולה.
אכפת לך אם אשאיר פתק פרידה קטן?
מייקל הרגיש את עצמו מחייך כשפקח את עיניו, פתח את הדלתות ולקח רגע כדי לסרוק את המסדרון מפני צופים בלתי קרויים לפני שהחל לרוץ במעלה המדרגות. הוא לא ידע כמה זמן נשאר להם עכשיו, ואם לשפוט לפי שאר תלמידי השנה השביעית, זה בטח היה מעט מאוד. עדיף שתחובר לשם מתנה.
אחרי הכנסת האורחים הנהדרת של השנה, איך לא תהיה?
תחתום על הכרטיס בשם שנינו ותפגוש אותי בחדר?
לעונג יהיה לי.
הסוף
(1) בנקו גמביט- מהלך בשחמט. גמביט הוא כל מהלך שבו אתה מקריב את הכלים שלך בתחילת המשחק כדי להשיג יתרון עמדתי. שולחים את הרגלי ל-ד'4, היריב שולח את הפרש ל-ו' 6. שולחים את הרגלי השני ל-ג'4. היריב שולח את הרגלי שלו ל-ג'5. מקדמים את הרגלי הראשון ל-ד'5, והיריב מקדם את הרגלי השני שלו ל-ב'5, וכך נוצר מצב כמו בתמונה.
(2) קליניקוס- שליט האימפריה ההלניסטית מ-245 עד 225 לפנה"ס.
(3) מדאם פינס- הספרנית הקפדנית בהוגוורטס.
(4) אנכי- אל המאגיה במיתולוגיה השומרית.
(5) פולקנלי- אלכימאי צרפתי.
(6) מידאס- המלך שהפך הכל לזהב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה