שוב סיפור על מייקל ועל טרי! הפעם הסיפור מתרחש בזמן פרק 13 של הסיפור. זוכרים? "נשיכת הנחש"? הולכים למסיבת תמיכה אצל האגריד, אוכלי המוות פושטים, פדמה שולחת עליהם נחשים ואחר כך מגלים שלבנדר נאנסה? זוכרים? זוכרים כשטרי ומייקל התלבשו כמו הארי? זוכרים שלקחו את פדמה להתאושש? אז כאן נשמע על טרי ומייקל לאחר מכן. היי, הרבה שפות זרות!
פרקלאריוס מארדה (1):
"כשהמצב נוטה לרעתך, תחליף מצב" - פרנק אבגנייל (2). קורה במהלך פרק 13 של הסיפור.
הם חשבו שיהיו להם לפחות עוד כמה דקות לפני שסנייפ והקארואים יבינו מה קרה בבקתה של האגריד, אבל דלת חדר הנחיצות בקושי נפתחה אל חדר המועדון של רייבנקלו כששמעו זאת: הצליל הברור לחלוטין של הוויכוח של אמיקוס עם המקוש (3). מייקל הסתובב, וראה את החיוורון שהרגיש שנפל על פניו משתקף בפניו של טרי, והוא נתפס ברגע של אימה נוראית כשהבין איך שניהם עדיין היו לבושים.
למזלו, טרי תמיד היה האחד שנשאר רגוע תחת לחץ מביניהם, והייתה פניקה רק לשנייה בעיניו הכחולות והכהות לפני שהלסת שלו התהדקה, שרביטו הבזיק ברצף של קסמים מהירים שהעלימו משקפיים וצלקות מדיו, צבעו מחדש את הגלימות, והחליקו את השיער כשהצביע אל לי ואל פדמה. "הוא כבר בדלת! רוצו!"
פדמה עדיין נראתה מסוחררת, אבל לי קפאה במקומה כשזרועה מסביב לחברתה, שיערה השחור מצליף על פניה כשהנידה בראשה נואשות. "אין לנו זמן ל -"
"ניתן לכן זמן!" מייקל התאושש עכשיו, לאחר שכמעט התעלף מרוב הקצב היציב והמהיר של הקסמים של טרי, יותר מהירים מהמחשבות שלו, והוא אחז בזרועה של לי, ודחף אותה לא בעדינות מדי אל מעונות הבנות. "לכו!"
"אבל -" פדמה החלה למחות, אבל מייקל קטע אותה בגסות.
"לכו! אנחנו נעכב אותו!" הוא הסתובב, והרגיש את הקצוות האחרונים של הקסם מסדרים את המראה שלו כשהוא וטרי החלו לרוץ מחבורה המומה אחת של תלמידים אל השנייה, סוגרים ספרים, דוחפים עטי נוצה אל הידיים, ודוחפים אותם בכעס אל הדלתות הגבוהות והמקושתות שהקיפו את החדר המגדלי. הוא אפילו לא היה בטוח מה יצא מהפה שלו, ומה משל טרי, ומה הייתה רק מחשבה, אבל זה לא שינה, כי המסר היה מספיק ברור. כולם מחוץ למועדון, עכשיו! תפילו את זה, לא - תיקחו את זה אחר כך - אמרתי לכו!
לבסוף, אחרי מה שנראה כמו שנים, המועדון היה נקי, ומייקל פתח בקסם את דלת חדרם, בקושי משתיק את הצליל בזמן לפי שכיוון את שרביטו אל הפתח. "אציו שיעורי בית !"
ספרים ועטי נוצה וקסתות דיו עפו אליהם, אבל למרות שצחקו עליו שמשחקי הקווידיץ' הפכו אותו לטרול חסר מוח (4), הוא היה אסיר תודה על כל רגע שבילה במגרש כשקפץ ותפס את החפצים מהאוויר, וזרק חצי מהם לטרי בתנועה חלקה. לפני הרבה מאוד זמן הם כישפו את הספרים כך שיפתחו בעמוד האחרון שהגיעו אליו, והוא אפילו לא היה צריך להסתכל כשזרק את הספר שלו אל השולחן הקרוב, נפל אל הכיסא כשטרי עשה כמוהו, ועוד הנפה משרביט הערבה פתחה את קסתות הדיו והקפיצה אליהם את עטי הנוצה עם טיפות קטנות של דיו.
מייקל העלים את הדיו, אבל שניהם היו אדומים ונשמו בכבדות, לבבותיהם הלמו, והוא אפילו לא היה צריך להסביר את זה לפני שהכישוף יצא. "אנסדו ! (5)"
הדלת למועדון נפתחה בקושי שנייה לאחר מכן, אמיקוס עובר דרכה, שרביטו אחוז חזק באצבעותיו הקצרות, עיניו הקטנות מחפשות ברעב כל סימן למשהו לא בסדר. אבל שום דבר לא היה חשוד. החדר היה ריק כמו שכל אחד יכול היה לצפות כשעוד מעט מגיעה שעת העוצר, והתלמידים היחידים היו שני הגברים הצעירים שישבו ברוגע בשולחן הרחוק, ספריהם פתוחים, סנטרים מונחים על הידיים, והם הרימו את מבטם בהפתעה.
טרי מצמץ קצת, ומייקל היה חייב לנשוך את שפתיו כדי לבלוע את הצחקוק מרוב ההבעה התמימה לחלוטין על פרצופו של חברו. "פרופסור קארו?"
אמיקוס הזעיף את פניו, והלך אליהם כדי לאיים עליהם מבין הכיסאות עם כמה שמישהו שהיה נמוך מהם בראש יכול היה לאיים בכלל. פרצופו כמעט היה סגול, ובין אם הזעם היה קשור למה שהם עשו אצל שומר הקרקעות או בגלל הקושי שתמיד היה לו להיכנס אל רייבנקלו, זה לא שינה. אצבעותיו התהדקו על הידית העבה של השרביט, והיה ברור שהוא רצה לקלל מישהו. אותם אנשים היו בבירור מייקל וטרי. "למה שניכם עוד ערים?"
"לומדים," אמר טרי בפשטות, באותו מבט של תמימות מלאכית. הוא הראה את ספרי השיקויים הפתוחים יחד עם ערימות הדפים, והניף קצת את שרביטו כדי לעצור את עט הנוצה שהתרומם מקסת הדיו כדי להעתיק את החוקים של משתנים חומציים בחליטות עם שני בסיסים. "פרופסור סלאגהורן אמר שאולי יהיה בוחן פתע מחר על חליטות ותחליבים."
הלעג הנוזף על פניו של אוכל המוות לא היה קשור לבעיות בהסבר של טרי, אלא יותר למספר הפעמים בו תלמידים 'תמימים' עבדו עליו ועל חבריו שניסו לדכא במשך השנה, לשווא. חשדותיו המדויקים אולם חסרי התועלת גרמו למייקל לחייך לעצמו, ועיניו של אמיקוס הצטמצמו עוד יותר, וכמעט נעלמו מאחורי העפעפיים הנפוחים שלו. "אני אמור להאמין לזה?"
הוא החליף מבט של שנייה עם טרי, והחיוך התרחב כשההחלטה עברה בשקט ביניהם.
פרקלאריוס מארדה?
הו, כן.
למרות שרוב הזמן, דעתו של מייקל על מראהו גבלה בין אדישות לכעס, הוא היה בן פחות משנה לפני שהחל לשלוט ביתרונות בכך שהתאים למטפורה של מלאך, והוא השתמש בשיטות הללו עכשיו כשהסתכל על עיניו של אוכל המוות בשאננות טיפשית. עיניו התרחבו, שפתיו קצת נפתחו, והוא העביר את אצבעותיו בשערו בתנועה שהפילה על מצחו בדיוק את כמות השערות כדי לשוות לו מראה שדוני. "טוב, בהתחשב בכך שהנושא הכללי בקישוט החדר הזה בטירה הוא כחול וארד, הכוונה היא לרייבנקלו, ובמקרה זה הבית אליו אנחנו שייכים, וכמובן שהבית שלנו ידוע בפעילות המסוימת הזאת…"
הוא הפסיק, אבל טרי היה שם מיד כדי לסיים את המשפט, והתאים אותו בשילוב הנהדר של הסטראוטיפים המזויפים שלהם: הסנוב הרדוד והמלומד המתקשה-חברתית. "באמת, אני לא מבין למה שלא תאמין לכך. זה לא כאילו אנחנו כאן מציירים ברקים על המצח שלנו וממציאים דברים מגעילים להגיד על המנהל, אנו רק משננים נוסחאות."
מבט נוראי של ניצחון הופיע פתאום על פרצופו הבצקי של אמיקוס, והוא התעלם לחלוטין מתגובתו של טרי, ידו עוברת אותם כדי לתפוס גליל קלף שנשאר על השולחן בידי הילדים הקודמים שישבו לידו. "הא!" הוא צעק, והניף אותו באור הנרות במבט לועג אליהם. "סוג של קוד, הא? מעניין כמה זמן ייקח לחבר'ה מהמשרד לפצח את ה -"
טרי הציץ בסקרנות מעבר לכתף השמוטה, אבל נחירת הצחוק האילמת שלו הייתה ברורה כשהוא העביר למייקל את התוכן הלא מזיק של המכתב. "שלח את זה למשרד," הוא הזהיר בשעשוע, "ועומדת להיות לך הפתעה."
"אה, באמת?" אמיקוס אתגר.
"די משפילה." טרי הנהן, ואז משך בכתפיו, וחזר אל כיסאו כשהחזיר את עט הנוצה להעתיק. "זה בכלל לא שלנו, בכל מקרה. זה של אושין (6). הוא ואיקרוס (7) עבדו על קסמים גאליים מאוד בסיסיים. לא משהו שאני חושב שמפצחי הצפנים שלך יתעניינו בו בכלל."
"ולמה שאושין ואיקרוס ירצו לעסוק בקסמים לא מאושרים?" אמיקוס לא עמד להניח לזה בקלות, אפילו שקצת ספק החל להופיע בקולו כשבהה בשורות המסודרות של כתב צפוף, אולי מזהה מספיק מההברות המסובכות והעיצורים הגרוניים כדי לפחות להבין את ההסבר הזה, למרות שלא הבין כלום.
"הניחוש שלי? מודעות תרבותית, בעיקר, בהתחשב במורשת המשותפת שלהם." טרי הציע. "אבל באופן כללי, הייתי חושב שאתם רוצים לקדם את השליטה בשפה שנייה -"
"או שלישית -" התערב מייקל.
"או במקרים שלנו שפה רביעית -"
"- או חמישית." הוא הרים את השערות שלו עכשיו, וכל הריקנות נעלמה מעיניו והחולמנות מנימת קולו, ועכשיו הוא דיבר במהירות בביטחון הרגיל שלו. השינוי תמיד היה מפתיע, והוא זכה למבט המלוכלך הרגיל מהמורה השנוא עליו. "עוזר במיוחד להצליח לדבר בכמה שפות אם אתה רוצה להפיץ את הרעיונות שלך בחו"ל, בהנחה שאתה-יודע-מי לא יהיה מסופק רק מבריטניה. עכשיו, אולי זה נשמע כמו ספוקאטום טאורי, באט פלוצ'י נו פאצ'ו (8), ולטינית עדיין שימושית ליצירת קסמים לשימוש אישי."
"ואתה עצמך שיבחת את אומנויות האופל כמתפתחות -"
"- משתנות -"
"- גמישות לחלוטין, אז אפילו שסטקורם פרו סרברו האבס (9), אני חושב שהגמישות שלנו אולי צריכה להעלות את הציון שלנו בשיעור שלך."
עם כמה שהיה מרגיז לראות פוסטר פתאום מראה חוכמה, זה היה שום דבר בהשוואה לזה ששני הקוסמים הצעירים השלימו אחד לשני את המשפטים בלי מבט, הפסקה או התערבות. המפתח, כמובן, היה לשמור עליו מבולבל. "ושכנתנו הקרובה ביותר - ולכן החזית הברורה ביותר להתרחבות עתידית -" המשיך מייקל בקלות, "היא צרפת, אז למרות שוו אטה און פומה דה טרה אווה לה סראבו דה סנדוויץ' או פרומאז' (10), אולי כדאי שתשקול ללמוד אותה."
"סנדוויץ'?" אמיקוס הניד את ראשו בטיפשות בגלל המילה המוכרת היחידה בין המילים המוזרות. "יא -"
"אנחנו רק אומרים שאם אתם רוצים להשתלט על המדינה, כדאי שתדעו איך להזמין סנדוויץ'."
"בדיוק! וה טה פר אנקולר אה בופה מה קה קאליס (11)!"
היד הקצרה הצביעה על פרצופו של טרי, ורעדה במרחק קטן מאפו. "עוד מילה אחת מהשטויות של הצפרדעים האלה, ואני יתקע קרושיאטוס לשתיכם!"
"בסדר! בסדר!" טרי הרים את ידיו בכניעה מפוחדת שכמעט הייתה כנה, אבל עיניו נצצו כשהסתכל על מייקל. "מצטער, מייק, נראה כאילו ההערכה שלו ליופי של השפה הצרפתית אינה גדולה כמו שיכלה להיות."
"אולי גרמנית תהיה יותר לטעמו? אני מודה שאני עדיין לא שוטף בה עדיין, אבל אוכל להציע לדרקסאו (12) -" השרביט פנה אליו עכשיו, לא קרוב אל פניו, אלא למעשה על לחיו, והוא התרחק בצווחה די נשית שגרמה לטרי לגלגל את עיניו מאחורי כתפיו של קארו, ולקבל קריצה טלפתית בתמורה. "מ-מ-מצטער! גרגוילים אדירים! רק ניסיתי לעזור!"
"איפה הייתם הלילה?" דרש אמיקוס, מודע לחלוטין שמשטים בו, וזה שלא ידע איך לא שיפר את מצב רוחו. "ובלי צחוקים! אני רוצה את זה באנגלית תקנית, ואני רוצה את זה עכשיו!"
"בכיסאות," ענה מייקל מיד. השובבות נעלמה בדיוק כפי שהופיעה, והוא חזר להיות עצמו. המשיך לשמור עליו מבולבל. שימשיך לנחש. רק משתנים.
"באיזה כיסאות? איפה?" הו, הוא נשמע על סף היסטריה עכשיו, אפילו עם כל הכעס. זה היה יפהפה.
"אתה מבין, כאן יותר קשה לענות." מייקל נשען לאחור, ושם את רגליו על קצה השולחן כשסובב את שרביטו בקלילות בין אצבעותיו. "באופן כללי, אב הקסם המודרני היה פרסילידס, אבל הוא עצמו היה תלמיד של אפלטון, ואני מאמין שהוא היה חייב לו המון בנוגע לעקרון הכוונה הדו משמעית, כי שניהם קשורים לכיסאו של אפלטון."
"ומה לעזאזל עשיתם בכיסא של אפלטון כשיש שעת עוצר כפי ששניכם יודעים, לעזאזל?!" הוא צרח עכשיו. תמיד היה נחמד כשהם צעקו. לא שחזק ואיטי עבד מול מישהו שכיסח אותך בקרב מוחות יותר משכיסח אדם חירש, אבל אף אחד שהיה מבין את זה לא היה במצב הזה.
"כל כיסא יכול להיות כיסאו של אפלטון," הסביר טרי. "הכל קשור לתפיסת הכיסא עצמה, אם בכלל יש כזה דבר כיסא, מבחינה אובייקטיבית, או -"
"שכיסא הוא רק רעיון בגלל הקונצנזוס -"
"קרושיו !" בלי זמן להתכונן, אפילו שידעו שזה יהיה הדבר היחיד שיכול היה לצאת מחוצפתם, והכאב יצא בגלים כואבים, פוגע בכל קצה עצב, רותח וקפוא, מוחץ אותו באופן חסר רחמים אל הרצפה מהכיסא.
הוא כבר עשה לו את זה, כמובן, כולם חטפו כבר, אבל זה תמיד היה כואב, והם בחיים לא חטפו ביחד. הקללה בחיים לא נועדה לשימוש על מוחות שמקושרים כל כך, וזה היה טוב יותר ורע יותר בו זמנית, גלי הכאב נכנסים, יוצאים, ביניהם, דרכם, כתף לא ידועה מכה את האבן ופוגעת בבשר של מישהו עד שהעצם של מישהו נסדקת וגורמת להתקף של כאב בגופן הפועם כשדם עבר והשיניים שלושלהםשלו נשכו את השפה של מישהו ושני הפיות טעמו דם שזרם בו זמנית.
עינוי, עינוי, גיהינום וכאב ושהוא שמע את עצמם צורחים, אבל זה לא נמשך יותר מדי זמן, וברגע שזה הופסק, זה לא היה כל כך רע. אוי מרלין, כמה נורא היה שיכלו להגיד את זה? את הדברים האלה אי אפשר היה להשוות, אבל אם הם למדו משהו, זה היה שדנטה (13) צדק בעיקרון. את הגיהינום ניתן לחלק למעגלים, וזה לא יותר מאשר…
המעגל הראשון?
לא ממש. זה כשתלמידי שנה שישית עושים את זה. שלישי, אני אומר.
פתטי. קארו בדרך כלל טוב מספיק לחמישי לפחות. בטח באמת -
כמעט מרגיש -
לא ממש, אבל. הוא יותר מדי -
בלשון המעטה, קורנר?
"זוג אידיוטים! אתם בסדר?!" ידיים חמות, רכות אך חזקות, היו מתחת לכתפיו, והקימו אותו אל אחיזה שהייתה יותר מדי חזקה וארוכה כדי להיות שייכת למישהי מהמכשפות, והוא כמעט נאנק מרוב הכאב שעדיין פעם בכל רקמה אפילו לאחר שהקללה בוטלה - ואם האחרים היו שם, המשמעות הייתה שקארו הלך, כי הוא לא איבד הכרה, וזו עדיין הייתה התקרה המכושפת שנראתה ברווח הצר בין ריסיו. הקול היה של פדמה, למה הידיים גם לא יכלו להיות שלה?
הוא נשם נשימה עמוקה, בזהירות, ולאט בחן איפה היה בעצמו. שפתו נפוחה, נלוחה-מתוקה וקשה. אז שלו, אבל לא פצועה באופן רציני, והוא הרים יד רועדת אחת כדי לנגב אותה כשפקח את עיניו חזק, והביט אל המקום ממנו הקול הגיע עד שמבטו מצא את יופייה האקזוטי של פדמה והוא עיווה את פרצופו למבט הכי טוב של גאווה פצועה. "אידיוטים!"
מייקל שוב ניגב את פיו, ושמח לראות שהכאב כבר חוזר לרמה של אחרי יומיים של אימונים, כשהסתובב בחוסר רצון אל חברו, וגלגל את עיניו אל הכוכבים המדומים בקדושה. "היא פצעה אותי, טרי… חשבתי שזאת הייתה מחווה מקסימה, לא?"
"השגנו את ה - איי!" הו, שם הייתה הכתף הפצועה. "- מטרה, בבירור."
אנתוני עשה לשניהם פרצוף מהמקום בו אסף את טרי מהרצפה באותה צורה שמייקל הבין שסטפן החזיק אותו. "מה, לא יכול לעבור יום בלי איזה קרושיאטוס טוב, בוט?"
"לא היה טוב. הוא היה מבולבל מדי." טרי עצר, ונגע בעדינות בכתפו, אבל מייקל ידע שהיא לא באמת הייתה שבורה, ושניהם ידעו שבמגדל היה מספיק ידע בכישופי ריפוי כדי שכל נזק משני כזה ייעלם בתוך שעה בכל מקרה. "בנוגע לשאלתך, אני עדיין מעדיף את בינס רק בגלל שהוא מרדים, אבל זה אומר שהוא עזב בלי ללחוץ יותר מדי על -"
"האליבי שלנו -" אמר מייקל.
"-שלא קיים באמת."
הייתה שתיקה ארוכה, ואז אנתוני נאנח, והניד בראשו כשייצב את טרי מספיק כדי להחליק מתחתיו, והסתובב כדי להציע לו יד ולעזור לו לקום. "אל תגידו שלגריפינדור יש מונופול."
מייקל לא יכול היה לראות את פרצופו כשקיבל את עזרתו של סטפן וקם על רגליו, אבל ידע שמבטם המשועשע תאם. "בנוגע לזלזול ברור בשלמות הגוף?"
"לא, בנוגע לזלזול ברור בשלמות הגוף…" אנתוני צחק, וחיוכו של מייקל חזר אליו אפילו ששפתו נפתחה כשהסתובב בסחרור וראה את החיוך המכבד והאוהב של חבריהם לחדר. "... עם סגנון."
הצחוק היה צרוד ועדיין מלא בכאב שיטיל את צלו לפחות לעשרים וארבע שעות, אפילו עם טיפול טוב, אבל למייקל לא היה אכפת כשלחץ על הכתף הלא פצועה של חברו, וקיווה שהמגע הפיזי ועיניו הנוצצות יעבירו את מה שאף מחשבה לא תעביר. "כן," הוא הסכים, "הייתי אומר שהחזרנו להם -"
"- אן ספאטה (14)."
הסוף
(1) פרקלאריוס מארדה- הכותרת היא מלטינית ומצרפתית. התרגום הוא, "חרא מדהים".
(2) פרנק אבגנייל- יועץ אבטחה שביצע מעשי מרמה רבים.
(3) כדי להיכנס למועדון של רייבנקלו, יש לענות על חידה שמקוש הארד בצורת נשר שואל אותך. אמיקוס ממש היה גרוע בזה בספר השביעי...
(4) מייקל לא שיחק קווידיץ' בספר.
(5) אנסדו- כישוף מקורי. "סאדו" פירושו "מרגיע" בלטינית, ולכן הכישוף כנראה מרגיע את מערכות הגוף.
(6) אושין לירי- תלמיד שנה שישית מרייבנקלו. דמות מקורית. קתולי אדוק. מת בקרב על הוגוורטס.
(7) איקרוס אטרסון- תלמיד שנה חמישית מרייבנקלו. אירי.
(8) ספוקאטום טארי, באט פלוצ'י נו פאצ'ו- בולשיט, אבל אני לא שם זין על זה.
(9) סטקורם פרו סרברו האבס- יש לשלשת במוח שלך.
(10) וו אטה און פומה דה טרה אווה לה סראבו דה סנדוויץ' או פרומאז'- שאתה ראש כרוב עם מוח של כריך גבינה.
(11) וה טה פר אנקולר אה בופה מה קה קאליס - לך תזדיין ותאכל את התחת שלי.
(12) דרקסאו- חזיר מלוכלך.
(13) דנטה אליגיירי- משורר ופילוסוף. כתב את "הקומדיה האלוהית".
(14) אן ספאטה- ביוונית, "באותה מטבע".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה