שיימוס מאוהב בסוזן.
זה רשמי, אבל זה חטא.
אפשר בכלל לצאת מזה? אגב, הפרק מתרחש ב-2006.
פרק 7: קרוב מדי לנחמה
"צריך עזרה? המכשפות הוציאו אותי כדי שיוכלו לדבר." את החפירה עצר, חצי קבור בלכלוך הכבד של תעלת ההשקיה, ושיימוס ניגב את הזיעה מעיניו, והסתכל על השמש החמה של אוגוסט כשזיהה את המבטא היורקשיירי הרך והמוכר של המבקר שלו.
נוויל היה לבוש לביקור, לא לעבודה קשה, אבל שיימוס משך בכתפיו, והתכופף כדי להרים את חפירה חד כדי לזרוק אותו אליו, ללא שום ברכה. "בטח, כל עוד חיי המשפחה לא ריככו אותך. תמיד יש עבודה ליגע כאן."
"אני חושב שאני בסדר" הוא ענה בקרירות, וחפר עם האת באדמה כשהוריד את גלימתו החיצונית ואת החולצה המהודקת מתחת. אפילו מבעד לגופייה, היה ברור שגופו עוד קשה וחזק כמו בתקופה בה לבש שריון, ולא את הכותנה הזאת, ופניו המצולקים צחקו בילדותיות ממבט ההפתעה של שיימוס. "חנה אמרה לי שאני יכול להירגע, אבל אחרי… טוב, אתה יודע. אני לא רוצה להיתפס כשאני רך, בעיקר עכשיו כשיש לי את פגי וטרב (1)."
נוויל שתק לרגע, קפץ אל התעלה איתו, ושני הקוסמים חזרו למשימה האינסופית לנקות את התעלות מהבוץ המצטבר והסותם כשדיברו. "אי פעם חשבת על כמה אנחנו באמת מבוגרים? אני מניח שאתה יכול להגיד שאתה בן ארבעים ושלוש."
שיימוס שקל את זה לרגע, וחפר בקצה האת בבוץ ממש עקשן כשהשתמש ברגלו כדי לחפור למטה. "בדרך כלל, אני משתמש במה שרשום על תעודת הלידה שלי. מקל עליי." הוא השתחרר לבסוף, אבל הגוש הבוצי היה כבד ממה שחשב ולא יציב, וגרם לכאב לעבור בכל גופו כשהניף אותו מעבר לקצה. הוא עשה פרצוף, ושפשף בגבו בייסורים מוגזמים בכוונה. "למרות שכרגע, אני חושב שארבעים ומשהו."
"מי התרכך עכשיו?"
"אני די טוב בשביל אדם זקן, אני," הוא טפח על הבטן השטוחה שלו בגב ידו הפנויה, ונוויל הטה את ראשו, צוחק כשהבהיר את הנקודה.
לעוד כמה רגעים, הם עבדו בדממה חברית, ואז נוויל שוב דיבר, והפעם, הייתה נימה קלילה ומאולצת בקולו. "אז, איך הדברים פה?"
"בסדר," ענה שיימוס בזהירות.
"כלומר שעדיין לא סיפרת לה."
אז זה העניין. הוא הזעיף פנים, את החפירה עכשיו חופר בבוץ הכבד כל כך חזק עד שהמכות החזקות נשמעו כמו צלילי מחאה. "לא."
"שיימוס, אתה מאוהב בה כבר כמעט שנה." נוויל אמר בעדינות, אבל שיימוס הניד בראשו כל כך חזק עד שקצת מהקוקו שלו נדבק לפניו המוכתמות בזיעה, והוא דחף את השיערות, כשלא אכפת לו מפסי הבוץ שהשאירו.
"דיברנו על זה, מנהיג נועז," הוא התעצבן. "לא אמרתי לה, לא עומד לספר."
"ומה אם היא מרגישה אותו הדבר? שקלת את זה?"
הוא לא הרים את מבטו, לא היה צריך. "אם היא כן, אני אף פעם לא הייתי תפוס. היא יכולה להגיד את זה."
"גם היא רווקה." נוויל הסתכל לו בעיניים כשהסתובב, והוא לא ידע אם זה הכעיס או היה נפלא ששום דבר לא הוריד את האופטימיות מהמבט החום והעמוק הזה. "עברו כבר שמונה שנים. הוא מת."
"ראית את היד השמאלית שלה לאחרונה? ככה תמיד אני בודק כדי לראות אם בחורה פנויה."
"עדיין, אתה צריך -"
"העניין סגור, מנהיג נועז." הוא זרק עוד חופן מעבר לקצה, אבל לפני שהשתיקה הפכה ללא נוחה מדי, הוא חייך שוב, ושינה בכוונה את הנושא. "ממש רציתי לדעת, עברת את השבי"ר? (2)"
לרגע, נדמה היה שיימחה על שינוי הנושא, אבל אז נוויל הנהן בחיוך קטן וגאה משלו. "תורת הצמחים, לחשים, התגוננות מפני כוחות האופל."
"מבריק, חבר!" שיימוס שמח, וטפח לחברו על הגב בשמחה אמיתית. "אתה יכול ללמד עכשיו?"
"רק תורת הצמחים. התכתבתי קצת עם ספראוט. היא מוכנה לקחת אותי כעוזר הוראה בתוך שנה או שתיים…" הוא המשיך בהתלהבות, והסביר על כוונת הפרופסור לשעבר שלהם לפרוש, על תכניתו להפוך לפרופסור בהוגוורטס, ושיימוס הקשיב, שמח ממש על הצלחתו של האיש האחר, גם אם היה ממש שמח שהנושא השני נעזב במנוחה. זה היה משהו שהיה מספיק קשה לחיות איתו בלי לדבר עליו.
OOO
"בשם מרלין, מה עשיתם בחוץ, התאבקתם בבוץ?" הם בקושי נכנסו בדלת לארוחת ערב כששמעו את חנה המזועזעת, ושיימוס צחק, והסתכל על עצמו בשמחה.
"אם את מתכוונת שנאבקנו בבוץ, אז זה די נכון."
סוזן הופיעה לצד חברתה עכשיו, ושיימוס שמר על פניו ניטרליות בזהירות כשצחקה בעדינות, כי ידע שנוויל מסתכל עליו בעיניים הזהירות של מישהו שהכיר אותו לפעמים טוב מדי. "בעצם, חנה, הם די נקיים."
האף העגול והקטן התעקם כשחנה התקרבה מספיק כדי להריח את הזיעה שהתערבבה עם הבוץ עצמו, והיא התרחקה במהירות מניסיון בעלה לנשק אותה, והסתכלה על סוזן בתדהמה. "כלומר…"
"מתרגלים לזה," סוזן משכה בכתפה. "ותמיד יש כישופי ניקיון. מגפיים!"
"סליחה!" נוויל נבהל, וקפץ מיד אל המחצלת, ושיימוס הסתכל עליו במבט של הזהרתי-אותך כשהתכופף, ואז שוב הרים את מבטו, הפעם מסתכל על חנה. "אבל תהיתי, יקירה, שתיכן דיברתן יפה?"
"אה, בטח." חנה חייכה, והיה משהו מוזר וסודי בחיוך שגרם לשיימוס לחשוד מיד. הוא הסתכל על המנהיג הנועז, אבל לא היה שם שום דבר שיענה לו, רק חיוך קטן ותואם שרק העמיק את המסתורין. "למען האמת," היא המשיכה בקלילות, "עמדתי לשאול את אותו הדבר."
"לגמרי." אי אפשר היה לטעות בקלילות המאולצת בתגובתו של נוויל. סוזן, גם היא, נראתה מודעת לחלוטין שיש משהו בין הזוג, והוא משך בכתפיו בביטול, מקווה שתבין שהוא לא הבין כמוה.
"אני מבינה. טוב, מעניין אותי, זה היה אותו סוג שיחה?" חנה הסתובבה למכשפה השנייה, עיניה הירוקות נוצצות בניצחון. "סוזן, לא היה משהו שרצית לספר לשיימוס?"
השאלה הקלילה נפלה כמו קללה בחדר השקט, ושיימוס ממש נפל על הקיר לידו כרע, ליבו קפוא בחזה כשסוזן הסתובבה, עיניה ענקיות במה שנראה היה כמו שילוב בין תדהמה ו...אשמה?
"מה?!"
"אולי היה, את יודעת? כי יש משהו ששיימוס עמד לספר לסו." נוויל הנהן לאשתו כאילו לא נשמעה צעקה, שום תגובה, אבל עיניו היו ממוקדות בסוזן, התדהמה הופכת עכשיו למה שהיה ברור שהייתה בהלה אמיתית עבור שניהם. אוי, בשם המלכה מאב, היא ידעה. היא ידעה, כי הבן זונה הזה סיפר לאשתו, והיא סיפרה לסו, ועכשיו הם עמדו לנסות להכריח אותם, והוא ממש יצטרך לשמוע את המילים הנוראיות שחתכו בקיומו כל כך חזק וכל כך לעתים קרובות יוצאות מהשפתיים היפות הללו. סליחה. רק ידידים. חשבתי שהבנת. אני עדיין אוהבת אותו. הלוואי שלא היית עושה זאת. שום דבר נגדך, אבל אתה פשוט לא…
הלסת שלו התהדקה, והוא התאפס על עצמו, ידיו מתאגרפות לאט כשפנה אל נוויל, האיום האמיתי מתגבר על הפניקה במילים שלו. "אל תגרום לי להרוג אותך לפני אשתך, מנהיג נועז. אל תעשה את זה."
"אז…" הקול של סוזן בקושי נשמע, השתנקות גבוהה וחנוקה, והיא נשמה נשימה עמוקה, ובלעה את רוקה. עורה היה בצבע חלב. "כלומר, זה נכון, שיימוס?"
והנה זה היה, כולם הסתכלו עליו, ואם אי פעם היה רגע שיראה בו אומץ אמיתי, שירוויח בו את האדום והזהב שפעם לבש, זה היה זה.
אבל הוא לא היה אמיץ, לא באמת, לא כשחתיכות הלב היקרות והבודדות שהציל מהרס חייו היו על הכף, אבל הייתה גאונות מוזרה מאוד שיצאה מפאניקה אמיתית, והוא בירך את לשונו המהירה שסיבכה אותו בצרות כל כך הרבה פעמים כשמשך בכתפיו, וחייך בכל הקסם הקליל שאי פעם היה לו. "אה, איי, נכון, למרות שזה לא היה משהו שתכננתי להגיד עכשיו."
סוזן עדיין נראתה כאילו עמדה להתעלף, אבל עכשיו גם היה בלבול בגלל השינוי הפתאומי. "איזה… איזה דבר?"
"עיזים."
שלושה פיות נפתחו, שלושה קולות קראו במקהלה, ואוי, זה היה דבר יפה, והוא מעולם לא היה חייב יותר לאדם הגדול ההוא שהביא את מתנת הדיבור לאי הירוק. "עיזים?!"
"עיזים. עיזי קשמיר." הוא דחף את המגפיים לצד ונעמד, שם את ידיו בכיסיו כשנשען בקלילות על הדלת הסגורה. "חשבתי, בעצם, אבל כמו שאמרתי, אני לא ממש בקיא בכל הפרטים הקטנים, אז לא עמדתי ממש להגיד, אבל יש לנו שוק מבוסס לטקסטיל למכשפים, אבל בטח יש תחרות משאר החבר'ה שמבינים איך מגדלים דמיגייז, אז אנחנו צריכים להישאר צעד קדימה, ואם הדמיגייז מההימלאיה עובדים כל כך טוב, מה אם נשתמש בעיזי קשמיר? אותו הבחור שיקנה את הצמר אולי ילך עליהם, בעיקר כי נחסוך על מכסים."
סוזן צחקה במהירות, קצת בטירוף, אבל ההקלה שלה כמעט התבטאה בדמעות כשרצה קדימה, שוכחת מהלכלוך כשכרכה את שתי זרועותיה על צווארו, ונישקה את הלחי שלו כל כך קרוב לשפתיו עד שלרגע מטורף אחד, הוא כמעט סובב את ראשו קצת כדי להרוס את הכול. "שיימוס, זה מבריק!"
"סוזן, את -" חנה התחילה, אבל סוזן הסתובבה ממנו, הלחיים החיוורות פתאום אדומות כשנופפה בידה בביטול.
"אוי, אין צורך להיכנס לכל זה. מה זה משנה, באמת? כלומר, מה שטוב לחווה הוא טוב לחווה, לא נכון?"
"לגמרי!" הסכים שיימוס בבהילות.
"אבל, סוזן -" המבט על פניה של חנה היה קרוב מאוד לבגידה, אבל נוויל הניד בראשו, והלך כדי לקחת את ידה בעוד חלופת מבטים פרטית, הפעם יותר רצינית מהפעם הקודמת.
"לא, חנה. פשוט תעזבי את זה." לא הייתה עוד קלילות, רק קצת עצבות בקולו, וחנה הנהנה בשקט, ואז נאנחה, וגלגלה את עיניה.
"אני פשוט לא -" היא התחילה, אבל נוויל קטע אותה, צד אחד של פיו הופך לחיוך מר-מתוק.
"אני מכיר נשים מהפלפאף, ואני מכיר את האירי המסוים הזה. אולי כדאי שנהיה סבלנים, זה לא העסק שלנו בסוף."
"טוב, כמובן שזה לא העסק שלכם," סוזן הסכימה במהירות, ושיימוס יכול היה לנשק אותה שוב בגלל שעיניה נצצו, והבטיחו לו שדברים לא נהרסו אחרי הכול כשהציצה בחזרה מעבר לכתפה לפני ששוב הסתובבה והסתכלה על חבריהם. "זה טקסטיל משובח של מקמילן, אחרי הכול, וצריך כאן סבלנות. יש לכם איזה מושג כמה בלגן יהיה אם פשוט נניף את השרביטים שלנו ונזמן מאה עיזים?"
(1) לנוויל נולדו ב-2004 שני תאומים, פגי (על שם אימא של חנה שנרצחה בידי אוכלי המוות) וטרבור (על שם סבא שלו). הם מוינו לגריפינדור.
(2) שבי"ר- שליטה בלחשים ייחודיים ורבים. תרגמתי מאנגלית: Mastery of Advanced and Grueling Incantation (שליטה בלחשים מתקדמים ומייסרים), או MAGI (קוסם). מין דוקטורט ביקום הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה