תרגום המאמר הבא שמחלק את תולדותיה של ECW לשישה חלקים בשמונה שנים. נקווה שזה יעזור.
עידן הרשת- ינואר 2000-ינואר 2001
עידן הרשת, שהחל בגילטי אז צ'ארג'ד 2000 והסתיים בשידור האחרון של ECW בגילטי אז צ'ארג'ד 2001, נקרא כך על שם הערוץ, הדמות הסמכותית והקבוצה ההילית ששלטה בשנה האחרונה של הארגון. גם, זה היה שם יותר מעודד מאשר עידן סף המוות. אמנם הפער בין החמצות להצלחות קצת יותר נוטה לכיוון הרע בתקופה הזאת, אבל ECW עדיין יצרה המון כוכבים ורגעים זכורים לפני שהכל קרס.
כל הפוסט יכול להיות על סיירוס הווירוס והרשת- אני לא יודע איפה להתחיל. מצד אחד, זה היה רענן ושונה לקבל דמות הילית סמכותית ב-ECW. אפילו בקייפייב, פול היימן תמיד הוכר כמנהל מאחורי הקלעים של ECW. אז היה מעניין- בהתחלה- שיש דמות כמו סיירוס עם סמכות על התוכנית ומה שקורה בה. עד שסיירוס קטע כל פתיחה של הפרשנים, וכל סיום הפך לבלגן מוחלט, ממש נמאס לי מהרשת. כשכל התוכנית הפכה לרשת (קרדיבל, ריינו, קורינו, טאג'ירי, ויקטורי, אנטון וסיירוס) מול כל השאר, ECW הפכה לדומה מדי לתוכניות היאבקות אחרות שראיתי. גרוע מכך, לראשונה מזה שבע שנים, ECW הרגישה נוסחאית. נכון שסיירוס היה מגנט היט, אבל הוא גם היה בלתי נסבל וכמעט גרם לי לאבד עניין במוצר. הסילוק מ-TNN היה מכה נוראית ל-ECW בחיים האמיתיים, אבל בקייפייב, זה הקל שסיירוס יכול היה לחזור ולהיות מנג'ר היל מאוד אפקטיבי, ולא מרכז התוכנית.
הסטוריליינים שכללו היט אמיתי עם הרשת האמיתית היו קשים וחוזרים על עצמם- אני מבין שמאחורי הקלעים, ECW נלחמה על חייה מול רשת שהתייחסה אליה נורא, וניסתה לפתות את אחד מהמתחרים הגדולים שלהם. אבל זה ניתוח של סטוריליינים, אז אני אתמקד במה שראיתי על המסך. בהתחלה, היה מלהיב לראות את ECW מטשטשת את הגבול עם ההיט של הרשת שלהם, ולשמוע פרשנים אומרים דברים על חשבון TNN. אחרי קצת זמן, התגובות השבועיות של ג'ואי סטיילס והשוטים של היימן למצלמה הסיחו את המיקוד מהדמויות והקרבות. כל דבר בקייפייב הפך למלחמה נגד הרשת, וכמות הזמן והמאמץ שהשקיעו בסטוריליינים של פרשנים שייצגו את זה הכעיסה. אני לא רציתי לראות קרב של ג'ואל גרטנר-סיירוס (קרב שקרה באנרכי רולז). אהבתי ש-ECW נפתחה בסטיילס וגרטנר מקבלים את הקהל ואומרים שירים גסים, בהתאמה, אבל לא נהניתי שסיירוס קטע אותם כל שבוע. הדמות שלו השתמשה ביותר מדי מונחים פנימיים, והוא העליב את גרטנר באותם עלבונות עייפים. בכל אירוע, הם היו צריכים להמציא סיבה להעיף את גרטנר ולהחליף אותו בפרשנות עם סיירוס. זה היה יותר מדי, והלוואי שלא.
העימות של RVD-מייק אוסום היה... מדהים- ישר אחרי גילטי אז צ'ארג'ד 2000, העימות בין RVD למייק אוסום היה ממש טוב. RVD בדיוק ניצח את סאבו ושמר על תואר הטלוויזיה שלו, וזה הרגיש כמו הזמן המושלם ש-RVD ילחם על תואר העולם. הם עשו עבודה נהדרת בביסוס אוסום כרוצח (הוא בדיוק רצח את ספייק דאדלי) לאחר שחזר וזכה בתואר באופן מפתיע באנרכי רולז 99, והוא היה צריך טוען אמיתי שימנף את הכהונה שלו או להעביר את האליפות לבחור הכי טוב בארגון. העובדה שהפיוד הגדול והקרב לא קרו הייתה ממש מדכאת, וזה נדמה כמו מה שהתחיל את המוות של ECW.
הרגל השבורה של RVD- פשוט תזמון איום. שוב, בגלל הפיוד של אוסום, אבל גם בגלל שאיבדו את הכוכב הכי גדול שלהם לשלושה חודשים בזמן קריטי, הוזלת תואר הטלוויזיה (בלי לפגוע בסופר קרייזי, אני משבח אותו למטה), וההזדמנות של הרשת לקחת עוד זמן מסך. RVD אמר שזה רק עניין של זמן עד שייפצע, בגלל הסגנון שלו, אבל זה היה חסר מזל.
הסיניסטר מיניסטר היה כל כך שחוק שזה עבד נהדר- הוא היה כזאת דמות הזויה עד שהייתי מוכן לשים בצד את כמה שהסגמנטים היו ממש מטופשים ומוגזמים. הוא הזכיר לי את הרוח המרושעת בוב מטווין פיקס, והפרומואים השטניים שלו, עם הציפורניים המגעילות, במקומות מפחידים כמו תחתית בריכת שחייה ריקה היו ממש לא נוחים. גם אהבתי שלראשונה מזה שלוש שנים, מייקי וויפרק קיבל כיוון. שיער אדום ליצן, בגדים מלוכלכים, ומייקי וויפרק הפירומן (שהתעקש שהוא לא תינוק!) היה תפנית נהדרת לדמות. המנג'ר החדש, המהלכים החדשים, והפרומואים החדשים כשהדליק שולחנות, לפידים, פעמונים, קלפי משחק ואת עצמו, הפכו אותו לממש מסקרן. באותו הזמן, הם בנו אותו מחדש לטעינה לתארי מידקארד וזוגות. כשטאג'ירי התווסף, זה לקח משהו נהדר והרים את האיום שלהם. הם היו בחירה נהדרת לזכייה בתארי ECW לזוגות בטורניר (שיתואר למטה).
היו התקדמות וסוף אדירים לסיפור של דרימר-רייבן- כצפוי, דרימר ורייבן המשיכו את היריבות הכי גדולה בתולדות ECW בדרכים חדשות ומעניינות. לאחר שהפסידו את תארי הזוגות בגילטי אז צ'ארג'ד 2000, רייבן העצוב והפגיע התרחק מדרימר כשלא בגד בו. אהבתי את זה שזכה בסימפתיה של פרנסין, ושזה יצר הפרדה בין דרימר ופרנסין (שהיו ביחד בעלילה ובמציאות). זה שדרימר קרא לרייבן העצוב בלוקר רום ואמר לו ללכת לזירה שינה את הדינמיקה, ונתן לטומי תחושת שליטה ביחסים שלסיפור הזה לא היה קודם. גם אהבתי שרייבן בסוף בגד בדרימר כשהיה בברית עם פרנסין, אבל פרנסין הייתה זאת שבפיוד עם דרימר. לסיום הסיפור, רייבן חיבק את דרימר לאחר שהאחרון זכה באליפות העולם הראשונה שלו בסייברסלאם 2000 ברגע יפהפה, שהזכיר שהם שני צדדים של אותו המטבע.
האימפקט פליירס שלטו בתקופה הזאת- כפי שתיארתי בפוסט על 1999, היו לי תחושות מעורבות על האימפקט פליירס. הם החלו את העידן הזה כאלופי הזוגות, והתארים עצמם נתנו להם תחושת מטרה ברורה וקבועה. היו להם קרבות נהדרים בטלוויזיה ובאירועים עם רייבן ומייק אוסום, טומי דרימר ומאסאטו טאנאקה, ג'ידו וג'אדו, וצ'טי ונובה. האהוב עליי היה הטרי וויי דאנס בליבינג דנג'רוסלי 2000 מול רייבן/אוסום ודרימר/טאנאקה. זמן הפרומו החוזר על עצמו הוגבל, הם הפסיקו עם הקאצ'פרייזים המאולצים, וביססו את עצמם כצמד הגדול באמת האחרון בתולדות ECW. חבל שסטורם עזב במאי, ואז לא היה להם רעיון מה לעשות עם התארים (או עם דון מארי) לכמה חודשים, אבל האימפקט פליירס כן עשו... אימפקט.
הטורניר על תואר הטלוויזיה יצר כל כך הרבה אנשים בבת אחת- בלי קשר לפציעה העצובה של RVD, הטורניר להחלפתו כאלוף טלוויזיה היה ממש מלהיב. המידקארד של ECW ממש הצליח לזהור, וכל העבודה שעשו ב-1999 כדי לבנות אנשים כמו טאג'ירי, סופר קרייזי, גווידו וספייק דאדלי ממש השתלמה. קיד קאש ו-CW אנדרסון גם הצליחו להותיר חותם ככוכבי מידקארד עתידיים. סנדמן היה הוותיק והפייבוריט מבחינת רגש. ריינו נראה ממש כמו רוצח והיה הפייבוריט מבחינת סיכוי. סופר קרייזי ניצח את ריינו בגמר, אחרי המון התערבויות מהרשת וחזרה של RVD (בחולצת מחווה מרגשת לבובי דאנקם ג'וניור), וזה הרגיש כמו משהו שממש מגיע לו וממש הפך את קרייזי לכוכב כשליבינג דנג'רוסלי 2000 ירד מהאוויר.
"סטיב קורינו- הוא אידיוט, או שהוא כל כך טיפש עד שהוא גאון?"- קשה לספר כל מה שסטיב קורינו עבר השנה, אבל השורה הזאת מסיירוס סימנה כמה יפה סטיב קורינו הפך מדביל לאיום. בפיוד מול דאסטי לבד, הוא הפך מאידיוט מוחלט, לדמות ממש מוגדרת, היל דרומי מיושן, שהיה מוכן לחטוף כמו כולם בארגון. המראה שלו הפך להגיוני, הוא התחיל לדמם כמו פלייר, והקרבות שלו היו עם פסיכולוגיה שבידלה אותו מכולם. אמנם דאגתי לבטיחות שלו (אלוהים הבלייד ג'ובס בכל קרב השנה, ובעיקר בהארדקור האבן מול טאג'ירי והיט וייב מול ג'רי לין), אבל המחויבות שלו לדמות הייתה אדירה בסוף העידן הזה. הוא היה החלק האהוב עליי ב-ECW בשנת 2000.
אלוהים, הנפילה של דנבורי! - בטוח הספוט הכי אלים בתולדות ECW. אחד מהרגעים האלו שהרגשת בהם רע שאתה בכלל צופה. הפציעות היו חמורות וחלקן קבועות, אבל הוקל לי שניו ג'ק יצא מהרגע הזה חי. בנימה קלילה אך עדיין מפחידה, היה מגניב לראות את ג'ק קופץ מאותו מקום במרכז או'נייל כעבור כמה חודשים, והפעם הספוט הלך חלק כמה שאפשר. וגם, אם מדברים על ניו ג'ק, הוא השתמש בחרמש כנשק בשנת 2000. חרמש?! למה?!
טאג'ירי-סופר קרייזי-ליטל גווידו: הטרי וויי דאנס של הטרי וויי דאנס- הטרי וויי דאנס בו טאג'ירי זכה בתואר הטלוויזיה מסופר קרייזי היה מדהים. עוד זכייה ראויה בתואר עבור בחור שקרע את התחת מאז הארדקור TV בדצמבר 1998. השלושה האלה לקחו את הטרי וויי דאנס הרגילים והטובים שלהם ופשוט העלו את הביצוע עד שזה הפך לטוב בסדרה שלהם. אני אגיד שזה היה הקרב הגדול בקריירה של גווידו (למרות שהיו לו כמה קרבות זוגות טובים בהמשך השנה). הקרב גם היה מרחץ דמים. סופר קרייזי לבש חולצה לבנה כדי לרמוז לכך! אהבתי את זה שהרשת תכננה שריינו יזכה בתואר הטלוויזיה, אז גם אם טאג'ירי ניצח, הוא היה אמור לתת לריינו את התואר בשבוע הבא. הקרב היה ב-ECW ב-TNN, ה-14 באפריל, 2000.
ECW ב-TNN, ה-28 באפריל: שלושה חילופי תואר וקרב של טאז (בערך)- עם מה שקרה בסייברסלאם, אחד מהפרקים הכי מטורפים וחשובים בתולדות ECW כלל את ריינו זוכה בתואר הטלוויזיה מטאג'ירי (התואר הראשון שלו ב-ECW), טומי דרימר מנצח את טאז על תואר ECW (בגלל מה שקרה עם מייק אוסום), רייבן ודרימר חוגגים יחד ברגע יפהפה, פרנסין בוגדת בטומי דרימר, וג'סטין קרדיבל יוצא עם אליפות העולם. אני לא עומד להיכנס לסיבות מאחורי הקלעים למה התואר עבר ככה, אבל כמעריץ, זה גרם לי לחשוב שהיימן ממש לא אהב לתת בוקינג לאלופי עולם פייסים.
ג'סטין... סביר- ואם כבר כהונת האליפות של ג'סטין קרדיבל, היא הייתה בסדר. אתחיל עם החיובי: הוא היה אלוף העולם האחרון שבאמת קיבל ריצה טובה עם התואר, היל נאמן ומתועב ממש, יכול היה להתאבק בקרבות איכותיים כבחור יחידים או זוגות, היה בצמד חזק עם פרנסין, נבנה טוב מאז הבכורה שלו והרגיש אמין, ובאמת רציתי לראות פייס לוקח ממנו את התואר. אבל היה כל כך קשה לראות אותו כאלוף עולם, כי הוא פשוט לא היה מלהיב כמו אנשים כמו RVD, רייבן, לין, קורינו וריינו. קשה לתאר, אבל היה חסר לו הדבר הזה שאלוף עולם מרתק צריך. בעצם מצאתי אותו ממש מעניין לאחר שהפסיד את אליפות העולם, כשהראה צד אפל ומהורהר יותר כשניסה לנווט ביחסים שלו עם פרנסין. ג'סטין מעל הממוצע קרע את התחת למרות זאת.
ג'רי לין-RVD בהארדקור האבן 2000 והתוצאה- אהבתי את הקרב הזה, ועד הסיום, חשבתי שזה יכול להיות הטוב ביותר. התוצאה הרגישה יותר פתוחה בהתחשב בזה ש-RVD כבר לא היה אלוף הטלוויזיה הבלתי מנוצח. ואז הרשת הגיעה, והאוברבוקינג גרם לכולם להיראות חלשים. לא היה לי עניין בסקוטי אנטון (ריגס) בוגד ב-RVD, ובאמת רציתי שהניצחון הראשון של לין על RVD יהיה נקי ומשכנע. לין מנצח את RVD נקי כשזה חזר מפציעה מיד היה שם את לין בפסגת הארגון, והיה יוצר סיפור מעניין של RVD שמפקפק בעצמו אחרי שחזר מפציעה. במקום, הרשת עשתה את שלה, ו-RVD הוסח במשך חודשיים בפיוד עם בחור שפשוט נקלע לארגון.
לורי פולינגטון המסכנה- בטח יש משהו במים בבית סנדמן. לורי לקחה כמה באמפים רצחניים, בעיקר בהארדקור האבן 2000, בגלל ריינו. הפיילדרייבר דרך השולחן והגור דרך השולחן בפינה היו הרסניים, וממש הוציאו אובר את ריינו כמגה-היל שהפרומואים הפסיכיים שלו גובו בידי הפעולות שלו. הפולינגטונים היו יריבים מצוינים לריינו, והפיוד הזה הפך את הביג פאקינג דיל לאיש הכי מסוכן ברוסטר.
הם ממש ניסו במחלקת הזוגות- ECW הרגישה את החוסר בצמדים לגיטימיים מאז עזיבתם של הדאדליז בספטמבר 1999, אבל לפחות היו להם את האימפקט פליירס בפסגה כדי לכסות על זה שהמחלקה הייתה די חלשה. ברגע שסטורם עזב ל-WCW והתארים פונו בידי ג'סטין קרדיבל, אי אפשר היה להתעלם מהמציאות. אהבתי את זה שהיימן לקח קצת זמן לפני שצמד אחר זכה בתארים. היעדרם של התארים הורגש, אבל היה די חלש לזרוק את התארים על צמד לא אמין. במקום, פול אי. השקיע את כל הקיץ כדי שמחלקת הזוגות תתפוס את אור הזרקורים. דני דורינג ורודקיל, ה-FBI, סיימון וסווינגר, צ'אטי ונובה, מת'יוז ויורק, הוט קומודיטי ודה באלדיז בילו שלושה חודשים כמעט בלקרוע את התחת לפני טורניר הזוגות. התארים כן הלכו לצמד החדש (והמדהים) של מייקי וויפרק וטאג'ירי, אבל צמדים כמו דורינג ורודקיל, סיימון וסווינגר וה-FBI היו צמדים לגיטימיים שלא היו ירידה גדולה מדי מהאלופים הקודמים.
כל החבר'ה המוכשרים שהיה מאוחר מדי להוציא אובר- וזה באמת. ההוט קומודיטי (EZ מאני, חוליו דינרו, כריס האמריק ואלקטרה) ממש בידרו בזירה. הם לא באמת קיבלו זמן מיקרופון או את היכולת לבסס את הדמויות שלהם, חוץ מזה שהם אהבו כסף, אבל הם היו טובים בזירה ורק השתפרו. ל-EZ מאני היה הפאוורבומב להוריקנראנה המדהים הזה מול קיד קאש. חוליו דינרו היה עם בעיטות נחמדות. האמריק נתן את הלגדרופ המקסים הזה. יורק ומת'יוז גם היו נהדרים, והצמד הראשון של ECW בצלמם של הרוקרס וההארדיז. הקהל אפילו צעק עליהם "הארדי", בגלל המראה, המהלכים, והעובדה שההארדיז עזרו לאמן אותם. צ'ילי ווילי היה מצוין במיני פוש שלו, וזכה בקהל תוך פחות מחודש. לבסוף, אלוהים, טוני ממלוק ידע לקחת באמפים. הוא כמעט מת בבכורה שלו עם הקפיצה מהטורנבאקל ישירות למעקה המתכת. הוא לחלוטין יצא אובר יותר כשהיה ב-FBI, אבל נדמה היה שהיה לו פוטנציאל רב בתוך הזירה שהסגירה מנעה מאיתנו לראות. זה היה בלתי אפשרי להוציא אובר 60% מהרוסטר באותו הזמן.
הפייס השחצן והנאמן, RVD, היה מדהים- בעיקר כשהוא נלחם מול הרשת, היה מדהים לראות את כל הקהל צועק את שמו, ואז יוצא מדעתו כשהוא יצא להציל לבסוף. באמת קשה להבין כמה הדיבוב על המוזיקה פוגע בכניסה שלו, אבל אפילו עם מוזיקה ג'נרית לא תואמת, עדיין אפשר להרגיש את החשמל כשה-Whole Fuckin' Show בא להציל את היום. כל הפופים היו מרשימים, אבל שניים בעיקר בלטו לי: היט וייב 2000 בעיר המאמצת שלו, לוס אנג'לס, והבכורה של ECW בקנדה בהארדקור TV ב-23 בספטמבר, 2000. היה עצוב כשנעלם מסיבות אמיתיות בסוף השנה, אבל הפופ שקיבל כשחזר להאמרסטיין בגילטי אז צ'ארג'ד 2001 גרם לתחושה שהכל בסדר בעולם.
הפוש לקיד קאש היה נהדר- לקיד קאש היו מהלכים מרהיבים ו... מראה מאוד מוכר. לפעמים, הוא הזכיר לי את ריי מיסטריו וסייקוזיס בסוף 1995. ההיפוכים והקפיצות שלו היו גבוהים ורחוקים יותר מכל אחד אחר ברוסטר. חוץ מקרב תואר העולם האקראי שלו בליבינג דנג'רוסלי 2000, הפוש הרגיש הדרגתי ועקבי כשעלה ברמה. הזכייה בתואר הטלוויזיה מול ריינו (בעזרת RVD) ב-ECW ב-TNN (ה-8 בספטמבר, 2000) הרגישה מלהיבה והגיע לו. הקרבות שלו והצמד הקצר עם RVD ממש הראו את יכולותיו. גם היה הגיוני שיפסיד את התואר לריינו שוב כעבור כמה שבועות, אבל זה היה כיף כשזה נמשך.
מה הלך עם המצלמות והתאורה? - ECW הציגה מראה חדש באמצע השנה, עם מצלמות באיכות גבוהה יותר, קהל חשוך, ומה שנדמה היה כמו פילטר כחול על העדשה. זה נראה היה מעניין, אבל הפסיקו עם זה בלי הסבר כעבור כמה שבועות. בנוסף, בבכורה שלהם בהאמרסטיין בסוף אוגוסט, המצלמה שלהם הייתה ממש מחורבנת, בניגוד למצלמה בזירה. זה פגע במוצר, והיה ממש מעצבן לעבור פערים באיכות הצילום. אני בטוח שיש סיבות לזה, אבל כצופה, הרגשתי מבולבל.
היט וייב 2000- ממש נהניתי מהמופע מסיבות של קרבות וגם מחוץ להם. אהבתי ש-ECW ערכה בכורה בקליפורניה, והקהל באולם נראה ממש נלהב לראות את המוצר חי. באמצע שנת 2000, ECW עברה מקומות מוכרים ממזרח למיסיסיפי, אז לראות מיקום חדש היה מלהיב. הקרב של ג'רי לין-סטיב קורינו גנב את ההצגה, ועשה עבודה נהדרת בלגרום לשניהם להרגיש כמו כוכבים שיזכו ממש בקרוב בתואר העולם. הבוקינג של הקרב של RVD-סקוטי אנטון על בכורת הוואן טרמינייטור הייתה מבריקה, וזה היה נהדר לראות את הקהל משתגע כשעשה את המהלך המדהים. וגם ג'ואי סטיילס כשדיבר על זה שבדרך כלל RVD היה צריך לטוס למופעים, אבל היה ביתרון בקרב הזה כי היה המתאבק היחיד שישן במיטה שלו לילה קודם.
התקרית עם XPW- הפלישה ש-XPW עשו הייתה פראית. היה ממש מגניב לראות את כל המתאבקים יוצאים להגן על פרנסין אחרי שקרה משהו שממש הכעיס אותה כשהתעמתה עם אנשי XPW. היה מוזר ומעניין לראות את טומי דרימר מוסח בזירה, ואומר לג'סטין קרדיבל משהו כמו "קורה חרא מטורף מחוץ לזירה, תן לי לשים עין על זה". אחרי שהרוסטר והמאבטחים סילקו את אנשי XPW, זה היה מדהים ומרגש כשדרימר תפס את המיקרופון, צעק "EC-Fuckin' W", והקהל יצא מדעתו.
הבנייה של ג'רי לין לזכייה שלו באליפות העולם בבית הייתה מושלמת- הוא חזר מפציעה במאי, וג'רי לין שיחק את הטווינר המורד שסירב להצטרף לרשת, וכעס על המעריצים שהתגעגעו ל-RVD יותר ממנו. הוא רק רצה להיות הכי טוב שיש, ונמאס לו להיות שחקן צוות טוב, והכריז שמעכשיו יעשה רק את עצמו כוכב. בדרך כלל אני לא סובל את סטוריליין השופט המושחת, אבל העובדה שלשופט דני דניאלס הייתה שנאה כלפי לין עזרה לבנות אותו כפייס נגד כל הסיכויים. כשניצח את ג'סטין קרדיבל באנרכי רולז במיניאפוליס, זה הרגיש כמו הבחור המושלם, במקום המושלם, בזמן המושלם לגמור את הכהונה של קרדיבל. הבוקינג היה טוב, ולכן היה מאכזב לראות את לין מפסיד את התואר רק חודש אחר כך בנובמבר טו ריממבר (למרות שהיה נחמד לראות את קורינו זוכה).
סטיב קורינו הפייס/טווינר היה מדהים וקצר מדי- ג'ואל גרטנר ניסח את זה הכי טוב: "אני לא יודע אם אפשר לחבב את סטיב קורינו. זה כמו לשים מסטיק בקיש". אחרי קלאסיקות מדממות עם דאסטי רודס (ליבינג דנג'רוסלי), טאג'ירי (הארדקור האבן) וג'רי לין (שכתב "תמות" על גופו עם הדם של קורינו בהיט וייב), היה בלתי אפשרי לפחות לכבד את סטיב קורינו. עם גימיק מלך האולד סקול, הוא היה כריזמטי, נחוש, מצחיק ובלתי ניתן לחיסול. כשעזב את הרשת וסימן את אלוף ECW ג'סטין קרדיבל, זה הרגיש כמו ההזדמנות הכי טובה עבורו להתמודד על התואר כשהמעריצים תומכים בו. זה לא היה מיידי, והוא לא נטש את הפחדים שלו, אבל זה היה פייס/טווינר טרן טוב שפשוט עבד. הקרב שלו על התואר מול ג'סטין קרדיבל בהאמרסטיין בולרום ב-ECW ב-TNN, ה-15 בספטמבר, 2000, היה מדהים, והקהל היה בכף ידו. כשניצח את קרדיבל ולין (וסנדמן, בערך...) בנובמבר טו ריממבר, ממש שמחתי (למרות הרגשות המעורבים שלין הפסיד את התואר כל כך מהר). לא היה הגיוני שבסוף דצמבר, קורינו חזר לפרומואים של היל (כשג'ואי סטיילס אפילו אמר "איזה היל!"). זה היה פתאומי, מזיק ופניית פרסה ממש מהירה. בסוף התקופה הוא היה בברית עם ג'סטין קרדיבל (בברית שתתואר מתחת), ותהיתי למה הם שינו תוכניות כל כך מהר.
את מי הברית המסוכנת החדשה ניסתה להוציא אובר? - אני ממש לא מבין. במהלך הפרומואים הארוכים שחזרו על עצמם, כמעט כל ההיט היה על לו אי. דנג'רוסלי (סיין גיי דאדלי) ואלקטרה (שלא התאבקה). בינתיים, CW אנדרסון וביל ווילס היו צמד אמיתי שלא קיבל זמן מיקרופון או התייחסות מהמנג'ר והמלווה שלהם. CW אנדרסון היה די מרשים בזירה, אז אני מבולבל למה לו אי. פשוט לא ליווה אותו כשהוא עלה בדרגה. "וויילד" ביל ווילס היה מודד זמנים שהפך לג'ובר, והקשר איתו שם את אנדרסון מהר בלאוור מידקארד.
CW אנדרסון: הכוכב האחרון של ECW- ברגע ש-CW אנדרסון עזב את הברית המסוכנת החדשה לטובת סיימון דיימונד וסווינגר, הוא (והם) היו מיד במצב טוב יותר. הם עשו עבודה נהדרת בבניית המכה השמאלית שלו, הספיינבאסטר, והאקספלודר סופלקס הממש מגניב (הגלגל הענק). טומי דרימר היה בחירה נהדרת לפיוד אמיתי ראשון, ודרימר הוציא אותו אובר בגדול. קרב ה"אני פורש" שלהם בגילטי אז' צ'ארג'ד 2001 היה אלים, זכור, וגם בהפסד ממש שם את אנדרסון על המפה. הוא לא היה אהוב אצלי, אבל נדמה היה שיוכל להיות אפר מידקארד, והוא בידל את עצמו משאר הדמויות שהגיעו בשנת 2000.
גילטי אז צ'ארג'ד 2001 הרגיש ממש מוזר- היה מוזר לחשוב שלמופע האחרון של ECW היה אולם מלא. זה לגמרי לא נראה כמו סוף, או עם רמז שהדברים נגמרו. הם אפילו פרסמו את ליבינג דנג'רוסלי בסוף המופע, למרות שבלי מיקום או עיר. החצי הראשון של הקארד היה די גרוע, בעיקר בהתחשב בכל הכלומניקים שעוד ניסו לבסס את עצמם בקארד, אבל האירוע ממש התרומם עם תואר ECW. קרב הסולם המשולש בין קורינו, סנדמן וקרדיבל היה אלים וראוי למיין איבנט, ואפילו כלל זכיית תואר מפתיעה לסנדמן, שלא החזיק בתואר מאז 1996. היה מעניין שתואר העולם החליף ידיים בשלושה מארבעת האירועים האחרונים, כולל פעמיים באירוע הזה. למרות הכאוס והטירוף של ECW, היימן תמיד נזהר שהתואר שלו יחליף ידיים יותר מדי פעמים, ונדמה שזה נשכח בסוף שנת 2000. ריינו לקח את התואר מסנדמן וזה היה הגיוני, אבל שוב, מאוד מוזר בהתחשב בארבעה חילופי התואר האחרונים. האירוע הסתיים ביצירת סטייבל חדש (של ג'סטין קרדיבל, סטיב קורינו, ג'ק ויקטורי ופרנסין) שמעולם לא נוצר. הקבוצה החדשה הייתה מוזרה מבחינת קייפייב, כי קורינו הפך שוב להיל אחרי ריצה קצרה כפייס, פרנסין התרחקה מקרדיבל כי לא היה לו התואר (ועדיין לא...), ונדמה היה שזה מחזור ברור של האימפקט פליירס (אני חושב שאפילו קראו להם "הפלייס").
הקרב האחרון המושלם ל-ECW- ג'רי לין-RVD- ממש אהבתי את ג'רי לין ההיל עם סיירוס. הכהונה הקצרה שלו כאלוף עולם פייס הייתה ממש מאכזבת, וזה שיצא מדעתו בגלל זה היה המהלך הנכון. החמור סיירוס ניסה לעשות לו טרן כל השנה, והפסד התואר כנקודת השבירה היה מעבר הגיוני וטוב לדמות שלו. אהבתי את הקרב הזה, אני שם אותו עם הקלאסיקות שלהם מ-1999, ואני שמח שהסתיים עם מעט בלגן. בהתחשב בזה שזאת הייתה חזרה מפתיעה של RVD, זה הרגיש כמו רגע ממש טוב באירוע עצוב.
בונוס- ECW וואן נייט סטנד 2005 היה כל כך מהנה- באופן צדדי, הייתי די עצוב אחרי גילטי אז צ'ארג'ד 2001. הייתה שם אנרגיה של עיר רפאים. כמעט מיד שמתי את וואן נייט סטנד 2005, ואני ממש שמח על כך. על האירוע דיברו המון, אז אין לי מה להוסיף. אני פשוט שמח שראיתי המון אנשי ECW מקבלים תשלום ופרידה ראויה מחבריהם.
