תרגום המאמר הבא שמחלק את תולדותיה של ECW לשישה חלקים בשמונה שנים. נקווה שזה יעזור.
עידן הטריפל תרת'- יוני 1997-ינואר 1999
הפעם נדבר על התקופה של ECW שהתרחשה מרסלפלוזה 1997 עד לגילטי אז צ'ארג'ד 1999, מהעזיבה של רייבן ועד לזכייה הראשונה של טאז באליפות העולם. בעידן הזה שלטו הכהונות של שיין דאגלס, בעזרת חבריו מהטריפל תרת': כריס קנדידו, באם באם ביגלו ופרנסין. בואו נצלול.
שיין דאגלס היה באמת הפרנצ'ייז- תחתכו את המוזיקה המזדיינת! מעולם לא כיבדתי יותר מתאבק שלא היה אכפת לי מהקרבות שלו. לשיין דאגלס היו גרסאות קודמות של הטריפל תרת' עם מלנקו, בנואה ובריאן לי, אבל הגרסה בין אמצע 97 לתחילת 99 הייתה הכי זכורה. ברגע ששיין זכה בתואר העולם בהארדקור האבן 97, הוא מצא דמות מושלמת שהיה אלוף אמין ובריון שפחד והוגן בידי חבריו הטובים.
האתגר של ריק רוד- האתגר הזה היה ממש כיף ונתן מיד לכהונה של שיין כאלוף עולם דינמיקה ייחודית. רוד, שכביכול רצה לעזור לשיין לשייף את יכולותיו, הביא לדאגלס יריבים עולים ברמה. זה הוביל לקרבות נהדרים בהארדקור TV מול אל סנואו (לפני הראש), אקסל רוטן ופיל לאפון. האנגל הסתיים כשרוד עשה דאבל טרן מדהים על שיין, כשבחר בבאם באם ביגלו לקחת את תואר העולם ב-20 באוקטובר, 1997. באם באם הצטרף לטריפל תרת' שוב לאחר שהפסיד את התואר כעבור כמה שבועות, מה שלא היה ממש הגיוני, אבל היה מהנה למרות זאת.
שיין הפצוע היה יותר מבדר משיין הרגיל- אחרי שבאם באם גרם/החמיר את פציעת הכתף של שיין בנובמבר טו ריממבר 97, שיין עלה וירד מהמדף רוב 98. היה מבדר לשמוע אותו מפרשן רוב השנה. הוא היה פרשן צבע היל נהדר, והייתה לו כימיה טובה עם ג'ואי סטיילס, שהיה רגיל להיות לבד. אהבתי את זה שהפרנצ'ייז צפה ביריבים עתידיים כל הזמן. למרות שהיה ברור רוב 98 שהיריב הגדול שלו הוא טאז, הוא תמיד גילה מודעות לטוענים אחרים שהיו באזור. הוא בעיקר דאג מג'סטין קרדיבל ורוב ואן דאם, מה שמיד העלה את האמינות שלהם, ושתל את הזרעים לפיודים עתידיים.
הבנייה בת השנה וחצי לשיין-טאז הייתה מיוחדת- ברסלפלוזה 97, טאז ניצח את שיין וזכה באליפות הטלוויזיה תוך פחות מארבע דקות. ברגע ששיין זכה בתואר העולם באוגוסט 97, זה הרגיש כמו משחק וידאו בו טאז היה צריך לעבור את קנדידו, באם באם ואת הבוס האחרון שלו, סאבו, לפני שהגיע לדאגלס. הרגיש כאילו סאבו היה הבוס האחרון, ולא דאגלס, כי ככה הסטוריליין נבנה. שיין אפילו הודה בפרומו מאחורי הקלעים בהארדקור TV בדצמבר 98 שציפה שטאז יחסל אותו, ושלא היה אכפת לו להפסיד את התואר לבחור אולד סקול כמו טאז. אני אגיד שזאת הפעם הראשונה ש-ECW עשתה מרדף ארוך אחרי התואר, כשהפייס המסורתי היה צריך להתגבר על אימפריה כדי להחזיק את כס המלכות. טאז היה הדמות המושלמת להשלים את המשימה, והזכייה שלו באליפות העולם בגילטי אז צ'ארג'ד 99 הייתה ממש ראויה.
פאקינג סוס העבודה האומלל- טאז- נדמה היה שגם בקייפייב, טאז קנה את הגימיק שלו. זה הוביל לסגמנטים וקרבות נהדרים בתקופה הזאת. שום דבר שטאז עשה על המיקרופון או בזירה לא היה לא מתאים לדמות שלו. הדרך בה הרס אידיוטים על שמאל וימין עם טי בון סופלקס אלים הייתה מטורפת. אם מתאבק אחר היה מנסה לתת פרומואים קשוחים ואמינים עם מגבת זיעה על הראש, הוא היה נראה כמו אידיוט. אבל לא טאז. המחויבות שלו לגימיק גרמה למילים ולפעולות שלו להיראות רצינית כל הזמן. טאז השחצן שיצר את אליפות FTW ועצבן את דאגלס הפצוע כי האמין שהוא אלוף העולם האמיתי (אפילו לפני שניצח את באם באם בהיט וייב 98) היה מושלם.
טאז מול סאבו זה אולי הפיוד הגדול בתולדות ECW- אני אוהב את דרימר-רייבן (או סנדמן), אבל טאז-סאבו אולי מנצח רק על האורך. טאז וסאבו ערכו בכורה שניהם בשנה הראשונה של 1993, השבילים שלהם נפגשו כמה פעמים בקרבות על תארי זוגות, תארי טלוויזיה, פציעות צוואר, ומי נשאר ומי לא. אהבתי את זה שטאז וסאבו עשו פיוד ב-98 כממתק לא צפוי. טאז רצה את שיין, ונדמה שהבחור האחרון שילחם בו לפני שיקבל את האלוף יהיה באם באם. הוא ניצח את באם באם, ואז יריבו הישן סאבו הופיע ברגע המושלם כדי לגנוב את הרעם ואת הטעינה לכתר בקרב השלשות בנובמבר טו ריממבר 98.
הפיוד של הטריפל תרת' מול הטריפל תרת' החדשים (RVD, סאבו וטאז) היה ממש מדהים- אהבתי את הבנייה בה בסוף טאז התחבק עם סאבו כדי לסמן את יצירת הצוות. סיום הקרב של נובמבר טו ריממבר 98 כשסאבו מצמיד את שיין, שננעל בטאזמישן, היה הסוורב המושלם כדי לפתוח שוב את הפיוד בין טאז לסאבו. טאז דיבר על זה שייתן לסאבו "שלוש מכות" על גניבת האליפות (ועוד בעיות מהעבר) וסחב את הפיוד מנובמבר טו ריממבר 98 עד גילטי אז צ'ארג'ד 99. האנגל הגיע לשיא כשנדמה היה שטאז שוב שבר לסאבו את הצוואר עם דרגון טאזפלקס אלים דרך שולחן בפרק של הארדקור TV בדצמבר 98. לא היה ברור אם המהלך המסוכן היה מכוון, והשיחה בטלפון מתחנת דלק בניו ג'רזי בה טאז הסביר שהוא לא שם על זה שפצע את סאבו (ושתי המכות הנוספות) היו הציפוי על עוגת האנגל הנפלא. האם זה היה הגיוני שטאז נתן לסאבו להצמיד אותו ולתת לו את אליפות FTW? לא באמת. האם אכפת לי? לא, כי הייתי שקוע בסיפור והדמויות הנהדרות.
באם באם ביגלו ממש ביסס את עצמו ב-ECW ב-1998- באם באם הופיע בארגון מאז פברואר 96. תמיד היה טוב לראות אותו, אבל נדמה היה שנעלם לפני שהתחיל איזה פיוד או קרב חשוב. הוא לא התחיל להופיע בהארדקור TV ממש עד לאמצע 97, והריצה הנוכחית כללה הפסד מוקדם לספייק דאדלי. זה היה מוזר. ועדיין, הפיוד עם טאז לקראת הקרב בליבינג דנג'רוסלי 98 היה ממש מבדר. הוא זלזל בטאז, חשב שהוא סלבריטאי והיו לו הסחות דעת, והוא עדיין ניצח. הספוט הידוע לשמצה בו שניהם שברו את הזירה היה ממש מרשים, ורגע ללקט של ספוטים. היה הגיוני שטאז יפסיד בקרב הראשון שלהם, וזה שטאז שיבח אותו על הניצחון באירוע היה נהדר. הקרב החוזר בהיט וייב 98 היה נהדר, כשעברו דרך הבמה והפעם הסיום היה הפוך מליבינג דנג'רוסלי. למרות שבאם באם קיבל את אור הזרקורים ותואר העולם לרגע קצר, הוא באמת שם על זה וגרם לכל מי שנלחם מולו להיראות טוב.
כריס קנדידו נגד/עם לאנס סטורם היה ממש כיפי- קנדידו היה מטופש ורציני, והפיוד/שותפות עם לאנס סטורם ממש גנב את ההצגה באנדרקארד. אמרתי ש-ECW יודעת לבנות פיוד אפור נהדר, שם אין באמת פייסים או הילים, וקנדידו-סטורם הדגים את זה לגמרי. קנדידו, בעיקר כשסאני התחילה להופיע ב-ECW ב-98, היה גם חבר מתועב ואפילו אלים, וגם מתאבק טכני מצוין. לאנס סטורם, עם הקוקו הבלונדיני המטופש, היה נהדר גם כפייס האנדרדוג שהטריפל תרת' בגדו בו (סיום עצוב להתמחות שלו) וגם כאידיוט השחצן שהגיע לו לחטוף. הפיוד שלהם קצת נמרח, כי הם פשוט לא הפסיקו להתאבק, אבל הם תמיד נתנו קרב טוב בזירה. יכולתי בלי להכניס את תמי לין ביץ' (דון מארי) לסטוריליין, כי זאת רק הייתה דרך לרדת על סאני בלי סוף. סאני עצמה הייתה ממש פצצה בכל הופעה שלה, אבל איך שהבוקינג והפרשנות הציגו אותה (וכל אישה ב-ECW) היה ממש רגרסיה.
קנדידו/סטורם-RVD וסאבו- קרב מרובע של תחרותיות- היריבות הזאת הייתה ממש מהנה, כי זה היה פיוד שכלל ארבעה אנשים אגואיסטים שרצו לבסס עליונות על שותפם, אבל רצו להיות בצמד הכי טוב. כל פעם שנלחמו ב-98, הובטח קרב איכותי. חוץ מזה, אהבתי את ההמשכיות של הבריתות הארוכות ב-ECW, והעובדה שקנדידו לא שכח את החברות שלו עם סאבו במהלך היריבות, כולל כשהיו צמד ביחד בעניין של כבוד 98 מול לאנס סטורם ו-RVD. אבל הקרב הסתיים כשקנדידו בגד בסאבו, ושניהם חזרו לשותפים המקוריים שלהם.
המאפין המדהים, ג'ואל גרטנר- הזוי שלג'ואל גרטנר אין עבודה לכל החיים בארגון שמשודר בכל המדינה. הוא היה מנג'ר היל ענק, כזה יצירתי על המיקרופון, והיה לו את הפרצוף הכי דורש בתולדות ההיאבקות. גם איך שאמר את השם שלו היה ממש מעצבן. הוא גרם לכל דאדלי להיראות מיוחד בהצגה שלהם, והיה נהדר בלרדת על הקהל שנכנס להצגה שלו. הפרומואים שלו על ביולה לקראת קרב השלשות בהיט וייב 98, הדאדליז-דרימר, סנדמן וספייק היו ממש טובים. האם זה היה מגוחך כשהביא בובת מין מתנפחת לזירה וקרא לה "ביולה" לאחר ששבר את הצוואר לביולה האמיתית? ממש. וזה גם היה ממש אפקטיבי בלבנות את הצמד הכי נורא בתולדות ECW. זה גם היה מצחיק שדי-וון עשה קייטי ויק ב-98 עם הבובה באמבולנס. גרטנר גם היה נהדר בלחלוק את המיקרופון, בעיקר עם באבה, מה שעזר לו להשתנות לאחד מאנשי הפרומואים הכי קשוחים בארגון.
ביולה ופונזי מדהימים את כולם באז גוד אז איט גטס 1997- כשנלחמו בקרב זוגות מעורב עם טומי דרימר ורוב ואן דאם בהתאמה, השניים הדגימו כמה הם חשובים לארגון כשעשו את אחת מהסיומות הכי מרגשות בתולדות הארגון. ביולה עשתה ספוטים כמו מקצוענית, והעיפה את הגג מ-ECW ארינה כשנתנה DDT ועשתה פוזה. פונזי חטף באמפים עבור ביולה, וכשיצא מהזירה מדמם, הקהל עף מרוב כבוד. מטורף לחשוב שמחוץ לזירה, ביל אלפונזו שמר על העבודה בגלל הקרב, אבל כאן מדברים על סטוריליינים אז נשאיר את זה ככה.
ספייק דאדלי הקטן שוחה בקהל- ואם כבר אז גוד אז איט גטס 97, באם באם ביגלו זורק את ספייק לקהל, ואז ספייק שוחה ב-ECW ארינה, היה כל כך מגניב. אחד מהרגעים שממש ציפיתי אליו. המיני-פיוד דוד מול גוליית בין באם באם וספייק היה מושלם לשניהם. באם באם היה בפיודים חסרי רקע בטריפל תרת', וספייק הופיע באנדרקארד, וחטף ממיין איבנטרים והאחים שלו. הניצחון המדהים של ספייק בהארדקור TV באוגוסט 97 הזניק את שניהם, והכין את הקרקע באופן נהדר לבאם באם שמנסה לזרוק את ספייק יותר רחוק ויותר חזק.
ספייק דאדלי קוטל הענקים- וגם ספייק דאדלי בועט בזין. זה שספייק צעד לזירה, נראה פסיכי, בעט ליריבים הגדולים שלו בביצים ואז ביצע את האסיד דרופ הייתה הנוסחה המושלמת להוציא אותו אובר בסוף 97-תחילת 98. זה היה ממש כיף לראות אותו מנצח, ומכסח שמנים אקראיים ושמות גדולים שהגיעו באופן חד פעמי (מייבל, וואן מן גנג, 911). לא מפתיע שהוא באמת התחיל להיראות חזק כשהתחיל לנצח את אחיו הגדולים, והיה ממש כיף לראות את באבה או ביג דיק סוחבים אותו בחצי מהזירה כשחטפו את האסיד דרופ. כשאתגר את שיין על תואר העולם בפרק בסוף נובמבר 98 של הארדקור TV, נדמה היה שכולם היו מוכנים שספייק יצא עם הזהב. זה לא קרה, אבל ספייק ביסס את עצמו כאנדרדוג אהוד ב-ECW באותה תקופה.
סאבו-סנדמן נראה כאילו זה ממש כאב- אני לא יכול לדמיין מה הם שמו בגוף שלהם כדי שהקרבות האלה יקרו. כלומר, לפי ראיונות שוט, אני יודע, אבל וואו. שני אנשים שיכולים למות בזירה, קופצים מסולמות, זורקים כיסאות לעורף, ומשגעים את הקהל כשהם עושים פוזות אחרי שריסקו אחד את השני דרך שולחן. פול עשה עבודה נהדרת בקידום הקרב שלהם בנובמבר טו ריממבר 97 כאלים מדי לאירוע, ואז "הגניב אותו לשידור" נגד רצון הספקים. קרב המדרגות לגיהינום בהאוס פארטי 98 היה יותר אלים, והסתיים בכתר חוטי תיל לסנדמן, לסת שבורה לסאבו, וסיום מקלות אלים. הקרב היה כל כך אלים, ורואים רק כמה ספוטים בפרק הבא של הארדקור TV.
לידת ה-Whole Fuckin' Show- ב-ECW עשו עבודה נהדרת בבנייה הדרגתית של אנשים, ולא זרקו אף אחד על חשבון הבוקינג לטווח הארוך. RVD הפך מקראטה קיד ב-96, לצעיר השחצן ב-97, ל-Whole Fuckin' Show ב-98. הוא אולי לא היה אלוף עולם, או אפילו בתמונת האליפות, אבל הוא בהחלט נבנה כבחור הכי מוכשר ברוסטר. כש-RVD וסאבו נלחמו בקרבות קלאסיים מול קנדידו וסטורם, דרימר וסנדמן והדאדליז באותה התקופה, הסגמנטים מאחורי הקלעים סיפרו כמה סיפורים מבריקים בבת אחת. RVD השחצן חש שהוא סוחב את הצמד, ושהוא רק מראה את עצמו כמר ליל שני, כדי להופיע ב-RAW ובנייטרו. סאבו דחף אותו כל פעם כשירד עליו, והמיני פיוד שלהם אחד מול השני לכד מחדש את הקסם של הסדרה מ-96 שבאמת שמה את RVD על המפה. לא מפתיע שברסלפלוזה 98, השניים נתנו קלאסיקה, תיקו של חצי שעה על אליפות הטלוויזיה.
השפגט של ואן דאם- עוד קטע של RVD באותה תקופה היה השפגט של ואן דאם בפרק של הארדקור TV מה-20 בינואר, 1998, שם הניף משקולת של 75 ק"ג כשעשה פישוק על שני ספסלי אימונים. מדהים. בסתיו 98, הוא היה מגה אובר. כהונת תואר הטלוויזיה ההיסטורית שלו החלה בזה שהביס את באם באם ביגלו בהארדקור TV ב-8 באפריל, 98. תחילת הכהונה כללה סטוריליין קטן וטוב בו RVD היה הבחור היחיד שבאם באם לא ניצח. לא חזרו לאחור. הקהל התחיל להשתגע כשהופיע, וצעק כשהצביע על עצמו. ראו שנהיה יותר ויותר בטוח על המיקרופון ומאחורי הקלעים, ובאמת חבל שזמן הפרומואים שלו ואוצר המילים שלו נחתך בקריירה לאחר ECW.
ואם כבר בניות טובות- ג'סטין קרדיבל- הוא ערך בכורה באז גוט אז איט גטס 97 והפך למיין איבנטר אמין בסוף התקופה. לא אהבתי את המראה שלו, כי הג'ינס והפלאנל הזכירו לי מדי את רייבן, אבל לקרדיבל היה פרצוף יותר מצחיק והיה קירח. ואז הבנתי, שקרדיבל קיבל היט ממש טוב כשלקח את המיטב ממתאבקים אחרים, אבל בבירור לא היה הבחור הזה. הייתה לו התלבושת של רייבן, הוא העתיק קצת מהפוזה של דרימר, ולקח את המקל של סנדמן. זה היה כאילו היה אספן של כל מה שאהבת במתאבקים אחרים. הוא היה נהדר בזירה, וחזרתו של ג'ייסון באורגיית האלימות 97 ממש מינפה אותו. המלווים שלו היו ג'ייסון, ניקול באס, צ'סטיטי וגם ג'אז, מה שהרגיש כמו פריק שואו ממש טוב. זה שבנו אותו כשפצע את מייקי וויפרק בסוף 97, ואז תקף את דרימר לאחר המחווה לסבא שלו באביב 98, וסדרת הקיץ המדהימה מול ג'רי לין (עוד בחור שנבנה נהדר אז) מאוחר יותר באותה השנה, באמת ביסס אותו כאיום וכנראה כבחור גדול בעתיד.
המחווה ללואי ספיקולי הייתה כל כך עצובה- אפשר לראות את זה ביוטיוב, ואני ממש ממליץ לצפות בזה. כתבתי על ספיקולי בהודעה הקודמת, אבל ממש שבר את הלב לראות את החיים הצעירים שכל הרוסטר התאבל עליהם בפרק של הארדקור TV בפברואר 1998.
לא היה צורך ב"שופט המושחת" ג'ף ג'ונס- ECW כבר עשתה את סטוריליין השופט המושחת עם אלפונזו, וזה לא היה נהדר, אבל לפחות הם מיד הפכו את פונזי למנג'ר. ג'ונס עשה את אותו הדבר כל שבוע, ודפק פייסים בלי הרבה סיפור או מוטיבציה. היו בזה רגעים כיפיים, כמו זה שביולה בעטה לו בביצים (אולי כל שבוע), אבל זה היה ממש מוגזם.
ג'ק ויקטורי נראה נורא- אני מעלה את זה יותר כדי לדבר על ריצת היחידים של ניו ג'ק שלא ממש המריאה אז. הייתה לו תקופה נהדרת עם הגנגסטרים והגנגסטנייטורס (מעריץ ענק של קרונוס), אבל ניו ג'ק נתן פרומואים מדהימים בקיץ 1998, בעיקר זה ברכבת התחתית בהארדקור TV ב-13 ביולי, 98, והרגיש שזה הזמן שיזהר. פיוד היחידים הגדול הראשון שלו היה מול ג'ק ויקטורי, שנראה היה מאוד לא בכושר וכמו דמות משנות ה-80 שפתאום נסעה בזמן לעולם ההיאבקות המודרני. קרבות היחידים שלהם נזרקו מהיט וייב ונובמבר טו ריממבר 98 לטובת קטטות במגרש החניה, וקטטה של ניו ג'ק זה תמיד מבדר, אבל נדמה כאילו לא היה מספיק גדול כדי לקבל קרב חשוב.
הפיוד לולר-דרימר שהתחיל את העידן בקיץ 97 היה ממש מהנה- בעיקר כי סימן את הנוסחה של דרימר שבה הוא חוטף במשך שבועות ואז מנצח. הקרב המלא אוברבוקינג באירוע השני של ECW, הארדקור האבן 97, עם התערבות מריק רוד וביולה, ושני כיבויי אורות כדי לערוך בכורה לג'ייק רוברטס וסאני, היה הרבה, אבל היה כיף- טיפוסי ל-ECW.
תופעת חצי השנה של אל סנואו- אני לא מאמין שאל סנואו הפך מבחור מבולבל שהגיע בדצמבר 97 ל"מה שכולם רוצים" לראות במאי 98. זאת הייתה חצי השנה הכי פרועה בהיאבקות, מכלום, למגה אובר, לגמור. טוב, ראש בובה אחד, כמה פרומואים הזויים מאחורי הקלעים, קצת תאורה ואלפי ראשים מתנופפים אחר כך, אל סנואו היה הצלחה בין לילה. איך שניצח אנשי מידקארד, והגיע כשותף מסתורי עוזר, עקף את RVD וסאבו (כשעלו אחד לשני בקרבות בזמן הצמד והפיוד) ואז הפך ליריב הבלתי נשלט של שיין דאגלס המניפולטיבי פשוט עבד. היה הגיוני ששיין יצא אובר ברסלפלוזה 98, אבל אל סנואו בנה את האמינות וקיבל פרידה ממש מגניבה כשהרוסטר הרים את שניהם על הכתפיים כשהאירוע נגמר. המרוויח הגדול מחילופי המתאבקים של ECW וה-WWF.
חילופי המתאבקים של ECW וה-WWF- בהתחשב בכל, ECW די הצליחה. זה שסאני הופיעה בשיא הקריירה שלה ב-97 היה חשוב, ואל סנואו הפך לכוכב גדול בארגון. בראקוס ודארן דרוזדוב נראו מרדימים, אבל בראקוס (עם המנג'ר המעצבן "מר" לאנס רייט) היה עם מיני פיוד די מרשים עם טאז. כמו תמיד, היימן עשה עבודה טובה בהדגשת היתרונות של בראקוס (להוריד חולצה ולעשות פוזות) ולהסתיר את החולשות (היאבקות וכל מה שקשור אליה). אפילו 2 קולד סקורפיו בא לשני קרבות מול טאז בהאוס פארטי 98 וליבינג דנג'רוסלי 98.
וואו מאסאטו טאנאקה הרשים- כשערך בכורה ביולי 98, היו לו כמה קרבות ממש מדהימים מההתחלה מול מייק אוסום. איך ששני אלו זרקו אחד את השני, נתנו פאוורבומב אחד לשני דרך שולחנות והרביצו אחד לשני עם כיסאות היה מבהיל ומגנטי. טאנאקה חוטף אוסום בומב דרך השולחן ואז הראש שלו מחליק על מחסום האבטחה היה מפחיד, אבל גרם לו להרגיש כמו קשוח גדול. הקימה שלו ממכות כיסא, וזה שהעביר את אוסום דרך שולחן מהזירה ביססו אותו כמישהו שיכול להילחם מול כל אחד ברוסטר.
פריקי ההארדקור מניפי הכיסאות היו צמד פייסי ממש טוב- כשיודעים מה קרה לבולס ואקסל במציאות זה גרם לקרבות שלהם (מכות הכיסא) להיות ממש מדכאים, אבל וואו המעריצים אהבו אותם. מעבר לזה שהיו מתאבקי הארדקור נהדרים, התרשמתי מיכולות הזירה של בולס. ג'ואי סטיילס אמר שלבולס הייתה קריירת היאבקות חובבים די מרשימה, וזה הופגן בביצוע של סופלקסים, דרופקיקס והרמות. זה לא היה נוכח יותר מהקרב שלו ב-27 ביוני, 98 מול מאסאטו טאנאקה, שהיה ממש טוב עד שחזר כעבור כמה חודשים במלואו בהארדקור TV. הצמד הקצר של בולס וטאנאקה, עם אקסל כמנג'ר, בנובמבר 98 גם היה נהדר, והזכייה שלהם בתארי הזוגות מהדאדליז היה רגע נחמד בו הצמד האנדרדוג (לפחות חצי ממנו) סופסוף קיבל את הניצחון הגדול.
מה לעזאזל קרה לסטיבי ריצ'ארדס- היה ממש עצוב לראות את ריצ'ארדס הופך מאחד הכוכבים הכי לוהטים של ECW בחצי הראשון של 97 למישהו שהלך. אני יודע שיש סיבות חיצוניות לעזיבתו, אבל כמישהו שממש התלהב כשחזר בנובמבר טו ריממבר 97 (כסופרסטאר סטיבי ריצ'ארדס), כעסתי שהוא פשוט נעלם שוב. נובה, בפרומו מאחורי הקלעים בדצמבר 97, אמר שריצ'ארדס עזב אותו (פעמיים) וזהו.
עזיבתו של סנדמן הייתה פתאומית, אבל לא עצובה- אהבתי כשהארדקור TV החלה עם "מבזק חדשות", זה הוסיף קצת מציאות לתוכנית וגרם לך לחשוב שלא הכל סתם ערוך. כשהיימן אמר שסנדמן עוזב, הייתי עצוב בגלל זה, אבל שמחתי שהבחור שהיה שם מאז הפרק השני באפריל 1993 (ועוד לפני כן בפרק הפיילוט ב-1992) קיבל הזדמנות להרוויח כסף. אני אוהב את זה ש-ECW לא כעסה עליו בגלל זה, ואם בכלל, זה היה משב רוח מרענן שדמות שעשתה הכול עזבה לקצת זמן.
לקראת 1999- אני הכי מתלהב מהקרבות של סופר קרייזי וטאג'ירי. הבכורות שלהם בדצמבר 98 וינואר 99 בהתאמה היו מדהימות ממש, והקרב שלהם אחד מול השני בגילטי אז צ'ארג'ד 99 גנב את ההצגה. בשנתיים האחרונות של ECW, יהיה מעניין לראות איזה כוכבים יצרו כשהכוכבים המקוריים הולכים למרעים ירוקים יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה