חלק 1- הימים בסטמפיד. פרק 1- ילד הארט חלק א'

זכרוני הראשון מרסלינג קרה ב-1960, כשהייתי בן 3. היו אז תשעה ילדים במשפחה, וכולנו הצטופפנו במטבח בליל שישי, צופים בתוכנית הטלוויזיה של אבי במסך שחור-לבן מרצד. אמי, שנשאה ברחמה את רוס- נראה כאילו תמיד הייתה אז בהיריון- החזיקה את אחותי התינוקת אליסון בזרועותיה. למרות שאז היא לא אהבה לצפות ברסלינג, גם היא הגיעה אל המסך כשהשדר סם מאנאקר חזר בפאניקה "קוואלסקי שבר את צווארו של טקס מקנזי! הוא שבר את צווארו!". עיניי יצאו מחוריהן ופערתי את פי. צפיתי באנגל הראשון שלי ברסלינג.

טקס היה קאובוי נאה עם שיער שחור. אהבתי קאובויז, ולבשתי את נרתיק האקדחים רוי רוג'רס שלי באותו הרגע. קילר קוואלסקי היה איש אלים, זריז וקירח, עם מבט זועף על פניו. בדיוק כשתהיתי איזה מין איש קורא לעצמו קילר, קוואלסקי טיפס אל החבל הראשי בפינה וקפץ כשהוא מנחית ברכו על צווארו של טקס. עכשיו טקס שכב שם, מתייפח, כשמגפי הבוקרים שלו רועדים ובועטים.

צפינו ברופאים מעמיסים את טקס בזהירות אל האלונקה כשהעבירו אותו מתחת לחבל התחתון. מאנאקר אמר שטקס אולי משותק. שאלתי את אחי בן ה-10 ברוס, שהיה מקור המידע המהימן ביותר, מה זה אמר. ברוס בהה בטלוויזיה בכבדות. "זה אומר שהוא לעולם לא ילך יותר".

פתאום קילר חזר אל החבל הראשי, וקפץ כשנחת על טקס, כשהוא מעיף אותו מהאלונקה אל הרצפה. הקהל צרח, ואלו שסחבו את האלונקה נסו על נפשם. פחדתי. קוואלסקי באמת היה רוצח!

לא הבנתי למה לסמית', אחי הבוגר ביותר, שהיה אז בן 12, חייך חיוך גדול כל כך. הוא אמר כמה טוב טקס מכר את זה. ממה שהבנתי, טקס המסכן לא מכר כלום. ולא הבנתי למה אמי החמימה שמה יותר לב לאיך שהקרב עבר בטלוויזיה ולא בנוגע לכך שטקס אולי לא ילך שוב.

רק אחר כך הבנתי שהיא שמחה שתוכנית הטלוויזיה של אבי חזרה להיות משודרת, והם יכלו לשלם את החשבונות שוב.

באותו הלילה האחים הארט נשארו ערים עד לשעות הבוקר כשהם מדברים על הקרב.

אפילו שזה היה כל כך מפחיד, זה היה גם די מלהיב! הוקל לי לשמוע את אחי הגדול דין מספר שאבא שלנו הוא לא רק המתאבק הקשוח והגדול ביותר שחי כיום, אלא שהוא גם יכול היה לקפל את קוואלסקי אם רק רצה. אבינו היה ממש בלתי מנוצח.

חלקתי מיטה עם ברוס, שטיפל בי רוב הזמן. כשהוא קם מוקדם בבוקר כדי לחלוב את דפני הפרה, ישבתי על הרדיאטור החם וצפיתי בו מהחלון הגדול של חדר הילדים כשהלך אל חזית הבית בז'קט הפלאנל הכחול והמשובץ שלו, כשהוא מנדנד את דלי החלב. במרחק ראיתי את העיר קלגרי מנצנצת לה באור הבוקר המוקדם ואת נהר הקשתות זורם לו בעמק. ידעתי אפילו בגילי הצעיר שהרחק מעבר לאורות הנוצצים הייתה ניו יורק סיטי, משם באה אמנו. ניו יורק סיטי הייתה איפה שאמנו פגשה את סטו.

אבי נולד בססקטון ב-1915 וגדל באדמונטון בעוני קיצוני. הוא הצליח לצאת מהעוני באמצעות רצונו להצליח ויכולתו האתלטית. הוא בילה הרבה זמן אצל איגוד צעירי הנוצרים באדמונטון ונכנס להיאבקות חובבנית ולפוטבול. הוא היה קיקר וטאקל הגנתי באסקימואים של אדמונטון בסוף שנות ה-30. אבל הוא באמת הצטיין ברסלינג.

כשמלחמת העולם השנייה פרצה, סטו הארט היה אלוף ההיאבקות החובבני הקנדי הבלתי מנוצח, ואילולא המלחמה, הוא היה זוכה במדלית זהב עבור קנדה. במקום, הוא הצטרף לחיל הנחתים. כשנגמרה המלחמה, הוא עבר לניו יורק, ושם מקדם זקן וקשוח עם אוזניים גדולות בשם טוטס מונדט (הערת המתרגם: שותף עסקי ומורה של וינס מקמהן האבא) החתים אותו להתאבק בטריטוריה של ניו יורק. להיות באולימפיאדה היה חלום שאמר לו להתראות לנצח. אבל סטו מעולם לא ויתר על חלומותיו בקלות.

הוא היה בן 31 כשפגש את הלן בחוף של לונג איילנד בקיץ 1946.

היא הייתה אחת מחמש בנותיו של הארי J. סמית', רץ מרתון מפורסם מהאולימפיאדה של 1908, ואשתו היווניה שהייתה ידועה לנו רק כ"גאגא". הלן נישאה לאבי בראש השנה של 1947, אפילו שלאמה לא היה אכפת ממנו. לא עזר לה שחמשת בנותיה נתנו תשומת לב מוגברת לסטו, ממנה נהנה. הלן הייתה יפה ואינטילגנטית והוא יכול היה להתחתן עם מישהי ממעמד חברתי גבוה, אבל היא התאהבה באבי, למרות שהיה נוקשה והיא חשבה שהיאבקות זה עסק מלוכלך. היא אמרה "התחתנו בסופת שלגים, ומאז ירד עלי רק שלג!".

אבי חסך את כספו, והוא והלן עזבו את ניו יורק ב-1948 לטובת מונטנה, שם פתח ארגון היאבקות. בשנים הבאות, הוא קנה והשתלט על כל עסקי ההיאבקות מסביבו. ב-1951 הם מכרו את הקרוון שלהם בגרייט פולס, מונטנה, ועברו לקלגרי עם כל מה שהיה להם, כולל שני כלבי הבוקסר שלהם, בינג ודמיתז', ושלושת ילדיהם הצעירים: סמית', ברוס וקית'.

טלוויזיה, המצאה חדשה, התחילה להיות נפוצה יותר. מכיוון שהיאבקות (וגם איגרוף) הייתה משהו שהיה קל יותר לצלם ולהפיק מאשר ספורט קבוצתי כפוטבול או בייסבול, זה היה מאוד פופולארי. בצפון אמריקה, מתאבקים כמו גורג'ס ג'ורג' ואגנר, לו ת'אז, וויפר בילי ווטסון, פאט או'קונור, ארגנטינה רוקה וגם ורן גאנייה נהיו שמות נפוצים בכל בית. לפי המתיחות העולמית דאז, הרעים נקראו הקלמיקופים, פריץ ואן אריק ושינג'י שיבויה. היו מתאבקים גמדים כמו סקיי לו לו וליטל ביבר, קנדי-צרפתי עם מוהוק שאפילו לא היה אינדיאני. והיו הענקים: הייסטקס קלהון שהיה ילד חווה גדול ושמן, ואלוף העולם באיגרוף לשעבר פרימו קרנרה. גם היו נשים. אני זוכר אחת בשם ליידי אנג'ל, שהייתה קירחת ושינייה בלתי נראות. בימים הללו המתאבקות היו הכל חוץ מיפות. לא מצאתי הנאה בלראות אותן מושכות אחד לשניה בשיער.

עם הטלוויזיה, ותחילתה של תוכנית ההיאבקות הגדולה שלו, אבי מצא מכרה זהב.

בשנות ה-50 משפחת הארט שיגשגה והוא קנה שטחי אדמה. גדלנו באחוזה גדולה, מלבנים אדומות, בעלת 21 חדרים מהתקופה הויקטוריאנית על ראש גבעה בפרוורים הדרום-מערביים של קלגרי, כשצי קאדילקים חנה בחצר.

בקלגרי, הלן ילדה עוד בן, וויין, ואז עוד אחד, דין, לפני שקיבלה את מה שרצתה- תינוקת. לאחר אלי הגיעה ג'ורג'יה, ואז אני ב-2 ביולי 1957.

אבי אמר שכשראה אותי בפעם הראשונה, הוא הסתכל על כפות ידי, שהיו להן אצבעות ארוכות כמו אמי אבל עבות כמו שלו, וידע שאהיה הגדול בבניו. די מהר כבר לא נחשבתי לתינוק החדש לאחר שאליסון נולדה ואחריה רוס. רוס פעם טיפס על שולחנה של אמי כשעבדה ושפך בקבוק דיו, מה שגרם לנו לקרוא לו "אינקי".

רוס לא נדד רחוק מאמי או מהשולחן. אחריו באה עוד אחות, דיאנה, ובסוף אחי התינוק, אואן.

כשנולדתי, ההתעניינות בהיאבקות ירדה, והדברים לא היו ירוקים כל כך בבית משפחת הארט. אבי עשה כמה השקעות שגויות ובקושי גמר את החודש. ואז המתאבק "איירון" מייק דיביאסי אמר משהו רע על קנדיים בתוכנית הטלוויזיה של אבי: "אם ניקלים היו מוחות ועשרה סנטים היו נותנים לך לטייל ברחבי העולם, הקנדי הממוצע לא יכל לטייל ברחוב". זה כל מה שאנשי הטלוויזיה הזדקקו לו כדי להוריד את ביג טיים רסלינג מהאוויר. ב-1962, הימים בהם הילדים למשפחת הארט לבשו נעליים חדשות עם סוודרים תואמים שעליהם היו שמותינו נגמרו. הורי סבלו זאת, והריצו מופעי היאבקות חיים באלברטה ובססקצ'ואן ועד למונטנה כשנסעו הרבה מחוץ לקלגרי, אך בלי טלוויזיה, זה כל מה שיכלו לעשות כדי להחזיק מעמד.

הייתי בן 4 כשלמדתי על מוות לראשונה. הייתי במטבח עם אמי כשמישהו דפק בדלת כדי להגיד לה שמתאבק בשם ריוטקול ג'ים רייט מת. ריוטקול נראה כמו גרסה ענקית של וולט דיסני, ואהבתי לדבר איתו כשהגיע לביתנו.

היא אמרה לי שריוטקול עלה לגן עדן ולעולם לא יחזור, ושבמוקדם או במאוחר כולם מתים, כולל היא ואפילו אני. אלוהים מחליט מתי זמנך נגמר. אנשים טובים הולכים למקום טוב שנקרא גן עדן ואנשים רעים הולכים למקום רע שנקרא גיהינום. היא אמרה שאף אחד לא בטוח בכך שגן עדן או גיהינום קיימים. אולי כשמתת, זה פשוט נגמר. היא אמרה שהיא מאמינה בגן עדן, אבל שאני יכול להאמין במה שארצה.

הורי חשבו על חופש. הם מעולם לא ניסו לכפות דת עלינו. פעם, כשניתנו לנו בגדים מהרחוב, הורי הלבישו אותנו והלכנו לכנסיה ביום ראשון עם ז'קטים ועניבות. זה היה סיוט להורים: ילדים מקללים, נלחמים ובוכים במהלך הדרשה. הם לעולם לא ניסו זאת שוב. היה לי מעט קשר אם בכלל לדת מאורגנת, אך תמיד חשתי בנוכחות אלוהים.

בית הארט היה הכלאה בין מלון גדול בו שבתו המנקים, מקלט לחתולים ולכלבים ובית יתומים לנערים בעייתיים. חמשת אחי הבוגרים בילו הרבה זמן בלהקשיח אותי לקראת החיים. ברוס הדריך אותי, אבל ההשפעה הגדולה בחיי הייתה הקטן מביניהם, דין, שהיה מבוגר ממני בשלוש שנים. קרנו לו "ביז" כי תמיד היו לו עסקים. הוא היה זומם ולא היה כנה אך אהבתי אותו: הוא היה הגיבור שלי. הוא לימד אותי לעמוד על שלי ושמעל הכל, אני מהילדים של משפחת הארט. כל אחיי היו נאים, אבל דין נראה הכי טוב, עם חיוך לבן וגדול ועיניים חומות וכהות. הייתי גאה להיות עוזרו, במיוחד במלחמות הנצחיות עם שתי האחיות שהציקו לנו.

אלי, הילדה הראשונה, הייתה האהובה של אבי. היא הייתה קטנה, כמו דין, עם אותם שיער ועיניים שחורות, והיה לה מזג חם. ג'ורג'יה הזכירה מאוד את אבי, עם שיער בלונדיני, עיניים כחולות וסנטר חזק. ג'ורג'יה העריצה את אלי כמו שהערצתי את דין.

אתם בטח חושבים שעם כל כך הרבה אחים, לבנות יהיה קשה, אבל אבי רץ לעזרתן כמו דוב כועס לשמע כל רחש. רוב חיי תמכתי בדין, עמדתי על שלי מול אלי וג'ורג'יה וחטפתי מאבי על כך.

אבי היה SHOOTER, או מתאבק הכנעות, ואהב לקפל כל אחד שרק עבר את הדלת. אני זוכר אותו מכניע עד כאב את האב רוברטס, הכומר הכתולי שהטביל אותנו. האב רוברטס התקרב לאלוהים יותר ממה שרצה כשנכנס לצינוק במרתף של אבי. אבל סטו לא היה גזען: הוא פעם הכניע גם רבי.

הצינוק היה חדר מכווץ עם מזרנים ספוגים בזיעה ובדם שכיסו רצפה מרופדת בדקיקות. היו חורים גדולים בתקרה הנמוכה בגלל כפות רגליים וראשים של מתאבקים. סטו אימן ושבר את המתאבקים שלו שם, מחזיק אותם כמו תמנון, מכאיב להם מספיק חזק כדי שצרחותיהם יהדהדו בכל הבית. פעם שוטטתי בחוץ בבוקר שבת עם דין והצצתי אל החלון כדי לראות בערך תריסר ענקים עם צוואר גדול כשהם צועקים וגונחים, מרימים משקולות או משתטים על המזרן, בוחנים אחד את השני, עד שאבי הגיע ושם את מכנסיו השחורות. הם קראו בתדהמה כשמתח אותם חזק, אחד אחרי השני. כשגמרו, הם התקלחו וחלקו בירה שסטו הכין בעצמו ואיחסן במקרר ליד המקלחת במרתף. הוא בקושי שתה בעצמו אבל הכין בירה למתאבקים.

אמי הייתה קטנה, רק 1.57 מטר, אבל הייתה היחידה שגרמה לסטו לברוח.

היא הוציאה את זעמה עליו לעיתים קרובות. לפעמים כשהתווכחו היא התחילה לבכות ואיימה שתעזוב אותו ותחזור לניו יורק. זה אמר שהיא תעזוב את כולנו. היא ארזה מזוודה בזמן שאבי חזר שוב ושוב "בבקשה, יקירה, בבקשה!". הלכתי למיטה בבכי, חושש שהיא תלך לנצח. אחי הבוגרים, שהיו רגילים למריבות, אמרו לי לא לדאוג, הכל היה הצגה גדולה. בבוקר המחרת הורי ישבו במטבח, שותים קפה וצוחקים כאילו כלום לא קרה. זה קרה כל כך הרבה פעמים עד שלפעמים היה לי קשה לסלוח לאמי על שאיימה לעשות זאת. לפחות אבי בחיים לא דיבר על לעזוב אותנו.

כשאני הגעתי, אמי ויתרה על עבודות הבית. תמיד היו ערימות בגדים, צעצועים שבורים וציוד ספורט ישן בכל מקום. במטבח תמיד היו ספלים וכלים מלוכלכים. היא הייתה די מתבודדת, אני מבין כיום. בדרך כלל מצאת אותה באחד משלושה מקומות: חדר השינה, המטבח או המשרד, בו עבדה כל השבוע על הכנת מודעות, תשלום חשבונות ומענה לצלצול הבלתי פוסק של אחד משני הטלפונים השבורים על השולחן.

סטו כמעט תמיד היה מחוץ לעיר מתאבק, כשהלך בכל לילה בשבוע לערים כמו ססקטון, רגינה, אדמונטון, לת'ברידג', רד דיר ועד למונטנה. בליל שישי הם עצרו בקלגרי, ויום שבת היה יום המנוחה היחיד להורי. כשאבי עבד בבית, הוא בדרך כלל נשען על הכיסא המשרדי שלו, ידו הגדולה על מצחו כשהוא מדבר עם מתאבק או מקדם בטלפון כשאמי הקלידה במכונת הכתיבה.

היטמן- תרגום ספר

זה עומד להיות ארוך וכנראה אצטער על זה כל חיי.

אני עומד לתרגם את הספר של ברט הארט... "היטמן". הספר ארוווווווווך מאוד וכולל 47 פרקים. אבל מי יודע, חבר'ה. מדובר בספר של מתאבק חשוב יחסית עם סיפורים חשובים, וגם אם מדובר בבכיין ממדרגה ראשונה... למה לא?

ברט... cry... מי שלא תהיה... בתקופה הקרובה אתה עומד לבכות לי. אני מקווה שאהיה חזק.

מבוא:

זה נראה כאילו עבר נצח עד שהכומר קרא לי לדוכן. קמתי באיטיות ממושבי, הרחק ממקומם של האהובים שלי- ג'ולי, ארבעת ילדינו, חברתי מרסי ואלוף ההיאבקות האולימפי דניאל איגאלי. הרגשתי שכולם לקחו נשימה עמוקה כשצעדתי לשם.

טקס הקבורה של אבי התרחש ב-20 באוקטובר, 2003, בכנסיה הגדולה ביותר בקלגרי, ובכל זאת המקום היה עמוס עד אפס מקום בקהל של אלפי אנשים מבינים שבאו לכבד את סטו הארט האגדי, מקדם היאבקות מהמדרגה הראשונה.

הלכתי באיטיות, תפילה שקטה בראשי: "אנא, אלוהים, עזור לי לעבור את זה". אני דובר פומבי מעולה, אבל ביטחוני התערער בגלל השבץ שחטפתי.

לא עבר הרבה זמן מאז שהייתי בכיסא גלגלים, משותק בצד שמאל, לא בטוח אם אוכל ללכת שוב. מאז היו לי התפרצויות רגשיות בגלל כמה דברים שטותיים. זה נפוץ בקרב מחלימים משבץ. לא ידעתי כיצד אספיד את אבי בלי להתפרק. זה גם היה קשה עבורי ללכת זקוף כשהרגשתי כל כך הרבה עיניים בוחנות אותי ומשוות בין מי שאני עכשיו- גופי נוקשה, עם קצוות מסותתים שהתרככו- ובין מה שהייתי.

אבל כשעברתי את המושבים שאחי ואחיותי ישבו בהם- צולע באופן יותר בולט ממה שרציתי- חשתי, אולי בפעם הראשונה בחיינו, שהם היו כולם מאחורי, אפילו אלה שהיו לי איתם בעיות. עשה זאת עבור אבא, ברט. עשה זאת עבור כולנו. תגרום לנו להיות גאים. היו שנים עשר ילדים במשפחת הארט, ועכשיו היו עשרה (הערת המתרגם: חוץ מאואן, לברט היה אח בשם דין שמת מזיהום כליות יום לפני סרבייבור סירייס 1990. פייפר מזכיר זאת בקרב של ברט). אמנו האהובה, הלן, מתה רק לפני שנתיים. כולנו עברנו כל כך הרבה. טיילנו בדרך ארוכה כל כך.

אלו לא היו רק חייו של אבי, אלא משהו עמוק יותר, ואני חושב שכולנו הרגשנו זאת. כל כך הרבה פעמים במשך כל כך הרבה שנים חשבתי שהעסקים הנוראיים הללו מתים עבורי, אבל זה היה היום בו ההיאבקות המקצועית מתה עבורי- לתמיד (הערת המתרגם: ולכן חזרת? ).

במושב הקדמי ישב וינס מקמהן, הבעלים המיליארדר של ה-WWE (פעם WWF), שניסה ניסיון כושל לגנוב את הכבוד העצמי שלי, הקריירה שלי והמוניטין שלי. לצידו ישב קרלו ד'מרקו, חברי הותיק שהפך לסגן נאמן למקמהן. הם ניסו להיראות מכובדים ככל האפשר, אבל ידעתי- והם ידעו שידעתי- שנוכחותו של מקמהן בהלוויה של סטו הארט הייתה יותר קשורה לתדמית מאשר לכל דבר אחר. זה רק גרם לי לרצות עוד יותר לעלות במדרגות עם ראשי מורם. אתה לא משנה לי יותר, וינס. שרדתי אותך, ושרדתי כל דבר אחר. חשבתי שזאת הייתה השעה החשוכה ביותר ברסלינג כשליבי נחתך באמצע הזירה בגלל הבן זונה הזה. ואז מלאך המוות של ההיאבקות לקח את אחי הצעיר, אואן, וזה היה היום השחור ביותר.

תמשיך ללכת, אמרתי לעצמי. עבור דייבי (הבולדוג), פילמן (בריאן), קורט (הניג), ריק (רוד), ליז (מיס אליזבת')... כה רבים מאיתנו הלכו, כל כך צעירים, וישירות על חשבון חיי ההיאבקות שלנו. לעזאזל, אפילו הוק. אנשים סיפרו לי שהוא בכה כמו תינוק כששמע שסטו מת מדלקת ריאות בגיל 83... ואז הוק מת באותו הלילה. עוד אחד לרשימה. ובוודאי שלא האחרון.

הוצאתי מכיס חולצתי את הדפים, כשאני שם אותם בזהירות על המיקום המצוחצח והחלק המיועד לכך בדוכן העשוי מעץ האלון. סקרתי את הקהל, כשמבטי נח על החניכים הצעירים, כריס בנואה, אדג' ולאנס סטורם, שהסתכלו עלי בציפיה וביראת כבוד. לאחר מכן הסתכלתי על כמה ותיקי זירה ממולחים- המתנקש הקובני, ליאו בורק, מר היטו, אפילו באד ניוז בראון- שנראו יותר מהורהרים ועצובים ממה שזכרתי אותם. ראיתי זאת על פניהם, את האמת שאף אחד לא דיבר עליה- קבירת איש כמו סטו הארט הייתה סופו של מה שחיו עבורו- ומה שרבים מדי מתו עבורו.

ואז המראה של קילר קוואלסקי הזקן, בחליפתו המחוייטת, שלח אותי ארבעה עשורים אחורה בזמן, אל תקופה שבה אפילו אואן לא נולד עוד.

אני שורד עם סיפור. מעולם לא היה דיווח מהימן על מה שקורה בתעשיית הרסלינג. כל הציבור יודע רק את מה שנארז ונמכר להם מהתעשייה. מכיוון שאינני בביזנס יותר, אני בעמדה מצויינת לספר את האמת, בלי פחד ומשוא פנים. בעזרת ספר זה, שמבוסס על יומן הקלטות ששמרתי בכל שנותי ברסלינג, מאז שנות ה-20 שלי, אני רוצה שתיכנסו לנעלי ותראו איך הייתה ההיאבקות בזמני, דרך עיני. זה לא ניסיון לפגוע באלו שחוו יחד איתי את המסע, אך לא אחסוך במכות. לא כאן.

היאבקות מעולם לא הייתה חלומי, ולעיתים קרובות הייתה הסיוט שלי. אך מהלידה בער בי הרצון להגן עליה כמו על דת. מאז שאני זוכר את עצמי, עולמי היה מלא בשקרנים ומסלפים, מפסידנים ורמאים. אבל גם ראיתי את הצד הטוב של הרסלינג. יש משהו יפה באחווה של אנשים קשוחים וגדולים שרק מעמידים פנים שהם מרביצים אחד לשני למחייתם במקום לעשות זאת. הבנתי שיש אומנות בכך. בניגוד לאבי, שאהב לספר בגאווה מי היו הקשוחים, או ה-Shooters, האמיתיים של דורו, אני יכול להגיד לכם בגאווה מי היו הוורקרים, או מעמידי הפנים, הגדולים בדורי. לא כמו מתאבקים רבים עם שם מומצא ואישיות שאימצו, אני הייתי אותנטי, נולדתי ברט הארט אל תוך עולם ההיאבקות ולא יכולתי לברוח. אני לא יכול להגיד שחיי היו קלים, אך הם היו מעניינים.

תמיד חשבתי על עצמי כעל בחור קליל ושקט, ואני מאמין שרוב עמיתי כיבדו אותי. כמה מהם תייגו אותי כשחצן, אחרים אמרו שחסרה לי כריזמה. אני אודה, לא הייתי הדברן או איש המיקרופון הטוב ביותר בביזנס, אך יותר מפיציתי על כך בכישרוני הטכני בזירה. אני לא חושב שמישהו יכול לערער על כך שהייתי מתאבק ששם את האומנות לפני הכל ונתן כל מה שהיה לו לביזנס- ולמעריצים.

תמיד הודתי על כך שהייתי אלוף עולם שבאמת טייל בעולם. אנשים מכל מיני מקומות, מניו יורק על נירנברג, מקלגרי עד קיוטו, אמרו לי שעוררתי בהם השראה ושייצגתי את מה שהיה טוב בפרו רסלינג, כפי שהיא הייתה פעם, כשעדיין היה בה כבוד. נראה כאילו כל העולם אוהב לוחם כנה.

עבדתי קשה כדי להוציא את המיטב מיריבי. עבדתי בגאווה עם מאות עובדים באלפי קרבות במשך 23 שנים, ואני גאה להגיד שמעולם לא פצעתי מתאבק אחר עד שלא יכול היה להופיע למחרת. לצערי, אני לא יכול להגיד אותו הדבר על אלו שעבדו איתי. לקחתי כאתגר לתת קרב טוב עם כולם. כיבדתי את הג'וברים, שתפקידם היה להפסיד ולהוציא אותי אובר, ואת הותיקים, הקשוחים של עולם הרסלינג שהרשו לי לעמוד מעליהם עם יד מורמת. סירבתי להפסיד למתאבק אחר רק פעם אחת בקריירה שלי, וזה היה בגלל שהוא סירב לעשות אותו הדבר עבורי ועבור אחרים.

הזיכרון הציבורי מלא ברשמים שגויים לגבי מצד אלו שחשבו שהכירו אותי. לצערי, זה כולל גם אנשים ממשפחתי. נעורי לא היו טובים ומתוקים כפי שנרמז בתוך ההיאבקות. אחי ואחיותי פגעו בי ובגדו בי, אך לעולם לא איכזבתי אותם. חלקם לפעמים מתנהג כאילו הוא מקנא בהצלחתי, אפילו ששילמתי את חובי בדרכים בלתי ניתנות לתיאור. האמת היא, שמשפחתי יודעת מעט מאוד עלי.

לא היה קל לגדול בתור השמיני מבין שנים עשר ילדים, מביניהם שבעה אחים וארבע אחיות. כילד נמשכתי לאמי המתוקה ופחדתי מאבי הקשוח. לסטו היה מזג חם עד שרבים יחשיבו את עונשיו הגופניים כפגיעה בילדים. יותר מדי פעמים צלעתי כשאני חבול, עיני אדומות בגלל המשמעת שלו. ביותר מכמה מקרים חשבתי שאמות לפני שיגמור איתי. לעיתים קרובות, כשהייתי על סף התעלפות מאחת מאותן חניקות של סטו, הוא נשף לעברי "נשמת את נשימתך האחרונה".

אבי היה שני אנשים שונים. בגיל צעיר קראתי לאחד מהם סטו, ופחדתי ממנו. אבא היה האבא שאהבתי. כשהייתי קטן חשבתי שסטו העלים עין מההתנהגות הרעה של כמה מילדיו האהובים והתעלם מהטוב של הילדים שהיו פחות חשובים לו.

אך עכשיו אני מבין שהוא הקשה על אלו שחשב שיש להם הכי הרבה פוטנציאל. הוא טמע בי רצון עז להצליח ואת הפחד שלו מכישלון. במשך רוב חיי, הוא זיגזג על סף פשיטת רגל כשפחדתי להיות ההארט הראשון שישאר כיתה בבית הספר. ההזדהות שלי עם הפחד שלו חיברה בינינו.

כמו אבי, גם לי יש צדדים אחרים באישיותי. בבית נזהרתי לעצמי ועשיתי מה שאחיי אמרו לי לעשות: היה קל יותר כך. במופעי ההיאבקות של אבי כל ליל שישי התנהגתי מגניב, פופולארי עם הבנות ובפסגת העולם- כחלק מהמופע. בבית הספר הייתי ביישן, אך הקרבות היו אמיתיים. כל ילדי משפחת הארט היו קורבן להצקות בגלל לבושם הזול, ותמיד נאבקתי כדי להגן על הכבוד המשפחתי. למעריצי ההיאבקות של ליל שישי לא היה מושג שלעיתים קרובות הייתי בבית הספר בחורף לובש שורטס- כי זה כל מה שהיה לי, או שאת זוג נעלי הריצה החדשות הראשונות שלי קיבלתי בגיל 14.

מאוחר יותר בחיי הייתי בחור אחד בדרכים, אחר בבית ואחר בזירה. מי מהם הוא אני באמת? כולם.

ריבוקינג ל-WCW בשנת 88

אוקי, עכשיו אנחנו מתחילים את הריבוקינג ל-WCW בשנת 88 אחרי שהורדתי את באנקהאוס סטמפיד. מתחילים בגרייט אמריקן באש ומסיימים בסטארקייד.

 

 

 

גרייט אמריקן באש 1988- מחיר החופש! (משיקאגו ולא מבולטימור, כדי לנצל את הרוד ווריורס והפופולאריות שלהם)

1) ריק סטיינר מנצח את מייק רוטונדה (15 דקות)- קרב טכני טוב, שמבסס את סטיינר. בנוסף, צריך לפתוח עם ניצחון פייסי.

2) "ד"ר מוות" סטיב וויליאמס מנצח את ניקיטה קולוף (13 דקות)- וויליאמס מנצח בחור קשוח וממשיך להתבסס.

3) אליפות ארה"ב: דאסטי רודס מנצח את אדי גילברט (ע' קווין סאליבן) (14 דקות)- דאסטי מתחיל פיוד עם יריבו הותיק, סאליבן, שמביא לו את גילברט. אדי עמד לעזוב ולכן צריך להוריד ממנו את ההיט שצבר לקראת סטארקייד שעבר.

4) אליפות ה-NWA לזוגות: הפנטסטיקס (בובי פולטון וטומי רוג'רס) מנצחים את המידנייט אקספרס (בובי אטון וסטן ליין) (ע' ג'ים קורנט) (17 דקות)- כמו שקרה באירוע, רק עם ניצחון לטובת הפנטסטיקס. 

5) וורגיימס: הקאובויז של ברי (ברי ווינדהאם, סטינג והרוד ווריורס) (ע' פול אלרינג) מנצחים את ארבעת הפרשים (ריק פלייר, ארן אנדרסון, טולי בלאנשארד ולקס לוגר) (ע' JJ דילון) (36 דקות)- פלייר ממשיך את היריבות עם הפייסים. לאחר שסטינג מנצח אותו בקלאש אוף דה צ'מפיונס, סטינג מצטרף למלחמה והוא גם מנצח בקרב הזה לאחר שהוא גורם לבלאנשארד להיכנע.

 

 

 

סטארקייד 1988- התנגשות כוכבים! (מהאומני באטלנטה)

 

מופע שנחשב לסטארקייד ענק. אבל היו בעיות בנוגע לפיתוח המוצר. לוגר אמנם התבסס כשחקן רציני במיין איבנט,
אבל סטינג לא היה איפה שהיה צריך להיות, פלייר עדיין היה בטופ וזה כבר התחיל להיות עייף. צריך לתקן. האיכות שם, אבל מבחינת פיתוח זה נחשב לאירוע רע. המוצר עמד במקום למרות שהם עמדו לקפוץ לעידן הבא של טרנר. זה אירוע שמתחיל עידן חדש ולכן צריך
לעשות אותו כך. הארגון נמכר לטרנר רק חודש לפני כן! צריך להשתנות. בנוסף, הם עמדו לעבור לחמישה אירועים בשנת 1989. היה צריך להזיז את הרסלינג.

1) מייק רוטונדה מנצח את הג'אנקיארד דוג (13 דקות)- הדוג היה עדיין צעיר באותה תקופה (בן 36) ובדיוק עזב את ה-WWF. הוא היה שם גדול ב-UWF ואפשר להציג אותו כאן. רוטונדה מנצח כאן וצובר היט. רוטונדה היה מאוד טוב באותה תקופה, אפילו בתפקיד משני.

2) המידנייט אקספרס (בובי אטון וסטן ליין) (ע' ג'ים קורנט) מנצחים את המידנייט אקספרס המקוריים (דניס קונדרי ורנדי רוז) (ע' פול אי. דנג'רוסלי) (18 דקות)- קרב שנעשה באותו סטארקייד, ומה לעשות, צריך לעשות זאת. אי אפשר שיהיו שני מידנייט אקספרס (אלא אם זה וורגיימס). הגיוני שהם ילחמו ביחד. במציאות, שני הצוותים נלחמו על שם שהיה בבירור שייך לאיטון ולליין. לא רע כמו שבוקר טי וסטיבי ריי נלחמו על הזכות לאות "טי", אבל גם לא היה טוב. הסיפור הוא כזה: לאחר הפייס טרן של המידנייט אקספרס (שהיה נעשה אותו הדבר), מאז שליין הצטרף המידנייט נוצצים יותר, אקרובטיים יותר, ונראים טוב יותר. רוז וקונדרי מאתגרים את המידנייט אקספרס וקוראים למידנייט "הרוק'נרול אקספרס", בגלל שיש להם שיער ארוך, הם עושים סלטות ורוצים שהבנות יריעו להם. המידנייט אמורים להיות צוות שיכול לערוף לאנשים את הראש, והמידנייט האלה לא יכולים להילחם. הם לא קשוחים, הם נשיים! הם פריטי בויז ללא אומץ! זאת תהיה הבנייה. איטון וליין חייבים לצאת אובר וככה האנגל מסתיים. הם מוכיחים שהם קשוחים.

3) ד"ר מוות" סטיב וויליאמס מנצח את באם באם ביגלו (ע' אוליבר האמפרדינק) (17 דקות)- צריך עוד הסבר? קרב בין שני קשוחים
אמיתיים. באם באם הגיע לריצה קצרה ובמציאות נבנה כאיום לתואר העולם אך בסוף הלך לתואר ארה"ב ואז נעלם. אני הייתי משתמש בו כמה שאפשר. הוא היה מישהו מוכשר והוסיף הרבה ל-JCP, כי הוא היה ממש בולט בניגוד לשאר. הוא מוסיף אמינות. זה בסדר שהוא הולך אחרי זמן קצר ולכן צריך לתת היט לוויליאמס שצריך את זה. וויליאמס יקבל אחר כך עוד קרבות על התואר ויבסס את הקשיחות שלו.

4) ריק פלייר מנצח את לקס לוגר (ע'  JJדילון) (15 דקות)- לקס טופח עם JJ כאיום רציני לתואר של ווינדהאם לאחר הסקוואש על
גארווין. לקס מתחיל לפתח את עצמו קצת והוא נבנה כמישהו כמו לסנר עם היימן. לאחר העזיבה של ארן וטולי, הפיוד מתחיל. במציאות הם עזבו בגלל ש-JJ לקח תשלום יותר גבוה מהם על הבאש... אפשר ללכת עם זה. פלייר חושף את הסיפור ולא מאמין שהחברים הטובים שלו עזבו בגלל מאבקי אגו. לוגר מתעצבן על פלייר וגם JJ טוען שמגיע לו הכסף. הם תוקפים את פלייר וככה פלייר עומד להפוך לפייס בפעם הראשונה מאז 1983. הוא לא ממש יהיה פייס, עדיין קצת טווינר, אבל הוא יהפוך לפייס. אפשר לראות שזה מתחיל. ההורסמן מתפוצצים ופלייר מנצח, כמובן, כדי לצבור היט.

5) באנקהאוס סטמפיד, אליפות ארה"ב: ריק סטיינר מנצח ומדיח אחרון את דאסטי רודס (14 דקות)- אולי אנשים לא יבינו מה תואר
ארה"ב היה אמור לייצג. בשנת 88 הבאטל רויאל עדיין היה חשוב יותר. באותה תקופה דאסטי היה פשוט זבל בזירה (והוא עמד להיות מפוטר מיד אחר כך בגלל התקרית עם הדם בטלוויזיה). הוא לא צריך לעבוד בקרב של 20 דקות לבדו. יש לי תוכניות עבור החגורה.
אז עכשיו, צריך לקחת את התואר מדאסטי לאחר שלוש שנים. דאסטי ידיח הרבה חבר'ה ויראה כאילו הוא ישמור על התואר, אבל בסוף הקרב מגיע לדאסטי רודס מול ריק סטיינר. נראה כאילו דאסטי ינצח את סטיינר החדש, אבל אפילו שדאסטי הוא יותר גדול ויותר אובר
באותה תקופה, הוא לא מנצח אלא שסטיינר מצליח עם נגיחות ראש ולריאטים להילחם. אחרי הקרב הם גם ילחצו ידיים, אבל סטיינר מנצח כאן.

6) אליפות ה-NWA לזוגות: הרוד ווריורס מנצחים את הפנטסטיקס (בובי פולטון וטומי רוג'רס) (11 דקות)- העניין כאן הוא שאחרי שהווריורס הפסידו מול המידנייט לפני שנה, הם השתנו. חוסר היכולת שלהם לזכות בתארי הזוגות גרם להם להתעצבן ולהיות
אלימים בפיוד מול ההורסמן. לפיכך, הווריורס הופכים להילים לאחר הבאש ומרגישים שהסיבה שהם עדיין לא אלופים זה בגלל שהם צייתו לקוד הכבוד (לחוקים). הם לא הורשו לעשות את מה שהאקספרס עשו לפני שנה. זה יאכל אותם. הם לא צריכים לרמות, הם רוצים להימנע מדפיקות. יהיה להם קצת צדק בדבריהם. הם גם היו הילים באותו אירוע, אגב. הם אפילו התחילו כהילים בקריירה שלהם! הווריורס היו צמד הרסני שהשמיד כל מה שהיה בדרכם. הווריורס זוכים בתארים כהילים ומוכיחים את הנקודה שלהם- שהם צריכים לא לציית לקוד כדי לזכות בתארים כי זה חיסרון עבורם למלא אחר החוקים. מי לעזאזל יקח מהם את התארים?

7) אליפות ה-NWA: סטינג מנצח את ברי ווינדהאם (31 דקות)- הסיפור כאן פשוט מאוד. סטינג, לאחר שהוא מצטרף למלחמה מול ההורסמן ומנצח את פלייר תוך 45 דקות בקלאש אוף דה צ'מפיונס, עולה לאט לאט. כולם מתייחסים אליו כאל הכוכב העולה החדש ומדברים על כמה שהעתיד שלו ורוד כי הוא רק לאחרונה הפך לבן 30 ויש לו עוד מלא שנים בביזנס. ווינדהאם, לאט לאט, פשוט מתעצבן מזה. לאחר הבאש, כשסטינג הוא זה שמנצח את ההורסמן בוורגיימס, ווינדהאם מתעצבן ופשוט צורח על סטינג במיקרופון שווינדהאם צעיר יותר (הוא היה צעיר בשנה וחצי) והוא הכוכב העולה. הוא המתאבק שעשה את הכל וסטינג הוא סתם חיקוי עלוב של ווינדהאם שחושב שהוא יכול לנצח את ריק פלייר. אבל סטינג שכח משהו- ווינדהאם עשה את זה כבר! ווינדהאם מדבר על המורשת שלו ועל המשפחה שלו, ולכן אומר שהוא אלוף ה-NWA והטוב ביותר בביזנס. סטינג לא אוהב את זה ואומר שהוא מתכוון להוכיח לווינדהאם שהוא יכול לזכות בתואר, ושהוא חשב לתת לווינדהאם עוד קצת חסד אבל עכשיו הוא מתכוון לאתגר אותו על התואר. הכי חשוב זה להראות שסטינג צריך להיות הפייבוריט. ווינדהאם ניצח את פלייר שהיה המלך אז מי יכול לנצח אותו? סטינג צריך להיבנות כפייבוריט ענק. הוא מנצח את כולם וגורם לכולם להיכנע לסקורפיון דת' לוק. סטינג מנצח את ווינדהאם בכמה קרבות זוגות ושלשות, מה שגורם לווינדהאם פשוט לפחד ולהיות תוקפן יותר כדי לשמור על המקום שלו בטופ ועל המקום שלו ככוכב הצעיר. בגלל זה הטאגליין הוא "התנגשות הכוכבים"- כי כאן שני הכוכבים הצעירים נלחמים על המקום שלהם. סטינג מנצח בסופו של דבר, והופך לנושא הדגל של ה-WCW.

עכשיו כל החגורות התחלפו ואנחנו בעידן חדש לחלוטין- העידן של סטינג. יש לי את ד"ר מוות כטוען לתואר ואת לוגר כמתאבק רציני. מישהו חדש עומד גם להגיע ולהפוך להיל ענק. עד לריבוקינג של שנת 89- להתראות!

ריבוקינג לסטארקייד 1987

אוקי, חוזרים ומגיעים לסטארקייד 1987... כשהזר מתקשר!

המופע יהיה בגרינסבורו קולוסיאום, שוב פעם... בגלל שזה יעזור לאנגל במיין איבנט.

ובכן, סטארקייד 1987 זה אירוע מאוד חשוב להיסטוריה של JCP. ה-PPV הראשון שלהם. אבל גם... הסטארקייד של רוני גארווין. התקופה הייתה חשובה לרסלינג: הלילה בו וינס וקרוקט התחרו ראש בראש, וינס עם סרבייבור סירייס וקרוקט עם סטארקייד. זאת בעצם ההתחלה של המלחמות. למרות שסרבייבור סירייס הצליחה מאוד, צריך לזכור שסטארקייד ממש לא טופל כמו שצריך, במיוחד עם רוני גארווין שהתנדב להיות האלוף שיקח את התואר מפלייר ויפסיד לו בחזרה. בנוסף, הביירייט היה כמעט כפול ממה שסטארקייד 1997 עשה, כך שזה בעצם ה-PPV הכי מוצלח לא מצד ה-WWE מבחינת ביירייט. ביירייט של 3.30 לא הולך ברגל. הם די הצליחו להילחם מול וינס. באותה תקופה וינס התחיל להוביל במלחמה, וזאת נקודת המפנה שצריך לטפל בה. רבים דיברו על כך שהארגון לא הצליח מבחינה פיננסית בגלל שהיו להם מטוסים פרטיים (תשאלו את פלייר בנוגע למטוסים). אבל זה לא ממש נכון, זה דווקא יותר טוב לארגון גדול.

בנוסף, ב-1985 הארגונים היו צמודים וב-1987 המלחמה עברה לצד של וינס כמעט לנצח, אפילו שקרוקט עדיין מוצלח יחסית. זה לא רק הוגאן וגם לא רק וינס. זה לא בעיות במתאבקים. אחת מהבעיות היא העובדה הפשוטה: יש מלא מתאבקים לא מוכרים! בסטארקיידס המוקדמים היה רוסטר טריטוריאלי- כמה בחורים חשובים (פלייר, סטימבוט, וואהו, סליית'ר ועוד כמה קבועים) וחבר'ה שפשוט באו והלכו. נגיד, מני פרננדז- מי היה משתמש בו ב-WWF אם הייתה אפשרות? יש יותר מדי אפשרויות, אבל לא כאן. הרוסטר של קרוקט התחיל להתרחב רק כאן, אחרי כמה שנים של בום והרכישה של ה-UWF של ביל וואטס. זה לא היה ארגון לאומי, רק טריטוריה טובה ולוהטת. וינס תמיד החתים מישהו שהוא חשב שיעזור, לכן הוא גם הצליח בניגוד לכולם- כל הכוכבים הגדולים היו שם! ברסלמניה 1 יש את הוגאן, פייפר, אנדרה הענק, ג'ימי סנוקה, ג'אנקיארד דוג... אבל חוץ מזה, זה עדיין היה רוסטר של טריטוריה. אבל כבר במניה 2 היו את הבולדוגס, הפאנקים, ג'ייק רוברטס, המאצ'ו מן ומלא חבר'ה. הוא גם בחר מלא חבר'ה גרועים, אבל מלא טובים, והרבה מזה השתלם. קרוקט לא, רק ב-87 הוא התחיל לעשות זאת, וזאת הבעיה. בנוסף גם ה-WWF התחילו לקחת כל מיני מקורות הכנסה (קלטות, מרצ'נדייז). אז עכשיו, יש לי הרבה יותר אנשים לעבוד איתם.

יש רק חילוף תואר אחד: בגרייט אמריקן באש המידנייט אקספרס (זה ביוטיפול בובי איטון וסוויט סטן ליין) מנצחים את הרוק'נרול אקספרס וזוכים בתארי הזוגות.

הקארד:

1) סטינג מנצח את טרי טיילור (13 דקות)- קנו את ה-UWF ועכשיו יש לנו רוסטר חדש, ושני אלה מגיעים לסטארקייד. טרי לא יהיה בטריטוריה הרבה זמן ולכן צריך להוריד ממנו היט. חוץ מזה, הפייסים צריכים לפתוח בניצחון בתחילת המופע. סטינג, הכוכב העולה, עומד לנצח את טרי טיילור ולהיות הכוכב העולה החדש. סטינג היה צעיר אבל יכל לעבוד.

2) הרוק'נרול אקספרס מנצחים את ארן אנדרסון וטולי בלאנשארד (ע' JJ דילון) (15 דקות)- מיד אחרי סטארקייד, דניס קודרי עוזב את הארגון וליין מגיע למידנייט אקספרס. בונים שוב את הקרב בין האקספרס ואומרים שליין יביא את התארים למידנייט אקספרס. הרוק'נרול מפסידים בגרייט אמריקן באש. הם ילחמו מול מה שלעתיד יקרא הבריינבאסטרס. הם גם עמדו לעזוב (לתקופה קצרה, אבל בכל זאת). האקספרס חייבים לנצח ולהמשיך לצבור היט. זה גם יהיה אחלה קרב.

3) לקס לוגר (ע' JJ דילון) מנצח את רוני גארווין (7 דקות)- אחרי העזיבה של אולי בעקבות הסכסוך עם פלייר, לוגר מגיע להורסמן במקומו. גארווין מקבל פוש לקרבות מול פלייר אבל לא מנצח במיוחד בגלל התערבות מצד ההורסמן. לוגר צריך לצאת אובר כאן כי הוא השם החדש. הוא מקבל עזרה מ-JJ בפרומואים.

4) ריק פלייר מנצח את ניקיטה קולוף (19 דקות)- אחרי התבוסה בסטארקייד שעבר, פלייר משתגע וממש הופך למנהיג תקיף של ההורסמן ואף זורק את אולי מההורסמן. פלייר וניקיטה בונים פיוד ממש כמו הפיוד מלפני שנה (בחיים האמיתיים), כשניקיטה ממשיך להילחם מול ההורסמן המתפרקים. פלייר מנצח בסופו של דבר את ניקיטה אחרי קרב גדול. אגב, קולוף נכנס עם "Welcome to my Nightmare" של אליס קופר כי הוא הסיוט הרוסי.

5) באנקהאוס סטמפיד, אליפות ארה"ב: דאסטי רודס מנצח כשמדיח בסוף את לארי זביסקו (14 דקות)- זה היה אסון כ-PPV. אבל זאת תהיה אטרקציה למידקארד. אני מת על זה שזה בבגדי רחוב. באטל רויאל לא בכלוב ברזל (כן, מוזר) כמו שהם עשו, אלא באטל רויאל בחוקי רחוב. דאסטי יהיה הפייבוריט ויהיו שם כל החבר'ה שלא נכנסו לקארד. לארי זביסקו עומד לעזוב אבל יכל להשיג היט, ולכן הוא יודח אחרון. יש קונספט חדש לאליפות ארה"ב- המתאבק הקשוח ביותר הוא האלוף.

6) אליפות הזוגות: המידנייט אקספרס (איטון וליין) (ע' ג'ים קורנט) והרוד ווריורס (ע' פול אלרינג) נלחמים עד לפסילה (6 דקות)- הרוד וורירוס היו בארגון הרבה זמן וסופסוף הם מקבלים קרב על תארי הזוגות. אחרי הפיוד מול ההורסמן, הם השמידו את כל הצוותים ונהיו מיין איבנטרים. עכשיו הם סופסוף מקבלים את הסיכוי מול איטון וליין. אני לא שם את החגורות על הווריורס באותה נקודה. זה לא יהיה קרב קלאסי ממש. במסורת שנות ה-80, אנימל והוק משמידים את האקספרס עד שקורנט פוסל את הצוות שלו עם רקטת הטניס. זה גורם לאקספרס להיראות כמו פחדנים והווריורס נראים כמו הדבר הכי טוב שיש.

7) אליפות ה-NWA מול אליפות ה-UWF: ברי ווינדהאם מנצח את "ד"ר מוות" סטיב וויליאמס (ע' האחים גילברט ומיסי הייט) (24 דקות)- במשך השנה, ווינדהאם נבנה כפייס החשוב בארגון. אפשר לעשות זאת בצורה טובה. ווינדהאם גמר את הפרוגרם עם פלייר וביסס את עצמו כמישהו בטופ. ווינדהאם מחליט להגן על הארגון שהוא מייצג מול הפולש הזר והרע מאוקלהומה, "ד"ר מוות" סטיב וויליאמס. לא נעשה פלישה בינארגונית מלאה כי זה לא יעזור לסטינג (הוא הרי הפייס) ולא יעזור לביזנס: אנשים לא מכירים את שני הארגונים ביחד. הדרך הכי טובה לכך תהיה כשוויליאמס מגיע לשם מלווה בידי אדי ודאג (האחים גילברט) ומיסי הייט. הם יגיעו ויגידו שוויליאמס הוא האלוף האמיתי כי הוא האלוף של אוקלהומה: הוא כיסח את כולם במידווסט. לכן, הוא האלוף הראוי ולא ווינדהאם. אדי גילברט יוביל בפרומואים ודאג גילברט ילווה אותו עם הטירוף. מיסי גם תקבל היט. וויליאמס יהיה המתאבק שבחבורה ויאיים על כולם. הוא יהיה איש גדול ומפחיד מרחוק וגם בכנופייה. הגילברטים יכסחו את ווינדהאם לפני הקרב. ווינדהאם ילחם מול וויליאמס ויצא אובר, כשהוא הורג את ה-UWF ויאחד את התואר שלה אל תוך תואר ה-NWA, כשהוא מבסס את עצמו כמתאבק הטוב ביותר בעולם...

עד לשנה הבאה, כי מישהו אחר עולה במקומו. ואת זה נראה בפעם הבאה, כשנעשה ריבוקינג גם לגרייט אמריקן באש ב-88 וגם לסטארקייד 1988.

ממשיכים בריבוקינג של WCW

אוקי, עכשיו, אפשר לגשת לסטארקייד 85 וסטארקייד 86. אני עומד להגיע בקרוב לסטארקייד 87, מופע שלדעתי פתח את העידן המודרני ברסלינג בו לכל ארגון היו PPV והיו כמה אירועים בשנה. זה פתח את התחרות בשוק ה-PPV, אבל עכשיו, אני אלך לאירועים לפני כן.

סטארקייד 1985- הפרד ומשול:

במציאות, מופע מוזר. 12 קרבות (יותר מדי), ומשני מקומות שונים: האומני בג'ורג'יה והקולוסיאום בגרינסבורו. הקונספט הזה היה אחד מהדברים שעשו ממש בהתחלה, אבל אנחנו יודעים היום שזה לא כזה מגניב. אני עושה את זה רק בגרינסבורו כי זה מופע בחג ההודיה: זה חייב להיות באזור הביתי, כשהחבר'ה יוכלו לאכול ארוחת חג ותרנגולי הודו עם המשפחה, ואז לבוא לעבוד ולא להחמיץ את החגים. זה רעיון נכון לעשות את המופע בחג ההודיה ולכן צריך שהמופע יהיה בגרינסבורו. באותה תקופה קרוקט כבר היה הארגון השני בגודלו והתרחב מאוד. לא צריך לעשות שינוי גדול מדי אבל כאן מדובר בקהל גדול יותר וצריך להתרחב מקהל רק של מיד אטלנטיק לקהל קצת יותר כללי. לא אהבתי את הסיום: דאסטי רודס זוכה בתואר אבל אחרי האירוע מבטלים זאת בגלל ההתערבות של ארן אנדרסון? פאק סיומות הדאסטי. הוזילו את התואר.

בנוגע לתארים:

הרוק'נרול אקספרס (ריקי מורטון ורוברט גיבסון) זכו בתארי הזוגות מהקולופס (איבן וניקיטה קולוף) בגרייט אמריקן באש (ב-85, 86 ו-87 זה היה סדרת מופעים, אבל בדיעבד הופכים את זה למופע כמו סטארקייד, אירוע ענקי ב-4 ביולי). כולם רצו כבר לראות את האקספרס מנצחים וזוכים בתארים וגם לראות את הקולופס מפסידים, אבל הם המתינו עד לסטארקייד. אני עושה את זה מוקדם יותר.

שבוע אחרי הזכייה של האקספרס, צמד ההריסה ממינסוטה (ארן ואולי אנדרסון) לוקח את החגורות מהאקספרס וזוכה בתארים. גימיק מגניב: הפייסים חייבים לרדוף אחרי התארים והזכיות שלהם קצרות יותר.

הקארד:

1) סם יוסטון מנצח את בילי גראהם (11 דקות)- זה פשוט בגלל שכל כך הרבה אנשים נאלצו לעזוב והיו מלא שאריות. יוסטון בכלל לא עבד שם בשנה לפני כן. יוסטון ישאר די הרבה זמן וגראהם חוזר לפלורידה, אז צריך להתחיל לבנות את יוסטון. אחלה של ניצחון אפסט. הוא יצבור קצת היט ויוכל להפסיד אותו כשנרצה.

2) הברברי (ע' פול ג'ונס) מנצח את באדי לנדל (9 דקות)- באדי עזב ממש חודש אחר כך, לטענתו הוא היה צריך לקחת את התואר מפלייר אבל איחר להקלטות ונאלץ להחזיר את התואר הלאומי שהחזיק בו. באדי היה מגיע כפייס שיגיד שהוא נייצ'ר בוי טוב יותר מפלייר ויפסיד לפלייר בכמה האוס שואוס (זה היה DRAW די טוב אז). בנוגע לברברי: עם כל אלה שעזבו, באמת צריך לבסס מישהו שיהיה הרבה זמן בארגון. הברברי היה כזה באותה תקופה, הוא יכול לקבל היט ב-85 (הוא היה טירון השנה) והוא יכול להכין חבר'ה למיין איבנט. עם אלוף היל, אם יש לך היל מספר 2 חזק, הפייסים יוכלו לנצח אותו והוא יכין אותם לקרב עם פלייר.

3) קרב מוות מקסיקני: "השור הזועם" מני פרננדז מנצח את עבדאללה הקצב (ע' פול ג'ונס) (14 דקות)- זה קרה בחיים האמיתיים, הייתי נותן לזה יותר זמן. השור הזועם נשאר הרבה זמן והיה צובר כמה ניצחונות קטנים. הוא צריך ניצחון ועבדאללה מגיע והשור אוכל אותו ועובר הלאה, כיוון שעבדאללה מטורף ויעזוב עוד מעט. מני כבר יפסיד בקרבות אחרי האירוע ויפסיק לצבור היט כי עמד לעזוב.

4) המידנייט אקספרס ("לאבר בוי" דניס קודרי וביוטיפול בובי איטון) (ע' ג'ים קורנט) מנצחים את הקולופס (איבן וניקיטה) (ע' קראשר חרושצ'וב שידוע יותר כסמאש) (8 דקות)- המידנייט אקספרס הם צמד מעולה. היה להם פוטנציאל להיות טווינרים נגד הקולופס המרושעים. הם היו אחלה הילים, אבל הייתה להם יכולת היאבקות ומראה טוב. בלי שקורנט יעצבן את הקהל הם יכלו לקבל עידוד. אפילו קורנט טען שהאקספרס יכלו לעשות זאת. מעולה מבחינתי.

5) וואהו מקדניאל מנצח את טרי טיילור (13 דקות)- עוד פעם, הפריטי בוי מפלורידה נלחם מול האינדיאני הקשוח. וואהו ממשיך לנצח ומוכיח את קשיחותו. טיילור לא יהיה שם הרבה זמן. הם נתנו לו לשחק פייס, אבל הוא אחלה היל. הפיוד ביניהם יהיה בנוגע לכך שטיילור יגיד שאנשים מסוגו כובשים את הביזנס ואילו וואהו הוא מזן נכחד. הוא הסמוראי האחרון: ריקי סטימבוט, בלאקג'ק מוליגן, פרייט טריין ג'ונס- כולם עזבו ורק וואהו נשאר, וגם הוא עמד לעזוב עוד שנה. אבל וואהו מנצח בינתיים.

מיין איבנט משולש! הם יוסברו ביחד, כי הם רעיון אחד. ארבעת הפרשים יתחילו קצת מוקדם יותר, ואפשר להתחיל את זה כשארן ואולי זוכים בתארים. כולם כבר היו שם. טולי וריק כבר אחזו בחגורות ואז גם הצמד ממינסוטה זכה בזה. הם יהיו עם JJ. למרות שזה קרה רק אחרי סטארקייד, הרי ברור שזאת הייתה התוכנית. פלייר אלוף העולם, צמד ההריסה ממינסוטה אלופי הזוגות וטולי אלוף ארה"ב. אי אפשר להילחם מול אחד בלי שהשלושה האחרים ודילון יתערבו. הם מתנהגים כמו כנופיה ודילון עוזר להם לנצח. הם הדבר הכי חשוב שקורה. אחרי כל החודשים הללו, מכריחים אותם להילחם בעצמם. כל שלושת הקרבות האחרונים יהיו בתוך כלוב ברזל, כדי להפריד ולמשול. ההילים יהיו נעולים בפנים ואי אפשר יהיה להתערב.

6) כלוב ברזל, אליפות ארה"ב: דאסטי רודס מנצח את טולי בלאנשארד (ע' JJ דילון) (15 דקות)- לא מגנום אלא דאסטי. אני מוריד את הקרב של האיי קוויט כי לא צריך להעמיס יותר מדי על הקרב. למרות שהקרב בין מגנום טי.איי וטולי היה ענק, דאסטי גם יכול היה לעשות זאת ולמשוך את הקהל. דאסטי אינו קשוח כמו מגנום אלא מוכר, והוא ינצח בקרב באמצעות אומץ כשהוא מדמם. ובייבי דול תהיה מאחורי הקלעים בגלל ש"הקרב יכול להיות אלים".

7) כלוב ברזל, תארי הזוגות: הרוק'נרול אקספרס מנצחים את צמד ההריסה ממינסוטה (ע' JJ דילון) (19 דקות)- בנייה גדולה, בגלל כל העניין שהרוק'נרול אקספרס הפסידו את התארים אחרי שרדפו אחריהם הרבה זמן. הם לא מצליחים לנצח את האנדרסונים כי שאר ההורסמן תוקפים אותם. הם יהיו האנדרדוגים. הקרב הזה ירוץ בעוד שנה, ויהיה טוב. זה היה טוב ב-86, אבל וואלה, עדיף ב-85. הרוק'נרול מקבלים את הזכייה שלהם.

כולם מצפים- הפרדנו בין ההורסמן. עכשיו, צריך למשול. הם לא טובים לבדם, הם רק היו מלוכלכים. הוכחנו זאת בשני הקרבות הקודמים, ועכשיו...:

8) כלוב ברזל, אליפות ה-NWA: ריק פלייר (ע' JJ דילון) מנצח את מגנום טי.איי (21 דקות)- כולם חושבים שזה עומד לקרות. מגנום עומד לזכות בתואר ולהרוג את ההורסמן. סופסוף! אבל פלייר מנצח... הוא מגן על התואר. הוא מנצח ממש בקושי בקרב עם הרבה דם. למה מגנום כן ודאסטי לא? כי מגנום לא יהיה שם בשנה הבאה כי הוא יאלץ לפרוש, ואילו דאסטי כן. אני לא יכול לתת למגנום את תואר ארה"ב כי הוא יפרוש, ולכן החלפתי בין מגנום לדאסטי. מגנום נבנה אותו הדבר, כאלוף הבא, ופלייר מנצח אותו לא בפיג'ר פור אלא בקושי. מראים שפלייר הוא באמת האלוף הגדול שהוא אמר שהוא, אבל פלייר ממש מותש. ההורסמן לא מתים הלילה. הם חיים כדי להילחם.

סטארקייד 1986- לקחת את הכתר:

במציאות, קארד מוזר... ניקיטה הופך לפייס ומאתגר את פלייר על התואר ואז יש פסילה כפולה. יש בעיה עם הפציעה של מגנום, כמובן. אבל לא לדאוג. אין חילופי תארים.

עוד פעם, הקולוסיאום בגרינסבורו ולא באומני.

הקארד:

1) ניקיטה קולוף מנצח את ביג באבה רוג'רס (ע' ג'ים קורנט) (11 דקות)- רוג'רס יצבור קצת היט עם קורנט כמו שהם עשו איתו, אבל הוא עומד לעזוב וכבר לא יהיה חלק מהארגון בשנה הבאה, אז מורידים ממנו. עכשיו, ניקיטה- הרעיון שנמאס לקהל מרוסים מרושעים בגלל גורבצ'וב והרפורמות שלו היה נכון. זה כבר הסוף. אבל- עדיין הקהל לא היה רגיל לרוסים פייסים. בטח שלא במיין איבנט. זה פשוט נראה מוזר! אז לא צריך להקפיץ את ניקיטה ישר למיין איבנט, אבל הוא כן יהפוך לפייס כשיעזור לדאסטי רודס, מה שיכין אותו לריצה עם פלייר. הוא יעזור לרודס מול רוג'רס ו...הפתעה, עוד מעט תגלו.

2) האחים גארווין (רוני וג'ימי) מנצחים את העורבים מקנזס (בובי רוג'רס ודאטץ' מנטל) (ע' "הבוגי ווגי מן" ג'ימי ואליאנט) (13 דקות)- עוד פעם, הרבה מאוד עזבו ונכנסו. הם לא היו שם לפני שנה... אבל אפשר לפתור את זה, פשוט תנו לעורבים להיות ביחד עם ואליאנט המבוסס כבר. גם לדאטץ' היה זקן כמו ואליאנט, זה החיבור...

3) קרב פיגום: הברברי מנצח את וואהו מקדניאל (15 דקות)- זה כבר הסוף של וואהו בארגון, וצריך להמשיך לבנות את הברברי נגד הפייסים. הברברי גם צריך לנצח לפעמים ולהפסיד רק כשצריך, כדי שזה יגיד משהו. הוא מפריש את וואהו. הוא היה ב-AWA כמה חודשים והוא יעשה קאמבק גדול. אבל וואהו מפסיד כאן. וואהו מפסיד בקרב פיגום ונראה כאילו הוא מת כשהברברי פשוט מוכר את עצמו כהיל חסר רחמים.

4) קרב שלשות: הקטור גאררו והרוד ווריורס (ע' פול אלרינג) מנצחים את הפור הורסמן (ארן, אולי וטולי) (ע' JJ דילון (19 דקות)- דרך לדחוף את כולם לקארד. הקטור מותקף בידי ההורסמן והווריורס עוזרים לו. מלא וורקרים טובים. הווריורס מגיעים עם אופנועים (עוד מעט תבינו למה). הם בני ברית של מישהו אחר נגד ההורסמן (לא הקטור). הוורירוס מנצחים את הקרב וצוברים היט. אולי מפסיד כי הוא עומד לפרוש.

5) אליפות ארה"ב: דאסטי רודס מנצח את ריק רוד (ע' ג'ים קורנט) (18 דקות)- כן, זה השותף של רוג'רס. הם שניהם חבר'ה של קורנט וקורנט מלווה אותם. רוד יכול לקבל היט ענק, אבל הוא יעזוב ל-WWF ב-87. אז דאסטי בונה את הקרב יחד עם ניקיטה ובאבה, ומנצח את ריק רוד המרושע, ככה מסלק אותו מהארגון. יפה.

6) אליפות הזוגות: הרוק'נרול אקספרס מנצחים את המידנייט אקספרס (ע' ג'ים קורנט) (22 דקות)- וואו, הרבה קורנט... אפשר לבנות את זה במשך שנה: מי האקספרס היותר טוב? הפיוד שלהם היה אגדי, וצריך לגרום למעריצים לחכות לזה. בזמן אמת יכול להיות שהמידנייט יצאו אובר, אבל מכאן אפשר לדעת שדווקא רוק'נרול צריכים לנצח.

7) אליפות ה-NWA: ברי ווינדהאם מנצח את ריק פלייר (ע' JJ דילון) (30 דקות)- הם יכלו לעשות קרב באורך כזה, זה ברור... עכשיו, הבנייה:  עשינו את הפרד ומשול. דאסטי יצא אובר, הרוק'נרול יצאו אובר, מגנום הפסיד. הרוק'נרול הולכים לצד וגם דאסטי כבר סיים את העניין עם ההורסמן. ככה יהיו לנו כמה אטרקציות וכמה פיודים. מגנום לא סובל את זה שהוא הפסיד בקושי וממשיך להילחם מול ההורסמן, כולל בקרב השלשות. הוא נראה כמו פייס טוב ל-86, כולל העובדה שהיה לו וורקרייט וכריזמה. בנוסף- הוא רכב על הרלי-דייווידסון! באותה תקופה, הם בדיוק נקנו מארגון שבכלל לא עסק בעניין הזה- והמותג פרח שוב. מגנום התחיל את זה באותה תקופה, אז זה מגניב. ההורסמן נסעו בלימוזינות... זאת התנגשות תרבותית. בגלל זה הוורירוס עוזרים למגנום נגד ההורסמן- הם יכולים לצלם קטעים עם אופנועים. מגנום ממשיך לצבור ניצחונות ונראה כאילו הוא למד מהטעות שעשה בסטארקייד 85, ושהוא עומד לזכות בתואר. ארן אנדרסון פעם דיבר על ארבעת הפרשים של האפוקליפסה, ומגנום אומר שהוא ירכב על האופנוע שלו בגיהינום. כשההורסמן יצאו משערי הגיהינום ויהרסו את הארץ, הוא ירכב על האופנוע שלו לגיהינום ויגנוב מהשטן בעצמו, כי הוא לא מפחד להשמיד את הרשע. אז ההורסמן צריכים לרכוב בפחד.  זה נקבע- מגנום מול פלייר II. קרב אדיר שכולם ירצו לראות, והפעם מגנום צריך לנצח. אבל אז... מגנום נפצע בתאונה שסיימה את הקריירה שלו חודש לפני האירוע. מה יקרה עכשיו? מי יאתגר את פלייר? פלייר מתרברב על כך. ואז ברי ווינדהאם יוצא. הוא אומר שהוא היה חבר של מגנום והוא לא מתכוון לתת למה שמגנום בנה להיעלם. הוא עוזר לרוד ווריורס נגד ההורסמן ומבטיח לעשות את מה שמגנום היה צריך לעשות- לקחת את התואר מפלייר אחרי שלוש שנים בהן פלייר שלט בארגון ללא עוררין. ווינדהאם מדבר על אביו- בלאקג'ק מוליגן, שפלייר נלחם מולו כשעלה למעלה. ווינדהאם אומר שהפעם הוא יקח את הכתר שנלקח מאביו. ווינדהאם מגיע לשם ונלחם במשך חצי שעה מול פלייר. פלייר לא מצליח לנצח אותו ואז ברי (אחרי קרב ענק כמו שבדר"כ הם נתנו) סופסוף מצליח לתת סופרפלקס ומצליח לזכות בתואר, וחוגג עם כל הפייסים.

סיימנו את הסטארקיידס מלפני עידן ה-PPV, ועכשיו יש לנו אלוף חדש- ברי ווינדהאם. ההורסמן עדיין קיימים והמצב של הרסלינג הולך להשתנות ללא היכר. נתראה בפעם הבאה.

ריבוקינג ל-WCW

אוקי, אני עומד להתחיל את הריבוקינג ל-WCW. ראשית, אני עומד לעשות את הריבוקינג לארבעת הסטארקיידים הראשונים (כלומר, 83-86, לפני עידן הPPV). אנחנו נתחיל עכשיו. החוקים: מותר להשתמש אך ורק באנשים שהיו תחת חוזה לארגון ולא היו פצועים.

סטארקייד 1983- A Flair For The Gold:

אוקי, מופע ראשון אי פעם. צריך לתקן כמה דברים, אבל היו גם דברים נהדרים:

1) ריקי סטימבוט מנצח את גרייט קאבוקי (15 דקות)- ריקי סטימבוט, הדרקון, היה כוכב ענק במיד אטלנטיק דאז. הוא היה מהחבר'ה הקבועים והמוכרים, וחשוב לפתוח איתו. הוא צריך קרב טוב, ומכיוון שגרייט קאבוקי היה בקארד- אפשר לתת להם להילחם אחד מול השני בקרב פתיחה מלהיב. סטימבוט מנצח, כמובן.

2) וואהו מקדניאל מנצח את עבדאללה הקצב (8 דקות)- וואהו היה מתאבק ענק במיד אטלנטיק. עבדאללה, ההיל שכל הזמן מגיע לטריטוריות אחרות ושומר על מיסתוריות וטירוף, יהיה היריב המושלם כאן. וואהו מנצח את המטורף.

3) דיק סליית'ר מנצח את קרלוס קולון (5 דקות)- סקוואש להוציא אובר את דיק סליית'ר, עוד מתאבק חשוב במיד אטלנטיק. היל חזק שצריך לבנות. קרלוס קולון יגיע בתור האגדה של פורטו ריקו ויפסיד לסליית'ר הרשע שממשיך להיבנות.

4) באטל רויאל (9 דקות)- באותה תקופה, הבאטל רויאל נחשב לגימיק של מיין איבנט. כל השאריות יהיו שם. המנצח כאן יהיה מי שחשב על סטארקייד, אבל רק ישב בקהל ואיתגר את מנצח המיין איבנט- דאסטי רודס. דאסטי ידיח אחרון את קווין סאליבן שהיה היריב שלו. סאליבן גירש את רודס מפלורידה אחרי פיוד ענק, ודאסטי מדיח אותו כאן ונוקם. הוא מתחיל להיבנות כמאתגר רציני.

5) קרב קולר כלבים, אליפות ארה"ב: גרג "הפטיש" וולנטיין מנצח את רודי פייפר ושומר על התואר (16 דקות)- קרב שקרה באותו אירוע, אבל וולנטיין לא הגן על התואר שלו והפסיד לפייפר. קרב אולד סקול מגניב שעומד במבחן הזמן. וולנטיין צריך לנצח בקרב מסיבה פשוטה- פייפר עזב ממש אחר כך לוינס מקמהן ולכן צריך להפסיד. בנוסף- פייפר שבר את האוזן שלו באותו קרב, כך שהוא לא יפגע (פרט לשמיעה שלו ).

6) אליפות הזוגות: מארק וג'יי יאנגבלוד מנצחים את האחים ג'רי וג'ק בריסקו וזוכים בתארים (13 דקות)- שני היאנגבלודס התאבקו בקארד... רק שמארק הצתוות יחד עם וואהו מול בוב אורטון ודיק סליית'ר, ואילו ג'יי היה זה שזכה בתארים יחד עם ריקי סטימבוט. היאנגבלודס צריכים לזכות בתארים ביחד מהבריסקוז שעמדו לעזוב.

7) כלוב ברזל, אליפות ה-NWA: ריק פלייר מנצח את הארלי רייס וזוכה בתואר (24 דקות)- קרב שבאמת היה בקארד וצריך להיות שם. בלי ג'ין קיניסקי (שלא היה מוכר במיד אטלנטיק). פלייר מנצח וזוכה כמו שצריך, כשרייס מעביר לו את הלפיד.

סטארקייד 1984- אתגר מיליון הדולר:

באותה תקופה, ג'ים קרוקט קיבל את העסקה עם טד טרנר ובדיוק הולך להפוך לארגון לאומי. צריך בינתיים להישאר מרוכז על הקהל המסורתי של המיד אטלנטיק ולאט להתרחב לקהל אחר.

בנוגע לתחליפי תארים:

טולי בלאנשארד זכה בתואר ארה"ב מגרג וולנטיין.

הקולופס (איבן וניקיטה) זכו בתארי הזוגות מהיאנגבלודס.

לא היו באותה תקופה עוד אירועים או סאטרדיי נייט מיין איבנט להחליף בהם תארים. אז אין תאריך... אבל לא נורא.

1) באטל רויאל (10 דקות)- עדיין גימיק של מיין איבנט אבל צריך לפתוח איתו כדי להפוך את הבאטל רויאל לקרב אחר, קרב גימיק. זה יהיה גדול אבל גם יראה התקדמות. המנצח יהיה דיק סליית'ר (שלא מצאתי לו מקום בקארד) שממשיך להיבנות למרות שיתחיל להתאבק פחות ב-85. לא אכפת לי את מי ידיח אחרון.

2) אולי אנדרסון עושה סקוואש על מייק גראהם (2 דקות)- לא סקוואש של ה-WWF, בו אולי מציג לראווה את המובסט שלו. הוא פשוט מכסח את הצורה לגראהם והורס אותו, כשהוא יוצא קשוח.

3) קרב רצועה אינדיאנית: וואהו מקדניאל מנצח את "סופרסטאר" בילי גראהם (13 דקות)- הם עשו קרב כזה באירוע, אבל על אליפות ארה"ב ובלי גימיק. אני משנה את זה. סופרסטאר מגיע לארגון, מניו יורק סיטי, שרירן עם חזה מגולח ובגדים יקרים, באדי בילדר משומן. הוא מגיע ומנסה להתחיל עם נשים במיד אטלנטיק. אז מראים לו את וואהו שיציג לו מה קורה במיד אטלנטיק. וואהו פשוט מרביץ לסופרסטאר שיודע להוציא היט. הקהל ימות על זה. זה קרב גדול.

4) תואר ארה"ב: טולי בלאנשארד (ע' JJ דילון) מנצח את "השור הזועם" מני פרננדז ושומר על התואר (11 דקות)- טולי מגיע לארגון בתור ילד נקי, מתאבק חזק וטוב עם עתיד טוב וזוכה בתואר מוולנטיין בצורה פשוטה. דילון מתחיל להשפיע על טולי ולהעביר אותו לצד האפל. ההיט הוא על JJ וטולי עדיין בסדר. טולי מנצח את מני פרננדז שיהפוך למישהו שיהיה הרבה זמן בארגון, אבל אני אשתמש בו כטיטו סאנטאנה (ותיק אבל לא עד כדי כך גדול). טולי מתאבק נהדר ולא צריך מנג'ר שיעזור לו לנצח. JJ מנצל את טולי בלאנשארד, האלוף הצעיר.

5) אליפות הזוגות: איבן וניקיטה קולוף מנצחים את הזאמבוי אקספרס (אליז'ה אקים וקארים מוחמד) (ע' הבוגי ווגי מן ג'ימי ואליאנט) ושומרים על התארים (6 דקות)- הזאמבוי אקספרס היו מתאבקים מזימבבווה שהתחילו בממפיס. הקולופס הם הילים רוסים חזקים והזאמבוי יבואו כפייסים יחד עם ג'ימי ואליאנט שהיה בייביפייס טוב. תמיד הוא היה צריך לשים מסכה כי אסרו עליו להתאבק. ואליאנט היה מצחיק והם יהיו גימיק כיפי. הקולופס מכסחים אותם ושומרים על התארים.

6) קרב באנקהאוס שהאנפורסר הוא "סמוקינג" ג'ו פרייז'ר: דאסטי רודס מנצח את "העבריין" רון באס (18 דקות)- רון באס היה היל חזק מאוד, עבריין אמיתי. דאסטי מקבל מיין איבנט גדול בלי להתאבק במיין איבנט (כמו שהוא שם את עצמו). הם יכנסו לקרבות פראיים ואלימים בכל הארינה. כל הקרבות מסתיימים בפסילה, ולכן קובעים קרב באנקהאוס שיהיה בו אנפורסר שיוודא שיהיה צדק. פרייז'ר יהיה האדם הזה. לא צריך אותו במיין איבנט, אבל כאן הוא יתרום לחשיבות הקרב ויתן לדאסטי קרב גדול עם ניצחון טוב שמכין אותו למיין איבנט.

7) תואר מול חסכונות חיים, אליפות ה-NWA: ריק פלייר מנצח את ריקי "הדרקון" סטימבוט, שומר על התואר וזוכה במיליון דולר (33 דקות)- המיין איבנט הכי טוב שאפשר לעשות, כמובן. דאסטי רודס אהב לעשות עניינים עם כסף, במחשבה שזה יהפוך את הקרב לריאליסטי. די נכון. הרעיון הוא- פלייר זכה בחגורה לפני שנה ומגן מול וואהו מקדניאל וכל מיני אחרים. הוא מגן נגד סטימבוט ואיכשהו יוצא עם התואר בצורה מלוכלכת (תיקו, ספירת חוץ). סטימבוט רוצה קרב חוזר על התואר כי הוא יודע שהוא יכול לנצח. פלייר ההיל לא רוצה קרב, אבל מסכים אם סטימבוט ישים מיליון דולר על הכף כשהוא חושב שסטימבוט לא ישיג את הכסף. לוקח לסטימבוט קצת זמן ואז הוא חוזר ומדבר על כך. הוא גבה את ביטוח החיים שלו, הוציא את כל הכסף מהבנק, לקח משכנתא שנייה על הבית שלו והלווה קצת כספים- והשיג מיליון דולר. עכשיו הוא יזכה בתואר. הקומישינר קובע את הקרב- תואר מול מיליון דולר. סטימבוט אומר שלפלייר אכפת רק מהכסף, מהעושר, מהזהב- ולכן הוא רוצה את החגורה. סטימבוט רוצה את החגורה כי כתוב עליה "אלוף היאבקות" וזה מה שהוא. הוא המתאבק הטוב בעולם, ורוצה להוכיח זאת. פלייר לא מבין כמה סטימבוט טיפש- למה לסכן כסף רק כדי לזכות בתואר העולם? אם סטימבוט מפסיד הוא מאבד את כל הכסף שהיה לו. אסור לו להפסיד. כל הקהל יהיה מאחוריו (כאילו שהם כבר לא היו)... ופלייר מנצח את סטימבוט נקי. הוא לוקח את המזוודה עם מיליון הדולרים וצוחק. הוא מנפנף בדולרים לקהל. איך סטימבוט יאכיל את ילדיו? התשובה- סטימבוט עמד לעזוב. סטימבוט מנוצח לחלוטין, חסר היט. הוא עמד לעזוב ל-WWF. לפיכך, התחושה היא שהוא מכר את עצמו לוינס כי הוא צריך את הכסף. הוא מעדיף להיות ב-JCP אבל צריך את הכסף אז עבר לוינס מקמהן.

עוד מעט סטארקייד 85 וסטארקייד 86. יהיה ענק!

ריבוקינג דצמבר-רסלמניה 29

אוקי, הנה הריבוקינג האחרון: מדצמבר 2012 עד מניה 29.

ארמגדון 2012- מלחמה לסיום העולם:

1) דולף זיגלר מנצח את רון קילינגס (10 דקות)- ניצחון טוב לזיגלר.

2) דוס קאראס ג'וניור מנצח את הברוקלין ברולר (3 דקות)- ניצחון זריז לקאראס.

3) קודי רודס מנצח את סאנטינו מאראלה (7 דקות)- ניצחון נחמד לקודי. תדעו שסאנטינו יודע להתאבק.

4) מיסטיקו מנצח את ריי מיסטריו (14 דקות)- סופסוף הקרב המצופה כשמיסטיקו מנצח.

5) אליפות ביניבשתית: דמיאן סנדאו מנצח את קופי קינגסטון (11 דקות)- כשיש בעיות, תשלח את קופי לקבל קרב על תואר מידקארד.

6) אליפות הזוגות: מלכי ההיאבקות מנצחים את היט סליית'ר ודרו מקינטייר (13 דקות)- מקינטייר וסליית'ר אנדרייטד בעיני. קרב קטן על תארי הזוגות יפתור את זה.

7) קרב TLC: השילד מנצחים את רייבאק, בריאן דניאלסון וקיין (23 דקות)- בדיוק כמו שהיה. קיין מגיע לעזור נגד השילד אבל מפסיד. פאנק צופה מהקהל.

רויאל ראמבל 2013- סופסוף...:

1) אליפות ביניבשתית: דמיאן סנדאו מנצח את בריאן דניאלסון (11 דקות)- דוס קאראס ג'וניור עולה לבריאן בקרב.

2) אליפות הזוגות: מלכי ההיאבקות מנצחים את קודי רודס ודאסטין רודס (15 דקות)- דאסטין בא לעזור לקודי אבל לא מצליח לזכות בתארים.

3) אליפות ה-WWE, קרב סולם: CM פאנק מנצח את רייבאק (24 דקות)- השילד מתערבים, כמובן.

4) רויאל ראמבל: הרוק מנצח כשמדיח אחרון את כריס ג'ריקו (55 דקות)

נו ויי אאוט 2013- לשחרר את השור:

1) רייבאק מנצח את מארק הנרי (9 דקות)- ניצחון טוב לרייבאק לפני מניה, כמובן.

2) ג'ק סוואגר (ע' זב קולטר) מנצח את נאופומי יאמאמוטו (8 דקות)- סוואגר מתחיל את הגימיק שלו כשונא זרים.

3) קודי רודס מנצח את ברודוס קליי (10 דקות)- ניצחון לקודי, מוריד היט מקליי.

4) דוס קאראס ג'וניור מנצח את קופי קינגסטון (12 דקות)- לבנות את קאראס.

5) אליפות ביניבשתית: דמיאן סנדאו מנצח את המיז וכריס ג'ריקו (14 דקות)- ניצחון טוב לסנדאו.

6) קרב שלשות: השילד מנצחים את מלכי ההיאבקות ובריאן דניאלסון (17 דקות)- עוד קרב מגניב שיכין לקראת מניה.

7) הרוק וטריפל אייץ' מנצחים את CM פאנק ודולף זיגלר (30 דקות)- קרב מיין איבנט ענק שיכין לקראת רסלמניה. זיגלר חוטף הצמדה, אבל לא נורא. הרוק מצמיד אותו.

ובסוף, רסלמניה 29! הוידיאו מדבר בעד עצמו:

http://www.youtube.com/watch?v=0Y5CGP1cieI

תודה רבה, ניפגש כשנמשיך בריבוקינג בדרך למניה 30!

ריבוקינג אוגוסט-נובמבר 2012

אוקי, ממשיכים בריבוקינג, הפעם מסאמרסלאם לסרבייבור סירייס.

סאמרסלאם 2012- הסופה המושלמת:

1) רייבאק מנצח את כריס ג'ריקו (3 דקות)- תחשבו כמה אובר רייבאק יצא אם יעשה סקוואש על ג'ריקו בצורה כזאת!

2) קודי רודס מנצח את דוס קאראס ג'וניור (10 דקות)- קודי ממשיך לצבור ניצחונות גדולים

3) בריאן דניאלסון מנצח את דולף זיגלר (ע' AJ לי) (12 דקות)- בריאן סוגר את הפיוד ביניהם.

4) אליפות ביניבשתית: דמיאן סנדאו מנצח את ברודוס קליי (9 דקות)- היה להם פיוד נחמד בדרך לסאמרסלאם. סנדאו מנצח את הענק המטופש שרוקד.

5) אליפות הזוגות: מלכי ההיאבקות מנצחים את הפריים טיים פליירס (8 דקות)- הפריים טיים פליירס מצחיקים, הם יכולים לקבל פוש לתארי הזוגות.

6) אליפות ה-CM: WWE פאנק מנצח את ריי מיסטריו (14 דקות)- קרב מידקארד... סורי, פאנק חייב להיות במידקארד כאן. ריי חוזר ומאתגר את פאנק.

7) קרב ללא מעצורים: ברוק לסנר (ע' פול היימן) מנצח את טריפל אייץ' (ע' שון מייקלס) (24 דקות)- בעצם הקרב מרסלמניה. לסנר מנצח וממשיך להיבנות כמפלצת בלתי ניתנת לעצירה.

אנפורגיבן 2012- פרחח שדורש כבוד:

1) קודי רודס מנצח את מיסטיקו (10 דקות)- כמו שנבנה במציאות, כשקודי מאשים את מיסטיקו בכיעור.

2) דולף זיגלר מנצח את ריי מיסטריו (11 דקות)- זיגלר מקבל ניצחון טוב.

3) דוס קאראס ג'וניור מנצח את שיימוס (14 דקות)- אותו קרב שהיה באירוע... רק בלי כל הקטע של גניבת המכונית.

4) בריאן דניאלסון מנצח את ג'ון סינה (18 דקות)- קרב שאני מאוד רוצה לראות כבר.

5) אליפות ביניבשתית: דמיאן סנדאו מנצח את המיז (9 דקות)- מיז, ככוכב ריאליטי לשעבר, מחליט שנמאס לו מכל הדברים שסנדאו אומר. הם נלחמים וסנדאו מנצח את כוכב הריאליטי.

6) אליפות הזוגות: מלכי ההיאבקות מנצחים את ג'אסטין גבריאל וטייסון קיד (12 דקות)- קרב שבטוח ימריץ את הקהל.

7) אליפות ה-CM: WWE פאנק מנצח את זאק ריידר (20 דקות)- פאנק דורש כבוד וריידר אומר שהוא היה מת לכבוד כזה. ריידר מקבל מיין איבנט אבל מפסיד בגבורה.

נו מרסי 2012- לחסל את השטן:

1) דולף זיגלר מנצח את מיסטיקו (8 דקות)- קרב פתיחה נחמד.

2) קודי רודס מנצח את קיין (12 דקות)- קודי ממשיך להילחם נגד מתאבקים עם מסכה.

3) דוס קאראס ג'וניור מנצח את ריי מיסטריו (11 דקות)- קרב בין שני מקסיקנים.

4) בריאן דניאלסון מנצח את ג'אסטין גבריאל (20 דקות)- קרב שבטוח יהיה נחמד.

5) אליפות ביניבשתית: דמיאן סנדאו מנצח את קופי קינגסטון (10 דקות)- ניצחון טוב לסנדאו.

6) אליפות הזוגות: מלכי ההיאבקות מנצחים את טד דיביאסי ג'וניור וג'ו הנינג (13 דקות)- הנינג ודיביאסי דורשים הכרה בייחוס שלהם. המלכים מנצחים אותם.

7) אליפות ה-WWE, האל אין א סאל: CM פאנק מנצח את רייבאק (6 דקות)- כן כן, אתם קוראים נכון. 6 דקות. מבחינתי, רייבאק היה צריך להשמיד את פאנק כל הקרב. הקרב היה צריך להיות כשפאנק מפחד לחלוטין ולא יכול להפסיד לרייבאק. אבל רייבאק משמיד אותו ומשמיד אותו בסאל במשך 5 דקות כך שהקהל כבר בטוח שרייבאק הוא האלוף הבא. ואז בראד מאדוקס עוזר לפאנק לנצח. פאנק שומר על החגורה ורייבאק משמיד אותו אחר כך.

סרבייבור סירייס 2012- זה עכשיו או לעולם לא:

1)  צוות קליי (ברודוס קליי, קופי קינגסטון, R טרות' והקולונס) מנצחים את צוות טנסאי (לורד טנסאי, טייסון קיד, ג'אסטין גבריאל והפריים טיים פליירס) (18 דקות)- קרב הישרדות מסורתי כשכמה פיודים מתנגשים.

2) 3MB (ג'ינדר וסליית'ר) מנצחים את צוות קוברו (ריידר וסאנטינו) (7 דקות)- ריידר נוטש את סאנטינו בקרב ועוזב.

3) ווייד בארט מנצח את המיז (9 דקות)

4) אליפות ביניבשתית: דמיאן סנדאו מנצח את שיימוס (10 דקות)- עוד ניצחון טוב לסנדאו.

5) אליפות הזוגות: מלכי ההיאבקות מנצחים את מיסטיקו וריי מיסטריו (18 דקות)- הקרב הכי טוב שאפשר לתת כאן.

6) אליפות ה-WWE, אלימיניישן צ'יימבר: CM פאנק מנצח את רייבאק, בריאן דניאלסון, קודי רודס, דוס קאראס ג'וניור ודולף זיגלר (30 דקות)- בסוף, השילד עוזרים לפאנק לנצח.

וזהו זה. ככה הגענו אל סרבייבור סירייס כשפאנק אלוף ה-WWE, רייבאק נראה כמו מפלצת, וקיבלנו הרבה קרבות טובים.

נתראה בפעם הבאה, ושם נקבל את כל מה שקרה מארמגדון עד רסלמניה 29. אולי אחר כך אתחיל לעשות אותו הדבר ב-WCW!

ריבוקינג לאירועים

אוקי, לאחר שחסמו אותי מפורום היאבקות אמריקאי, החלטתי להעביר משהו לפה- זה בעצם שכתוב לאירועים של ה-WWE.

הרבה מאוד דברים קורים לי בחיים עכשיו, אבל אולי ארחיב אחר כך.

http://www.wrestlingforum.com/wwe-ppv/645553-rebook-any-ppv-past-present.html

אז בכתובת הזאת יש את כל האירועים ששכתבתי מרסלמניה 6 עד רסלמניה 28 (זה 22 שנה, לידיעתכם).

ואני החלטתי להביא את איך שאני הייתי כותב את האירועים ממניה 28 עד מניה 29. חשוב לדעת ש:

אלוף ה-WWE הוא CM פאנק, אבל הוא שונה מאיך שהוא היה במציאות באותה תקופה. באותה תקופה הוא היה אלוף מידקארד, ואני מתכוון להפוך אותו לאיש מספר אחת אצלי. אם אתם רוצים, תצפו בסדרת "הדרך לרסלמניה" שעשיתי ביוטיוב, ואם תצפו מאז הוידיאו של רסלמניה 23 תוכלו לראות מה עשיתי עם פאנק.

האלוף הביניבשתי הוא דמיאן סנדאו... נכון, סנדאו הופיע רק אחרי מניה. אבל החוקים של השכתובים הם שאני יכול להשתמש בכל מתאבק שהיה אז תחת חוזה ל-WWE ולא היה פצוע. סנדאו כבר עשה את הגימיק ב-FCW באותה תקופה.

אלופי הזוגות הם קינגס אוף רסלינג (כריס הירו וקלאודיו קסטניולי). מפתיע בעיני שהירו נמצא בטריטורית הפיתוח כרגע אבל הם לא מביאים אותו להתאבק יחד עם קלאודיו ולהציל את הדיוויזיה הגוססת.

ובכן, אני מתחיל. חשוב לדעת שכל פעם אעשה ארבעה אירועים.

באקלאש 2012- האירוע הגדול הבא (בעקבות הפוקוס הגדול באירוע):

כן, אני לא אוהב את השמות החדשים לאירועים. אקסטרים רולז, מאני אין דה בנק, נייט אוף צ'מפיונס... חרא של אירועי קונספט. אני משאיר את באקלאש.

1)  דולף זיגלר מנצח את דוס קאראס ג'וניור (אלברטו דל ריו) (11 דקות)- לתת לזיגלר ניצחון נחמד.

2) רייבאק מנצח שני ג'וברים (2 דקות)- להביא את רייבאק חם.

3) לורד טנסאי מנצח את המיז (3 דקות)- צריך להכניס את טנסאי בצורה לוהטת.

4) בריאן דניאלסון מנצח את שיימוס (13 דקות)- חייבים לכלול את בריאן בקארד.

5) אליפות ביניבשתית: דמיאן סנדאו מנצח את גולדאסט (9 דקות)- גולדאסט עמד לפרוש מהזירה, וכאלוף ביניבשתי לשעבר עליו להפסיד לסנדאו. סנדאו ידבר כרגיל על כמה שהוא שונא אנשים שלא מתאבקים בצורה מדעית.

6) אליפות הזוגות: מלכי ההיאבקות מנצחים את כריס ג'ריקו וקודי רודס (14 דקות)- ג'ריקו לוקח את רודס תחת חסותו וקורא לו המתאבק הגדול הבא. הם מנסים לאתגר את מלכי ההיאבקות על תארי הזוגות אבל לא מצליחים.

7) אליפות ה-WWE, קרב רחוב שיקאגו: CM פאנק מנצח את מארק הנרי (17 דקות)- בשיקאגו חייבים לעשות קרב רחוב. המיקום של לסנר בקארד מאפשר לפאנק להילחם מול הנרי, שמאז רסלמניה יתחיל לקבל פוש כמפלצת. הנרי בקרב של 17 דקות נשמע מוזר, אבל תדעו לכם שהוא נתן קרבות טובים. האלימות שלו תוביל לקרב הרחוב שפאנק ינצח.

8) ברוק לסנר מנצח את ג'ון סינה (24 דקות)- אצלי ג'ון סינה היל, אבל זה ממש לא משנה. האירוע התרחש בשיקאגו, הקהל שונא את סינה והקהל יקנה את לסנר מנצח אותו. סינה מנסה לשחק סופרמן כדי להציל את ה-WWE מברוק לסנר החייתי. לסנר אומר שנמאס לו מסינה והוא יחסל את נער הפוסטר ש(אצלי) גירש אותו מהארגון. טיפשי שלסנר הפסיד במציאות. קרב שהביא ביירייט טוב.

ג'דג'מנט דיי 2012- רק גאונים שופטים ("טנסאי" משמעו גאון... וגם גאון אחר נמצא שם):

1) רייבאק מנצח את טאביטה פיפיטה (קאמאצ'ו) (2 דקות)- רייבאק ממשיך לנצח בקרבות.

2) קודי רודס מנצח את כריסטיאן (12 דקות)- כריסטיאן מדבר על כך שצריך לעבוד קשה כדי להגיע לרמה גבוהה. קודי אומר שכריסטיאן לוזר והם נלחמים.

3) דוס קאראס ג'וניור מנצח את כריס ג'ריקו (13 דקות)- קאראס נלחם מול ג'ריקו מתוך רצון להראות שההיאבקות המקסיקנית יותר טובה מההיאבקות הקנדית. ג'ריקו עומד להיות מושעה, אז...

4) קרב טעינה מספר אחת לכתר: בריאן דניאלסון ודולף זיגלר  נלחמים עד לפסילה כפולה (22 דקות)- קצת בעייתי, אבל יש תוכנית. אל תדאגו.

5) אליפות ביניבשתית: דמיאן סנדאו מנצח את רנדי אורטון (10 דקות)- סנדאו אומר שאורטון מייצג דברים שטניים שמשחיתים את הנוער.

6) אליפות הזוגות: מלכי ההיאבקות מנצחים את הקולונס (15 דקות)- קרב טוב בטוח.

7) אליפות ה-CM :WWE פאנק מנצח את טנסאי (17 דקות)- פול היימן מעורב בעניין, לפיכך הקטע עם ה"גאון". היימן מייצג את לסנר אבל מזכיר שגם פאנק וגם טנסאי הם בחורים שלו. השמועות אומרות שהיימן יתמוך באחד מהם. פאנק מנצח.

מלך הזירה 2012- כרע בפני הכתר! (תמיד אהבתי את מלך הזירה... משאיר אותו):

1)  מיסטיקו מנצח את טייסון קיד (16 דקות)- קיד מבקר את פרומואי החזרה של מיסטיקו. לאחר שפרומו עולה לו בקרב העפלה למלך הזירה, הוא מאתגר את מיסטיקו לפגוש אותו בקרב החזרה שלו.

2)  הפריים טיים פליירס מנצחים את הקולונס (7 דקות)- קרב כדי לבנות את דיוויזית הזוגות.

3) אליפות ביניבשתית: דמיאן סנדאו מנצח את זאק ריידר וכריסטיאן (13 דקות)- קרב משולש נשמע טוב. סנדאו מנצח.

4) אליפות הזוגות: מלכי ההיאבקות מנצחים את קופי קינגסטון ורון קילינגס (18 דקות)- גם זה יהיה אחלה קרב.

5) מלך הזירה: רייבאק מנצח את רנדי אורטון (10 דקות)- קרב שבטוח יעזור לרייבאק לאובר. רייבאק זוכה בטורניר בצורה דומיננטית.

6) אליפות ה-WWE, קרב איש הברזל משולש של חצי שעה: CM פאנק מנצח את דולף זיגלר ובריאן דניאלסון (30 דקות): תחשבו איזה מיין איבנט אדיר זה יהיה! החוקים הם שכל הצמדה שווה 2 נקודות, אבל אם אתה מוצמד אתה מאבד נקודה. לא משנה מה הניקוד הסופי, אבל פאנק מנצח כאן בקרב אדיר.

וונג'נס 2012- אם אתה מגבה את זה, אז זה לא להשוויץ (סלוגן נחמד לזיגלר):

1) דוס קאראס ג'וניור והקולונס מנצחים את קורט הוקינס והפריים טיים פליירס (11 דקות)- יכלול את כולם. קאראס מצמיד את הוקינס.

2) בריאן דניאלסון מנצח את כריס ג'ריקו (20 דקות)

3) רייבאק מנצח את קיין (10 דקות)- ללא ספק קרב שיעזור לרייבאק להתבסס. ניצחון על קיין (שאצלי מופיע רק שלוש פעמים בשנה, ובראמבל באופן קבוע) יעזור מאוד.

4) אליפות ביניבשתית: דמיאן סנדאו מנצח את מיסטיקו (14 דקות)- סנדאו אומר שמיסטיקו פוגע בציבור בגלל שהוא לובש מסכה ומאתגר את המוחות הטיפשים שלהם.

5) אליפות הזוגות: מלכי ההיאבקות מנצחים את טייסון קיד ואינקוגינטו (זה הוניקו) (12 דקות)- נשמע קרב טוב מאוד.

6) אליפות ה-CM: WWE פאנק מנצח את דולף זיגלר (28 דקות)- לא קרב רע לשים במיין איבנט.

וכך סיימתי את החודשים אפריל-יולי.

בסאמרסלאם יהיו קרבות גדולים יותר, נהדרים עבור הקיץ. רק אגיד שב-RAW ה-1,000, פאנק הופך להיל בדיוק כמו שקרה בחיים האמיתיים. רק שאצלי הוא משתף פעולה עם היימן.

נתראה בחודשים אוגוסט-נובמבר.