באסם המקורה מאחורי הביתן, היציעים היו מלאים עבור
המופע של סטמפיד כשנעלתי את המגפיים שלי. הבטתי למעלה וראיתי את באד ניוז מתקרב
כשברוס מאחוריו. בטון חמור וכמעט וכחני, ניוז נאם בפניי על לא לתת לאגו שלי להרוס
את מה שיהיה טוב עבור העסק של סטו, בזמן שברוס עמד מאחוריו וחייך. הרעיון של ניוז
היה שאפסיד לו את חגורת האליפות ואז ארדוף אחריו בגללה, ולא בצורה השנייה. לפני
שיכולתי להגיד שהתכוונתי לעשות זאת מלכתחילה, ניוז אמר לי שכל הקרבות הקודמים, החד
צדדיים והנוראיים שלנו היו, איכשהו, טובים כלפיי. "כל הסימפתיה," הוא
אמר. "זה כל מה שברונו סאמארטינו עשה, והוא מילא את המדיסון סקוור גארדן במשך
שנים!". לא האמנתי למה ששמעתי! ניוז טבח בי כל לילה, וזה לא היה טוב לעסק של
סטו בכלל, כיוון שיש הבדל בין אנדרדוג אהוב לבין סמרטוט. וברוס, שלא היה המעריץ
הכי גדול שלי לאחרונה בגלל שלא אהבתי את הכיוון שלו לביזנס, לא יכול היה להוריד את
החיוך מפניו. "בסדר, ניוז. אם אתה רוצה את החגורה, תוכל לקבל אותה".
כפרס על הספורטיביות שלי, כנראה, ניוז הציע שבקרב אקח את מקל הבמבוק מהמנג'ר היפני
שלו, וואקאמטסו, וארביץ לו איתו. "אבל אל תיגע לי בראש!" הוא הזהיר.
כפי שנאמר לי, במהלך הקרב, הורדתי את ווקאמטסו
ולקחתי את מקל הבמבוק. במקום לברוח כאילו פחד, ניוז נראה כאילו עמד לצחוק. שוב
דיממתי, וניקיתי את הדם מהעיניים שלי כשניסיתי למצוא מקום לפגוע בו שלא היה הראש
שלו, אבל הוא הרים את ידיו בהגנתיות. מכיוון שלא השאיר לי מקום אחר להרביץ לו,
הרבצתי לו ישר בגולגולת. הוא עמד שם קפוא, ולחלקיק שנייה, הרגשתי כמו באגס באני
בסרט שבו הוא מכה גורילה בראש עם אלת בייסבול. ניוז אז הוריד אותי באחיזת ג'ודו
ואחז לי בגרון- וזה לא היה מבויים! הקאמבק שלי נהרס לחלוטין, וכך גם הקרב, וכתוצאה
מכך, גם כל העסקים שרצינו לעשות בשאר הקיץ. יותר מדי פעמים באותו הקיץ, חזרתי לחדר
ההלבשה וראיתי מבט מאוכזב בעיני של אבי. הרגשתי כאילו הכל נהרס עבורי, וסטו גם
מפסיד הכל. יותר מדי פעמים באותו קיץ, בשעות המוקדמות של בקרים מדוכדכים, דם נזל
דרך התחבושות על מצחי ונזל על הסדינים. ולעיתים קרובות שמעתי את ג'ולי מתייפחת,
מודאגת ממה שהביזנס עושה לי, ושכבתי שם בשקט: בחיים לא הסברתי לה על כל העניין של
לשמור את ההיאבקות אמיתית, ושתיקתי עמדה בינינו כמו חומה. בסוף, קמתי לילה אחד
בחושך וסיפרתי לה כל דבר על הביזנס. ג'ולי הרגישה יותר טוב וסופסוף הצליחה לישון
בלילה. כשג'ייד הייתה על מותנה, ג'ולי חיבקה את מישל לשלום מחוץ לבית שלה. בחום
היבש של אוגוסט, נשענתי על האלדורדו העמוס של טום כשדוק, הכלב שלו, הוציא את ראשו
מהחלון האחורי. טום לקח שאיפה אחרונה מהסיגריה שלו וזרק אותה על הכביש. הוא היה
ענק, גדול יותר ממה שהיה אי פעם- ונראה כאילו העור שלו עומד להתפוצץ.
הראש שלו היה מגולח, והיו לו חתכים עמוקים במצחו
מהקרבות שלו מול ניוז. הם עמדו ללכת לפורטלנד- הדרך שלו להיכנס לשוק האמריקאי
היוקרתי, ולמקום בו יוכל לקבל גרין קארד- והבטן שלי אמרה לי שטום אולי לא יחזור
שוב. בטון רציני, טום הזהיר אותי שאשמור על עצמי כשמדובר באחיי. הוא אמר שברוס מכר
לדיאנה סיפור שעשיתי ככל יכולתי כדי למנוע מדייבי להתקדם, והזהיר אותה לגביי. הוא
אמר לה שזה לא היה צירוף מקרים שהחלטתי לעבוד עם דייבי, ושרציתי לנצח אותו כיוון
שחשבתי שנהיה אובר מדי. אם טום אמר לי את זה, זה היה ברור שגם דייבי קנה את הסיפור
של ברוס. הייתי מאוכזב, אבל לא יכולתי להגיד שאני הייתי מופתע. דייבי גר אצלי ללא
דמי שכירות יותר משנתיים. אחרי שג'ייד נולדה, מכיוון שהייתה לי משפחה לפרנס, שאלתי
אם אכפת לו לעזוב. הוא עבר לחדר פנוי אצל סטו, והוא המשיך לגור שם בחינם. אבל כאב
לי לשמוע שפנה נגדי. ניסיתי להעביר לו את כל החוכמה שלי בהיאבקות, ואם הוא חשב
אחרת זה היה בגלל שיפוט שגוי. זה הרגיש כאילו אנחנו מתפרקים. ג'ים קיבל עבודה אצל
ביל וואטס והטריטוריה בלואיזיאנה. ג'ים שקל עכשיו כמעט 130 קילו והיה חזק כמו שור.
ביריד, הוא השתתף בתחרויות כוח והצליח לזרוק סדן למרחק 7 מטר, שיא ברודיאו. הוא גם
העמיס את האלדורדו שסטו נתן לו כמתנת חתונה. ג'י, אלי ושלושת בנותיהם נסעו נסיעה
ארוכה לניו אורלינס. אך לפני שעזב, ג'ים "הסדן" עבד בקרב אחרון מול באד
ניוז, שיצא לחלוטין משליטה כשבאד ניוז השתמש במזלג אוכל על הראש המדמם של ג'ים כדי
להשיג יותר היט. ועידת ההיאבקות זעמה, קנסה את סטו ואת ניוז בעבור אלימות מופרזת
והטילה על ניוז השעיה של חצי שנה.
גיבור ילדותי, ארצ'י "הרומס" גולדי, שהיה
כבר בן 50, חזר. ברוס אמר שהיה זקן מדי, אבל ליאו טען שהיה בכושר כמו תמיד, וסטו
האמין בו. רוס בא אליי ואמר שבגלל שבאד ניוז הושעה, הם יצטרכו לסמוך עליי ועל
ארצ'י בסחיבת הטריטוריה. אמרתי לו שזה לא יהיה קל אחרי שניוז הרג אותי. דייבי,
ג'ים, טום ואני- כולנו ניסינו להצליח בעולם ההיאבקות המקצועית, חבורה של סוסים
פראיים שמנסים לקחת סיכונים ומתפללים שלא נלך לאיבוד. באותה תקופה לא ידעתי שנגמור
שוב ביחד, במקום שונה לחלוטין. במצעד הסוסים הפראיים הזה, נראה לי כאילו הייתי
הסוס השחור. באחר צהריים אחד ביום ראשון, כשהלכתי למטבח של סטו, הבית נראה לי שקט
וריק באופן מוזר. סטו רכן מעל הכיור ושטף את אחד מהסירים, ושאל אותי איך הלך המופע
באדמונטון יום לפני. לא שיקרתי לאבי מעולם, במיוחד לגבי העסק שלו. ועדות האיגרוף
וההיאבקות בקלגרי ובאדמונטון לא אהבו שהמופעים נהיו אלימים מדי בזירה ובקהל. בחוסר
חשק, אמרתי לו שכמעט כל קרב הסתיים במכה למפשעה. סטו שמט את הסיר והמים השפריצו
עליו. "לעזאזל עם ברוס! למה הוא לא מקשיב אף פעם?!". אז הוא שם לב
לדיאנה, שצותתה לשיחה מאחורי. כשהיא הלכה, הוא אמר לי שהיא שיבחה את ברוס כל
הבוקר. הוא כמעט לחש, וששאלתי למה, הוא אמר שלא רצה שאמא תשמע. היה להם ריב גדול
לפני כמה ימים שעדיין היה טרי. אבל סטו לא יכול היה לסבול זאת, והתחיל להתלונן על
איך שברוס יעלה לו ברישיון שלו להרצת מופעים ויוציא אותו מהביזנס. אז ברוס עלה
ממדרגות המרתף, והסתכל עליי, ולא על אביו. "אתה לא צריך לדבר עליי מאחורי
הגב, ברט. אתה יכול להגיד לי את זה בפנים!".
"ברוס, אני אומר לך את זה בפנים כל
לילה," אמרתי. "ואבא אומר לך את זה כל שבוע, ואני אומר לך את זה שוב.
למה בכל הקרבות אתמול היו מכות לביצים? אין לך מספיק כבוד כלפי אבא כדי לעשות מה
שהוא מבקש, בין אם אתה אוהב את זה ובין אם לאו!". זה הפך לקרב צעקות, כשסטו
התחנן בפנינו להנמיך טונים: "אני לא רוצה להדאיג את אמא שלכם!". אבל זה היה
מאוחר מדי. פתאום אמי הגיע, כשנמאס לה, ובצדק. "סטו! בבקשה, בבקשה, אני
מתחננת בפניך, תצא מהביזנס המחורבן הזה! כל שבוע ארור אנחנו מפסידים כל מה שעבדנו
כל כך קשה בעבורו!" וחזרה לחדר השינה, כשסטו הולך אחריה, ואומר לברוס ולי
"אני מקווה ששניכם שמחים!". אז דיאנה הגיעה, וניסתה לברוח מהדלת
האחורית. החלטתי שרציתי לדעת מה הייתה הבעיה שלה איתי, ישירות ממנה, אז רצתי
והשגתי אותה. התחלתי להגיד "את רואה מה התחלת..." אבל היא הסתובבה
והרביצה לי ישירות בסנטר! כשדמעות זלגו מפניה, היא המשיכה להרביץ לי. לא התכוונתי
להרביץ לה, אבל עדייו החזקתי לה בזרוע כשהיא המשיכה לבכות ולהרביץ לי. משום מקום
רוס הגיע, וצעק עליי לעזוב אותה, ואז תיקל אותי ברגליים. יכולתי בקלות לדרוך על
הפרצוף שלו, אבל ברגע האחרון ויתרתי: איך יכולתי לפגוע ברוס על כך שניסה להגן על
אחותו? אז אלי נכנסה לזה, וצרחה עליי לעזוב את רוס, עכשיו. הייתי עסוק מדי בלספר
לה שזה הפוך: רוס היה זה שהיה צריך לעזוב אותי. אז ג'ים יצא, מכה בחזהו כמו טרזן,
כשדייבי מאחוריו. הייתי מוקף, ויכול להיות שהייתי צריך להילחם מול כולם. מזווית
עיני, ראיתי את הרכב של ברוס פולט עשן ועוזב את שביל הכניסה. אז הגיע הקול של
ברוס, עם קמצוץ של לב שבור בתוכו: "תפסיקו כבר!". כולם הפסיקו כשהוא משך
אותי בעדינות בחזרה אל הבית. עם הבעת פנים שהייתה גם עצובה וגם מפוחדת, סטו אמר
שלא ראה מעולם סיטואציה בין ילדיו שיכלה להיות כל כך מכוערת. הוא טפח לי על הכתף
ואמר שצדקתי, שהעריך את כל מה שעשיתי עבור הביזנס ושהעריך את סבלנותי. כשעזבתי,
יכולתי לשמוע את אמא בוכה בחדר השינה כאילו זאת הייתה לוויה.
לאס וגאס הייתה חלום מוזר מכוסה בניאון בוהק. טסתי
ב-22 באוגוסט כדי להיות נוכח בכנס ברית ההיאבקות הלאומית ה-35, טקס שנתי שאבי אהב.
השנה ברוס היה אמור ללכת איתו, אבל אולי בתור התנצלות על מה שקרה כמה ימים קודם
לכן, אמי התעקשה שגם אני צריך ללכת. פרומוטרים של היאבקות מקצוענית בצפון אמריקה הקימו
את ברית ההיאבקות הלאומית כדי להימנע מחוקי האנטי-מונופול המחמירים בארה"ב.
מאז הארגון התרחב ונהיה בינלאומי. למרות שלכל פרומוטר הייתה טריטוריה משלו, שהיו
לה גבולות שכובדו בידי הקולגות, הם הסכימו לעבוד אחד עם השני תחת הדגל של ה-NWA. לכל
טריטוריה היה אלוף משלה, אבל כל אחד מהם הכיר באלוף ה-NWA כאלוף העולם האמיתי. הרעיון היה שאלוף ה-NWA יבקר בכל הטריטוריות
וילחם מול הבחורים הגדולים שלהם במיין איבנטים חמים בכל המקומות. היו החלפות בין
מתאבקים שסוכמו מראש כדי לשמור על הכל רענן, אבל אף אחד לא הריץ מופעים בשטח של
מישהו אחר. הברית עבדה טוב באופן מפתיע עד עכשיו. מה שזיעזע אותה היה ההתפתחות של
טלוויזיה בכבלים. פתאום, תוכניות ההיאבקות המקומיות שהיו בלעדיות לשוק מסויים
הופיעו בכל מקום.
פרומוטרים שהסתדרו באמצעות כבוד הדדי פתאום התחרו
אחד בשני לא בכוונה, כיוון שהתוכניות שלהם שודרו בשווקים שחברות הכבלים התרחבו
אליהם. ב-1982, וינס מקמהן ג'וניור קנה את הארגון של אביו ואז, למרות אזהרותיו של
אביו, התחיל תהליך התרחבות ששינה את הביזנס מן הקצה אל הקצה. למרות שבסיסו היה
בצפון מזרח ארה"ב, וינס ג'וניור מכר את תוכניות ה-WWF בשווקים בכל אמריקה והשתמש
ברווחים כדי לפתות את המתאבקים מהארגונים המקומיים. ב-1983, זאת נהייתה בעיה
רצינית מספיק כדי שכל פרומוטר מכל טריטוריה בעולם שהתכנס במלון פלמינגו בוגאס דיבר
על זה. זאת הייתה כמו פגישה של דונים מהמאפיה שמגנים על השטח שלהם. סטו הציג אותי
בפני משפחת קרוקט, צאצאים ישירים של דייבי קרוקט (גיבור אמריקני), שהריצו את
הטריטוריה בקרוליינה, בפני אדי גראהם מפלורידה ובפני דון אואן מפורטלנד. פול בוש,
שהריץ את הטריטוריה ביוסטון, גם היה שם. "נייצ'ר בוי" ריק פלייר עשה
כניסה גדולה אל לובי המלון, הולך בחליפה חדה בצבע כחול בהיר ועם שיער לבן עד
הכתפיים, מלווה בתריסר בנות, שאחת מהן סחב. הוא עשה ריקוד קטן וטיפשי ואז צעק את
סימן ההיכר שלו: "Wooooo", כשהוא נשמע כמו סירנה. פלייר הפסיד לאחרונה את תואר ה-NWA להארלי רייס, אבל הכוכב
מקרוליינה עדיין נחשב אצל רבים למתאבק האמריקני החם ביותר בעסק באותה תקופה. הארלי
עמד ודיבר בשקט עם דורי וטרי פאנק. בפינה אחרת, יושב על כיסא נוח ומוצץ סיגר, באבה
דיבר עם אינוקי. במרחק קטן מהם, ג'ים בארנט ואולי אנדרסון דיברו בשיחה ערה. קייזר,
ג'וביקה וקולון גם היו שם, עם סיגרים שמנים. זה היה קצת מוזר לראות את סטיב ריקרד.
הזמנתי אותו לבירה והסברתי למה עזבתי את ניו זילנד וכמה הערכתי את מה שעמד לעשות
עבורי. "אל תדאג," הוא אמר. "לפעמים גבר חייב לעשות מה שגבר חייב
לעשות".
חלק שתיים מגיע מיד!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה