איזה כיף שאפשר סופסוף לתרגם את זה. אז חשבתי שנתחיל ברשימה של כל תלמידי השנה השביעית של הוגוורטס. לפי רולינג, בכל שכבה יש ארבעים תלמידים, עשרה בכל בית, חמישה בנים וחמש בנות:
גריפינדור:
הרמיוני גריינג'ר, פיונה סולומון, לבנדר בראון, פרוואטי פאטיל, לואיזה טרמבלי
הארי פוטר, רון וויזלי, נוויל לונגבוטום, שיימוס פיניגן, דין תומאס
בעיה קטנה אחת: יש דמות בשם פיי דנבר, דמות ממשחקי הוידאו של הארי פוטר, שהיא תלמידת גריפינדור בשכבה של הארי. כנראה היא לא מהסיפור. פרט ללואיזה ולפיונה (שהוזכר בסיפור שעזבו) כל הדמויות הן אמיתיות ונאמר שהן מגריפינדור.
הפלפאף:
זכריה סמית', ארני מקמילן, וויין הופקינס, ג'סטין פינץ'-פלצ'לי, רייאן ואנס
מורג מקדוגל, חנה אבוט, מייגן ג'ונס, סוזן בונז, סאלי אן-פרקס
אז כאן העניין הוא שרק שבע דמויות אומתו בתור תלמידי הפלפאף: זכריה סמית', ארני מקמילן, וויין הופקינס, ג'סטין פינץ'-פלצ'לי, חנה אבוט, מייגן ג'ונס וסוזן בונס. מורג וסאלי-אן לא אומתו כתלמידות מהפלפאף, ורייאן הוא דמות מקורית. אגב, זכריה סמית' הוא לא בהכרח תלמיד שנה שביעית, ולמרות זאת זה נראה מספיק הגיוני.
רייבנקלו:
ליסה טורפין, לי סו, פדמה פאטיל, אמנדה "מנדי" ברוקלהרסט, שרה דיוויס
מייקל קורנר, טרי בוט, סטפן קורנפוט, אנתוני גולדשטיין, קווין אנטוויסטל
ובכן, גם כאן אימתו לנו שבע דמויות כתלמידי רייבנקלו: ליסה, לי, פדמה, מייקל, טרי, אנתוני ואמנדה. שרה דיוויס היא דמות מקורית. קווין וסטפן היו ברשימת התלמידים המקוריים של רולינג והכותב הביא אותם לרייבנקלו.
סלית'רין:
דראקו מאלפוי, וינסנט קראב, גרגורי גויל, תיאודור נוט, בלייז זאביני
דפני גרינגראס, פנסי פרקינסון, מיליסנט בלסטרוד, טרייסי דיוויס, אינקה דולוחוב
אז כאן המצב הרבה יותר פשוט. חוץ מאינקה דולוחוב, שהיא דמות מקורית (ובאופן ממש לא מפתיע, יש לה שם של אוכל מוות) כולם תלמידי סלית'רין שהופיעו כבר בספרים.
מי חסר? רוג'ר מלון (תלמיד מרשימת המקוריים של רולינג), לילי מון (מוינה בספר הראשון, והמון אומרים שהיא הגרסה המוקדמת של לונה), סאלי סמית' (תלמידה מקורית של רולינג), סופי רופר (עוד תלמידה מקורית), ורנקורן (הופיע ברשימה המקורית של רולינג, אבל הפך בסיפור לרנקורן הצעיר).
ועכשיו, היסטוריה של מערב אירופה!
במערב אירופה לפני עליית האימפריה הרומית, רוב הקהילות התקיימו ברמה שבטית-מקומית, והיו קשורות באופן רופף לממלכות קטנות ולמדינות-לאום שהפכו לאזורים גדולים של תרבויות ודתות משותפות, אבל תחושת השייכות הגדולה ביותר הייתה למנהיג ולדמות הסמכותית שהנהיגה אותם. בקרב אנשים אלו, היה ידוע שאחוז קטן מתוכם היו אנשים בעלי יכולות חריגות, והיכולות הללו בדרך כלל עברו בתורשה, למרות שלעתים צצו להן באקראי במשפחות 'נורמליות'.
המדהימים מבין האנשים הללו גרמו לסיפורים מדהימים של גיבורים להיווצר, כמו פרסאוס, קוכוליין וביאוולף (1). אולם ברובם הם יצרו את רוב הקסטות הדתיות, הקבוצות או המעמדות בתרבויות שלהם, כי ראו אותם כנציגי האלים. הם עצמם החשיבו את יכולותיהם לשמימיות, והטקסים הדתיים השונים כללו ניסיון להבין את היכולות הללו וכיצד להשיג אותן. מלומדים קסומים מודרניים משקיעים זמן רב בניסיון "להנדס במהופך" קסם עתיק שכזה ולהפריד את הכוחות מהטעויות, כמו בניסיון לבודד מרכיבים מעשבי מרפא.
הפיכת מתכות ליקרות כשמינרלים אחרים היו נדירים יותר, גם נוצרה בתקופה זאת כיוום שזהב, כסף ונחושת הם מוליכים טובים, ולכן כל הפעולות שבוצעו איתן יצרו כוח רב יותר. ביחד עם מעמדם האלוהי, יופיים וקלות העיבוד שלהם, המתכות הפכו לחשובות מספיק עד שהפכו למדד לעושר והילך חוקי בעולם המערבי.
הדת, באותו הזמן, היא גם חשובה להבנת ההיסטוריה- שנכתבה ברובה באותיות או בסמלים שנחשבו לקדושים והיו ידועים רק לכהונה- וגם שיטות הרפואה והבנת הליכים שכיום נחשבים למדע. זה גם היה לא מקובל שהשליט יבצע משהו ללא התייעצות עם הכוהנים, וללא ניסיון להשתמש בהם כיועציו הבכירים ולזכות לחסדם, ולחסד האלים והרוחות שייצגו.
כשממלכות קטנות עלו ונפלו, פשיטות, ביזות וגנבות הפכו לנפוצות. לאחר שהבינו שזה טיפשי להניח למקדשים להיות חשופים לכל טבח מזדמן, המקדשים הגדולים והכתות המאורגנות יותר התאחדו עם רוב אירואסיה ואפריקה ב-300 לפנה"ס בניסיון לשמור על המידע החשוב שלהם בספריית אלכסנדריה (2). כל דבר, מסיפורי עם עד טקסים ועבודות פולחן והיסטוריה ומידע מדעי נשמר, והכוהנים נשלחו לשם פעם בדור או אחרי אירוע או תגלית גדולים כדי לעדכן את הספרייה.
התרחבותה של האימפריה המקדונית, ואז הרומית, באירופה, לא השפיעה רבות על המערכת ועל השיטות המקומיות. למרות שנשבעו אמונים לאימפריה וביצעו כמה שינויים קוסמטיים, החיים ליחיד ולכפרים הקטנים לא השתנו רבות תחת השלטון הרומאי, והסובלנות הדתית יחד עם ביזור הכוח היו דרך אחת בה הצליחה האימפריה הרומית לשלוט בשטח רחב כל כך ללא מרידות רבות. דתות מקומיות המשיכו לפעול בדיוק כמו שפעלו לפני כן, ואחרות פשוט החליפו את שמות האלים שלהם, אימצו פרטים ומיתוסים חדשים... והמשיכו כרגיל. לפני 380 לספירה, הרומים דאגו יותר ממתחים פוליטיים ולא דתיים, והרמה שבה דתות או מאמיניהן נרדפו הייתה קשורה ליחסן אל רומא ולמרידות.
הכל השתנה עם עלייתו של תיאודיסיוס (3) ואימוץ הנצרות כדת מדינה בהתלהבות. כעת התחילו לנסות להמיר את דתה של האוכלוסייה המקומית, וה"המרה" התרחשה בדרך כלל בחרב. האוסף היקר בספרייה של אלכסנדריה (שכבר איבד הרבה מאוד בשנת 48 לפנה"ס תחת שלטונו של יוליוס קיסר (4) ובהתקפתו של אורליאנוס ב-270 לספירה (5)) הושמדה לחלוטין בפקודת תיאודיסיוס ב-391. רוב המקדשים והמקומות הקדושים של הדתות המערב-אירופאיות הילידיות הושמדו, תיעודים וחפצים רבים מספור נשרפו ונשברו, ורוב הכהונה נטבחה. זה, יחד עם נפילתה של רומא לאחר מכן, הובילו ל"תקופה אפלה" לאחר מכן, והידע על האלף ההוא נחשב כ"תופעת לוואי" מהופעתה של הדת החדשה שבצורת הכנסייה הקתולית-רומית, שרדה יותר מרומא.
למרות שהטבח בכהונה גרם לאוכלוסיה הקסומה במערב-אירופה לסבול אובדן כבד מאוד, רבים שרדו, בעיקר אלו שהיו באזורים מאוכלסים פחות, או אלו שהייתה להם מספיק תמיכה מקומית של אנשים שעזרו להם להתחבא או לברוח. כך אנו נכנסים למה שההיסטוריונים הקסומים מכנים "תקופת המכשפה ביערות".
בתמיכת האצילים העשירים שעדיין האמינו באמונות הישנות, כוהנים מעטים מהתקופה הקודמת עדיין היו במעמד רם של "מכשפים", "אסטרונומים" ו"אלכימאים", למרות שהכנסייה שהלכה והתחזקה התנגדה אליהם בחריפות. אולם רבים יותר חיו כנזירים וכפליטים מחוץ לכפרים בהם המקומיים התעלמו מדרכיהם ה"כופרות", בעוד שידעו ש"המכשפה ביערות" יכלה לעשות הכל: לחסל את היבול של השכן שלך או לגרום לתינוק שלך להבריא ממחלה. מדי פעם, אדם חסר מזל או לא מוצלח היה מוצא להורג בפומבי, אבל רוב הזמן, כולם הוגנו בידי הכפריים הקנאים לדת והאצילים.
המכשפה ביערות והמכשף בחצר היו המעוז האחרון של האמונות הישנות, ועמדו בדרכה של הכנסייה הקתולית של ימי הביניים והכוח המוחלט באירופה. היא לא הצליחה לעקור אותם, למרות ניסיונותיה, במשך כמעט אלף שנים. העובדה הפשוטה הייתה שלפי הפרוטוקולים של הכנסייה, למרות הניסיונות שלה להשמיד אותן, השאריות של האמונות הישנות הצליחו לרפא יותר מאשר המתחרים שלהן. זה לא מצא חן בעיני הכנסייה, בעיקר כשכוחם אוים בידי פלישת האסלאם לדרום והדגש על אלוהות נשית בקרב הילידים, שהתנגדו למבנה הפטריארכלי של הכנסייה.
האינקוויזיציה- הניסיון הממסדי לעקור ולרסק את כל המתנגדים לכוחה של הכנסייה, כולל ה"פגאניות", היהדות והאסלאם- התחילה לפחות באמצע המאה השתיים-עשרה, אבל לא התחזקה עד כמעט מאה שנים לאחר מכן. מ-1348 עד 1350, מגיפת המוות השחור (6) הרגה את אירופה, מגיפה שלא הייתה כמוה בהיסטוריה המתועדת. בין 30 ל-60 אחוזים מהאוכלוסייה מתה, והמרפאים מכל צד של הקשת הדתית היו חסרי אונים מולה.
מספרים גדולים מהקהילות הקסומות המקומיות הקטנות חוסלו בגלל שהחולים הגיעו אליהם והדביקו אותם, ויותר מכך, הם איבדו את אמון העם. בחוסר יכולתם לרפא או לעצור את המגיפה, האוכלוסייה הכללית קיבלה את דעת הכנסייה שהמגיפה פרצה בגלל הכפירה שלהם בדת, ושאם ישמידו את הדברים הללו דבר זה לא יקרה שוב. כך, האינקוויזיציה עלתה לגדולה, ומיד התחילה להרחיב את סמכותה, במקום "לכל נציג של הדת הישנה" אל "כל מי שנראה שונה או שאנחנו לא אוהבים", ויצרה את המשמעות המודרנית של המונח "ציד מכשפות".
לאחר שהאינקוויזיציה סיימה, וחיסלה אלפי קורבנות תמימים לחלוטין שעמדו בדרכה עד למאה התשע-עשרה, בסוף המאה החמש-עשרה, רוב הנזק כבר נעשה. האוכלוסייה הקסומה במערב אירופה הושמדה. ההערכות טענו שפחות מ-800 שרדו, וכמעט כולם ברחו כדי להסתתר במקומות, כך שתרמו לאמונה העממית שאם תלך לאזורים מבודדים וידידותיים לפליטים כמו ההרים הסקוטיים או הרי הפירנאים בספרד, "שם יהיו מכשפות".
חלק מהניצולים התאחדו למען הגנה הדדית, ואחת מהקהילות החשובות ביותר נוצרה בפירנצה, והובלה בידי מכשף חצר חזק לשעבר, שהחזיק באמתחתו כתבים שהכת שלו הצילה מאלכסנדריה ושעברו מדור לדור. כשהם הסתתרו במאורות הקבורה, הם פנו אל המשפחות החזקות בעיר והציעו להן ידע אבוד מיוון ומרומא, שיטות עיבוד בדים וטיפולים בחיות, מכשירים, ומפות של נתיבי סחר שכוחים בתמורה להגנה. דבר זה הוביל למה שמכונה הרנסנס, וסדק בפעם הראשונה את יסודות הכנסייה הקתולית שנראתה בלתי מנוצחת, בכך שהובילה לשגשוג בקרב אלו שביצעו מעשים חילוניים.
כשהרנסנס התפשט, כך גם סגנון הקסמים מפירנצה; קהילות קסומות שנוצרו בשנית, חבורות סודיות שהתכנסו מתחת לאפה של הכנסייה עם הגנה מתחת לשולחן של לורד או משפחה חזקים שלא ירצו להסתבך בכישוף אם הסוד יתגלה. שיתוף הפעולה בין האנשים שסגדו לאלים רבים הוביל לכך שהאלמנטים הדתיים נעלמו לטובת נושאי ליבה שכולם הסכימו עליהם, ודבר זה התחזק עוד יותר עם עליית המדע החדש שכונה... מדע. זאת ועוד, כדי להוסיף לתהליך החילון של הכישוף, תרבויות רבות עבדו מקרוב עם הקהילות היהודיות והמוסלמיות שגם הן נרדפו, ושתרמו מאוד לתגליות מתמטיות ורפואיות מתקדמות וליצירת מכנה משותף סודי בין "עולם הקוסמים" שגדל והפך להיות סודי יותר, והתחיל להתקיים לצד ולא כחלק מהתרבות ה"נורמלית".
באנגליה, ההיכרות הראשונה בין התרבות הקסומה והמסתורית לממשלה הרשמית נעשתה בתקופת הנרי השמיני ב-1534, לאחר שפרש מהכנסייה הקתולית-רומית (7). למרות שבהתחלה הם התקבלו יפה, הבעיה הייתה שהנציגים הקסומים יצרו את הקשר דרך איש החצר והשגריר, סר תומאס בוליין. הכל נראה מצוין כשבת אחת שלו (8) הפכה לפילגש של המלך והשנייה (9) למלכתו השנייה. אבל הכל נראה פחות טוב כשאותה המלכה נשפטה והוצאה להורג יחד עם אחיה באשמת כישוף בגלל שהמלך שינה את דעתו.
המלכה מרי ממש לא רצתה קשר אליהם.
תחת שלטונה של המלכה אליזבת', הם שוב ניסו ליצור קשר דרך ג'ון די (10), אבל הוא היה מלומד ולא דיפלומט, ואליזבת' הייתה שליטה פיקחית שלא ויתרה על כוח אלא אם נאלצה לעשות זאת. היא התייעצה עם די, והוא היה מאנשי סודה, אבל היא מעולם לא העניקה הגנה או הכרה לקהילה הקסומה. אחרי מותה של אליזבת', הכתר היה לא יציב לזמן קצר - כולל מלחמת אזרחים שבמהלכה לא היה שליט לזמן קצר- והקהילה הקסומה בחרה להוריד פרופיל ולחכות שהכול ירגע, כי למדו מהאסון של בית בוליין את המחיר של לכרות ברית עם צד לא נכון.
ב-1689, ניסו שוב ליצור קשר עם המלך וויליאם והמלכה מרי, וניצלו את הדאגה שלהם מההתקדמות של צרפת וספרד אל העולם החדש. למרות שסירבו בתוקף להקמת קולוניה קסומה, המשא ומתן כן גרם ליצירת אמנת הסודיות ולהסכמה של הכתר להימנע מרדיפה פעילה של הקהילה הקסומה בתמורה לכך שהקהילה הקסומה תבטיח לא להתערב בעניינים הבריטיים. לכל דבר ועניין, זאת הייתה מדיניות ה"לא נשאל, אל תספר" של העולם הקסום, והיא אומצה במהירות בידי שאר המעצמות הגדולות באירופה, בהן חצרות המלוכה היו קרובות בדם ובריגול.
לאחר יצירת אמנת הסודיות, חלוקת מעמדות חזקה נוצרה בעולם הקוסמים. ענף אחד, הצאצאים של האספות מתקופת פירנצה, השתמשו במעמדם המוגן כדי לביצור קהילות עצמאיות ומורכבות בערים הגדולות, ולעתים קרובות עבדו עם מיעוטים דתיים נרדפים. היה להם הרבה כוח למרות שהיו נפרדים, הם צברו הון, ידע ויכולות מיוחדות (אותן הסתירו) והפכו לשכירי חרב, מרפאים, מדענים, וחלקם, המשיכו מתחת לשולחן להיות המכשפים בתשלום של העשירים. המשפחות הללו יכלו ליצור קשרים ולהתחתן עם בני מינן כדי לעזור לשגשוג, ורבים מהן, כמו משפחות בלק, מאלפוי, פוטר וקורנר, הפכו לעשירות מאוד.
אבל רוב האנשים הקסומים המשיכו לחיות בשולי החברה בעוני קיצוני, בגלל העוינות כלפיהם, ואולי הצליחו להרוויח משהו בכך שהעזו בשקט "לגלות עתידות" פה או לרקוח שיקוי שם עבור אלו שיכלו לסמוך עליהם. המחסור בתקשורת המונים והבערות הנרחבת גרמה לכך שהמכשפה או הקוסם הממוצע לא ידעו ש"עולם הקסמים" בכלל היה קיים, והם מעולם לא הלכו לעיר גדולה שם יכלו למצוא אותו. הם חיו עם חשש לחייהם, ולא הייתה שום דרך שבעזרתה יכלו לדעת שהכול השתנה.
כשהגישה בקהילות העירוניות המשיכה להיות חלוקה באופן כללי בין התנשאות על פני ה"מוגלגים" וכבוד זהיר לעצמם, האוכלוסייה הכפרית חששה ושנאה אותם יותר בגלל איך שחיו, אפילו שהיו זקוקים להם ונאלצו להתחתן ביניהם.
המהפכה התעשייתית שינתה את עולם הקוסמים, ויצרה את תקופת השיא שלו. ניסיונות ראשוניים עם חשמל ומכונות נתנו יתרון חזק לאלו עם "כישרון מיוחד", בעוד שכל התגליות והחילון הקטינו עוד את הפחד מהאספסוף עם הקלשונים ואפשר להציג "מוזרויות". באותו הזמן, צמיחת הערים והבנייה המהירה יצרו עוד חנויות, בתים ובניינים ממשלתיים שנוצרו והוסתרו בכניסות ואזורים סודיים, ומועדונים פרטיים היו באופנה.
זאת הייתה התקופה הטובה לקוסם העירוני, כי הוא יכול היה להיות חופשי וסודי בו זמנית, ועשיר מאוד. בדרכים רבות, הקהילה הקסומה נצמדה לתקופה הזאת, במיוחד המשפחות שהרוויחו ממנה. עבור הקהילה הכפרית, זאת הייתה תחילתה של תקופת שינוי מסוכנת ומפחידה שרק גרמה לעוד התנגדות.
מפעלים ומכרות חדשים יצרו ערים, דרכים וכפרים חדשים באזורים שהיו פעם "בטוחים", ואפילו במקומות שנשארו כפריים, האוכלוסייה הקסומה צפתה בשכניהם שולחים את בניהם ובנותיהם לערים הרחוקות במסילות החדשות וראו אותם חוזרים עם סחורה וכסף שסימלו את סגנון החיים שהם עדיין לא יכלו לקבל, ולא הייתה להם סיבה להאמין שעכשיו ירצו אותם יותר ממה שרצו במאה החמש-עשרה. הם התחבאו יותר, ועדיין היו לכודים בחיים של ימי הביניים כשהעולם מסביבם הפך למודרני.
חלק מהקהילה העירונית היה מודע לקשיי הקוסמים הכפריים; חלקם אפילו נולדו בתנאים הללו ועזבו את הבית שלא על דעת משפחתם כדי לחפש הון "כמו מוגלגים", וגילו את עולם הקוסמים להפתעתם. רבים מהם ניסו לגרום לשינוי חברתי, וניסו למשוך את הכפריים לערים, או שניסו לאסוף תרומות לאוכלוסייה הכפרית. למרות שהיו מהחכמים ביותר באותה התקופה - רצון להצליח, אומץ ומוח היו נחוצים למהלכים כאלה - הצלחתם הייתה חלקית במקרה הטוב. אי האמון היה טמון כל כך עמוק באנשים שהיו רגילים כל כך להתחבא, והאוכלוסייה החזקה לא רצתה שהעניים יבואו אליה.
בין הצעירים המבריקים הללו, אחד מהבולטים ביותר היה הגאון והרפורמטור הנלהב, אלבוס דמבלדור. משפחתו עברה מעוני כפרי קיצוני לעיר קטנה עם מפעל בו אחותו הותקפה באלימות על כך שהייתה שונה, בדיוק כפי שחששו, אבל הוא האמין שחינוך לשותפות, ולא עוד הסתתרות, הוא המפתח לעתיד. לרוע מזלו של עולם הקוסמים, הוא התחבר עם אחד מהקוסמים הצעירים המבריקים כמוהו מאחת מהמשפחות הותיקות והעשירות ביותר ביבשת; גלרט גרינדוולד.
גרינדלוולד היה מרותק מהעידן הקלאסי, במיוחד מהאימפריות של אלכסנדר ושל יוליוס קיסר. הוא האמין שהטכנולוגיה המוגלגית גרמה להם לעבור את היכולת שלהם כגזע, כשהוא טען שהרעב באירלנד ושכונות העוני בערים הן דוגמאות לחוסר יכולתם לשלוט בכוח שלהם. יותר מכך, הוא התעקש שפיצוץ האוכלוסין הקהה את יכולותיהן של הממשלות הדמוקרטיות והרפובליקניות, שהפכו לשלטון להמונים. במקום זאת, הוא טען שמה שהיו צריכים היה אלכסנדר ואריסטו חדשים: אוליגרכיה טוטליטרית עם "מנהיג חזק ובעל חזון" שיעבוד קרוב ליועץ קסום חזק כמוהו ובו הקוסמים, בחסד ה"יכולת והידע הגדולים שלהם" יהיו המעמד השליט ויעזרו "לכוון" את המוגלגים לעתיד טוב יותר שיעוצב ברוח האימפריות הותיקות הללו.
דמבלדור חיבק בתחילה את הרעיונות הללו, אבל סכסוך אישי בין הצעירים גרם לפרידה ביניהם קצת לאחר התחלת המאה העשרים. גרינדלוולד חזר ליבשת, ושם המשיך להטיף ולקדם את רעיונותיו, ואילו דמבלדור, הרוס מבחינה רגשית, הלך לעולם האקדמי.
פריצת מלחמת העולם הראשונה ניפצה את אירופה בפוטנציאל האפוקליפטי של מלחמה מודרנית, אבל בעוד שלא השפיעה על העולם הקסום באותה הצורה, ההשלכות שלה לא היו פחות חמורות. אמנת הסודיות דרשה אי-מעורבות של הקוסמים בסכסוך הצבאי, אבל דרישות הגיוס לצעירים הבריאים היו קיצוניות. זה הכריח את כל עולם הקוסמים - כולל אלו שרק לאחרונה שגשגו - להסתתר עמוק כמו החקלאי הכי פחדן.
ההון הלך, משפחות נקרעו, קשרי חברות ועסקים חוסלו, ואלו היו ברי המזל. בנוסף, רבים מהצעירים הנלהבים שעזבו את בתיהם הכפריים והבטוחים כדי לעבוד בערים גויסו לצבא, וחזרו הביתה עם סיפורים על האימה הנוראית בחפירות (11)... אם הם חזרו בכלל.
זה לא שיפר את הגישה הכללית למוגלגים, והוביל לאי-אמון עמוק בטכנולוגיה שרק התגבר בעקבות הניסיונות הראשוניים לחבר חשמל לבתים, שגם היו מסוכנים לאלו שלא היו רגישים לחשמל, וגרמו לתאונות מחרידות לאלו שכן היו, והובילו לאמונה הנפוצה שהקוסמים פשוט לא התאימו לטכנולוגיה המוגלגית, וכך הפער בין שני העולמות התרחב כשהטכנולוגיה החשמלית הפכה לחשובה יותר בחיים המוגלגיים.
לאחר המלחמה, גרינדלוולד מצא קרקע פוריה, שרק הפכה לפוריה יותר לאחר המהפכות באירלנד, באפריקה וברוסיה (12), רק חיזקו את טענותיו שהמערכת הנוכחית קורסת. הוא ביצע בחירות פוליטיות גרועות, ומצא את עצמו במאסר לזמן קצר באשמת בגידה ב-1923 (13), אבל זה רק עזר לו כשבזמן שהיה בכלא, הוא פגש איש צעיר בשם אדולף היטלר שמאוד, מאוד אהב את הרעיונות שלו.
יחד עם עליית המפלגה הנאצית בשנות השלושים, גרינדלוולד יצר את האלגמיינוול, תנועה-אחות בקרב הקהילה הקסומה בגרמניה שעברה במהירות לאוסטריה ולפרוסיה לפני שהתפשטה בכוח בכיבושים של המדינות השכנות. האלגמיינוול הבטיחו קהילה קסומה חזקה ו"טהורה" (ללא "התלות" ביהודים, מוסלמים, צוענים ומיעוטים אחרים שהיו בני בריתה הוותיקים) ושתשלוט בעולם כחלק אינטגרלי מהרייך השלישי, ו"תחזיר" את מקומם ה"צודק" בחברה כשלא יאלצו עוד להתחבא או לפחד מפני המוגלגים.
האליטה של האלגמיינוול נקראה הסנטוריון (14), ועבדה מקרוב עם הס"ס, למרות שגרינדלוולד היה מספיק חכם כדי שיישארו כ"בעלי ברית אזרחיים" וכ"מומחים" עד שירגיש שכוחו של היטלר חזק מספיק, מה שחיזק יותר את הפופולריות שלו בקרב הקהילה הקסומה כמגנם. לאחר הפלישה הנוראית לרוסיה ב-1941, גרינדלוולד התחיל להתרחק בשקט מהמפלגה הנאצית, ורצה שהאלגמיינוול ישרדו ואולי יחסלו את שאר תכניותיו של היטלר - אולי עם תמיכת העולם כ"אלו שעצרו את היטלר" - אם הרייך השלישי ייפול. בתחילת 1943, הוא כבר פרש מהמעגל הפנימי של היטלר, והיעלמותו המסתורית של שותפו, בעל החזון המבריק והסודי עם הכוחות העל טבעיים והחסד האלוהי, תרמו מאוד לנפילתו הרגשית והשכלית של היטלר מאותה נקודה ואילך.
בפברואר 1945, דמבלדור שמע ממקור אמין שגרינדלוולד ניהל משא ומתן עם סטלין כדי לחסל את היטלר וליצור עוד ברית מרושעת, והוא הבין שאסור לתת לזה לקרות. דו-קרב מדהים התרחש, ולאחר מכן גרינדלוולד נשאר פצוע ושבוי אצל הסובייטים, אצלם נכלא בכלא הסודי שלו, נירמנגרד.
למרות שהאלגמיינוול, ללא מנהיגם הכריזמטי, התפרקו לחלוטין בתוך חודשים מעטים, לצד תבוסתה של גרמניה הנאצית והתאבדותו של היטלר, הרעיונות של עולם הקוסמים השליט והשנאה כלפי המוגלגים לא מתו בקלות רבה כל כך.
בממלכה המאוחדת, רוב קהילת הקוסמים הייתה מפולגת בין כעס על כך שנאלצו לעמוד מנגד כשביתם הופצץ וכמעט חווה פלישה, לבין זעם כלפי פעולות הפוליטיקאים המוגלגים שהם לא יכלו להשפיע עליהם, שגרמו לכך שביתם הופצץ וכמעט חווה פלישה. המתחים היו גבוהים, הכלכלה הייתה מרוסקת, וסנטוריון לשעבר (15), מבריק וכריזמטי בדיוק כמו גרינדלוולד, התחיל לאסוף מאמינים משלו.
קראו לו טום ואנדרולו רידל, אבל בקשרים הזהירים והאנונימיים שיצר כדי לבסס את עלייתו לשלטון, הוא שינה את שמו ל"לורד וולדמורט".
רידל למד מעלייתה של המפלגה הנאצית שקריאה למצע דומה, בעיקר כשהמלחמה נגמרה לא מזמן, תיכשל לחלוטין. במקום, הוא החביא את מעורבותו באלגמיינוול והתמקד בעיקר בבניית קהילת קוסמים טובה וחדשה מהריסות המלחמה.
הוא מצא בעל ברית פיננסי חזק בשם אברקסס מאלפוי העשיר (16), שטחי נדל"ן גדולים נקנו באזורים המופצצים של לונדון. מאלפוי לקח סיכון ושפך את כל הונו אל תכניותיו של רידל, אבל התוצאות היו שוות את זה. בעזרת ארגוני קש, מאלפוי בנה מחדש עסקים יקרים מן היסוד, כש"תרם בנדיבות" את השטחים התת קרקעיים ליצירת משרד קסמים חדש ורחב והפך את הקליניקה הפרטית הקטנה שהקורנרים ניהלו לבית חולים בשם הקדוש מנגו (17).
משרד הקסמים החדש יצר הרבה משרות פנויות בעולם הקסמים, יחד עם התרחבות סמטת דיאגון והקמת מערכת דואר קסומה, רכבת פרטית, ורשת הפלו שאפשרו למשפחות המבודדות לקבל גישה אל הקהילה העירונית בלי צורך לזוז או לסכן את המחבוא שלהם. מענקים והלוואות נדיבות הוצעו כדי ליצור עסקים חדשים ולהמציא טכנולוגיה לקוסמים, למרות שכך רוב בעלי העסקים הקסומים היו חייבים למאלפוי ולרידל.
בתוך עשור, רמת החיים של משפחה הקסומה הממוצעת השתפרה לאין שיעור. שיעורי תמותת התינוקות צנחו, והיה גל לידות עצום, שסיפק עוד עובדים וצרכנים. תחושת אחדות קהילתית חזקה נוצרה, במיוחד כשאירופה עשתה אותו הדבר ושיתוף פעולה בינלאומי נהיה נפוץ יותר, כשיחסי הסחר עזרו לצמיחה הכלכלית. עולם הקוסמים הפך ל"אנחנו", ועם כל "אנחנו" יש גם "הם", בעיקר כש"הם" נראו כמפלצות שארבו ברקע כגורם לחיים קשים וכדבר שיכול לקחת את כל העושר החדש.
במהלך שנות הארבעים והחמישים, רידל חי חיים משולשים. היה את טום רידל, הפוליטיקאי והכלכלן המבריק והצעיר שהפך את עולם הקוסמים למקום טוב יותר. היה גם את לורד וולדמורט, שאסף בסודיות מעגל פנימי שנודע כאבירי ולפורגה (18), שידעו על תכניותיו הגדולות ועל העושר וההצלחה שהבטיח להם, שיהיו גדולים כמו של מאלפוי, אם יצליחו להדביק ולעקוף את הטכנולוגיה המוגלגית ולחסל את הממשלות המוגלגיות כדי לשלוט לא לצידם כפי שגרינדלוולד אמר, אלא לשלוט מעל המוגלגים כגזע קסום ועליון. ולבסוף, היה את אדון האופל, שהיה אובססיבי לאלמותיות ולכוח שבטח היה בקסמים האפלים ביותר, ופקד על מעגל פנימי עוד יותר בתוך אבירי ולפורגה שהיו שומריו האישיים; אוכלי המוות.
בהתחלה, דמבלדור האמין לתחפושת של רידל ושלמד מהצלחות הרייך השלישי בעוד שהפנה את גבו למטרותיו הזדוניות, אבל לאט לאט, מידע דלף מאבירי ולפורגה. חומרת המצב התבררה ב-1962, כשאנדרומדה בלק (19) בת האחת-עשרה פנתה אל המורה שלה והודתה שהיו לה סיוטים בנוגע לפגישות המפחידות שקרו בביתה ושהיא דאגה שהם היו חלק ממה שגרם לאחותה להיות רעה ולפגוע באנשים.
רידל כבר התחיל להראות סימנים פיזיים שהסגירו את עבודתו עם אומנויות האופל, אבל הוא טען בציבור שהיו מחלה נדירה וקטלנית, וכך הוא נראה להם כקדוש מעונה, שסבל באומץ לטובת הכלל למרות שחלה וגם גרם לכך שתכניותיו יראו דחופות יותר. דמבלדור ניסה לחשוף את המושיע הטרגי של עולם הקוסמים כמטורף ומסוכן, אבל רובם פקפקו בכך, ואפילו טענו שהיה פרנואיד לאחר גרינדלוולד או שקינא בעליית כוחו של רידל - התלמיד שעקף את המורה - והתחרט על כך שסירב לקבל את הכוח בעצמו.
מאוחר יותר ב-1962, נובי ליץ' נבחר לתפקיד שר הקסמים בניצחון סוחף, בעיקר הודות לתמיכתו של רידל במועמדותו (20). זה היה מבחן, דמבלדור ידע זאת, והוא אישש שרידל יוכל לרוץ בבחירות הבאות ולנצח בקלות אם יבחר בכך. אבל כשליץ' שלט, הוא היה שר לכל דבר ועניין, רק בלי אחריות ציבורית.
הצמיחה הכלכלית המשיכה להיות גבוהה, ועולם הקוסמים הפך למעמד בינוני ובינוני-גבוה, אבל חוקים חדשים עברו והגבילו את תנועם וזכויותיהם של אלו בקהילה שהיו סקיבים, ילידי-מוגלגים או פחות מחצויי דם. דירוג הדם הפך להיות נושא חם, והתחושה האנטי-מוגלגית בתקשורת שנשלטה בידי המשרד נחשבה לתמיכה בחבריך ובשכניך חברתית וכלכלית, וזיהוי עם כל מה שנראה מוגלגי נראה כמו בגידה.
כבר היה מאוחר לעצור את זה, אז דמבלדור החליט ליצור איגוד נגדי לאוכלי-המוות, שהפכו לסוד גלוי כמו קיומה של המאפיה בניו יורק, אבל שהקהילה התעלמה ממנו בגלל השיפור בחייהם. אם היה צריך לטפל בכמה בוגדים שלא רצו שהדברים יהיו יותר טובים... חבל מאוד, אבל הם לא טיפשים, אז למה לדאוג?
בסוף שנות השישים, הוא יצר את מסדר עוף החול הראשון, אבל המצב היה נואש והוא הפסיד במלחמה הקרה מול אוכלי המוות, ללא שום תמיכה ציבורית. ואז רידל ביצע טעות מרה, והכניס את אלדריץ' דיגורי לתפקיד ב-1969 כשליץ' חטף התקף לב קטלני (21). דיגורי היה תומך בולט ברפורמות חברתיות וכלכליות, נאה, רהוט, אתלטי ופופולרי, אבל הוא סטה מהדרך כשהתעמת עם היסודות האפלים במערכת. הוא חשף את כוונותיו האמיתיות של רידל לציבור, ולמרות שהתנקשו בו במהירות ובמקומו עלה לורקאן מקליירד הנאמן (22), אבל הנזק כבר נעשה.
קהילת הקוסמים הייתה חלוקה ועל סף מלחמת אזרחים, אבל הם לא היו מפולגים לחצי, כי רוב הקהילה תמכה במשיח שלהם. רידל אולי היה מצליח להשתמש בזה, אבל מעורבותו עם הורקרוקסים וקסמים קיצוניים אחרים השפיעו קשה על שכלו ונשמתו וגרמו למזג שלו להיות נוח להרגיז. הוא החליט להפוך את אוכלי-המוות לאיגוד פתוח ואלים, שחיסל את כל המתנגדים ותוך פחות מחודש הוביל למה שהייתה הפיכה טוטליטרית שהייתה גורמת לסטלין להתגאות.
מ-1971 עד 1981, עולם הקסמים היה במצור. זאת הייתה תקופתו של "אתם-יודעים-מי" ושל "זה-שאין-לנקוב-בשמו", כשרוב האוכלוסייה חששה כהוגן. לא משנה עד כמה חששו מוולדמורט ומאוכלי-המוות שלו, הם שלטו והחזיקו ברוב הדברים שסגנון החיים החדש שלהם דרש, אז או שנאלצו להוריד פרופיל ולא למשוך תשומת לב כ"בוגדים" וכ"אוהבי בוצדמים" או שנאלצו לאבד את הכל ולהתחבא במערות. מסדר עוף החול, שבשיאו מנה פחות משלושים אנשים, היו המתנגדים היחידים, ולמען האמת, כיסחו להם את הצורה, כשהם בקושי מצליחים לשמור על הדברים מספיק כדי שוולדמורט לא יעז למרוד בממשלה המוגלגית.
ואז, פתאום, ב-1981, וולדמורט נרג פתאום, וקהילת הקוסמים פשוט סגדה לדמבלדור ולתינוק שכנראה הרג אותו איכשהו, והתגייסו למאמץ של לכידת אוכלי-המוות שאיימו עליהם כבר עשור. עולם הקוסמים נרגע, ולמרות שלוציוס מאלפוי הצעיר הצליח לשמור על רוב הנכסים וההון המשפחתיים (בכך שגינה את אביו שמת לאחרונה וביקש הגנה על בנו התינוק מפני גיסתו הסדיסטית), כמויות גדולות של נכסים שהיו שייכים לאוכלי-המוות הפכו לנכס ציבורי.
אולם לרוע מזלם, עולם הקוסמים יצא מהסיוט שלו באמצע רכבת ההרים הכלכלית שהייתה בריטניה של שנות השמונים (23), ולאף אחד לא הייתה תכנית ברורה - או חכמה- כמו זאת של רידל. המיתון הפחיד אנשים שחששו לחזור לעוני. ב-1990, קורנליוס פאדג' (סטטיסטיקאי ודמות סב שהיה ראש מחלקת תאונות ואסונות קסם והפך אותה לרווחית) השתלט על משרד הקסמים, והביא במהירות התאוששות כלכלית ויציבות, באופן אירוני בכך שהרגיע את כולם.
הדבר האחרון שרצו לשמוע היה שבקושי ארבע שנים לאחר שהשאריות של שלטונו נעלמו, וולדמורט - שהובטח להם שהיה מת - חזר. קיבלו את זה באותה סבירות שאיש בגיל מאה-ושלוש-עשרה וילד בן ארבע-עשרה, לא משנה כמה כיבדו אותם, היו מכריזים לעם הגרמני שהיטלר קם כזומבי מהקבר.
אולם לאחר שנתיים, עם אירועים שמעט מאוד מהציבור הכללי היה מודע להם, הפיכה אלימה התרחשה בעולם הקוסמים, והאוכלוסייה הזדעזעה. רובם ביצעו את מה שעשו בפעם שעברה, הורידו פרופיל וקיוו לשרוד את זה, כשהם המשיכו להאמין שהילד שנפטר ממנו בפעם שעברה יעשה את זה שוב אם רק לא יהרגו בינתיים. זה היה קשה יותר מאשר בשנות השבעים, כי הפעם אוכלי-המוות לא היו רק האליטה של וולדמורט, אלא גם עשו את כל מה שהיו צריכים כדי להעלות את מספרם, וההיעלמויות, העינויים וההוצאות להורג של כל מי שנחשד שלא תמך בוולדמורט במאת האחוזים גדלו לממדים מבהילים.
פוטר, מסדר עוף החול וצבא דמבלדור הצליחו לעצור את וולדמורט ואת אוכלי-המוות אחת ולתמיד, אבל בהפיכה הזאת לא הייתה החיוניות הכלכלית של הקודמת. וולדמורט הפעם יצא מגדרו, והיה מרוכז רק בהשמדת פוטר והמסדר בכל מחיר... והמחיר היה גבוה.
עם כל המוות ואלו שברחו למדינות אחרות או שנטשו את עולם הקוסמים לעולם המוגלגי (משהו שהדור הצעיר שלא חווה את העוני הנורא או שסבל מהמוגלגים ושנחשף לתרבות מוגלגית כן עשה יותר מהוריו), האוכלוסייה הקסומה צנחה ב-60% בערך בין 1995 ל-1998. המכה הכי גדולה הייתה בין הגילאים 16 ל-30, שהיו חוט השדרה של כל כלכלה שהסתמכה על עובדים וצרכנים. כמות גבוהה של רכוש נטוש גרמה למחירי הנדל"ן לצנוח, והרצון להימנע ממלשינים של וולדמורט לימד את עולם הקוסמים שהם יכולים לקנות דברים בעולם המוגלגי בקלות רבה מאוד. יותר מכך, רוב התשתיות היו ממשלתיות ונועדו למשול בכל בריטניה, ועם הירידה בהכנסות במסים, המעסיק הגדול ביותר נכנס לפשיטת רגל.
באותו הזמן, העולם המוגלגי קפץ קדימה מבחינה טכנולוגית, יחד עם גדילת האינטרנט, הצילום והמיקרו-טכנולוגיה. מחבוא אמיתי בעולם הטאמבלר, GPS וגוגל ארת' הפך לכמעט בלתי אפשרי, בעיקר עבור מערכת פוליטית וכלכלית שקרסה...
וכך הקרקע הוכנה לקראת "א פקטיס" ב-2008.
(1) פרסאוס- הורג המדוזה. קוכוליין- גיבור אירי. ביאוולף- גיבור אנגלי שחיסל מפלצות.
(2) הספרייה הגדולה של אלכסנדריה- נוסדה תחת שלטונו של תלמי הראשון, הספרייה המפורסמת בעולם. רצתה להשיג את כל כתבי העולם ההלניסטי.
(3) תיאודיסיוס הראשון- שלט ברומא מ-378 עד 395.
(4) יוליוס קיסר היה מעורב במלחמות במצרים.
(5) אורליאנוס הוביל מרד באימפריה הרומית שהצליח לבסוף, וגם פגע במצרים.
(6) המוות השחור- מגפה שקטלה בין רבע לחצי מהאירופאים בין 1347 ל-1351.
(7) והקמת הכנסייה האנגליקנית.
(8) מרי בוליין.
(9) אן בוליין.
(10) ג'ון די- בכיר יועציה של אליזבת' הראשונה. היה מרגל מטעמה והיה הראשון שהשתמש בכינוי "007".
(11) חפירות- במלחמת העולם הראשונה, החיילים התחפרו בתעלות במשך רוב המלחמה. הם חיו שם.
(12) מהפכה אירית ב-1919, מהפכה אפריקנית במצרים ב-1919, ומהפכה סובייטית ברוסיה ב-1917.
(13) באופן לא מפתיע, ממש בתקופת "הפוטש במרתף הבירה"- הניסיון הכושל של היטלר לתפוס את השלטון בגרמניה.
(14) סנטוריון- מפקד מאות בצבא הרומאי.
(15) קצת מוזר לחשוב שוולדמורט, תלמיד באותה תקופה, עבד אצל גרינדלוולד.
(16) אברקסס מאלפוי- סבא של דראקו ואבא של לוציוס. לפי מה שמספרים עליו, היה משפיע כמו הבן שלו. מת מאבעבועות הדרקון מתישהו.
(17) את הקדוש מנגו הקים מנגו בונהם במאה השבע-עשרה.
(18) אבירי ולפורגה- איגוד סודי של קוסמים שחקר קסמים אסורים. רולינג שקלה לתת את השם הזה לאוכלי המוות, ובסוף קבעה שזה היה שמם המקורי.
(19) אנדרומדה בלק- אימא של טונקס, בת דודה של סיריוס, אחות של בלטריקס ונרקיסה. התחתנה עם טד טונקס, קוסם יליד מוגלגים, ונושלה מהמשפחה.
(20) בעיה מרכזית פה היא שנובי ליץ' היה יליד מוגלגים, ושאחרי שמונה חברי הקסמהדרין הותיקים התפטרו במחאה. אולי זאת הייתה תכנית של רידל לגרום לכעס כלפי ילידי מוגלגים.
(21) כאן נוצרת בעיה. אלדריץ' דיגורי היה שר קסמים... מ-1733 עד 1747. נובי ליץ' עזב את תפקידו ב-1968, לאחר קנוניה מוזרה (שאברקסס מאלפוי היה חלק ממנה) ואז הוא באמת חלה, אבל הוא הוחלף בידי יוג'יניה ג'נקינס.
(22) ממשיכות הבעיות עם שרי הקסמים. לורקאן מקליירד היה השר בין 1923 ל-1925. הוא התפטר כי הציבור מחה נגד המוזרויות שלו. לונה קראה לבן שלה על שמו.
(23) בשנות השמונים, מרגרט תאצ'ר שינתה את הכלכלה הבריטית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה