ממשיכים בעשרים עובדות אקראיות, אנחנו במרחק מאה עובדות בלבד מהסוף.
והיום, אחרי רייבנקלו בפעם שעברה, אנחנו עוברים קצת להפלפאף. מוכנים לזה? הנה הם באים.
20 עובדות אקראיות על זכריה י' סמית'
אל תזלזלו בנאמנות של הפלפאף.
- הוא צאצא ישיר של הלגה הפלפאף. (1)
או לפחות, זאת האגדה המשפחתית. למען האמת, אף אחד לא בטוח במאת האחוזים אם היא הייתה אדם אמיתי ואם כן אז מי, אבל המלומדים ניחשו די טוב, והסמית'ים שיתפו פעולה עם רובם. לדודה רבתא שלו חפציבה (2) אפילו היה ספל שהיה במשפחה כבר מאות ורבים חשבו ששייך למייסדת, אבל הוא נעלם (יחד עם עוד כמה חפצים יקרים מהאוסף שלה) אחרי שמתה, עשרים ומשהו שנה לפני שזאק בכלל נולד. נכון או לא, לא ניתן להכחיש שהסמית'ים, בלשון המעטה, שהו בהפלפאף מספיק זמן ובצורה עקבית מספיק כך שתלבושות בית הספר נקנות בצהוב-שחור כדרך קבע. בריאן (3) פעם שאל מה יעשה אם אחד מילדיו ימויין לסלית'רין, ולקח כמעט שעה לשכנע את הנחש הגאה לשעבר (4) שזה לא משהו נגד הבית כשהוא אמר "אעשה בדיקת אבהות".
- אבא שלו הוא ילד אמצעי מבין שבעה ילדים. אימא שלו מבין חמש.
למשפחות גדולות יש איזה משהו שהוא תמיד חשב שהיה מובן מאליו, למרות שהיו לו רק שתי אחיות בעצמו. זה פשוט מרגיש נכון עבורו שכנס חג אמיתי אומר לשכור אולם, לספור מתלים למעילים ולאפות לחם בקבוצות, לא בכיכר. אנשים אחרים תמיד מניחים שזה ממש כאוס או מבצע צבאי, אבל עבורו, האקראיות וההפתעה באנשים ובאופנים רבים כל כך היא הסביבה הכי מנחמת שאפשר למצוא. כשהוא מפיק את הפטרונוס שלו, זה מזכרון חג מולד שהיה לו כשהיה בן עשר, הקונפטי של מאה אנשים מתפוצץ ממש בחצות והופך לניצוצות ולפרחים, ציפורים ופרפרים ודרקונים קטנים שעשויים מאש קסומה שמסתובבת סביב הראש ומתפוצצת. כשמשפחה זה כפר קטן, הבית זה הדבר אליו אתה מצמד בלילה הכי קר.
- הוא ממש טוב עם חרוזים ושירה.
רוב הזמן, זאק ידע שלעולם לא יהיה אחד מהחכמים של בית הספר, אבל כשזה הגיע לעניין של חרוזים ומשקל, הזיכרון שלו תמיד היה טוב. כשהיה בן שלוש, הוריו חשבו קצת שהוא למד לקרוא כי זכר כל כך הרבה מספרי הילדים שלו, והוא תמיד הצליח לזכור גם את השיר הכי מסובך מקסימום בשמיעה השנייה, אפילו אם לשיר הוא לא מסוגל בכלל. ג'סטין הציג אותו בפני ביירון ושלי, טניסון ובלייק (5), והוא מדקלם את האיליאדה של פופ (6) שעות כדי להישאר ער בלילות ארוכים. זה דבר שאפילו השתמש בו כדי לזכור מטלות, איפה הוא שם דברים, ואת שמות הילדים שלו. שני בקבוקי חלב וגם שמרים, שש קילו בשר ולכרוב, שני ראשים…
- הוא היה שכן של סוזן כשהיו קטנים.
הוא לא זוכר הרבה מהתקופה בה חיו בפורטסמות' (7), בעיקר כי עברו למרכז המדינה כשהיה רק בן חמש, אבל הוא כן זכר את הבכורה. יותר מזכר, הוא נבהל ממנה והתחבא מאחורי השמלה של אימא שלו כל פעם שנפגשו, כי הוא היה משוכנע לגמרי שהיצור הקטן, המוקפד, והלבוש היטב הזה לא אמיתי, והוא שנא, שנא, שנא, שנא כל דבר שהזכיר בובה חיה. אפילו כמבוגר, הוא ממש אסר על כל ילדיו להחזיק בובות שעושות דברים. הוא לא הודה בכך בפניה, ולעתים קרובות הוא תוהה אם היא בכלל יודעת שהיו שכנים לתקופה או אם היא זוכרת את הילד המוזר שגר לידה.
- הוא החבר הכי מבוגר בצ"ד.
הוא נולד ב-12:03 בלילה, ב-2 בספטמבר, 1979. זה אמר שהוא איחר בדיוק בשלוש דקות במגבלת המחזור להוגוורטס, והוריו החליטו לא להתווכח; עדיף שיהיה לו יתרון של שנה על חבריו לכיתה מאשר שיהיה התינוק. בדיעבד, הוא ממש נבוך מכמה שזה היה עניין גדול, בעיקר בשנה השישית כי במשך כמעט חודשיים עד שארני חגג יום הולדת, הוא היה ה"מבוגר" היחיד בחבורה של המחזור והבית שלהם. זה אפילו היה יותר מביך לחשוב על מה שחשב ש"מבוגר" אמר אז. מצד שני, זה גרם לו להיות מאוד מודע לכך שניסה להיות אחראי ולתת דוגמה טובה. מצד פחות טוב, הוא חושב שהוא בטח היה די חרא על בסיס קבוע, בדרך כלל בגלל שניסה באופן נואש להבין מה הוא עושה.
- הוא ומג (8) היו ביחד פחות או יותר מאז השנה השנייה.
זה היה הזמן ההוא בשנה בו תלמידי השנה החמישית היו בבהלה המסורתית לקראת בחינות הבגרות, ותלמידי השנה השנייה ישבו הרחק משם וניהלו שיחות לגבי עתידם. או שבעצם, ג'סטין וארני וחנה דיברו על כמה מדהימים ומקסימים וממש בלתי נמנעים להכעיס יהיו החיים שהם מכוונים אליהם, אבל כשמג אמרה שהיא רוצה להיות אימא עם משפחה גדולה, היא בטעות הדליקה משהו אצל המכשפות. חנה התעקשה שהיא זקוקה לתכנית אמיתית, סוזן אמרה שהיא לא צריכה לוותר על דברים נשיים כדי לעשות קריירה אמיתית, סאלי אן הופתעה למה מישהי תרצה את זה, ומורג פשוט קראה לה זונה שרצתה להשתמש באיזה ממזר כדי למלא את הרחם שלה. היא ברחה ובכתה, והוא רדף אחריה וניסה לנחם אותה, ואמר שגם הוא רצה משפחה גדולה מאז שזכר את עצמו וכל הקטע של חלומות הוא לא שהם כל מה שרצית? הם היו חברים אחר כך, ומתי הם חצו את הגבול מחברים לחברים מיוחדים לאנשים שיוצאים ליחד, הם לא ממש ידעו.
- הוא נלחץ בסוף השנה השישית כי לא הייתה לו קריירה נבחרת.
זה לא כאילו שהיה עצלן או חסר שאיפות. הוא פשוט לא היה כזה שמאתגר את המערכת אם המערכת עובדת, והוא גדל עם ההנחה שיקבל ציונים טובים, יסיים ללמוד, ילך למשרד, יעשה כמה מבחנים למיקום, ותינתן לו קריירה שבה יתמיד עד לגמלאות, פשוט כי זה מה שעושים. אבל אז רידל חזר והשרים נפלו כמו זבובים וכלום לא עבד כמו שצריך לעבוד ועדיין ציפו שיגדל ויעשה… משהו. בין זה והאשמה שלו בנוגע לאיך שהכול נגמר לגבי צ"ד, הוא לא הסכים לשום דבר בחייו כמו שהסכים כששאקלבולט הציע לו מקום אצל ההילאים.
- חסרות לו ארבע שיניים וכמה ציפורניים לא גדלו שוב.
הקארואים לא החמיצו את זה שהיה התלמיד הבגיר היחיד שלא מסלית'רין ולא נעלם. סנייפ ידע שצ"ד השתמשו בפידליוס, ולמרות שהייתה שאלה לגבי היותו שומר-הסוד, הם כן הניחו שהיה קשר חיצוני שהודיע לאחרים מתי הם לא נמצאים. באופן אירוני, הפידליוס לא קשר את לשונו יותר, אבל קולין טעה. הוא לא עזב מתוך פחדנות, אלא בתקווה להגן עליהם, והוא עשה זאת כשהשאלות נמשכו שעה ועוד שעה, כשלא נתנו לו לישון, כשהקרושיאטוס השתעמם והם הפכו ליצירתיים. ארני וסוזן רוקדים בחתונה, מורג צורחת קללות בסקוטית בניצחון על השומר של רייבנקלו אחרי קליעה מנצחת, דרק עומד כמו שור בין אלקטו ותלמיד רועד משנה ראשונה, ג'סטין מסביר בצורה תרבותית בחצות על כל החלקים המלוכלכים של שייקספיר, מג והמחברת שלה… הם היו המשפחה שלו, וסנייפ והכלבים שלו לעולם לא יבינו מה זה משפחה עבור סמית'.
- הוא גייס בעצמו שמונים ושמונה אנשים.
הוא לא היה ממש טוב על המטאטא, והם היו איטיים מדי ממילא. הוא התעתק, אפילו שלא היה לו את הרישיון אפילו שנה וגוזרר בצורה משנית שש פעמים במהלך הלילה כשהותש מבחינה קסומה. כשהלך מבית לבית והסביר את עצמו, הוא הרביץ ליותר מקיר אחד בכעס כששאל למה, אם האמינו לו, האידיוטים הללו לקחו כל כך הרבה זמן להתכונן ולבוא איתו. כעבור כמה שנים הוא הבין שזה לא שהם לא האמינו, אלא שהם ממש האמינו. הם הסתכלו על העיניים המבוהלות והכואבות של הנער המתחנן וההרוס הזה וידעו שאם ילכו אחריו לגיהינום, אולי הם לא יחזרו, וצריך יותר מדקה או שתיים להתכונן למוות, בעיקר אם יש לך ילדים.
- הוא התחתן באיומי שרביט.
הוא ומג תכננו להישאר בתולים עד החתונה, ולמרות שהם די מתחו את הגבולות, הוא היה ממש בטוח שהם היו בתולים בצורה שצריך להיות כשעזב את צ"ד והם די נפרדו/היא הפסיקה לדבר איתו. כשהגיעה לביתו שלושה חודשים לאחר הקרב עם אבא זועם והריון ברור מאוד, הוא ידע שלא יכול להיות שהיה אחראי, היא נשבעה שאנס אותה ומחק את זכרונה, וזה היה זוג צעיר ונבגד שנסחב אל בית המשפט בידי הוריהם. הוא ישן על הספה וחקר איך להוציא צו מניעה וכמה מהר אפשר להוכיח שהתינוק לא שלו עד שבוע לפני לידת בנו, כשהרמיוני - שנמאס לה לגמרי משניהם - אמרה שתוכל להיות בתול כמה שתרצה, אבל אם היא עשתה איתו את זה ואז נגעה בעצמה שם כשהזרע שלו עדיין על ידיה, הביולוגיה אמרה שזה ממש נחשב. תוצאת הגילוי הזה הפכה מיד לשיחה הכי מוזרה בכל חייו.
- הוא החמיץ את לידת בנו הראשון
היא עדיין לא דיברה איתו, אבל הוא בא בכל מקרה כשהיא כרעה ללדת. הודות להרמיוני, הוא היה די בטוח שזה שלו אחרי הכול, אבל לקרוא למג עקשנית היה כמו לקרוא לזנבקרנית הונגרית עצבנית. היא החזיקה בידה של סאלי-אן והעמידה פנים שהוא בכלל לא שם, אבל מיד אחרי שהתחילה ללדת והתינוק יצא, הפטרונוס של שאקלבולט בא וזימן אותו. היה מצוד על אמיקוס, וכשג'סטין, רון והארי לא היו שם באותה השנה וטוני עוד בבית החולים, זאק ונוויל היו היחידים שעוד התמודדו איתו קודם. עדיין, הוא כמעט סירב ללכת, אבל לראשונה מזה כמעט תשעה חודשים, מג יצרה קשר עין, הפילה את היד של חברתה והושיטה את ידה אליו כשאמרה לו ללכת ולתפוס את הבן זונה. זאת הייתה אזעקת שווא, וזה אולי קשור לכך שכשהם כן הצליחו לתפוס אותו לבסוף, זאק כמעט נכנס לכלא ממש לצידו בגלל רמת ה… אה… לחץ הפיזי שהפעיל. מסיבה מסוימת, שאקלבולט לא זכר שום טכניקה מאושרת לריסון או חקירה שכללה שיטה כזאת של רפואת שיניים חובבת.
- הוא החבר הכי חזק במחלקת ההילאים.
זה היה משהו שגילה במהלך צ"ד (למרות שיכול היה גם בלי שבגמן יצעק עליו): הוא ממש אהב להתעמל. זה היה מאוד קשה בצורה טובה, עם תוצאות צפויות ומדידות וקצב ברור ומערכת הגיונית. הוא השתמש במכון הכושר במשרד הקסמים כי ידע שמשקולות כבדות וילדים קטנים זה שילוב בעייתי, והשעה וחצי בכל יום שני הייתה תחביב ודרך להירגע שרק במקרה השאירה אותו בכושר מעולה. חלק מהמתאמנים האחרים ניסו להתחיל שיחות, והניחו שהוא מעוניין כמוהם בקוביות בבטן ובשרירי ידיים טובים, או שהוא מתאמן למשהו, אבל לא היה אכפת לו מתוספי מזון או הדיאטה החדשה או ספורט אקסטרים. הוא אוכל מה שהוא רוצה, עושה את אותם הדברים שתמיד עבדו לו, והוא יכול לזרוק בקלות ילדה כבדה בת שש מאה מטר באוויר כאילו היא לא שוקלת כלום ולשבור צינורות כמו ענפים כדי לחמש את צ"ד כשהיו לכודים בקרב בלתי צפוי מחוץ למחסן… אלו יתרונות מוזרים.
- הוא עדיין ישמח ליותר ילדים.
תשע זה טוב. תשע זה הרבה. הם לא באמת מנסים עוד, בניגוד לירידה הנפוצה שהם חייבים לעשות זאת כדי להגיע לעשרה. אבל עדיין, כל עוד הבריאות של מג טובה והמשפחה שלהם לא מתקשה, הם לא רואים שום סיבה להשתמש באמצעי מניעה. הוא לא מתבייש להודות שיש הרבה דברים באשתו כשהיא הריונית שהם ממש פטישיים עבורו, ואין שום דבר על כדור הארץ שהוא יותר יפה ומושלם עבורו מתחושה של תינוק צעיר בזרועותיו, אבל זה גם עניין כזה ברור בבית שלהם שלא מדברים בכלל על כך שמספר הילדים שיהיה להם בסוף הוא, פשוט, לגמרי החלטה של מג. אם תגיד לו שהם גמרו, הוא לא יתווכח במילה, ולא יתחרט או ישנא את זה בכלל… אבל הוא די שמח שהיא לא אמרה.
- יש לו אופנוע סודי.
הארי לא רצה אותו מסיבות רגשיות, אבל הוא לא רצה שימכרו אותו, וגריינג'ר הבהירה שהניצוץ בעיניו של רון יישאר רק כזה אם אי פעם ירצה שוב להיכנס לחדר השינה שלהם. זאק לא היה בטוח מה לעזאזל נכנס בו, הוא מעולם לא ממש אהב דברים מוגלגיים, אבל משהו גרם לו להציע ולאחר אוניה אחת ושלושה חרמשים, הוא היה הבעלים של אופנוע שחור עם חריטה של כלב ציד עליו. הוא עדיין לא יודע לרכב עליו, הוא לא סיפר לאשתו שיש לו אותו, זה עדיין במרתף של כיכר גרימולד, אבל זה שלו ולפעמים הוא מנקה אותו ומסתכל עליו ונשבע שילמד לרכב עליו יום אחד, והוא די אוהב את זה בכל מקרה.
- הוא לא סובל צ'יפס.
זה הריח של שמן שרוף. אוכל מטוגן זה משהו שהוא לא אוהב בכל מקרה; הוא רק אוהב אותם במנות ממש קטנות ואם הם ממש פריכים ולא ספוגים בכלל, אבל סוג הצ'יפס הזול שההילאים אוהבים לאכול שם גורם לו לרצות להקיא. האחרים מוצאים את זה היסטרי שהלורד האמיתי בנבחרת ישמח לקחת ערימה גדולה של צ'יפס רטובים כשהבחור הגדול, הפועל מברמינגהאם רוצה למצוא מקום בו מבשלים משהו, אבל לא אכפת לו מספיק כדי לוותר. כשאין עוד אפשרות, הוא נשבע שהוא מרגיש את הגועל הזה נדבק על החך שלו ומרגיש את הטעם כמה ימים, לא משנה עד כמה הוא מצחצח את שיניו.
- הוא אלרגי לכלבים.
לא עד כדי כך שהוא לא יכול לשתף פעולה עם דמי (9), למרות הכלב הפרטי שלה, אבל מספיק כך שלא יוכל להיכנס לבית שלה בלי לשתות מלא שיקויים קודם אלא אם הוא ממש רוצה לא להפסיק להתעטש. אבל הילדים ממש, ממש, ממש רוצים כלבלב, והוא ומג התחילו לחפש כמה זנים היפו-אלרגנים, אבל זה לא דחוף. עכשיו כשהילדים הגדולים כבר מתקרבים לשנות העשרה, רמת האחריות האישית שנחוצה בנוגע לנושא הפכה מדי יציבה בילדותם למשהו ממש בעייתי. כמובן, הוא מנסה להזכיר לעצמו, שאם הם לא מתחילים מרד תלמידים התאבדותי מול משטר מושחת, הם די בסדר… אפילו אם הם עדיין הורסים את הסיכוי שלהם לקבל כלבלב.
- הוא חולה על רומנים נדושים.
הסיפורים האהובים עליו תמיד היו סיפורי אהבה. אבל לא סתם סיפורי אהבה… אלו הדביקים, המרגשים ללא בושה, שם אין צרות והם מדגישים שחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. הוא מעמיד פנים שמג בטח שמה את הספר הזה בטעות בתיק שלו או שהוא בודק משהו שהבת שלו רצתה כדי לוודא שזה בסדר, אבל הוא יודע שרוב הקולגות שלו כבר ראו דרך זה מאז שהיו עוד ילדים. אפילו לפני שראה חלק מהחלקים הכי אפלים של העולם, זאק תמיד אהב שהפנטזיות שלו הן כאלו… מקומות שמחים שם לא צריך לדאוג לגבי החרא שרודף אחריך ללא רחם במציאות. ואיזה סיפורים הם טובים יותר מאשר אלו שמסתיימים באהבה ובמשפחה?
- הוא לא עשה קעקוע של צ"ד עד ל-2003.
אחרי מה שכולם קוראים לו רק "התקרית באירלנד", הוא היה בקדוש מנגו, בדיוק אחרי ניתוח להוצאת הכדור שחטף בכתפו וחיכה לחדשות על פיניגן. זה היה ג'ימי שהגיע אליו, והוא נזהר מאוד, וידע טוב שהיה אחד מהמעריצים הכי גדולים של קולין והקול הכי חזק של מה שלפעמים חשב שכולם חושבים עליו. ג'ימי לא היסס לקרוא לזאק בוגד ופחדן מזדיין (כשהרגיש נחמד ולא ממש כעס) ולכן הוא ממש נדהם כשהנער שם יד על כתפו הבריאה והציע חנות לא רחוק משם שהכיר טוב והציע לשלם על התאריך והסימן שהיה כבר על השאר. זה היה מקום די מעופש בלשון המעטה, אבל הוא היה מספיק מסוחרר כדי להסכים, ואיכשהו כעבור שעה, הייתה לו עוד תחבושת טרייה על כתפו, גאה לראשונה ובפעם היחידה בחייו במה שהובטח לו שהיה "קעקוע נהדר" וצפה בילד עם חצי פנים מקבל ורדים על גבו כשדמעותיו הכתימו את הגב של זאק.
- יש לו חותן חורג מוגל.
אחרי שהסיבוב השני במסדר עוף החול עלה לה כמעט בכל מה שהיה לה - כולל בעלה וכמעט בתה - אימה של מייגן, הסטיה (10), אימצה את שמה השני, קתרין, והתרחקה מעולם הקוסמים. שלוש שנים לאחר המלחמה היא השתנתה ללא היכר, מנהלת משמרת גוצה וללא שרביט במאפייה קטנה באיירבורו, נשואה לסוכן ביטוח רכב בשם גרי שהיה מקריח ובטעות ננעל במוסך כל הזמן. עבור מישהו כמו זאק או אפילו בתה, ששניהם גדלו כטהורי דם בחברת קוסמים, זה היה מוזר כאילו הלכה והצטרפה לאיזו אחווה נודיסטית סוגדת לשום, אבל הם מנסים כמה שאפשר לבלות עם המשפחה הזאת ולשמור על האמנה, וזאק אפילו לקח טלפון נייד… שבאמת היה שימושי פעם או פעמיים.
- יש לו קעקוע שני.
הוא קסום, על גב ידו הימנית, ארבע שורות של שיר שכושפו כך שרק הוא קורא אותם. הוא מהסס, כל יום, אם עשה את הדבר הנכון. הוא יודע שזה היה מהסיבות הנכונות. הוא לא יודע אם זה משנה אם היה נשאר, אם עשה דבר יותר טוב עם התגבורת או שמשך את תשומת לבו של קארו ומנע ממנו לחפש בחדר הנחיצות קודם. הוא יודע, ולפעמים הוא אפילו לא קורא לעצמו בוגד. בכמה ימים, הוא אפילו סולח לעצמו. אבל כל יום, כל לילה, במרווח בין כל מצמוץ, זה יכול לחזור; הזיכרון של אותו הבוקר. של שחר שגילה אימה נוראה בכל קרן אור, כל פינה שסרק, כל אבן שהורמה. של גופות שבורות, זכוכיות, אבנים, לבבות. אפר ואבק ועשן באוויר כמו ערפל, כמו גז רעיל. הצרחות והיפחות והצחוקים והשקט. מורג, שיערה החום קרוע וגולגולת חשופה. וויין, מכורבל כאילו ישן מסביב לאואן שלא ממש הציל. סאלי-אן עיוורת. הגרון של דרק קרוע לחלוטין. הפנים של ג'סטין, חיוורות כאילו גם הוא מת מעל גופה שחסרות לה שלוש אצבעות ומוכתמת בדם, חזק מדי כדי להיות כל כך שקט. הלחישה שלו חלולה, ההגייה שלו מושלמת עבור בוקר בו הכול לא היה בסדר.
הו, ידידי, אזי לא תספרו ברוממות הרוח
לילדים צמאי סיפור גבורה נבוב,
נפוח את שקר הבדיה הישנה מדי - דיינו!
טוב ויפה למות בעד ארצנו. (11)
לילדים צמאי סיפור גבורה נבוב,
נפוח את שקר הבדיה הישנה מדי - דיינו!
טוב ויפה למות בעד ארצנו. (11)
(1) היו שמועות שזה נכון, כי לזכריה אין שום מאפיין של הפלפאף, ואנחנו נתקלים בחפציבה סמית', צאצאית רחוקה להפלפאף (אם כי סמית' זה השם הנפוץ בבריטניה).
(2) כמו שאמרתי- חפציבה סמית', בה אנחנו נתקלים בספר השישי, הייתה צאצאית של הפלפאף, בעלת הספל שלה והקמע של סלית'רין, אותו וולדמורט גנב ממנה.
(3) קאלהאן, ההילאי.
(4) סלית'רין היה אירי במקור, אז מעניין שמשייכים לשם את קאלהאן.
(5) לורד ג'ורג' גורדון ביירון- מגדולי המשוררים הרומנטיים האנגלים. פרסי ביש שלי- משורר אנגלי, מחשובי המשוררים בתקופה הרומנטית, ובעלה של הסופרת מרי שלי. אלפרד טניסון- משורר אנגלי, הנחשב לאחד מגדולי המשוררים האנגלים ולמייצג את התקופה הוויקטוריאנית. ויליאם בלייק- משורר, מיסטיקן, צייר ואמן תחריטים בריטי.
(6) האיליאדה היא הראשונה מבין שתי היצירות האפיות בתרבות היוונית אשר מיוחסות להומרוס, חוברה מחצית השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס. פופ הוא המתרגם שלה לאנגלית.
(7) עיר הממוקמת במחוז המפשייר שבחופה הדרומי של אנגליה בממלכה המאוחדת, על האי פורטסי.
(8) מייגן ג'ונס- תלמידת שנה שביעית מהפלפאף, אשתו של זאק.
(9) דמלזה רובינס, שהיא עיוורת בעין אחת.
(10) הסטיה ג'ונס- חברת מסדר עוף החול וחלק מחיל המשמר שליווה את הדרסלים למקום בטוח.
(11) זה ציטוט משיר בשם "Dulce Et Decorum Est" (מתוק וראוי הוא) שנכתב על ידי וילפרד אוון, משורר וחייל אנגלי, שיצא נגד מלחמת העולם הראשונה, שמפקפק בצדקת המוות למען המולדת.
20 עובדות אקראיות על סאלי-אן פרקס
אתה צריך ללמוד למצוא את הדרך באפלה לפני שתמצא את האור.
- יש לה אימאל'ה ואימא.
אביה הביולוגי הוא האח של אימאל'ה, שגילה ששתי הבנות הן יותר מסתם ידידות וסחט את אימא לשכב איתו. כשהיא נכנסה להריון, המשפחות ניסו לגרום להם להתחתן, והיא ואימאל'ה ברחו. הן היו בנות שבע עשרה, לסביות מוצהרות, במנוסה בעולם המוגלגי בלי הרבה יותר ממה שיכלו לגנוב ולסחוב, אחת מהן בהריון, והן עדיין הצליחו. אפילו אחרי צ"ד, סאלי-אן חושבת שההורים שלה הן הנשים הכי אמיצות שהיא מכירה.
- היא הכי מבוגרת, וההפלפאפית היחידה.
היא אפילו לא חשבה לשאול מי האבות האחרים עד שהייתה בת שמונה. נאמר לה שזה לא היה חשוב ואכן, זה לא היה. אלן, לואיס, גרי ופיליפ היו צעירים בשלוש, חמש, שש ושמונה שנים, והם הסתדרו כל כך טוב עד שזרים הופתעו לגלות שהם אחים. טוב, זה והעובדה שהם בכלל לא נראו אחד כמו השני, אבל גם על זה היא לא שאלה. לא כל משפחה נראתה כמו העתק מדויק כמו הוויזלים. לואיס וגרי היו בגריפינדור וברייבנקלו ובח"ד, אבל אלן היה בסלית'רין, והיא אמרה למפקד מההתחלה שאם הסלית'רינים ייאלצו להילחם מול אתה-יודע-מי, שיזדיינו צ"ד, היא לא תילחם מולם, אבל היא תצא מהשורות ותלך להגן על אחיה הקטן.
- שמה היה מחוות שלום.
היא נקראת על שם שתי הסבתות שלה, משהו שממש מודגש בתמונות של בת השנה המחייכת עם ארבע השיניים שהיו התקשורת היחידה מאז המסמכים לאחר העזיבה. הן חיכו עד שתהיה ממש דירה ברקע. אף אחד - אפילו עד היום, סאלי-אן - לא היה צריך לדעת עד כמה הזמן בין לבין היה קשה. למרות המחווה, היא לא פגשה אף אחת מהן, וגם לא את שאר משפחתה המורחבת. היא כן מצאה את המכתב כשהייתה בת שלוש עשרה, דחוף אל אחורי ארון הבגדים. היה כתוב בו "להחזיר לשולחת, אין לנו בת."
- היא למדה הרבה דברים בגיל צעיר ובצורה מכוערת.
כמו למה הן קראו לאימאל'ה "דודה" כשיצאו עם אימא למקומות מסוימות ולמה היה עליה לשקר ולהגיד שאביה ברח. כמו מה זה בוצ'ה ואוחצ'ה ואלף משפטים אחרים אמרו ולמה אימא לפעמים שמה את ידה ביד של אימאל'ה ולקחה ממנה את השרביט. כמו שאחרי כל הזמן הזה, היא עדיין לא סיפרה לצ"ד או נתנה להם לבוא לבית שלה כי היא לא יכלה לסבול את זה שאחד מבני משפחתה יפגע במשפחה השנייה והיא מפחדת כל כך כל פעם שהיא רק מתחילה לחשוב לגבי זה עד שהיא עושה לעצמה תירוצים למה הפעם לא. אחרי כל הזמן הזה, אפילו נורמן מאמין שהיא גדלה עם אימא שלה ודודה שלה. עד עכשיו, יש פשוט יותר מדי שקרים להודות בהם.
- היא גדלה בשיווק.
אימא הייתה במחלקת פרסום ויח"צ למשרד הקסמים, וטיפלה בהכול ממסעות בחירות ועד לניסיון לגרום לאנשים להשתמש ברשת הפלו נכון, וזה היה ממש כיף כשהייתה ילדה קטנה לנסות להבין מה הפרסומות אמרו. הסבתא על קופסת הביסקוויטים הבטיחה לנו שנרגיש אהובים אם נקנה את אלו. הוא מצולם עם התינוק כדי לגרום לך לחשוב שהוא אבא טוב ושתצביע לו. הם שמים אותו הדבר בקופסה ורודה וגובים יותר ואומרים שזה מיוחד למכשפות. היא ניצלה מאוד את כל זה בצ"ד, והייתה שליטת התעמולה שלהם בתוך שבוע, ועיצבה כל תכסיס יחסי ציבור שאי פעם עשו.
- היא מפחדת מכלבים.
לשכן שלהם היו שני כלבים אלזסים שנבחו על כל דבר, והוא תמיד צרח על כך אחד שהתקרב שאימן אותם להיות אלימים ולקרוע לך את הפרצוף. אימא הבטיחה לה שזאת העמדת פנים ושהם בעצם חיות ממש יפות וחמודות, אבל אחרי שהבובה שלה בטעות נזרקה לחצר שלהם והם קרעו אותה לחתיכות, היו לה סיוטים במשך שבועות. היא עדיין שונאת כלבים, בעיקר גדולים. לאמץ אחד לא הייתה אפשרות, אפילו כשאיבדה את עינייה.
- היא זכתה באספקה לכל החיים של סוכריות רחף (1).
זאת הייתה תחרות לטעם חדש (ענבים עולמיים! היא ציירה תמונה וכתבה ג'ינגל והכול) כשהייתה בת פחות משמונה, והיא עדיין חושבת שזה היה קצת לא הוגן בהתחשב ברקע שלה. התדהמה הכי גדולה, אבל, לא הייתה כשניצחה. זה היה שחשבה שאספקה לכל החיים זה הר של ממתקים או חבילה שתכושף כך שלא תתרוקן. האמת הייתה, שהיא עדיין מקבלת עשר חבילות לחודש בדואר. כשהתבגרה, היא ראתה את האירוניה בזה שפיתה אותה שיווק.
- היא תמיד רצתה נחש.
עד שהייתה מספיק מבוגרת כדי לעשות את זה, אלן פחד מהם למוות (זה היה מוזר כשמויין, אבל הבעיה הייתה היצורים החיים). אחר כך, היא לא הייתה בטוחה שתוכל לטפל באחד כשהיא עיוורת, אבל עד שקיבלה את העיניים שלה, היא גם קיבלה את נורמן (2), והוא לא ממש הסתדר איתם מאז נגיני, והיא כיבדה את זה. היו דברים שאף אחד מהם לא היה בסדר איתם יותר, אחרי הכול. היא גם תמיד ביקרה בכלבו דורסי הלילה של איילופס (3), והיא התחברה כל כך עם נחש הפיתון הלבקן בתצוגה עד שחשדו שהיא לחשננית. היא לא דיברה את השפה, לא שידעה, אבל זה הרגיע ללטף את הגוף החלק והקשקשי ולהרגיש את הכוח הרדום מתחת.
- היא הייתה מעריצה אמיתית של גילדרוי לוקהארט.
זה משפיל עכשיו, זה היה משפיל כשהייתה בת ארבע עשרה והאמת לגבי ה'תאונה' שלו דלפה. אבל מגיל עשר עד שלוש עשרה, היא הייתה מאוהבת. היא קראה את כל הספרים שלו, הכתבות, רכשה את רוב המוצרים שלו, אפילו את הבובה עם 46 התלבושות וחבילות העזר והשיער שניתן לסרק וקו המוצרים המיוחדים ואת אלבום שירי האהבה בשמו. היא שמה את הבושם הייחודי שלו והתרברבה על איך שהוא עשוי מגרסה שלו לשיקוי אהבה. כשהייתה לה הזדמנות לפגוש אותו, לקח לה שבוע להחליט מה ללבוש, ושני ניסיונות להוציא את השם שלה. בערך. בחתימה היה כתוב "לסוזן".
- היא לא השלימה עם גופה עד לצ"ד.
היא הייתה הילדה הראשונה בכיתתה שקיבלה מחזור ממש לפני יום הולדתה התשיעי. היא הייתה במידה B בגיל עשר וזר באוטובוס כבר תפס בה. במידה F כשהייתה בת ארבע עשרה, הכי גדול לכל ילדה בגילה, והיא שנאה הכול מהתאמת חולצות לכאב בגב עד להעמדת פני חירשת ולתהות אם העיקוב תקף כשדקרת בחור עם השרביט שלך. היא אכלה אכילה רגשית בהתחלה, שנאה את עצמה על זה (והגברים עדיין הגיעו למרות שאמרה לעצמה שפחות מאשר בתקופה בה לא הייתה שמנה) אבל פחדה לרדת במשקל, כדי שלא תיראה כמו מקל עם בלונים וזה יהיה גרוע יותר. רוואן לא נתנה לה ברירה אלא לרדת קצת במשקל, והם ירדו בשתי מידות. היא עדיין הייתה שופעת, אבל לדעת מה הגוף שלה יכול היה לעשות שינה הרבה יותר מאשר התלבושת שלה.
- במשך כמעט שנה לאחר הקרב, היא לא האמינה למרפאים.
היא לא נפגעה, היא רק הייתה קרובה לפיצוץ. זה גם נקרא עיוורון מהבזק. זה בטח היה כמו להסתכל לכל אור בהיר אחר ולא להצליח לראות אחר כך. הם אמרו שזאת פגיעה שטחית, לא היו עושים זאת אם זה היה נכון שלחכות יותר מדי זמן אמר שלא יוכלו לרפא את הכוויות בקרנית לגמרי. הכול עדיין היה חשוך. היא ידעה. ההורים שלה באו לעזור, אבל אי אפשר היה להרגיע אותה. היא רק התכנסה יותר ויותר בעצמה, תפסה בברכייה עד שאצבעותיה גרמו לצידי רגליה לדמם וצרחה, צרחה, צרחה. אני לא רואה, אני לא רואה, אני לא רואה. זה נכון. זה נכון. זה לנצח. אני עיוורת, עיוורת, עיוורת, עיוורת.
- היא עבדה עבור ג'ורג' וויזלי שש שנים.
הוא שלח לה הצעת עבודה שלוש פעמים, ושלוש פעמים היא התעלמה מזה. בפעם הרביעית, הוא הגיע והבטיח לה שהוא ממש לא מרחם עליה, פשוט המוצר האחרון של פרד מופעל באור כשפותחים את החבילות וחייבים להרכיב אותו באפלה מוחלטת אז שפשוט תיקח את העבודה כבר כי הוא לא יכול לחשוב על אף אחת אחרת והמוצרים יותר מדי טובים כדי שלא ימכרו אותם. הוא הציע לה חצי מהרווחים בנוסף לשכר ואיים להתחיל לשיר. היא קיבלה את ההצעה בלי שום שירה, והוא עדיין אחד מחבריה הטובים. הם אפילו יצאו קצת, והוא היה טוב עם הידיים כמו שחשדה.
- היא ציירת.
הרבה מאוד זמן, זה היה מה שקיוותה לעשות לפרנסתה. היא אהבה צבעי מים ואפילו מכרה כמה בבתי קפה כשהייתה נערה. אחרי שאיבדה את מאור עיניה, אימאל'ה שלה קנתה לה צבעים אקריליים עבים, והיא צבעה על קנבסים רחבים, אבסטרקטים של רגש וצורות חיים דוממות בהקלה. היא הניחה שזה היה חרא עד שנורם הודה בפניה שמכר אותם עבור הון קטן ללקוחות קוסמים ומוגלגים. היא עדיין צובעת בלי עיניים.
- היא טבחית לגמרי נוראית.
הכישלונות שלה אגדיים: הבולונז הקפוא שהצליחה כמעט לשרוף חצי ממנו כשהחצי השני נשאר קרח מוצק, האטריות שהפכו לגוש אחד מוזר בסיר, הצלי שהיה כל כך מלוח עד שמג אמרה שהיה לו קרום לבן כמו זיעה… אפילו הייתה לה היכולת העל טבעית להרקיב דברים שהיו בקופסאות שימורים. מצד שני, היא הייתה עקשנית מכדי לבקש ממישהו לבשל עבורה, אז היא השלימה עם זה. במזווה שלה יש המון דברים באריזות, ורוב הימים היו מוזלי בבוקר, לחמנייה וכוס תה בדרך לעבודה, טייקאווי גדול לצהריים, ושאריות אחר כך, עם משהו מהמכולת או מאחת מהמזללות אם הייתה רעבה אחר כך. לפעמים זאק היה נותן לה משהו שמג שלחה, וזה היה האוכל הביתי היחיד שהמטבח שלה ראה מימיו. גברים שיצאה איתם מצאו את זה בין מקסים לנורא.
- היא ניסתה להתפקד בתקרית בדרוים סט.
עברו חמש שנים, והיא הרגישה שהצליחה די טוב, בסופו של דבר. היא חיה לבד, הייתה לה עבודה משתלמת, חברים, בחורים כשהיה בא לה, כל המערכות והקסמים הקטנים שנתנו לה לעבור את היום בשלום, וכשהאונייה שלה נדלקה, היא ענתה לה בלי שום היסוס. היא לא ראתה מה האותיות אמרו, אבל אם צ"ד היו זקוקים לה, זה לא שינה. טיפשה. טיפשה. טיפשה. היא הייתה צריכה לדעת. היא הייתה צריכה לצפות לנימה העדינה מדי כשהמפקד הסביר שהם לא צריכים אותה. שתוכל ללכת הביתה. הוא לא אמר את זה, אבל היא ידעה. היא הייתה חסרת תועלת. נכה. נטל. היא לא הלכה הביתה. היא הלכה לסוזן ודרשה, לא אכפת לי מה צריך, מה עליי לעשות, למי אצטרך למצוץ, לקלל, לשחד או להרוג… תמצאי דרך שבה אראה שוב.
- היא הייתה צריכה לערוך מבחן כשהיא עיוורת.
זה היה סוג נוראי של מלכוד 22. התותבות היו מתקדמות בדור ממה שהיה לעין-הזעם, והן נתנו לה אפשרות לראיית רנטגן, אינפרה-אדום, אולטרה-סגול, קרינה אלקטרומגנטית של קסמים, הגדלה, ועוד הרבה אפשרויות אחרות… אבל הן גם דרשו ביטחון תעסוקתי שהדרך היחידה לקבל אותו בלי לעבוד עשרות שנים במשרד הקסמים הייתה להצטרף להילאים. אבל כדי להצטרף להילאים, היה עליה לעבור מבחן התאמה. זה היה אמור להיות בלתי אפשרי, אבל הם זלזלו בנחישות צ"ד לעזור לחבריהם. הנרי, זאק, דמלזה וטוני השקיעו בה חצי שנה, שעה אחרי שעה אחרי שעה, עד שהיא ידעה כל חלק מהקורס, כל מטרה שלה זכורה בראש, כל פעימת לב זכורה. והיו חסרות לה שלוש נקודות לניקוד מושלם.
- היא די בטוחה שהיא לא הייתה צריכה להתחתן.
זה לא שהיא רוצה להיות עם מישהו אחר, כי היא לא. זה לא שמשהו לא בסדר עם הנישואים שלה, כי אין. פשוט אין משהו ממש בסדר איתם גם כן. הוא עושה את מה שהוא עושה, היא את שלה, הם חברים ושותפים, הם עושים סקס כשבא להם, וזה די טוב. הם היו כאלה כמעט שלוש שנים כשהוא אמר שהם צריכים להתחתן, מיסים והכול, והיא אמרה כן, בעיקר כי הרגישה טיפשה שהייתה היחידה מחבריה שלא התחתנה. אבל זאת לא הייתה החלטה ממש טובה, היא ידעה, והיא ידעה שהיא לא ממש אהבה אותו, אבל זה הביא את המחשבה המפחידה מאוד שבעצם, מבחינה רומנטית, היא לא אהבה אף אחד. היא ידעה שזה היה צריך להטריד אותה. זה לא, פרט לעובדה שהייתה בטוחה מאוד שלרוע המזל נורם אהב אותה. ולכן, בסוף היום, היא לא אמרה כלום.
- היא מתאמנת בסוד בנקרומנסיה (4)
לא יצירת חיז"לים או זומבים או הורקרוקסים. היא רק רוצה לדבר עם המתים, יותר מרק קולין. היא רוצה לספר למורג שהיא מכולם הפכה להילאית, לספר לגרטי (5) על כל התינוקות היפים של מג, לשאול את ג'ניס איך הסיפור הזה על אמה והבוטראקל (7) בארון הסתיים, לגלות אם דרק (8) מצא אי פעם את הנסיך ההודי המדהים שלו בצד השני ואם איכשהו הם ראו את פיוג'ט סאונד (9) ביחד אחרי הכול. זה לא שחייה ריקים בלעדיהם, זה שהם כל כך מלאים עד שזה מרחיב את הפער מהמקום בו מתו, אז בליל יום נישואיה ושוב במהלך ליל כל הקדושים, שם המחסום בין העולמות דק, היא ולונה הולכות ליער האסור ועושות סיאנס. היא לא ממש הצליחה, אבל כמה פעמים, היא נשבעת ששמעה לחישות שלא היו הרוח.
- היא לא רוצה ילדים
נורם כן, וזאת הבעיה הכי גדולה בנישואים שלהם, כי הוא עדיין חושב שלעולם לא אומר מתישהו, כשתתגבר על זה, כשדברים ישתפרו. אבל לעולם הוא לעולם, ואם הוא רוצה כל כך לשחק עם תינוקות, מג היא החברה הכי טובה שלה כבר יותר עשרים שנה ויש לה המון יצורים קטנים. זה אפילו לא שהיא לא אוהבת אותם. היא כן. כל כך עד שזה כואב. אבל רק בגלל שהיא שרדה לא אומר שהיא רוצה להביא עוד חיים לעולם הזה, ורק בגלל שהיא טובה עם של מישהי אחרת זה לא אומר שיש לה אשליות שיהיו לה סבלנות לשלה. סף הטיפשות שלה מאוד נמוך.
- היא עומדת להישאר אצל ההילאים.
העסקה שסוזן עשתה נתנה לה לשמור על העיניים שלה אם תשרת עשר שנים, כיוון שהטכנולוגיה תתקדם כל כך עד שהן כבר לא יהיו דגם סודי. באותו הזמן, היא תהתה איך תשרוד שם כל כך הרבה, אבל היא לא רק אוהבת את העבודה עצמה, אלא מרגישה כמו חלק מהמשפחה שם. זה מתאים לה, זאת התערובת המושלמת של נורא וטוב, והיא תישאר עד שתמות מזקנה אם יתנו לה. לפעמים היא מתבדחת אבל לא באמת שאולי רק אם נמעד באפלה מספיק זמן נמצא לאן כולנו שייכים.
(1) סוכריות עגולות שאם אתה אוכל אותן אתה מרחף קצת מעל האדמה.
(2) נורמן פורסט- תלמיד שנה חמישית מגריפינדור שהתחתן עם סאלי.
(3) חנות שמוכרת ינשופים וציוד מתאים בסמטת דיאגון.
(4) זימון רוחות.
(5) גרטרוד אוקונל- תלמידת שנה שישית מהפלפאף שמתה בקרב על הוגוורטס. לזאק ולמייגן יש בת על שמה.
(6) ג'ניס דורני- תלמידת שנה שישית מהפלפאף שמתה בקרב על הוגוורטס. לזאק ולמייגן יש בת על שמה.
(7) יצור קטן שנראה כאילו עשוי מקליפות עצים וזרדים. בעל אצבעות ארוכות וחדות.
(8) דרק אדמס- תלמיד שנה שישית מהפלפאף שמת בקרב על הוגוורטס, חבר של סטפן קורנפוט. לזאק ולמייגן יש בן על שמו.
(9) פיוג'ט סאונד- מצר ים בוושינגטון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה