זהירות: יש כאן עינויים רפואיים, עינויי חיות, אונס, עינוי, מחנות ריכוז, רצח עם והשואה.
בדרך כלל, כשאני נותן למעריצים מידע על דמויות, אני פשוט מציג אותו, מדבר כאילו אין עניין של מציאות. זה גם תקף כלפי דמויות שעברו טראומות שהן חלק מהעולם המוגלגי, כולל אבל לא רק התעללות בילדותם, אונס, טרור, בריונות, היותם חיילים ילדים, צער, התבגרות מוקדמת, שאלות אמונה, פציעות פיזיות ופסיכולוגיות חמורות, סמים, ועוד. יש גם הרבה קשר ל"חיים האמיתיים" ול"היסטוריה האמיתית" ביקום, כי סלואה מתרחש אחרי "הצרות" בבלפסט, מקגונגל קיבלה צלקות בהפצצת קובנטרי (1) והתאלמנה בקרב על בריטניה, קהילה תת קרקעית של קוסמים תומכת בעלייתם של משפחת בוליין (2) וכו' וכו'.
כן, באופן חלקי, זה נותן עושר ותחושה מציאותית ליקום. זה מתבסס בדברים שאנחנו מכירים ואפילו חווינו, עוזר לנו להיקשר לדמויות, ומקל עלינו לראות אותם כבני אדם ולא סתם גיבורים ואגדות. כשקולין מחפש במכונת ממתקים חטיפים ושתייה כדי לדאוג לאחיו ומתייחס לסטאר וורס, הוא אותו הילד החנון שכולנו מכירים (או שהוא אנחנו!) ולזה אנחנו מגיבים, לא לזה שהוא מתעתק אחרי כמה פרקים. המציאות כובלת את אותנו למציאותיות הנשמה, שמאפשרת לנו לחוות משהו אחר.
קתרזיס. זה מונח שמלומדים ומשוררים יוונים כבר דיברו עליו, והוא מתייחס לשימוש בעניין דרמטי ומומצא כדי להרגיש רגשות של אירועים טראומטיים או קונספט. זה יכול להיות פשוט כמו ללכת לסרט אחרי יום קשה בעבודה ולישון בצהריים, או שזה יהיה מסובך כמו שניצול אונס יצפה בסרט כמו הנאשם או שחייל במלחמה יקרא ספר עליה. הקשר בין קתרזיס וטריגר הוא דק מאוד, ומוגדר בידי האדם ברגע.
לכתוב ליקום זה קתרזיס עבורי, ואמרו לי כמה פעמים שגם הקוראים שלי מוצאים את זה כך. כמובן, הטבע של הקתרזיס כולל התעסקות בנושאים קשים מאוד ומרגשים, ולכן ממש קל לפגוע באנשים בטעות, במיוחד אם השיטה שלך כוללת הומור, פנטזיה, פאנפיק או משהו אחר שיגרום לאנשים לחשוב אם זה "רציני מספיק" עבור הנושא. באופן אישי, אני לא מאמין שיש דרך לא נכונה שבה אדם יכול להיות מעורב בעניין (אני מכיר נשים שעשו סטנדאפ על האונס שלהן) למרות שאנשים צריכים להיות מוכנים למחלוקת אם הם בוחרים לחלוק.
אחת מהדוגמאות הכי יפות ונוגעות ללב של מציאת קתרזיס בידי מישהו ביקום קרה לי לפני שבוע כשביקרתי חברים ומעריצים בסן פרנסיסקו. ביניהם הייתה אישה צעירה שלה אקרא ד'. היא יהודיה רפורמית, ישראלית-אמריקאית בת שמונה-עשרה, דתית, ונכדה של כמה ניצולי שואה, וגם קרובה של בני משפחה שלא היו כאלה ברי מזל. באופן לא מפתיע, הדמות האהובה עליה היא אנתוני גולדשטיין, ובמשך יומיים היא רצתה לדעת עליו הכל.
כך הגענו לסבתא שלו- או באבה, כפי שהוא קורא לה (3) - והרקע שלה שכולל את העובדה שהיא ניצולת מחנה דכאו. בילינו הרבה זמן ושוחחנו על הקשר בין השואה והאלגמיינהול (4), וכך הגענו אל דמותו של הנס בלזן.
הוא נולד מחוץ לעיירה שעכשיו נקראת ברטיסלאבה (5) (אבל אז הייתה ידועה כפרסבורג) להורים גרמניים ב-1916. האנס ר' הצעיר היה עילוי כימי ומדעי, ומגיל צעיר התענין בתחביב של אביו לקנות סוסים. אביו קנה סוסים בזול בגלל שהם היו פגומים אבל מימן וטרינרים צעירים ומוכשרים כדי שיבצעו ניתוחים מהפכניים כדי לתקן אותם ו/או להרביע אותם כך שיעמידו צאצאים ללא פגמים. הדברים האלה לא היו מרושעים, אבל הם שתלו רעיונות בילד שהובילו לאכזריות נוראית.
כשהיה בן עשר, זוג כלבים בשטח שלהם- אחד שחור, אחד לבן- המליטו כלבים מעורבים. אביו, שכבר דאג לנשמתו של הילד בגלל כמה פעולות נוראיות, מצא את הילד חותך את הנקודות מהכלבלבים בסכין גילוח, מחט וחוט בידו, כדי לראות אם יוכל "להפריד" בין הכלבים וליצור כלבים שחורים ולבנים "טהורים" שוב. בסוף היום הוא נשלח למנזר.
לרוע מזלו, האחים לא הצליחו לעצור את האנס המחונן והלא מוסרי. בגיל שש עשרה, הוא סולק בגלל ששיחד דייר מוגבל בשכלו ביין כדי שירשה לו לחתוך לו אגודל. אביו נישל אותו מהירושה- ולכן לא פרסמתי את שמו המלא- וניסה לירות בו כשעזב את שטחם, פגע במותנו והשאיר אותו צולע לשארית חייו. זאת לא הפעם האחרונה שיסלקו אותו.
בגיל עשרים ושתיים בלבד, הוא הצליח לבצר את מעמדו כאחד מהמוחות הכי מבריקים ומעוותים ברפואה הקסומה. הוא היה הקוסם הצעיר ביותר שאי פעם הפך למורה בדורמשטרנג, רק כדי שירחיקו אותו כעבור שבוע כשהתעקש שהכנסה להריון והפלה של מכשפה חצוית דם "יוציאו ממנה את הדם המוגלגי" כי היא "תיאלץ לבזבז את הדם על העוברים". מחקריו נאסרו לפרסום בכל כתב עת מדעי בגלל השיטות הנוראיות בעזרתן אסף מידע- הוא מצא את קורבנות הניסויים שלו בכך שהציע תגמול נאה לחסרי בית, למרות שהם לא שרדו כדי לקבל את זה- אבל עדיין עברו מתחת לשולחן בגלל שיטות הניתוחים המהפכניות שלהם והתיאוריות השנויות במחלוקת בהם.
בתחילת 1939, המחקרים עלו לתשומת ליבו של גרינדלוולד, שהתלהב מהרעיון באפשרות "לטהר" את ה"מזוהמים" בדם מוגלגי או בדם של גזעים "מזוהמים" כמו יהודים, צוענים ו"כושים", שהאנס האמין שהם תוצאה מכך שקוסמים אמיתיים (שלפי דעתו היו אריים בלבד) נאלצו להתרבות עם חיות בנקודת זמן מסוימת ויצרו בני כלאיים בעלי יכולות "טהורות" של קסם והיגיון יחד עם "השפעות של כתמים מזהמים". בנוגע לאנשים אלו הוא טבע את המונח "שלאמבלוט", הידוע לדוברי האנגלית כ"בוצדם".
גרינדלוולד הציע לו הזדמנויות בלתי מוגבלות לקבל מטופלים כקורבנות של האלגמיינהול שלו וגם שיתוף פעולה עם יחידות מסווגות של ה-SS, והאנס קיבל לא רק מעבדה מצוידת בנירמנגרד, אלא גם את מחנות הריכוז כדי "לזרוק" את המטופלים ה"גמורים". בגלל מיקומו המרכזי והעובדה ששימש כמחנה החלפת שבויים, כי היו בו יותר אנשים בריאים, הוא העדיף את ברגן בלזן, במיוחד כשהתווסף לשם מחנה לנשים. במהלך אותו הזמן הוא קיבל את השמות בהם יהיה נודע לשארית חייו: "האנס בלזן" ו"הבוגארט מנירמנגרד". הראשון היה סתם אימוץ שם, כי היה "האנס מברגן בלזן", אבל האחרון לא היה יכול להיות צודק יותר.
למרות שמטרתו המוצהרת הייתה טיהור, ספרי ההיסטוריה שלו טענו שזה היה "עינוי מוסווה בקושי", וכך פתחו את העניין לויכוח. הניסויים שלו כללו, אבל לא היו מוגבלים, להסרת עור עם ניסיון לגדל מחדש עור "נקי", ניסיונות לשנות קורבנות עם השתלות איברים או ניתוח פלסטי כדי שיראו יותר אריים, הזרקת נוזלים מחמצנים לעיניים כהות, הכנסה להריון בכוח, הכנסה להלם, חשמול, שינוי קיצוני בתזונה, הפלה בכפייה, ניסויים בעוברים, השתלות איברים, גפיים ומוח, עירויים מוחלטים, כריתות אונה ושימוש ברעלים. כולם רק בגלל ה"תחביב" שלו לגרום לכאב, ונעשו ללא כל הרדמה.
אחת מהניצולים שלו- שאותה נוויל פגש כילד אבל לא קישר אל חברו לשכבה לעתיד- הייתה באבה. בגלל חשיבות הידיים בקסם, ניסיון לא מוצלח נעשה להשתיל את קצות האצבעות שלה באדם אחר, וכך היא איבדה את כל האצבעות בידה האחת והיו הרבה צלקות על ידיה מדגימת רקמות ועור. היא נזרקה בדכאו כש"נכשלה" ושוחררה כעבור כמה חודשים בידי חייל סובייטי צעיר, אנתונין, שהתעקשה לקרוא לנכדה על שמו.
בפברואר 1945, כשהמלחמה השתבשה, האנס, יחד עם עוד דמויות מפתח מהתנועה, נעלם. הוא נמצא כעבור שנים רבות בזהות בדויה במצרים, אבל המדינה הזאת היא שווייץ עבור עולם הקסם, ולא יכלו לשפוט אותו על פשעיו. הוא חי שם בביטחון למשך כמה שנים, ועבודתו המשיכה להחליא ולרתק את הקהילה הרפואית, עד שממצאים מגנטיקאי בריטי צעיר, ליונל קורנר, הוכיחו אחת ולתמיד שלא רק שמעשיו לא היו אנושיים, אלא שהנחת הבסיס שלו הייתה בפשטות רבה, לא נכונה.
עכשיו, מלבד זה שהיה זקן שונא מוגלגים, הוא גם היה שקרן. בדיחה ומפלצת. אז כשיצרו איתו קשר בגיל שמונים-ושתיים (אחרי חמישים-ושלוש שנים של גלות) והציעו לו מעבר בטוח לממלכה המאוחדת כדי להדגים את "תגליותיו המבריקות" באומנות הכאב על בנו יחידו והיקר של ליונל... טוב, אנחנו יודעים את השאר.
לפני כמה שנים, ציירתי תמונה של האנס, לא בתור המפלצת מהגלות שחזרה אל סיוטיו של מייקל קורנר, אלא בתור הבוגארט הצעיר מנירמנגרד. הוא נתחב אל תיק העבודות שלי, של הדמויות מהסיפור, וד' ואני הסתכלנו עליהם בביקורי. התגובה שלה לתמונה הייתה מידית, אפילו לפני שאמרתי לה מי זה היה. העיניים, היא אמרה. מרושעות, קרות, בוחנות ומתכננות עליך כמו חתיכת בשר. היא לא יכלה להסתכל על הנייר, לגעת בו, אפילו שיהיה חשוף באותו החדר.
אבל בסיפורו היה צריך להיות קתרזיס, לא רק אימה. למחרת היום- האחרון שלי בקליפורניה- לקחנו את הנייר למחנה בגבעות. על גבעה מרוחקת, על האדמה שהוקפה בידי קוצים, יצרנו כלוב. שם שרפנו את תמונתו, קיללנו את הארץ שלא תניב פירות במקום הזה, והיא אמרה בתפילה את שמות קורבנות השואה, והבטחתי שלא אגיד את שמו או אצייר את תמונתו או שאכתוב את שם משפחתו כך שיעלם חסר שם וחסר פנים.
זאת לא קשור לדמות מומצאת. זה קשור לכל מה שעשה, לא רק לאנשים מקריים, אלא לאנשים שחלקו את דמה. זה היה קשור לכל מי שסיפוריהם הנוראיים לא סופרו בגלל מפלצות כאלה, לעולם לא יספרו אותם, או בגלל הבושה או בגלל הטראומה או פשוט כי הם לא חיו כדי לספר. זה קשור לאלו שכמוהו, ברחו וחיו חיים ארוכים ולא הוגנים ללא כל צדק, כמו מנגלה עצמו. היו שם יותר משישה-מיליון סיבות. זה היה משהו שכמה אנשים יקראו לו מוזר, אפילו מטריד או מחלל קודש, אבל אם הייתם שם וצפיתם בנייר משחיר, אז הייתם מבינים שזה קשור לכך שאנחנו, כבני אדם, צריכים תמיד לספר סיפורים.
(1) הפצצת קובנטרי- הפצצה נוראית של חיל האוויר הגרמני על קובנטרי, עיר במערב בריטניה.
(2) משפחת בוליין- משפחת אצילים שהעמידה מלכים בבריטניה, כולל אן בוליין.
(3) באבה- כינוי ביידיש לסבתא.
(4) אלגמיינהול- בגרמנית Allgemeinwohl, טובת הכלל. הכינוי למעשיו של גרינדלוולד.
(5) בירת סלובקיה. פרסבורג קראו לה תחת שלטון גרמני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה