החיבור הזה (חיבור ולא סיפור) מטרתו להצדיק את היחס שסנייפ קיבל בסיפור. חשבתי שנתרגם את זה בגלל שכבר לא נראה אותו... כן, חברים, הקטע עם בלזן היה הקטע האחרון שבו ראינו את סנייפ. בואו נראה את ההצדקה למה שקרה שם...
OOO
הביקורת הכי נפוצה שאני מקבל על "צבא דמבלדור ושנת האפלה" היא שאני יותר מדי קשה באיך שאני מציג את שלטונם של סנייפ ושל האחים קארו, במיוחד את פרופסור סנייפ. נראה שיש דעה רחבה שבגלל שהוא עזר לדמבלדור להגן על הארי, הוא גם עזר לצ"ד וברור שמעולם לא היה מנסה להרוג את נוויל או להתערב באופן פעיל בעינוי תלמידים... ואם כן, הוא לא היה מחייך כשהוא עשה זאת. אבל עם כמה שזה נחמד, עבור אלו שרוצים לראות את סנייפ כגיבור חשאי, הקאנון פשוט לא תומך בתיאוריה הזאת.
מהספר הראשון, סנייפ מוצג כמישהו שאין לו בעיה להתאכזר לתלמידים שלו, במיוחד להארי ולנוויל. הארי, כמובן, היה בנו של ג'יימס פוטר מלילי ה"אהובה" שלו (אני מצטער, באופן אישי אני חושב שזאת הייתה התנהגות רכושנית וכפייתית, לא אהבה בריאה) ונוויל היה בנם של הזוג שהוא הרגיש שהיו צריכים למות במקום הפוטרים.
הוא מבצע מעשים קיצוניים אפילו תחת הפיקוח של דמבלדור, כולל לנסות להרעיל את הקרפד של נוויל רק כדי להבהיר משהו בכיתה. תחשבו על רמת האכזריות שזה דורש. תדמיינו מורה מוגלגי למדעים מלמד כיתה על נטרול רעלים ואז אומר לתלמיד "ועכשיו, בוא נראה איך הצלחת בניסוי שלך... ונגרום לכלב שלך לשתות קצת." הציבור היה משתגע.
וכן, השתמשתי במילה "פסיכוטי" כדי לתאר את סנייפ, ואני חושב שזה נכון לגמרי. מעולם, מילדותו, הוא לא הראה שום מצפון... הוא רק התחרט על דברים שפגעו בו או שלקחו ממנו את מה שהוא רצה. הוא אפילו אמר לוולדמורט שהוא חשק בלילי, והאמין שיקבל אותה כפרס עבור השירותים שיעשה. לילי פוטר, תזכרו, היא לא חפץ. בהתחשב בכך שהיא כבר אמרה לו לא, התחתנה עם אחר, והייתה אימא, הדרך היחידה בה יוכל לקבל את מה שרצה הייתה לאנוס אותה לאחר שירצח את ג'יימס וכנראה גם את הארי. ונראה היה שהוא ממש בסדר עם זה.
הדרך היחידה בה דמבלדור הוציא ממנו התנהגות "טובה" ו"נכונה" הייתה בלסחוט אותו עם האובססיה שלו, ואפילו זה לא גרם לו להתייחס להארי בצורה נאותה. למען האמת, הוא התנהג כמו בריון, ונהנה מלענות לא רק את הארי ואת נוויל, אלא כל תלמיד אחר שהרגיש שזה מגיע לו. ושוב, זה היה תחת הפיקוח הישיר של דמבלדור. אז להגיד שהוא לא רצה להיות רשע כלפיהם פשוט לא מחזיק מים.
זה גם לא הגיוני בשום צורה שדמבלדור חשב שסנייפ יהיה אחראי על הוגוורטס או שרצה שזה יהיה כך. זה לא הגיוני בהתחשב בתכניות שלו מכמה סיבות:
* הוא התכוון שסנייפ יהרוג אותו, אבל לא כפי שזה קרה על המגדל. בכל מקרה, לא היה אמור להיות בלבול בנוגע לגורם המוות שלו, במיוחד מכיוון שלא האמין שדראקו היה מסוגל לכך. זה היה מבצר את מעמדו של סנייפ באופן מוחלט במעגל הפנימי של ידי ימינו הנאמנים ביותר של וולדמורט כשזה היה נחוץ, והיה נותן לו סיבה ברורה לברוח מהוגוורטס, וזה יהיה חשוב כי...
* סנייפ היה יכול לעזור להארי יותר מבחוץ. דמבלדור ידע שהוא שולח את הארי לציד הורקרוקסים מטורף בכל הארץ, והנכס הכי חשוב בעבורו היה מישהו ש"יוביל את הציד נגדו" כאוכל המוות הראשי של וולדמורט ושיהיה גם בצד שלו באופן חשאי, שיזרוק רמזים מטעים ויבריח את אוכלי המוות, אולי אפילו יתן לו מידע ואזהרות ושיהיה במצב מושלם ליצור קשר יומי עם וולדמורט ולראות אם יוכל לקבל עוד רמזים על ההורקרוקסים. אפילו אם לדמבלדור לא הייתה הזדמנות להגיד להארי שסנייפ היה אמור להרוג אותו- ולא הייתה לו- או שהארי היה מסרב לבטוח בסנייפ, הערך שבפגיעה במצוד אחריו מבפנים היה יותר ממספיק.
* מקגונגל הייתה יותר עוזרת להארי מבפנים. לא משנה איך הדברים היו עם סנייפ, הארי היה סומך על מקגונגל וכנראה, בעזרת מפת הקונדסאים, היה מוצא דרך ליצור איתה קשר ולקבל עזרה. עם הדיוקן של דמבלדור בהוגוורטס, זה היה נותן לו אמצעי לדבר בשיחה מוגבלת עם הארי, וגם להעביר לו את חרבו של גריפינדור.
* התלמידים היו בטוחים יותר עם מקגונגל כמנהלת, או אפילו עם אוכל מוות אקראי. כפי שראינו למעלה, העבר של סנייפ בהתנהגות אדיבה לתלמידים הוא מכפיר. אבל יותר מכך, בהתחשב בתגובת התלמידים לאמברידג', היה ברור שיקרה מרד. מקגונגל הייתה יכולה להרגיע את התלמידים ולשכנע אותם להוריד פרופיל עד שהארי יפתור את העניינים. אוכל מוות אקראי בתפקיד לא היה מעורר את רגשות השנאה האישיים מהתלמידים, השנים של השנאה, היותו זה שהוא הרג את המנהל הקודם, ושהוכיח תמיד את נאמנותו לצד האפל... השילוב הזה הבטיח מרד שיסלים באופן חמור, כפי שאמרתי.
* בזיכרונות מסיפורו של הנסיך, דמבלדור לא אמר שסנייפ ישתלט על בית הספר, אלא שוולדמורט ישתלט עליו, ובכל צורה מדבר כאילו הוא מצפה שתפקידו של סנייפ יהיה כיועץ לוולדמורט ושישתמש בזה כדי לעשות מה שיוכל.
אבל, לא משנה מה תוכנן, סנייפ כן מונה לתפקיד המנהל. אז בואו נסתכל בראיות מהספר בנוגע למה שכן קרה באותה השנה. מה אנחנו יודעים ממה שנוויל סיפר לנו?
* הקארואים אחראיים על כל ענייני המשמעת
* קללת הקרושיאטוס היא במקום ריתוק, ומשתמשים בה לעיתים כל כך קרובות עד שהילד שכמעט חווה התמוטטות עצבים לאחר שהשתמשו בה על עכביש קליל בנוגע לזה.
* אמברידג', שגרמה לתלמידים לכתוב בדם שלהם ושעמדה להלקות את התאומים וויזלי, היא "כלום" בהשוואה למה שהם רגילים אליו.
* תלמידי שנה ראשונה נקשרים בשלשלאות
* עונשים פיזיים הם נפוצים
* תגובות בכיתה גורמות לקריעת הפנים שלך.
* עם כל העינויים האלה, השתמשו באיזה "עינוי" על מייק קורנר שהיה כל כך רע עד שהם נסוגו לאחור.
* התלמידים הבוגרים ממש חוששים לחייהם
* נוויל יודע שהם רוצים שימות
* צ"ד הסלימו את פעולותיהם בשנה הזאת וסבלו ישירות מכך
* תלמידים נלקחו כבני ערובה בגלל מה שהוריהם עשו
* המילים והפעולות של נוויל ושל מקגונגל הבהירו שאף פעם, בשום צורה ברורה, סנייפ ניסה לעזור, לסייע או לחפות על צ"ד בכל פעולותיהם או טעויותיהם, ושהם החשיבו אותו לאויב... אפילו מקגונגל, שידעה שהוא היה חבר במסדר.
זה גם אומר שהיער האסור היה צריך להיות עונש עם שיניים (תרתי משמע) כי אחרת, בהתחשב בעבירה שלהם, זאת הייתה סטייה גדולה מדי ממה שגילינו, שמשתמשים בקרושיו במקום בריתוק. ורולינג כן אומרת שהיער האסור מכיל אנשי זאב, והיא קבעה את העונש בזמן שבו, לפי לוח השנה, יש ירח מלא.
איך סנייפ יכול להצדיק את זה במסגרת תפקידו כסוכן כפול? בקלות, בכך שיגיד שצ"ד הביאו את זה על עצמם ושהוא רק ניסה לגרום להם לעצור מרד שאנחנו יודעים (מאיך שבלטריקס תיארה את נוויל בפני וולדמורט) שמשך את תשומת ליבו האישית של אדון האופל.
ב-DAYD, כשצ"ד פעלו באמת בפעם הראשונה, סנייפ הימר. הוא פגע מאוד מאוד קשה בשני תלמידים שלא היה אכפת לו לענות, ועשה את זה בצורה פומבית. אם זה היה שובר את צ"ד, הוא יכול היה להצדיק את זה בכך שהיא אומר ששמר על שליטה בבית הספר ושמר על העמדה והחשאיות שלו (ובצורה אמיתית של סנייפ, הוא שמר על ידיו נקיות... פילץ', הקארואים וגם בלזן עשו את כל העבודה השחורה). במקום, הוא הציב רף גבוה מדי ויצר תקדים למלחמה מול התלמידים, שבה התגובה האפשרית היחידה להסלמה שלהם הייתה להסלים עד שקיבלנו את המצב שנוויל תיאר להארי בסוף אוצרות המוות. אפילו הניסיונות להרוג את נוויל היו "מוצדקים" כי הוא יכול היה להגיד שהוא היה מוכן להקריב אחד (שהוא במילא שנא) כדי לעצור את השאר ולסיים את הכל לטובת הכלל. וכמובן, זה לא כאילו שדמבלדור עצמו מעולם לא הרשה "אבדות טקטיות".
האם אני חושב שרולינג התכוונה לעשות את זה; או להפוך את סנייפ לפסיכופת אמיתי או להפוך את השנה השביעית לכל כך רעה לכל אלה שנשארו בהוגוורטס? לא באמת, לא.
אבל לעיתים קרובות היא כותבת דברים בלי לשקול באמת את המשמעות ההגיונית וההשלכות שלהם, רק כי הם נשמעים טוב באותו הרגע (כמו להראות את ג'יני- בת 16- מנחמת "נערה צעירה ממנה" שנפצעה בשדה הקרב, ואז רוצה שנאמין שקולין היה הלוחם הקטין היחידי). עבור מישהי שמוגבלת למספר מוגבל מנקודת מבט הגיבור, כמו שהיא בחרה, זה ממש מסוכן, כי הקורא צריך להסתמך על הדברים האלה כדי להסיק מה קרה איפה ומתי שהדמות שמספרת לא הייתה. כמובן, אפשר להפוך את הדמות שמספקת את המידע ללא אמינה, אבל היא מעולם לא רמזה שנוויל הקצין את המצב, להיפך, היא הציגה אותו כמישהו שמספר דברים אמינים, ושאר המידע המועט שהיא נתנה מגבה את זה.
זאת, באמת, לפי דעתי היא החולשה הגדולה ביותר של רולינג בנוגע לדמויות שלה: היא מראה לנו סוג התנהגות אחד, ואז אומרת לנו משהו אחר ומצפה שזה ינצח... והפעולות, אפילו בסיפור, חזקות יותר ממילים.
לא יכולתי לכתוב ששיימוס התחצף לאלקטו קארו וחטף קרושיו בחיוך בסצנה הראשונה של DAYD, ואז לבטל את זה ולתאר אותו כביישן ומופנם. וגם פעולה אחת לא מכריעה דפוס התנהגות. אם טרי לא היה עונה על שאלה במבחן, זה לא אומר שהוא טיפש, בגלל שדפוס ההתנהגות הקבוע שלו מראה שהוא אינטליגנט. לכן, אם רצית לחזות את מה שטרי יעשה במבחן, אז הדפוס, ולא היוצא מן הכלל, צריך להדריך אותך.
סנייפ עובד עבור דמבלדור כשהוא חייב- אבל חוץ מזה הוא אכזרי ונקמני בכל הזדמנות אפשרית- וזה דפוס התנהגות. זה אומר שאם הוא נותר לבדו, נהיה טיפשים אם נניח שהוא פתאום הפך לבחור נחמד. זה כל הקטע ביצירת דמויות... ליצור דפוסי התנהגות. רולינג עושה את זה בסדר, אבל אז היא מנסה להתעלם מהדפוסים האלה אם הם לא מתאימים לדעה שהיא רוצה שתהיה לנו על דמות מסוימת. לא ככה פועל ההיגיון, ואפילו בעולם הפנטזיה, ההיגיון עדיין נחשב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה