אז אנחנו מתחילים היום את אוסף הסיפורים הקצרים. אחריהם נשארו לנו רק רשימת העובדות על שתים עשרה דמויות, ואחר כך נגיע לא פקאטיס.
אז בואו נראה את אוסף ארבעת הסיפורים הקצרים...
אוסף סיפורים קצרים
אוסף הסיפורים הקצרים הזה נכתב כחלק מאתגר שיפור כתיבה בשם "של מי הפיק הזה?". למשתתפים היו שלוש שעות לענות על כמה שיותר גחמות אקראיות שהיה אפשר בזמן אמת, אז כל מה שכתוב כאן ממש לא מתוכנן, לא מרוסן, וקצת לא שפוי. אבל היה לי כיף לכתוב אותם, וכולם הצליחו להישאר נאמנים ליקום, אז אני מקווה שלפחות תיהנו מהקריאה שלהם.
גחמות: סתיו, מקהלת הפלפאף, ללמוד לעשות משהו
"התגים טובים, אני חושב, אבל אני פשוט חושב שנוכל לעשות עוד." ג'סטין הוריד את הילקוט שלו, ונתן לו ליפול ליד הספסל כשכולם ישבו. התג החדש היה בידו, כשהוא מבזיק בשמחה בין "הידד לסדריק דיגורי!" ו"פוטר מסריח," (1) אבל הוא קימט את מצחו, ונשך את שפתיו במחשבה. "התומך הכי גדול של סדריק לא צריך להיות סלית'רין, אתם יודעים."
"צריך להכין תגים משלנו," הציעה חנה, "או עטיפות ספרים או משהו כזה."
"אולי להמציא איזה עידוד קווידיץ', אפילו," ארני הציע. "כשהוא יתחיל את המשימות."
"אני לא רוצה שזה יהיה מרושע," הזהיר ג'סטין. "זאת הבעיה באלה."
"זה ממש מרושע שפוטר מתערב בזה!" חנה נחרה, ושילבה את ידיה בכעס כשזרקה את הצמות שלה. "אני חושבת שהוא גם אוהב את זה. הוא עושה הצגה גדולה שהוא לא, אבל אני רואה אותו מתלהב כשהחברים שלו מפרגנים לו."
"לא רע שיש חברים."
"אולי, ילד יקר, אבל אנחנו צריכים להראות שלסדריק יש יותר, איי?" ארני התחיל ללכת, ובעט בעלי הסתיו הנושרים. "אני עדיין רוצה עידוד קווידיץ'."
ג'סטין שקל את זה לרגע, ואז פניו האירו מאוד. "או שיר! כמו עידוד נבחרת! שיר ניצחון!"
"אתה יכול לכתוב אותו," חנה קרנה. "יש לך קול נהדר, ג'סטין, ותוכל ללמד את השאר! אנחנו נוכל ליצור המנון הפלפאף נהדר בפעם הבאה שסדריק יתמודד!"
"כן." החיוך של ג'סטין הרגיש כמו ניצחון, אבל הוא לא שלט בו, והוא צלל אל התיק, וחיפש עט נוצה וגליל קלף. "מה מתחרז יותר טוב עם 'גריפינדור', חברים, 'זה לא התור' או 'חתיכת חמו -'"
הוא עצר, ונשך את לשונו בחוסר אמונה ממה שכמעט יצא מפיו, אבל ארני וחנה כבר התגלגלו מרוב צחוק. "אוי, השני, ג'סטין! השני!"
גחמות: "לילדים קטנים יש אוזניים גדולות."
"יא חתיכת חרא מטומטם, פרצוף מגעיל! אני ארביץ לך עם חלק מהאיברים הפנימיים המחורבנים שלך, אני, וכל כך קשה עד שהנכדים שלך ירקו חרא! בשם הכוס המדמם של אימא של מריה!" ההתפרצות נשמעה היטב ברציף, וכולם בטווח שמיעה - וזה היה, כנראה, במרחק של קילומטר - הסתובבו ובהו בתדהמה בילד הקטן בן האחת עשרה שהתעצבן.
על ההורים שלו.
שיימוס ניסה להיראות מופתע כמו כולם, ולפחות ההפתעה מזה שטומי (2) ממש אמר את הדברים האלה הספיקה כדי להוריד לו את הלסת. זה לא שינה את המבטים, והוא כחכח בגרונו, והניד בראשו בביטול. "לא יודע מאיפה הוא שמע את המילים האלה, ממש לא."
סוזן נקרעה בנוגע להחלטה את מי מהבנים היא רצתה להרוג קודם, אבל הכתפיים שלה רעדו כבר מרוב צחוק. "לא יודעת, אבל אתה יודע מה אומרים על ילדים קטנים ואוזניים גדולות."
גחמות: ג'סטין, סדריק, הכומר השמן
"מר דיגורי, אתה שם? סדריק?" ג'סטין דפק בהיסוס על דלת מקלחות המדריכים. "היית שם שעה, מר דיגורי, אתה בסדר?"
"ומה," הקול העליז עדיין נשמע קצת נוזף, וג'סטין הסתובב באשמה, כשמצא את דמותו הכסופה של הכומר השמן (3) מרחפת במרחק קטן מאחוריו, "תלמיד שנה רביעית עושה ער בשעה כזאת בלילה?"
"אני… אני… אני…" הוא נשם נשימה עמוקה, ראשו נופל כשבהה, נבוך, ברגליו. "היה לי משהו לתת למר דיגורי."
הפרצוף האדיב והשקוף התקמט מדאגה. "לא לרמות, אני מקווה."
"אני לא…" הוא התחיל, ואז עצר. "אולי. אני לא יודע. אני רק רציתי להגיד לו שאם יש משהו שהוא צריך - מטאטא כמו של פוטר, או איזה כישוף נדיר או משהו כזה - אז, לא להתרברב, אבל אני וארני לא בדיוק מתקשים מבחינה פיננסית, ו…"
"הצעה נפלאה, ילד." היד על כתפו הייתה קרה כקרח, וג'סטין רעד,והרגיש כאילו נגע בו חוט חשמל חשוף. "אבל כדאי שתלך כבר למיטה."
הוא ציית, אבל לא יכול היה שלא להסתכל במחאה אחת אחרונה. "אני רק רוצה שינצח."
"והוא אכן ינצח," הכומר השמן קרן, ושילב בידיו כמעט בביטחון על בטנו הרחבה. "אבל הוא ינצח כי הוא הכי טוב שיש, ובלי שום דבר שלא יהיה בסדר. השאר את המטאטאים היקרים לאלו שזקוקים להם, אני אומר!"
למרות הכול, ג'סטין חייך. "כמו לנבחרת קווידיץ' מסוימת וירוקה?"
"בדיוק."
גחמות: "כל צבעי הגיהינום."
כחול הכתים ורוד. צהוב קרע אדום. אדום חרך שחור והבזיק בירוק. הבזקים על מקומות בלתי אפשריים. סגול על אבק. אגוז שהפך ללבן.
הוא פעם שמע שאלה אם אפשר לחלום בצבע, אבל לפחות בסיוטים שלו היו כל צבעי הגיהינום.
גחמות: נוויל/חנה, דראקו, מטאטא.
"הוא אורח אצלנו, נוויל, איך יכולת לעשות את זה?"
"אני לא."
"הם הילדים שלנו, איך יכולת לתת לזה לקרות, אם ככה?"
"אוי, אלוהים אדירים, חנה, אני לא יכול להיות בכל מקום בו זמנית, וזה לא היה כל כך נורא… רק כישוף גירוז פשוט, והמבט על הפנים שלו!"
"נוויל…"
"סליחה."
"כדאי לך. זה היה כיף?"
"ממש. שווה כל גוז (4) שלא יבזבז שוב ושוב."
"אני חושבת שאני ממש אוהבת אותך."
"כי ארני גירז לדראקו את המטאטא?"
"כי אני יודעת מי לימד אותו את הקסם."
גחמות: הארי, קקטוס, צורת שיר
תיאוריית החברות
היא לא כמו המעשה
ממש לא כשהילדה שאתה אוהב
גילתה שתקף אותך קקטוס (5)
היא לא כמו המעשה
ממש לא כשהילדה שאתה אוהב
גילתה שתקף אותך קקטוס (5)
גחמות: שר הקסמים פאדג' מדבר עם פרסי וויזלי, עשרים ושישה משפטים, כל אחד מהם עם אות אחרת מהאל"ף בי"ת.
"אתה מוכן, וות'רבי? (6)"
"אתחיל מיד, כבוד השר."
"עניינים מסוימים -"
"אדוני? סלח לי, זאת אומרת, לא צריכה להיות ברכה?"
"זה קודם כל, כמובן. המשך, אני מצפה שתוכל לטפל בזה, וות'רבי?"
"בשמחה. אני מוכן."
"תנסה להישאר איתי. בהתחשב במעמד הנוכחי של שומר הקרקעות שלכם עם המחלקה ליצורים קסומים, אולי עדיף שתשקלו מחדש את הרכישה האחרונה שלכם שהגיעה לתשומת ליבנו עבור רכישת אלף דוקסיות פיניות לבית הספר. מעט ערך חינוכי, לפי המומחים שלנו, יימצא בדברים האלה, אבל הן ממש רעילות. מר מאלפוי בעיקר הביע את דאגתו בהתחשב בתאונה הקודמת עם ההיפוגריף ובנו. האם עליי להזכיר לכם עד כמה זה היה נורא עבור כולם? בבירור, רווחת התלמידים חשובה לכולנו, ואני אבקש, דמבלדור, שתזכור זאת כשעליי לדחות את בקשתך לחלוטין, ולהתעקש שכל רכישה של בית הספר תאושר במשרדי. רכישות שהוגשו לאישור קודם גם יהיו נושא לדיון ואף לביטול. בכנות -"
"בכבוד, אולי, אדוני השר? נשמע יותר רשמי."
"הפרטים הקטנים הם העבודה שלך, וות'רבי, כבר אמרתי את זה! בסופו של דבר, יש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר לטפל כל הזמן בשוטה הזקן."
"נכון, כבוד השר."
"טוב, כשטיפלנו בזה - ואתה תנקד יפה את כל האותיות האלה - מה עכשיו על סדר היום?"
"קסנופיליוס לאבגוד, אדוני… הוא תבע אותך ישירות כי אמר שהפקפקן סובל מקשיים פיננסיים בגלל הקשר שלך לגובלינים וניסיונותיך לשלוט במוחו של עולם הקוסמים."
"יאקסלי היה אמור לטפל בזה, לא?"
"שפעת זימבבואה, אדוני, שוב מתפשטת, אבל אני אשמח לנסח בשבילך את התגובה… תמיד שמח לעזור כמיטב יכולתי."
גחמות: קולין קריווי, מה שיכול היה להיות
הוא לא ממש שם לב לזה עד השנה השלישית. זה היה חדש, מוזר, הלא-חיים האלה שבחר בחלקיק השנייה של בהלה במקום אלו שאיבד, והיה עוד הרבה יותר לעשות מאשר מה שציפה כשהיה מת. כרוח הבית, בעיקר, היו הרבה סמכויות, ורק כשריחף דרך הקיר ונתקל ממש במקרה בוולטר ובאמה…
זה לא היה קשור לסקס, למרות שידע שאף אחד לא יאמין לו אם יגיד זאת. הוא לא מת בתול, ובכלל לא יכולת להתגעגע לזה בלי שהיה לך גוף.
אבל וולטר היה בשנה של דניס. ילד, גם תחת ההגדרה שמתחו עד שדיממה. אפילו לא וולטר. וולי. ווז.
לא הקוסם הזה, בגיר לגמרי, גפיו ארוכים ושריריים עם פריצת גדילה שקולין עוד חיכה לה, זיפים על פניו וגניחותיו עמוקות, ללא כל ניסיון ומלאות בתשוקה. גבר.
כשראה את הילדים גדלים הוא התחיל להרגיש את מה שיכול היה להיות. וכשבירך את הראשונים מילדיהם הוא הלך למדשאות למצבה באישון לילה, וטיפות הכסף שהפכו לכלום ברגע שנפלו מלחייו היו עבורו.
על מי שלא היה.
גחמות: קולין קריווי
האם אישה קרה במדבר הזה תגרום לי להרגיש כמו גבר אמיתי?
- תשוקה צעירה, פינק פלויד
- תשוקה צעירה, פינק פלויד
"הקארואים לא יאהבו כשאספר להם." הדם קפא בעורקיו של קולין, אבל ליבו הלם כשהסתובב, וליקק את שפתיו היבשות כמו נייר זכוכית.
"אסטוריה (7)."
"להשחית רכוש בית ספר. צק צק…" היא הנידה בראשה באיטיות, מצקצקת בלעג, אבל שרביטה לא זז מהמקום אליו כיוונה אותו, מרכז החזה שלו. "מה כתבת, בכל מקרה? אחרי ה-'ס', אני מתכוונת."
"לא ממש החלטתי." הנאה פזיזה השתלטה עליו במודעות שנתפס, כדי להשתיק את האימה שעדיין לא ידע איך להתמודד איתה. "ילדות סלית'רין או משהו כזה… זה רק איך אני רוצה לנסח את זה שאתן ממש כלבות פריג'ידיות."
העיניים הכחולות של אסטוריה התכווצו מאוד, והיא לחשה כמו חתול כשזרקה את שיערה הבלונדיני הארוך. "בניגוד לזונות מגריפינדור, אני מניחה!"
היא צעדה אליו, וסגרה את המרחק כך ששרביטה נתקע בצווארו, ואילץ אותו להרים את סנטרו כשנדחף אל הקיר. "לא הייתי לוקחת בוצדם כמוך אם היית משלם לי."
קולין עצם את עיניו, מסרב לתת לעצמו למצמץ. "כמה את לוקחת?"
"קרושיו!"
זה היה כועס מדי, לא מנוסה מדי כדי לעבוד, אבל זה עדיין העיף אותו מרגליו, עצר את נשימתו, גרם לו להתנשף ולגנוח כשתפס את הלסת שלו. אלוהים, זה הרגיש כמו סנוקרת מאדמס. הוא הניד בראשו, מופתע לא לראות דם כשירק על רצפת האבן, אבל היא לא הלכה לקארו, עדיין לא, והחיוך על פניה היה משכר באופן מוזר כשהרים את מבטו. "לא יכולת להתמודד איתי בכל מקרה."
לרגע, היא נראתה מופתעת מכך שהחלים כל כך מהר, אבל אז הלעג חזר. "אני לא אוהבת ילדים קטנים."
"אני באותו גיל כמוך, גרינגראס." קולין דחף את עצמו לרגליו, והעמיד פנים שהוא יותר לא יציב ממה שהיה, כשנשען על הקיר באנחה מעוררת רחמים. השרביט שלה היה לצידו. זה היה הסיכוי שלו.
הוא זז כמו ברק, התיקול החזק עם הכתף שבגמן לימד אותם והוא לא חשב שישתמש בו מול ילדה, ואז היא נפלה, שרביטה מתגלגל במסדרון האפל, והוא היה מעליה… וכך הוא תקף ילדה בצורה שלא ציפה. כי פניה היו אדומות, פיה פעור, החזה שלה הרים והוריד את החזה שלה מולו בכל נשימה, והוא הרגיש את ההנאה שעברה בשניהם כמו חשמל.
"אתה…" היא כעסה מדי כדי לדבר, ידיה מנסות להרביץ לכתפיו, אבל היא לא ממש ניסתה להתחמק.
פרצופו ירד, פיו במרחק קטן משלה. "ילד קטן? אז את תעשי ממני גבר, סלית'רין?"
הייתה שתיקה ארוכה מאוד, הטריטוריה המסוכנת הזאת הרגישה פעימת לב אחת של בגידה, ואז היא הזדקפה, פיה נתקל בשלו, נושך את השפה התחתונה שלו, אבל לא עד דם, והוא ידע שזה רע, ידע שהוא ניצל אותה בכל כך הרבה דרכים, ידע שלא ככה המלחמה הייתה צריכה להיות, אבל הוא עשה זאת בכל מקרה.
זרועו נסוגה לאחור, ושרביטו דקר חזק את צידה. "שתק! אובליוואטה!"
גחמות: שושואיסט מסוג אוסקר ויילד, מדאם רוזמרטה, ג'סטין
"הנה לך, מתוק." מדאם רוזמרטה הניחה את כוס היין על השולחן בקריצה ידידותית אך מוזרה, וג'סטין הרים את מבטו משיעורי הבית בשיקויים שבדק עם ארני, וקימט את מצחו בתדהמה.
"סלחי לי, גברתי, אבל אני חושב שיש טעות. הזמנתי רק אחד." הוא בדק כדי לוודא, ותהה לרגע אם שפך ללא ידיעתו, אבל הגביע עדיין היה שם, והוא גם לא ממש נגע בו.
"זה מהבחור הנחמד שם." חיוכה התרחב, עיניה השחורות נצצו, ובלבולו של ג'סטין העמיק לכמה שניות, אבל אז מבטו עקב אחרי שלה, והכל התחבר בחן של קרנף שנפל בגרם מדרגות.
"אוי… אוי לא." קולו נשמע גבוה יותר ודק יותר ממה שרצה, וזה היה ממש לא יפה להרגיש כל כך לחוץ, הוא ידע. בכלל לא הייתה לא בעיה עם הומוסקסואליות או הומואים, אבל זה היה פשוט…
"לא סירבת לאף אחד לפני כן, נכון, ילד?" השעשוע של מדאם רוזמרטה עדיין היה שם, אבל היה שם גם רוך אימהי, והיא הורידה את קולה עד שהוא ידע טוב שהם היחידים במסבאה ששמעו.
"לא, גברתי," הוא הניד בראשו, עיניו מתרחבות, והוא כמעט נחנק מלגימת היין שלקח כדי לקנות לעצמו זמן כשהבין איך אפשר לראות את זה. "כלומר," הוא תיקן מהר, "לא שאני בדרך כלל -"
"אל תדאג, אני אטפל בזה. חלק מהעבודה. אתה יכול לשמור את הכוס השנייה… אני מניחה שתצטרך אותה." היא ליטפה אותו על הכתף, חצאיתה מתנפנפת כשהסתובבה והלכה, והגיעה מהר כל כך לקהל עד שכמעט החמיץ את מילותיה. "הוא לא יטריד אותך שוב אחרי שאזכיר את הסקוטי החזק שאתה בדרך כלל בא לפה איתו."
(1) תג שדראקו מאלפוי חילק במהלך טורניר הקוסמים המשולש בספר הרביעי.
(2) תומאס "טומי" איקרוס פיניגן- הבן של סוזן ושיימוס. נולד ב-2007 (אז הסיפור מתרחש עכשיו?)
(3) הרוח של הפלפאף.
(4) מטבע קטן מנחושת.
(5) בספר החמישי, הארי נגע בקקטוס המימבלוס מימבלטוניה של נוויל וחטף שפריץ של נוזל מסריח.
(6) כנראה אף אחד לא זוכר את השם של פרסי במשרד הקסמים, ככה מר קראוץ' קרא לו.
(7) אסטוריה גרינגראס- אשתו לעתיד של דראקו, תלמידת סלית'רין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה